יום 9 – בוקר בחברת ג'ירפות אחר הצהריים בחברת עץ הבאובאב

היום השני של השהות  שלנו מתחיל שוב בחברת ג'ירפות. בזמן הנסיעה מהמחנה אנחנו פוגשים אם וגורה בן השבועיים. עדין ניתן לראות את חבל הטבור מחובר לבטנו. הג'ירפון הקטן פחות או יותר בגובה אדם, והוא נולד כשרגליו יוצאות ראשונות. הג'ירפה ממליטה כשהיא בעמידה, והפצפון צריך "לצנוח" כשני מטר, כדי להגיע לקרקע. רגעים אלה של המלטה, ועד שהגור מסוגל ללכת אחרי אימו, הם המסוכנים ביותר לכל בעלי החיים. הג'ירפה נוקטת באסטרטגיה מענינת: לאחר ההמלטה היא מתרחקת ממנו, וממתינה עד שיעמוד על רגליו. בעת סכנה, הוא אינסטינקטיבית מוריד את ראשו, ואילו היא תנסה למשוך את הטורף אליה, והרחק ממנו.

הריינג'ר שלנו בוחר בכל פעם מקום אחר לטייל בו ב"גיזרה" ששייכת לו. אין לדעת מה נפגוש, ומה נראה. בשטח אין מסלולים מסומנים, אבל יש המון שבילים, נקיים מעשב ונראים כמו סינגלים של אופניים. אלה אכן סינגלים, אבל של בעלי חיים. בעלי חיים כדי לחסוך אנרגיה, נוהגים ללכת באותו מסלול, שפולס על ידם או על ידי אחרים.  לדברי הריינג'ר, אם עוקבים אחרי מסלול כזה ניתן להגיע למקורות מים. השיטה פשוטה :

הולכים לאורך המסלול, אם המסלול מתרחב, ואליו מתמזגים מסלולים נוספים – אנחנו בכיוון הנכון. אם המסלול נהיה ברור פחות – אנחנו בכיוון הלא נכון. לשמחתי, אנחנו מצוידים במים, והריינג'רים שלנו בהחלט יודעים את הדרך, כי בכל פעם אנחנו מגיעים בקלות מפתיע לרכב שלנו או למחנה.

הבוקר אנחנו צועדים לנו כך, קצת על "סינגלים" קצת בתוך העשב. לפתע נשמעת קול נביחה, אחריה עוד אחת ועוד אחת. זהו קולו של הקודו, הוא איתר טורף ומזהיר את חבריו, ומסמן לטרף : "ראיתי אותך, אל תנסה אפילו…", לאחד דקות ספורות אנחנו שומעים קולות של נחרות, אלה הן האימפלות, הטורף כנראה הגיע לסביבתם, ואותר. האימפלות נוהגות אף ללכת אחרי הטורף לאחר שאותר, ולהמשיך לנחור ולנשוף : ראינו אותך, ראינו אותך…

קודו צעיר. קרניו עדיין קצרות, כשיגדל קרניו יהפו ל"שופרות" מסולסלים. זוהי חיה שעונה על דרישות הכשרות.

והטורף ? אותו לא ראינו. יכול להיות נמר, או אריה. ראינו עקבות של אריות. הם בעצם ברחו ככל הנראה מפנינו…

אנחנו מתמקמים על ערימת אבנים מוצלת לארוחת בוקר. האבנים, כך מתברר מהוים מחסה לעקרבים קטנים (אורכם כחצי אצבע והם אינם מסוכנים לבני אדם) עקרבים אלה חביבים על בבונים, שיודעים להפוך אבנים ולחפש אחריהם, לפצח את גופם בשיניהם החדות, ולאכול את תוכנם הרך.

רמשים, אינם חביבים עלי. אני מתקשה להתפעל, אבל בכל זאת תמונה לטובת המתענינים.

אנחנו ממשיכים בטיולנו, המדריכים מדי פעם מסמנים זה לזה ללא מילים: כיוון, כמה פרטים. הבוקר נפל בחלקנו לפגוש ג'ירפות נוספות, חמש במספר. אנחנו מתקדמים לאט, בטור עורפי כדי לא להבריחן, הן חשדניות מאוד.

טור עורפי וג'ירפה

המפגש הקרוב עם בעלי החיים הוא מרגש מעין כמוהו.

בצהריים כחום היום, סופות חול נראות באופק. אנחנו מסיימים את ארוחת הצהריים שבישל לנו ג'יימי, ונוהגים כמנהג החיות – הולכים לישון.

אחר הצהריים, אנחנו יוצאים לטיול שקיעה נוסף, הפעם היעד הוא עץ באובב גדול, הגדל לא רחוק מהמחנה. זהו החורף, העץ השיר את עלעליו ועומד קרח, אך מרשים.

עץ הלחם – הבאובב

המדריך מספר לנו שהוא נפוץ בכל היבשות בחצי הכדור הדרומי, והוא מרכיב מאוד חשוב במערכת האקולוגית. צפורים מקננות בין ענפיו, או בתוך גזעו, ובעלי חיים רבים ניזונים מפריו.. קרם הטרטר המקורי, מופק מהפרי הבשרני. אני חושבת על הנסיך הקטן, ועל "בארץ לובנגולו מלך זולו"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *