הבוקר השכמנו מוקדם כדי לראות זריחה על הרים אדומים אבל את פנינו מקדם ערפל.היושב על ההרים. התוכנית המקורית של לעשות מסלול עם מעברי הרים, ביניהם מעבר סוארטסברג יורדת מעל הפרק, ואנחנו נוסעים לכיוון מערות קנגו.
במסגרת ההכנות לטיול הדעות בעד או נגד הביקור היו חלוקות. אנחנו החלטנו לבקר בהן מכיוון שבמשפחתנו יש לא מעט חובבי מערות. ישנן שתי אפשרויות ביקור במערה ביקור רגיל האורך כשעה וביקור הרפתקני האורך כשעה וחצי, וכולל זחילות ומעברים צרים. המשפחה נחלקת לשנים :אריק נגה והקטנים יוצאים לסיור רגיל. איתמר ואני הולכים על הרפתקה.;במשך אלפי שנים קדמת המערה המערה היתה מיושבת על ידי בני שבט הסאן, שאף הותירו בה את ציור הקיר שלהם. כיום לא ניתן לראות את הציורים מכיוון שחלקם דהו והושחתו, וחלקם הועברו לאוניברסיטאות. בני הסאן חיו רק בחדר הקדמי, ומעולם לא הגיעו אל מעמקי המערה. החדר הפנימי הראשון של המערה התגלה במקרה על ידי איכר במאה ה18, שהשתלשל על גבי חבל לתוך המערה, ובידו עששית נפט קטנה. החדר הראשון של המערה גדול מאוד, והאיכר אף הגזים והעריך אותו כגדול אף יותר . החדרים האחרים התגלו בהמשך. שני האולמות הראשונים שאנחנו מבקרים מרשימים בגודלם, ויש בהם נטיפים נאים וצורות סלע מענינות.
החדרים הבאים קטנים יותר, ובהמשך מתחיל המסלול האתגרי.באולם הכניסה מודפסים על הקירות תמונות בגודל טבעי של הפתחים שנצטרך לעבור בהם, בליווי אזהרה, שהמסלול מתאים לאנשים רזים.
איתמר רזה כלולב וארוך רגליים מתאים בדיוק למעברים ומחליק בהם בקלות.למעברים יש כמו תמיד שמות כמיטב הדמיון :מעבר האהבה – כי הקירות "מחבקים" מכל צד, "ארון המתים" בזכות צורתו, ו"תא דואר" בזכות פתח כמעט אופרי וצר. השטן, כך נראה מתגורר מתחת לפני האדמה ושמו קשור במערות רבות, וגם מערה זו אינה יוצאת מהכלל ובה אנחנו פוגשים את סדנת השטן וארובת השטן. למרות חששותי גם אני מצליחה לעבור במעברים וחוזרת בשלום. היו כמובן מקרים של אנשים שנתקען במעברים, והמפורסם שבהם של גברת שנתקעה ל11 שעות, עד שהגיע צוות חילןץ והוציא אותה בסיוע חבלים. בשיטה של "פו הדוב" לא היה אפשר להשתמש מכיוון שהיא חסמה את המעברר ל30 אנשים נוספים…
גזר דיננו על המערה : המסלול ההרפתקני בהחלט מוצלח ושווה את הביקור. הביקור הרגיל – לא כדאי. מערת שורק שלנו יפה יותר, ושמורה יותר.
לפני הביקור במערה נסענו ל"חוות קאנגו " – כדי לראות נציגים ממשפחת החתולים אותם לא הצלחנו לראות בביקורינו בפארקים. לחזור מאפריקה ולא לראות אריה או נמר? זה לא מתקבל על דעתם של הילדים!
חוות קאנגו היא פשוט גן חיות המחזיק בכמה מינים אקזוטיים של בעלי חיים. הם משתתפים בפרויקט שימור הצ'יטות, ומחזיקים בעוד כמה חתולים על סף הכחדה כגון הנמר הבנגלי הלבן, או האריה הלבן. אנחנו מצטרפים לסיור מודרך במקום, שמתגלה כמענין, וגם משוטטים מעט בעצמנו. ללכת לגן חיות באפריקה נשמע הזוי למדי, ואני די מופתעת לראות שיש לא מעט מבקרים. הילדים אגב ממצים את הביקור די מהר. ההבדל בין לראות בעלי חיים בטבע לעומת בעלי חיים בשבי הוא כל כך גדול. אפילו בעל חיים קטן או חסר השראה כגון עכבר המציץ מבין העשב או צב מהלך לאיטו בשולי הדרך, מרגש הרבה יותר מאשר אריה רובץ בשבי. משעמם! הם מודיעים ועוברים לשחק במתנפחים במקום. אני נשארת לגמרי לבד עם החתולים, ובכל זאת זוכה לראות אותם קמים מרבצם.
האריה הלבן, נכחד לחלוטין מהטבע, ומצוי רק בגני חיות למיניהם.
הצ'יטה – יש כיום בטבעבין 7500 ל12000 פרטים בדרומה של אפריקה, רובם בנמיביה.עקב הקטנת תחום המחיה שלהם הם מתרבים ב"תוך המשפחה" דבר המביא לבעיות פוריות ומחלות, ותורם להקטנת מספרם בצורה מדאיגה. גן החיות זה משתתף בפרויקט שימור, בו מזווגים צ'יטות בעלי מטען גנטי שונה מתוך מטרה בעתיד לשחרר אותם לטבע.בגן החיות יש אפשרות להכנס וללטף את הציטות- הן אינן מסוממות, אלא פשוט רגילות לנוכחות בני אדם, וגם כמוהן שבעות. אבל בעיני זה פשוט לא לענין
הלאופרד – הנמר בתרגום לעברית – הוא חיה חמקמקה ביותר, שהכי קשה לראותה מבין "חמשת הגדולים" הינה היא לפניכם, באדיבות גן החיות
האמת היא שאני ממש מתגעגעת לימי הספארי שלנו בתחילת הטיול. הנסיעה האיטית, החיפוש המתמיד אחר חיות, ההתרגשות כשרואים חיה, במיוחד אם היא מוסתרת היטב, ההיתבוננות בה (בטבע הן כמעט תמיד עושות משהו, אפילו אם הן רק אוכלות עשב, יש בזה תנועה וענין.
אנחנו חוזרים למקום הלינה שלנו דרך העמק היפה שלמרגלות הרי סוארטברג
והנה הפתעה!
הכביש עובר בשולי חוות חיות בר פרטית, ואנחנו מזהים עדר (!) ג'ירפות בצידי הדרך. השמורה מגודרת – אז הפעם אנחנו יוצאים מהאוטו כדי להיטיב ולהתקרב לראות :
בהמשך אנחנו רואים עדר של חמסבוקים, ועדר גדול של ספרינגבוקים – הם נעים בקפיצות לגובה,
אני מזהה קודו בין סבך העצים, וכמה הרטביסטים אדומים ממש בכניסה לשמורה. בהמשך אנחנו פוגשים משפחת בבונים בישנית לצד הכביש.תענוג!