טיול בפארק רונדה וארוחת ערב עם שכנים

תחזית מזג האויר ליומיים הקרובים מבטיחה ימים ללא גשם. אחרי יום של נסיעה, בהחלט מתבקשת קצת פעילות. נוסעים ללשכת המידע הקרובה לבחון אפשרויות… פארק רודנדה מתנוסס מעלינו וגם בו יש מבחר גדול של מסלולים ברמות קושי שונות. אני ממש מגרד לי בכפות הרגליים לעשות איזה טיול פסגות, להציץ על השלג אם לא ממש לטייל עליו..אבל לילדים יש רעיונות אחרים.
האיזור שבו אנחנו נמצאים הוא איזור שבו ישנן אפשרויות רפטינג רבות, העיירה SJOA (מבוטא שואה – עם שורוק) היא מרכז רפטינג איזורי. שלושת הגדולים מגלים התענינות בנושא.בלשכת המידע מתברר לנו שאנחנו כבר מחוץ לעונה אבל יש עוד חברה אחת או שתיים שפועלות. אנחנו נכנסים לאחת מהן, ובודקים אפשרויות. מציעים לנו לחזור אחר הצהריים ולראות אם יתאפשר. בבוקר כל המדריכים עסוקים עם קבוצות בית ספר.. הזמן עד אחר הצהריים מאפשר לנו לעשות את אחד המסלולים שהוצעו בלשכת המידע. מכולם הוא דוקא נראה לי הכי פחות אטרקטיבי – לפי תיאורו הליכה בתוך עמק, ואני אוהבת פסגות ומרחבים , אבל האחרים פשוט רחוקים משם.
נסיעה של כעשר דקות במעלה כביש הררי מובילה אותנו לנקודת תחילת המסלול, ולהכרה בגודל טעומטי בשיפוט המסלול – המקום אכן עמק, אבל עמק רחב ידיים, עם שרשראות פסגות והרים בכל הכיוונים.

IMG_1055

אני נושמת את המראות האלה מכל הכיוונים. המסלול מוליך אל צביר בקתות סמוך לאגמונים, אבל במקום זה המטרה היא לגמרי ההליכה ולא אותן בקתות. שוב נוף טרשי יפהפה, בעמק זורם נחת, ואנחנו צועדים על שביל נוח להליכה .
אנחנו מתחלקים לזוגות : איתמר תופס פיקוד על סמדר, אריק ונגה, יותם ואני – הולכים ומשוחחים. השביל מישורי אומנם, ונוח להליכה, אבל מתארך – בלשכת המידע נאמר לנו שזה שעה וחצי לכל כיוון – ואכן זו שעה וחצי של צעידה די נמרצת. הילדים עוצרים כל עשרים דקות לתידלוק של קובית שוקולד.גומגומן וממשיכים…

IMG_1073
העננים מכסים את השמים, ואני מדי פעם מרימה עין חשדנית – יתחיל או לא יתחיל לרדת ? כמה זמן יקח לנו לרוץ למכונית ?
מכיוון שבטיול זה , ההליכה והנופים שמקיפים אותה הם העיקר, והיעד הוא לא ממש חשוב, אחרי הפסקת אוכל ותצפית על הבקתות, מחליטים לחזור..

IMG_1124
בקתות על האגם

רוח קלה החלה נושבת, ותוך כדי הליכה היא הולכת ומתחזקת, אנחנו מגבירים קצב, כדי להתחמם… הקטנים מתעיפים – אבל אני לא שובעת מיופיו של המקום, ומשתדלת להעביר משהו מיופיו בתמונות . הצלחתי ?

IMG_1131
מראות מפארק רונדה
IMG_1160
השחף

לקראת אמצע הדרך צועדת אלינו חבורה גדולה , עמוסת תרמילים. אלה בני נוער בטיול בית ספר, שיצאו לטיול של ארבעה ימים, הכולל לינה בשטח. הם נושאים תרמילי טרק, מועמסים במזרון, שק שינה, ואפילו אוהל. הולכים במעלה השביל , מזיעים. חלקם , כך נראה שוקלים פחות מהמשא שסוחבים. גם מוריהם צועדים איתם, סוחבים תיקים עמוסים כמותם.נגה, מתלהבת – איזה אחלה טיול יש להם! וזה עוד טיול בית ספר!  אצלנו, היא מתלננת.כל פעם נוסעים למצדה…

IMG_1151
טיול בית ספר

אנחנו מגיעים לחניה עייפים, קצת קפואים, ורעבים. הנערה נוזפת בי על חוסר הארגון – שוב,, אנחנו לא לובשים בגדים מותאמים – היא צודקת כמובן , אבל אז כשארזתי בחום של למעלה מ35 מעלות, היה קל לשכוח צעיפים וכפפות…
לפתע פתאום הרעיון של הרפטינג, בקור ובמים הקפואים נראה, הרבה פחות אטרקטיבי. מד הטמפרטורה באוטו מראה על 9 מעלות. הילדים מתלבטים. אנחנו שותקים – זה המהלך שלהם.. הראשונה שמודיעה שהיא לא רוצה רפטינג, היא הקטנה . למה ? ככה! (הפירוש של ההורים : לא יודעת מה זה, ופןחדת. עייפה..). אנחנו יורדים מהההר, והטמפרטורה עולה, אבל אז נגה מודיעה שלא בא לה – קר מדי, ובוא נגיע פעם לחדר מוקדם. (הפירוש שלנו: נגה עבדה קשה בעבודה בקייטנה, ופשוט מתה לנוח רגע לפני החזרה ללימודים, הבקתה כיפית , והמטבח עוד יותר), איתמר נסוג אף הוא (בטיול הזה סוחב איתו עייפות לא מוסברת, ראשון לישון ואחרון לקום) רק יותם עומד בשלו – רפטינג! עכשיו! הגדולים כעת עוברים לשכנע אותו לותר… מועלית רשימה ענקית של נימוקים נגד, כולל המחיר היקר, והבטחה שלנו ההרוים למסע רפטינג בירדן , ויותם ניאות לותר.

מגיעים לבקתה שלנו מוקדם, שמש נעימה של אחר צהריים עוטפת את המקום. הילדים מוציאים כדור  ויוצאים להתרוצץ קצת על הדשא.השכנים שלנו – זוג מאוסטרליה – נהנים מהשמש על כוס בירה ונשנושים מלוחים- ואנחנו םותחים בשיחה. הם מטיילים בעולם במשך 100 ימים לכבוד יומולדת 70 של בן הזוג, האישה ילידת דנמרק, ווהם הגיעו לאיזור גם לביקור משפחתי. הטיול שלהם מאוד אקטיבי וכולל גם צלילה, רפטינג. מתברר שבבוקר הם חלפו על פנינו באופנים..(הלואי עלי- א. שאגיע לגיל שבעים, ב. שאוכל לנסוע לחופשה כזאת אקטיבית) השיחה זורמת, הזמן חולף, יש להכין ארוחת ערב. האוסטרלים מציעים לנו לטעום מדג הקוד שיכינו, ואנחנו עמוסי סטייקים ותוספים מציעים להתחלק. מחליטים על ארוחת ערב משותפת – והם לא נבהלים מאזהרתי על  ילדים רעשניים. כמויות האוכל על השולחן לא היו מביישות אף מזנון במלון, הבירה  נמזגת, השיחה מתגלגלת , בני הנוער מצטרפים, לקטנים מתרגמים… בסוף הערב מחליפים כתובות ומיילים, ומבטיחים לשמור על קשר – לפחות דרך פייסבוק.

כך במקום רפטינג סוער על מים קרים, בילינו ערב חמים ונעים על בירה, ואוכל ושיחה נעימה.

IMG_1189
ליד חלון שולחן האוכל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *