בלוג טיולים משפחתי, הבלוג של ינינה זסלבסקי אפק
 
יום16 :בעיקר ליוויתנים

יום16 :בעיקר ליוויתנים

אנחנו מתעוררים לבוקר ערפילי. הילדים הולכים לחפש את הכבשים, אבל מוצאים את הכלבים, שמספקים להם שעה של תעסוקה ולנו שקט לארוז. לפנינו דרך ארוכה עד קייפטאון.

אבל לפני הנסיעה הארוכה אנחנו עוברים בפארק בוטנבוק Botnebok  הקרוי על שם החיה הזאת

הפארק קטן אבל יש בו כמה מסלולי הליכה.

http://www.sanparks.org/parks/bontebok/

כבר בכניסה אנחנו פוגשים עדר קטן של בוטנבוקים. ממגוון המסלולים אנחנו בוחרים מסלול קצר של 3.3 ק"מ. גם הפעם המסלול מגוון : הליכה בתוף סבך קנים, טיפוס על הר,

מראה על גדת נחל חולית. הפעם הטיול שלנו בסימן חרקי ענק : עכביש ענק, חרגול ענק, "דובון קורים" ענק . הכל גדול באפריקה.

אנחנו ממשיכים מהפארק להרמנוס. הדרך עוברת דרך שדות חיטה ענקיים: חלקם ירוקים, חלקם צהובים וחלקם כבר נקצרו.  לצד גידולי השדה אנחנו רואים חוות עם כבשים ופרות, ובהמשך מתחילים להופיע הגפנים. קייפטאון מוקפת יקבים, היין נחשב איכותי ומיוצא לרחבי העולם.

הרמנוס שוכנת לחופי האוקינוס ההודי וידועה בכך שמחופיה ניתן לצפות בליוויתנים. האמת היא שאני סקפטית, לעמוד על החוף ולראות ליוותנים נשמע לי לא מתקבל על הדעת. במיוחד שאני חושבת על השיט שלנו במימיה הקפואים של איסלנד, שתוצאתו היתה 30 שניות ליוויתן.

 טיילת יפה משתרעת לאורך סלעי  החוף, בתי קפה, נקודות תצפית. באחת הנקודות שאמורים להיות ליוויתנים, יש תיירים שמצטלמים, יוזמת סנפלינג קטנה, שני כלבי ים, אבל ליוויתנים – אין

אריק והילדים הולכים לארגן פשטידות לארוחת צהריים בסופר הקרוב, איתמר ואני נשארים לחכות  לליוויתנים.  רגע לפני שאנחנו מתייאשים גברת אחת מציינת שהיא ראתה אותם בנקודה אחרת, וברגע שאנחנו מוצאים את אריק ושאר הילדים, אנחנו דוהרים לשם. כבר מהחלון של האוטו בחניה אני רואה סילון מים ניתז לאויר. הם שם!

ממתינים לליויתן

אנחנו מתמקמים על הסלעים ומסתכלים, סנפיר זנב, גב , ראש, ברבע השעה שאנחנו שם ראינו יותר מאשר בשייט של שלוש שעות. אנחנו מזהים מרחוק להקה של דולפינים שמתקדמת במים : רואים את הקשתות שהם עושים, לידנו ליויתנה ותינוקה "רובצים במים", מדי פעם רואים את גבם וזנבם.

ראש ליוויתן מציץ מהמים
ליוויתן קופץ מהמים

הליוותנים שאנחנו רואים נקראים "הליוויתן הנכון" the right whale  , מכיוון שזה היה הליוויתן הנכון לצוד אותו בזכות כמות השומן שלו והעובדה שהוא צף על המים לאחר שהוא מת. ציד זה דלדל מאוד את האוכלוסיה. קל לזהות אותו בזכות גבשושיות שעל ראשו, וכתמים לבנים עליהם – לכל ליוויתן גבשושיות וכתמים יחודיים – ובזכות עמוד הנתזים שלו בצורת וי.

אנחנו מבלים למעלה משעתיים בחברת הליוויתנים, וממשיכים לקייפטאון. הלילה ישנים בעיר הגדולה. באכסניה.

5 Comments

  1. z/e

    הי לכולכם
    מכל הפוסטים שהעלית עד היום, הפוסט הזה הכי נגע לליבי!
    קראתי אותו הלוך ושוב כמה וכמה פעמים! כמה יפה מצדך להעלות בי זכרונות כל כך יפים ממקום כל כך מיוחד!
    עכשיו עוד יבואו ויטענו בפניכם 'שאין פינגווינים באפריקה!,
    אם ראיתם לוויתנים, תראו גם פינגיווינים!

  2. z/e

    יאיר (וסלח לי אם איננו מכירים)
    הסיכויי שלכם לראות לוויתנים בדצמבר באוסטרליה הם נמוכים ביותר (אם בכלל).
    דצמבר, תקופת הקיץ הדרומי, הלוותנים כבר עזבו מזמן את איזור היבשת (שלשם הם מגיעים בתקופת החורף הדרומי בכדי 'לברוח' מהקור ולהמליט). והם כבר מזמן בדרך בדרך לקוטב הדרומי.
    באוסטרליה אפשר לראות בתקופת החורף הדרומי את אותו סוג לוויתנים שינינה ראתה SOUTHREN RIGHT והאחרים HUMPBACK
    אולי במזל, תראו קבוצות של 'לוויתני הנווט'. אלו לוויתנים קטנים ומופיעים בקבוצות של עד 70 פרטים.
    כשהיינו באוסטרליה בשנה שעברה ובמקום הנכון, ראינו כמה SOUTHRENS במרחק יחסית די גדול מהחוף.
    בכל מקרה בהצלחה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *