הסיכוי לממש את תוכנית המקורית של לעלות לפסגה של הר, ולטייל הולך וקטן ככל שאנחנו מתקרבים ליעדנו. הגשם שהחל כטפטוף קל הולך ומתחזק מרגע לרגע. בלשכת התיירות משתתפים בצערנו,אבל זהו המצב לשלושת הימים הקרובים.
מאז איסלנד נהיינו חובבי ברכות בחו"ל. נוהגים לטבול לפחות פעם אחת בטיול. אין כמו יום גשם ללכת לברכה.שתי בריכות בסביבה מועלות כאופציה ואנחנו בוחרים את הקרובה יותר – אלפנטרמה Alpentherme בבאד -הופגשטיין: בריכה מחוממת, עם מגלשות, סאונות, ג'קוזי,ואגף קטנטנים מושקע.
ביקור בברכה מעבר לכיף מכיל בתוכו חוויה תרבותית מעניינת. וגם הפעם נכנה לנו אחת. לאחר המתנה בתור והעברת כרטיס הפלא (זלצבורגלנד קארד) המעניק לנו כניסה חינם לארבע שעות, אנחנו נכנסים לחדר ההלבשה. שורורת שורות של לוקרים ולידם תאי הלבשה באיזור, כך נראה, משותף לנשים ולגברים. אנחנו מוצאים שני לוקרים צמודים שיכילו את כל ההרי בגדי חורף, מעילים, נעלי הליכה, מגבות ובגדים להחלפה שלנו, ומתחילים המהומה קטנה של חלוקת בגדי ים, כניסה ויציאה מתאי הלבשה, וכל הכרוך באירגון משפחה שלמה לבריכה.. בתוך כל המהומה אני שומעת שטף דיבור קולני באיטלקית. מזל שיש פה איטלקים, אני חושבת, שלא יראה שרק ישראלים עושים רעש.. אני מפנה את ראשי כדי לראות מי הם האיטלקים האלה, וחושכות עיני – לפני עומדת גברת איטלקיה, בתחתוניה בלבד ובחזה חשוף.. מה? גברי המשפחה נכנסו למלתחות נשים? אני ממש מתחלחלת ונלחצת – אומנם זה קרה טעטות, אבל איך זה נראה : שוב הישראלים הברבריים האלה.
אני פועלת במהירות :אוספת את בגדיהם לשקית גדולה דוחפת לכל אחד את נעליהם, ודוחפת את שלושת תוך לחישה רמה " אתם במלתחות נשים!" החוצה. אריק נבהל אף הוא ומזרז את הבנים, תוך כדי דהירה החוצה אנחנו פוגשים כמה גברים החולפים לפנינו, חלקם בבגד ים, וחלקם בתחתונים . רגע, רגע, מה קורה פה?
אז ככה – כל מדינה ותרבות הרחצה שלה – באוסטריה לא מקפידים על צניעות יותר מדי- המלתחות הן משותפות . אומנם יש תאי הלבשה נסגרים, אבל במסדרונות בהחלט אפשר לפגוש נשים וגברים חצי ערומים. המקלחות, אם חששתם, הן נפרדות לנשים וגברים, וכך גם השירותים…
אחרי שאנחנו נרגעים מהבלבול, אנחנו נכנסים לבריכה. אע"פ שהבריכה הומה אנשים, אין תור במגלשות, המתגלות כמוצלחות מאוד (גם אני התגלשתי). במרכז הברכה ישנו מבנה כיפתי שבתוכו מורקנים סרטים מצויירים – חלומו הרטוב של יותם : גם מים וגם טלויזיה! בריכת הקטנטנים כוללת מגלשה, ומגוון משחקי מים המעסיקים את הקטנה שעה ארוכה.
אריק מתלונן שהברכה לא מספיק חמה, והולך אל הסאונה. לאחר דקות ספורות הוא חוזר משם – השהיה בסאונה היא בעירום מלא, וללא הפרדה בין נשים וגברים. (לא בטוח שזה חובה בעירום, אבל זהו לפחות מנהג המקומיים, ואריק לא עצר כדי לברר…). חלק אחד של הבריכה אינו מקורה – וזה מעלה בנו זכרונות מאיסלנד
לאחר שהמגלשות, סרטים מצוירים, ושלל פעילויות מיים ממוצות על ידי הילדים, אנחנו יוצאים.
הגשם הפך למבול של ממש. נגה מציינת זזה הזמן לקניון, ממלא אי אפשר ללכת לטיול בטבע. בחוסר רצון אני מסכימה עם קביעתה. נוסעים לקנין בדרך הביתה – במרכז העיר סט. יוהאן , ישנו קניון גדול, שבו הישראלים נוהגים לבקר בחנות ספורט. אנחנו עולים לקומה השניה – נגה פונה למחלקת הנערות בC&A ואילו שלושת הילדים לחנות הצעצועים. עד עכשיו התמודדנו לא רע עם "אמא,תקני לי" שעולה כמעט בכל אתר שבקרנו בו : תמיד יש איזה חנות מזכרות מעוצבת שמושכת אליה את הדור הצעיר, ותמיד יש בה משהו שהם פשוט חייבים… כעת ברור לי שהפסדתי במערכה, עוד לפני שהתחילה. נגה יוצאת עם שלל נאה מהחנות . גברי המשפחה עשו יד אחת, שינסו כספם, ורכשו במשותף (עם תרומה לא קטנה מהאיש) ערכת רכבת חשמלית מלגו. הקטנה יוצאת עם תוספת קטנה לפליימוביל שלנו…כולם מרוצים. בעודנו רוכשים במיטב כספנו, התבהר מזג האויר – זה הזמן לצאת לטיול בטבע,אני אומרת לעצמי, כעת איש לא יעיז לקטר.
אנחנו שמים פעמינו לקנין ליכטנשטיין (Lichtensteinklam), הפעם קניון במובן ואדי, הנמצא קילומטרים ספורים מהעירה. זהו קניון צר ועמוק שדרכו זורמים מים. כדי לאפשר את הטיול בקניון, הוסדרו בצידי ההר גשרי עץ, ומדרגות לחציה.
אנחנו מתחילים לצעוד במסלול. המסלול לא קשה אבל כרוך בעלית מדרגות.
בתמונות הפרסומת של האתר הנחל שקט ומימיו כחולים, אבל עכשיו כמה דקות לאחר הגשם, המים זורמים בשצף קצף במורד הנהר.
גם על קירות הקניון נוטפים המים, ויוצרים מפלונים.
מזל שיש סלעים להסתתר תחתיהם.
הגדולים רצים קדימה, ואילו אני והקטנה צועדים בקצב צילומיו של אריק. תנאי התאורה לא פשוטים לצילום, אבל אריק בכל זאת מצליח לצלם כמה תמונות יפות
בסופו של הקניון, מפל גבוה. ולפניו תמרור אזהרה : זהירות נחשול גבוה. העוצמה של זרימת המים, מרמזת על מה קורה כאן כשיש כמה ימי סערה
- ילדה קטנה, ומפל גדול
מי שלא ממהר, רואה פרחים קטנים, או קורי עכביש, המנצנצים בטיפות הגשם.
הסיור כולו מהנה מאוד ולוקח כשעה.
מזג האויר רק משתפר מרגע לרגע, ומאוד מתחשק לי להמשיך לטייל. הילדים כבר עייפים, ספוגי חוויות ורוצים לנוח. אנחנו חוזרים לבית החווה שבו אנחנו שוהים, ושולחים אותם "לרעות" באחו הירוק. הגדולים מתבקשים לערוך שולחן ולהכין סלט , ומופקדים על הקטנה. אנחנו ממשיכים לטיול קטן באגם בקצה העמק בו אנחנו שוהים.
העננים התפזרו ואנחנו זוכים סופסוף לראות את ראשי ההרים,המחורצים בנחלים על רקע השמיים הכחולים.
האגם יאגזה, שפירוש שמו "אגם הציידים" Jaegeseeמרוחק כ5 דקות נסיעה לאורך נהר שוצף וקוצף. מצידו השני של הנהר טיילת להולכי רגל, ורוכבי אופניים.
שלט קטן מבטיח טיול של כשעה מסביב לאגם. אנחנו הולכים קצת, ומחליטים לחזור לסיבוב מלא . את פנינו מקדמים ברווזים, אגמיות וברבורים.
למי שחיפש צבעי טורקיז, האגם מציע שפע.
באוסטריה, לכל מקום שתפנה תמצא הר לטפס עליו, או אגם ליהנות מיופיו. באמת שלא צריך לנסוע רחוק.