יום 11 – בוקר באגם , צהריים במוזיאון פתוח, ערב טיסה הביתה

זהו יומינו האחרון באוסטריה. אני מתעוררת עם עצב קל, שנגמר החופש הזה. הטיול הספונטני והלא ממש מתוכנן שלנו, היה טוב משחשבנו שיהיה. הבוקר אין כמעט ערפל, ונראה  יהי יום יפה ללות אותנו לדרכנו. כבר אתמול בערב החלטנו, אנחנו המבוגרים, לקחת את שעות הבוקר המוקדמות לעצמנו. אנחנו מתלבשים בזריזות, לוקחים מצלמה,משאירים פתק על שולחן : אבא ואמא יצאו לאגם, תערכו שולחן לארוחת בוקר, נחזור ב8:30 ..

האגם בקצה העמק בו אנחנו ישנים שקט בשעט בוקר מוקדמת. אין אדם. אנחנו משאירים את האוטו בחניה ויוצאים לטייל. הולכים זה לצד זה, עוצרים לצלם, להנות מאיזו פינה יפה, ובעיקר מהשלווה. עוד מעט, נתחיל בהכנות הקדחתניות לעזיבה, הכל כבר ארוז מאתמול, ולפנינו נסיעה ארוכה עד לוינה. אבל עכשיו שלווה…

אגם"הבית"

האגם הזה לא מופיע בשום מדריך טיולים בעברית, וגם לא בשום טיפ בפורום טיולים. הוא בודאי לא ה-אגם, ולא ה-אטרקציה. אבל הוא יפה, רגוע, וממש מתחת לאף שלנו. יש בודאי עוד אלפי פינות קסומות כאלה באוסטריה, לא צריך לנסוע רחוק.

שלוות בוקר באגם

השלט הקטן מציין שהקפת האגם תיקח כשעה,באמצע הדרך השביל מתפצל, ואפשר משם לצאת למסלול נוסף שיעלה אותנו אל מעל להר, ואל אגם נוסף…אבל זה כבר יהי בפעם אחרת. ללא ספק תהיה פעם נוספת. השעה שלנו מסתיימת. אנחנו מסיימים את הקפת האגם וחוזרים לחדר.

שביל הקפי -פינת חמד
מקום יפה לקפה

בחדר הכנות קדחתניות. הילדים כולם ערים, לבושים ועוסקים בהכנות לארוחת הבוקר. הקטנה יושבת מאושרת  ליד מעדן בננה-פצפוצי שוקולד, וצלחת פופקורן. היא לא רצתה כלום, מתנצלת נגה למבטי התמה. שתיהן מקבלות נשיקה. יום אחרון לחופש, אפשר לחגוג, לא? מחר חזרה לשיגרה.

אנחנו נפרדים בחום ובלבביות ממארחינו ויוצאים לדרך. הפעם אנחנו נוסעים לוינה מצידם הדרומי של הרי דאכשטיין, כדי לעצור במוזיאון הפתוח בשטובינג.המוזיאון ממוקם ביער עם עמק, דרכו עובר נחל קטן, בעמק מסביב לנחל רוכזו מבנים שונים מרחבי אוסטריה ומתקופות שונות שלה. מוזיאונים כאלה חביבים מאוד על נגה, ואכן היתה היא זו שמצאה אותו, בחיפוש באינטרנט. המוזיאון מאפשר הצצה חויותית אל החיים בתקופות קדם.

החדרים מרוהטים ברהיטים תקופתיים, בארונות תלויים בגדים מקוריים, ויש גם תמונות וחפצים אותנטיים.

חדר המוזיאון הפתוח

הסדנאות, והאמצעים הטכנולוגיים של התקופה מעניינים במיוחד. תחילה אנחנו נכנסים לסדנתו של עושה החבלים. השיטה זהה לצורת הכנת הסימניות של ילדותי : חוט שמקפלים לשניים תופסים בקצה אחד, מותחים ומגלגלים. רק שכאן החוטים הם בגולד חבלים, ומשתמשים קצת בעזרה מכנית.

סדנת עושה החבלים

במנסרה, המסור פועל ללא לאות. מערכת מורכבת של תמסורות גלגלים וצירים הופכת את התנועה הסיבובית של גלגל המים, לתנועה הקוית של המסור.הגלגל מופעל על ידי מי הנחל שהוטו באקודוקט מעץ.

מסור בפעולה
גלגל המונע על ידי מים, מפעיל מסור, או טחנת קמח

בנפחיה אנחנו זוכים להדגמה של הכנת מיני-פרסות סוסים .

נפח בעבודתו

בכיכר הכפר, פונדק קטן, המוכר סנדביצים, שתיה קרה וגלידה. האוירה כך נראה לא השתנתה במרוצת השנים.

פונדק הכפר

גם בשנים עברו ידעו להעריך את הדבש. שימו לב לכוורות העשויות חבל.

כוורות

בית הספר מעניין במיוחד ומושך את תשומת ליבם של הילדים. מלבד כיתת הלימוד מוצגת תערוכה קטנה, המראה את מיקצועות הלימוד : כתיבה, חשבון, דת, ומקצועות שימושיים כגון ריקמה לבנות.

כיתת לימוד

זוכרים את פינוקיו שבמקום ללמוד הלך לארץ הילדים והפך לחמור?ילד שסרח, ולא הכין את שיעוריו, או לא ידע לענות כנשאל  הפך לחמור : מסכת חמור הולבשה על ראשו וכך הוא הסתובב. יותם, מתפלא לגלות תמונות של מורה המכה את תלמידו, ושמח הוא לומד בבית ספרו במאה העשרים…

חמור מי שלא לומד

 

האתר כולו מאוד יפה וגדול. דגש רב מושם על גינון, ועל הסברים על התפתחות הגינה הביית כמקור לעשבי תיבול ומרפא, ירקות וכמובן נוי. אנחנו מבלים במוזיאון כשלוש שעות, וניתן לבלות בו בקלות יום שלם. ישנם ימים מיוחדים בהם יש פעילויות והדגמות רבות של בעלי מקצוע. מרבית השלטים וההסברים הם בגרמנית, אבל בהחלט אפשר להסתדר עם מראה עיניים.

מכאן ארוכה עוד הדרך עד לשדה התעופה – כשעתיים וחצי, ואנחנו מזדרזים לשוב לאוטו ולנסוע. בשדה התעופה הענינים יעילים : מזדכים בצער על המכונית, עושים צ'ק-אין מזורז בעזרת כרטיסי המועדון, וממתינים לשעת ההמראה.

בלילה, לאחר איחור של כשעה (נוסע אחד לא הגיע), והמתנה נוספת באויר לתורנו בנחיתה (מצב די מלחיץ), נוחתים אל האויר החם והלח של ארץ הקודש. 2 בלילה, 27 מעלות.אנחנו נכרים בערגה במזג האויר הקריר שבילינו בו בשבוע האחרון.

תם ולא נשלם.

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *