טיול פסח המשפחתי שלנו השנה הוא בשביל הגולן. זוהי לנו השנה השלישית שבה אנו מטיילים עמותת בדרכם. העמותה מנציחה את זכרם של עשרה נופלים במלחמת לבנון השניה בדרכם: דרך אהבת הארץ, נופיה, אנשיה וטיולים בה. בשנים הקודמות טיילנו בשביל "מים אל ים" לאורך נחל כזיב המחבר בין ים תיכון לים כנרת. מרחיב את הלב לראות שבכל שנה יותר ויותר אנשים מצטרפים למעגל המטיילים, ורבים חוזרים שוב ושוב לטייל עם העמותה. שביל הגולן נמשך לאורך כ 120 ק"מ החל מהחרמון בצפון ועד לעין תאופיק בדרום. השביל מחולק ל15 קטעים, במשך שלושה ימים טיילנו בארבעה מתוכם. טיול לאורך שביל הגולן קטע 1 יתואר כאן. לקריאת סיפורי הימים הבאים של מסע בדרכם 2014.
שביל הגולן קטע 1 : מהחרמון לנמרוד
- מרחק : 7 ק"מ
- דרגת קושי : קשה, ירידה של כ400 מטר
- זמן כולל מנוחות רבות ועצירות להסברים : 7 שעות
- צריכת מים : 3 ליטר, ביום בהיר
שביל הגולן קטע 1 מתחיל סמוך לקופות הכניסה לחרמון. אנחנו מטיילים ביום יפה, שמשי עם בריזה. הכל מסביב ירוק – לבן : ירוק העשב המכסה את האדמה ולבן סלעי הגיר המבצבצים בינות לצמחיה. אנחנו נמצאים ב 1500 מטר גובה. בגובה זה צומחים עצים בודדים ושיחים נמוכים. לפנינו מתפרסים מרחבים.
הגולן, הקצה הצפוני ביותר במדינה, נמצא קצת מחוץ למפת הטיולים המשפחתיים שלנו. רחוק מדי לטיול חד יומי. הוא חשוף וצהוב מדי בקיץ וקר וגשום מדי בחורף. כשמושלג וצפוף פקקים ומטיילים בודאי ובודאי הוא מחוץ לתוכניות שלנו. הנה כאן ניכרה הזדמנות בזכות עמותת "בדרכם" לטייל קצת ולהנות מיופיו של חבל ארץ זה, שבימים אלה – פסח – מוריק כולו.
קטעי הדרך הראשונים של שביל הגולן קטע 1 הם ירידה מתונה המחלפת במישור. הפריחה כאן אינה מרובה – כמה פרגיםוכמה פרחים סגולים בהירים מבצבים מבין האבנים. אך מראה שדה מרגניות קטנות מרחיב את הלב, ונותן תחושה כאילו אירופה היא ממש כאן.
אומנם אנחנו מוגדרים כקבוצת מיטיבי לכת , אבל שביל הגולן קטע 1 הוא קצר אז הולכים לאט ומתניעים את הטיול הזה בנחת. המדריך שלנו מדבר אל המבוגרים אבל מרתק גם את הילדים. הוא מקפיד להבדיל בין החרמון לרמת הגולן. החרמון הוא אינו אלא קפל קרקע שנוצר מתנועת הלוח האפריקאי צפונה. סלעיו הם סלעי גיר, שנוצרו על קרקעית ים תטיס, שהציף את האיזור לפני כ20 מליון שנה. הים התיכון הוא מה שנותר מהים הקדמון. חדי העיןכמו הגיק שלנו יוכלו למצוא סלעים עם מאובנים שיעידו על כך. נחל סער מפריד בין החרמון לבין רמת הגולן, ומסמן את המעבר בין סלעי הגיר של החרמון לסלעי הבזלת של רמת הגולן.
אנחנו שמחים לפגוש פנים מוכרות בקבוצה שלנו, מזדרזים להתעדכן במה שעבר על כל אחד בשנה שעברה. גם אם איננו זוכרים את השם, הפנים המוכרות וארבעת הימים שעברנו ביחד יוצרים אינטימיות, כאילו אנחנו מכירים מימים ימימה.
הקטנה שלנו (בת 6 וחצי) בשנה שעברה התחברה לא' שטיילה עם בעלה. אע"פ שעברה שנה היא זוכרת אותה. לאחר כמה רגעים של ביישנות הקטנה מנכסת את א' לעצמה, אוחזת בידה ותופסת עליה פיקוד למשך שאר היום, תוך כדי פטפוט עליז, שלא פוסק אף בקטעי הירידה הקשים ביותר. בני הנוער עדיין לא התניעו. למעשה עלי לומר עדיין לא התעוררו, מכיוון שכדי להגיע למקום המפגש בשעה היעודה (9:00 בבוקר) היה עלינו לקום (שומו שמים! ) ב5:30. היום הקצב הנינוח מתאים להם, מחר הם יקטרו שאנחנו לא מספיק מהירים. הגיק, מוצא את עצמו לבד עם הוריו. הוא בוחר פעם באבא פעם באמא כמאזינים לרעיונותיו השופעים לגבי מחשבים, תוכניות לבר מצווה שלו ( בעוד שנתיים !), וקיטורים לפרקים על למה הוצאנו אותו לכאן.ההורה הפנוי מתמרן בין המצלמה, לספירת הצאצאים.
הנוף נפתח, ואנחנו מוצאים את עצמנו מול מבצר נמרוד וישובי רמת הגולן. לצערינו הריאות היום אינה טובה במיוחד, אבל בכל זאת עוצרים לתמונות מול הנוף.
מכאן רואים היטב את הישוב נמרוד , הישוב היהודי הגבוה ביותר בישראל, הנמצא בגובה 1100 מטר, והוא גם נקודת הסיום של שביל הגולן קטע 1. מנקודת התצפית שבה אני נמצאת, הישוב נראה מרוחק הרבה יותר משבעת הקילומטרים. נראה שמעבר לירידה תלולה, תהיה גם עליה משמעותית. המדריך מרגיע שיש קיצור דרך.
הירידה אכן תלולה מאוד , אנחנו יורדים כמעט בבת אחת כ200 מטר, תוואי השטח הוא לעיתים קרובות אבנים קטנות וחול מדרדר, ובגללה קטע זה מודגר קשה – קשה מאוד. לאט לאט, תוך עזרה הדדית, אנחנו צולחים את הירידה בשלום ומגיעים למבואות הכפר מג'דל שמס.
האוטובוס שהסיע אותנו מחנית הרכבים לתחילת המסלול, עבר ברחובותיה הראשיים של מג'דל שמס. במבט ראשון ניתן לדמות אותה בקלות לעיירת סקי אירופאית : הנה חנות להשכרת ציוד סקי, הנה פאב בסגנון אנגלי, מסעדות, פצריה. רק זקני הכפר – גברים בשפם , כיפה לבנה, ושרוול שחור, ונשים בשמלה שחורה וצעיף לבן – והמזבלה העירונית הנשפכת אל תוך השביל שבו אנחנו מטיילים מזכירים לנו שאנחנו כאן במזרח התיכון. עצוב לראות שלמרות השילוט המפורט והסימונים לאורך כל הדרך, דבר כל כך בסיסי כמו נקיון עדיין לא טופל. חוסר תשומת לב ? חוסר איכפתיות ?הטלת אחריות בין גופי מנהל שונים ? או סתם התעלמות מאותם טיילים ההולכים בשולי הכפר, ולאו דוקא יכנסו כדי לקנות בו שירותים או מצרכים ?
לקראת צהריים אנחנו מגיעים לצידו השני של העמק ונכנסים לחורשת אורנים – לארוחת צהריים, ומנוחה בצל. האיצטרובלים הפתוחים בכל פינה הם מקור בלתי נדלה לצנוברים ובמהרה כולנו עסוקים בליקוט ופיצוח צנוברים. שקית קטנה של שלל נאספת להמשך פיצוח בבית. ביציאה מהחורשה מגלה הגיק בעיניו החדות אבן עם מאובן של קונכיה – כהוכחה על כך שאכן פעם היה כאן ים. מכאן הישוב נמרוד כבר קרוב.
מקום החניה של הרכבים שלנו הוא עמדת תצפית יפה על ברכת רם, ועל הכפר מסעדה. שביל הגולן קטע 2 המוגדר קל מתחיל מכאן. בקטע זה טיילו היום אלה שבחרו בטיולי משפחות. תוכניות הטיול שלנו למחר מדלגת על קטע זה – כך שלכאן נצטרך לשוב בפעם אחרת.
השעה עדיין מוקדמת, ולכן בדרך למקום הלינה שלנו, עוצרים בג'ובה הגדולה. הבנים יוצאים עם הקבוצה לסיור ולהסברים (כחצי שעה) ואילו ההורים והבנות נשארים להשלמת ארוחת צהריים.
הערב הראשון מוקדש לטקס לזכר הנופלים. הטקס צנוע, אינטימי, משפחתי ומרגש. חברי "הפרלמנט של העמק" שבלבם הרחב מתנדבים לבוא ולנגן בכל שנה, מנגנים ושרים משירי ישראל הישנה. נציגי העמותה מזכירים את הנופלים ואת פעולת העמותה. נציג החטיבה שב ומזכיר את המחויבות להנצחת זכר הנופלים. אם שכולה מספרת על התקרית שהביאה למותם של תשעה חיילים (מתןך העשרה) , בינהם בנה. רוח קרירה נושבת. ריח קל של פריחה נישא באויר. שקט. בשורות האמפיתיאטרון הקטן של הקיבוץ ישובים חברים של הנופלים ובני משפחתם. אב שכול מוחה דמעות מעיניו בעודו מחבק את כתפי אישתו. אם שכולה יושבת בדומי., חברים לגדוד מחבקים את משפחותיהם. בין השורות יושבים גם כאלה שלא הכירו את הנופלים, אבל קל גם להם להזדהות עם המעמד – במציאות של חיינו בארץ, כמעט כל אדם מכיר מישהו שנפל. בשולי התיאטרון מתקבצים גם בני הקיבוץ וצופים בטקס: אב צעיר ובנו בעגלה, אמא עם תינוק רדום על כתפיה, חבורת ילדים. עומדים ומאזינים, קוראים את הכתוב על הנופלים. במותם ציוו לנו את השקט הזה מסביב, את האפשרות לטייל בשבילי הגולן, את החיים.
בתום הטקס מתקבצים כולם מסביב למדורה, לשירה בציבור. יושבים בצוותא, שרים, על המסך מוקרנות המילים של השירים לטובת הדור הצעיר, וגם כאשר החשמל "נופל" השירה ממשיכה….
מסע בדרכם שביל הגולן – מידע נוסף
שביל הגולן קטע 1 – טוואי המסלול מוגדר קשה וזה בעיקר בגלל הירידות המאתגרות. בת ה6 שלנו קיבלה עזרה גדולה בירידות. מומלץ להגיע עם מקלות הליכה.
מידע על מסלולי שביל הגולן ובכללם קטע 1.
לינה: במסגרת המסע אנחנו ישנים במקום לינה אחד. מקום הלינה שלנו הוא בקיבוץ קשת, במתחם קשת יהונתן. המקום מאפשר לינה באוהלים עצמאית או באוהלים בדואים קבוצתיים. האוהלים הקבוצתיים מחוממים.יש אפשרות לבשל את ארוחותיך בעצמך או להנות מארוחות של הקיבוץ, המוגשות בחדר אוכל במתחם. יש במקום מקלחות ושירותים, והמים בברזים הם ישירות מהמעיין של "נביעות ".