כל הנופים האלה מדגדגים לי ברגליים. מתחשק לי לעשות טיול הליכה של ממש, סובב פסגות.בדיקה באינטרנט של מזג האויר מעלה את איזור דכשטיין כאיזור שלא צפוי בו גשם, ולשם פנינו מועדות הבוקר.
בכל לשכת מידע לתיירים יודעים להציע מגוון רחב של מסלולים, החל מסיבוב קטן של כ10 דקות, וכלה במסלול לכמה ימים. כמעט בכל קצה של רכבל ימצא גן שעשועים לילדים פינות פקניק .אנחנו בוחרים במסלול של כשעתיים וחצי בין שתי פסגות .המסלול מתחיל באיזור רוסבךRussbach .- אנחנו עולים למעלה ברכבל מרוסבך. ברגע שאנחנו עולים מעל קו העצים נשקף אלינו נוף פסגות מרהיב. בשלב הזה אני כבר מבינה, שלא חשוב באיזה מקום באוסטריה נמצאים, תמיד ימצא איזה נחל בעמק, ותמיד ימצא איזה הר עם נוף מרהיב ל360 מעלות. בפסגת ההר יש גן שעשועים קטן, וכמה מיטות שיזוף מעץ. אנחנו מתמקמים לפקניק של בוקר, והקטנים מתרוצצים בין המתקנים, עדר פרות קטן רועה על כר דשא ירוק סמוך, והפעמונים מדנדנים לנו ברקע. הפסטורליה בהתגלמותה.
המסלול שבחרנו לטייל בו, מסומן על שלט קטן, ומסומך כשעתיים וחצי. השביל רחב, בחלקו סלול ונוח להליכה. רכבת תיירים קטנה נוסעת בו – אבל אנחנו מחליטים ללכת ברגל. השביל מוליך אותנו אל עמק, ואל בין העצים. מדי פעם אנחנו פוגשים במעלה רוכבי אופניים הרוכבים במעלה השביל, ועוד יש להם אויר לברך אותנו :"גרוס-גוט" (כלומר ברכת האל עליכם, הצורה המקובלת לומר כאן שלום).
כל האיזור כולו הוא איזור רעית פרות, ולכן מדי פעם יש לעבור שער. המוזיקנט מתאמן בקפיצות לגובה, הקטנה עוברת מתחת, ואילו אנחנו נעזרים במקל לפתיחה. השער, והסרטים הלבנים שתוחמים את צידי הכביש, מחושמלים. (זה ברמה של חשמל סטטי, אבל מורגש) מה שמבטיח שהפרות לא ירדו לכביש.
לאחר צעדה של כשעה על השביל הנוח אנחנו מגיעים לבקתה. בבקתה ניתן להזמין משהו לאכול ולשתות: התפריט היומי כתוב בגיר על לוח. אנחנו שוב מזמינים שוקו לילדים. השוקו באמת טעים, הוא כולו על חלב, ויש לי תחושה שזה חלב שנחלב הבוקר, מאחת הפרות המסתובבות בסביבה.
לאחר הבקתה מסתיים השביל הנוח, ומתחיל שביל צר ומתפתל,במעלה הגבעה. אנחנו מאושרים שהשקענו בנעליים עמידות במים, ואת הקטנה אנחנו מקפיצים מעל כל שלולית. השביל מוסיל אותנו במעלה הגבעה, ואל עמק ירוק העובר בתוך יער. באופן כללי הסימון ברור, ומדי פעם יש שלטים עם הכיוון וכמה זמן עוד יש ללכת, אבל לרגע אני מאבדת בטחון- הלכנו לאיבוד? לא עובר זמן רב, ואנחנו פוגשים חבורה עליזה. אני מתענינת אם אני בכיוון הנכון. כן, הם אומרים, תמשיכי עם השביל הפונה שמאלה. אני מתענינת אם הם הגיעו משם. לא, הם עונים, הם מבקתה לא רחוקה מכאן.באוסטריה מתברר על כל פסגה של הר תמצא גם איזה בקתהף שאפשר לאכול בה, ןלעיתים קרובות גם ללון בה. ללא ספק – גן עדן לטיולים – אפשר במשך ימים שלמים ללכת מפסגה לפסגה, בלי לסחוב על הגב הרבה מעבר למים :בבקתה אחת ארוחת בוקר, בשניה צהריים, בשלישית בירה של אחר ה"צ וברביעית – ארוחת ערב ולישון.
אנחנו שומעים קול דנדון פעמונים שהפעם מתגלה כעדר סוסים, ברגע שהם רואים אותנו, הם באים לרחרח. מהעמק אנחנו זוכים לראות אגם בצבע כחול עמוק, שנמצא בעמק מתחתינו – זהו אגם גוזאו, שאליו מיועדות פנינו.סוס אחד לא מרוצה מהמעבר בטריטוריה שלו הולך אחרינו, נוחר וצונף, עד שאנחנו מתרחקים, ובמעלה הגבעה. סמדר מתעייפת, ואריק מתחיל לספר לה את סיפור ההוביט, כדי להסיח את דעתה. היער, והגבעות הירוקות משמש כתפאורה מתאימה.
בסופן של עוד כמה עליות, מנוחות, והפסקות נשנוש- אנחנו מגיעים לפסגתו של הר, ממנו אנחנו צופים בעמק גוזאו ובאגמים.
במשך כל היום השמיים מכוסים בשמיכת עננים. אומנם שמיים כחולים מצטלמים יפה יותר, אבל זהו ללא ספק מזג האויר האופטימלי להליכה. גם כשירד גשם הוא לא היה מעבר לטפטוף.
מההר שהגענו אליו ניתן לרדת במשך כשעה עד לאגם גוזאו או לרדת בפוניקולור. אנחנו בוחרים בפוניקולור. מהאגם נצטרך לשוב באוטובוס לרוסבאך. אנחנו מבררים את זמני האוטובוס, ומבלים אתהזמן שנותר לנו לשפת האגם : הילדים מלקקים גלידה, שהרויחו ביושר,ומשחקים בדגם של מערכת האגמים ואני מטיילת קצת מסביבו.
כעשר דקות לפני הזמן המיועד, אנחנו מחקים בתחנת האוטובוס. לידינו ממתינות שתי נזירות – הן לבושות במדי המנזר שלהם, גלימה אפורה שביס לבן, שרשרת עם תליון צלב. האסוציאציה המתבקשת הי א "צלילי המוסיקה", אך בניגור למריה, נזירות אלה מצויידות היטב לטיול בטבע : נעלי הליכה ממותגות ומשובחות, ומקלות הליכה…באוסטריה כך נראה אין איש שלא מטייל בטבע.
את המסלול שעשינו, מסלולים נוספים בסיבה, זמני רכבלים ואוטובוסים ואפילו "ויה פרטה" תוכלו למצוא באתר של מערב דאכשטיין.