בלוג טיולים משפחתי, הבלוג של ינינה זסלבסקי אפק
 
אוסטרליה:  טיול לאורך דרך האוקיאנוס הגדולה

אוסטרליה: טיול לאורך דרך האוקיאנוס הגדולה

דרך האוקיינוס הגדולה (באנגלית: Great Ocean Road) הפרוסה לאורך החוף הדרום מזרחי של אוסטרליה בין הערים טורקאי וווארנאמבול לוקחת את הנוסעים בה דרך נופי מפרצים , ערים תיירותיות קטנות, חופי גלישה , יערות אקליפטוסים ושרכים ענקיים, שבהם קואלות חיות בטבע, חוות וכרי דשא שבהם ניתן לראות וולאבי (מין קנגורו קטן רועים בטבע). הדרך מתמשכת לאורך 243 ק"מ ואין קטע דומה למישנהו.

זהו ללא ספק האתר התיירותי המתויר ביותר והמפורסם ביותר בויקטוריה, ואני חסידת גישת ה "אם כבר הגעתי לכאן .. מי יודע מתי אשוב" לא רוצה לפספס, ורוצה לבדוק בעצמי – הכצעקתה ?אוסטרליה, דרך האוקיאנוס הגדולה

דרך האוקיאנוס הגדולה נבנתה במשך כ16 שנים מכספי תרומות ציבור במטרה להעסיק חיילים אוסטרלים שחזרו ממלחמת העולם הראשונה ולאפשר להם להתפרנס. הדרך הוקדשה לחיילים האוסטרליים שנפלו במלחמה, ולמעשה היא מצבת זיכרון. מאוחר יותר נעשה נסיון לממן את המשך התחזוקה והבניה בהטלת אגרה, שנגבתה בשלושה שערים לאורך הדרך. הנסיון לא צלח, כי רבים פשוט העדיפו לעקוף את השער.

בנית הדרך נעשתה ידנית תוך שימוש באתים, מעדרים, מריצות ודינמיט לפילוס נתיב דרך ההרים. הפועלים ישנו באוהלים. האוכל סופק להם תמורת תשלום בחדר אוכל משותף. העבודה היתה קשה ותנאי המחייה לא היו פשוטים. כיוון שדובר בתנאי שלום ובבנית דרך תיירותית ומאמץ לשקם חיילים, נעשה מאמץ להקל על התנאים ובהתאם לרוח האוסטרלית להנעים את זמן הפנאי: פסנתר, תקליטים וגרמופון, משחקים, ספרים וירחונים.

דרך האוקיאנוס הגדולה
אנדרטה לבוני הדרך

קר.. יהיה קר .. הזהירו אותי שוב ושוב לפני היציאה לטיול. ואכן כבר בתחנה הראשונה ניתן להרגיש את הרוח החזקה, השמים המעוננים וטיפות הגשם המכות בפנים . קר ? זה רק ענין של לבוש – אני מתעטפת בבגדי, ולא מוותרת על אף יציאה. הרוח החזקה היא ללא ספק אחד ממאפיני מזג האויר בקו החוף. לפי הסיפורים בקטעים מסויימים בשיא החורף, כשעבדו הפועלים על בנית הדרך הם נהגו לקשור את עצמם בחהלים לעצים, כדי לא לעוף ברוח מהצוק.

חופים בד"כ נמצאים בתחתית רשימת ההעדפות שלי לחופשה, ובודאי בחו"ל. גדלתי בעיר ליד הים ( הים התיכון אומנם) : שמש, חול, חם, גלים, עשרות אנשים מצטופפים על החוף – זו רשימת האסוציאציות כשמדובר החופים. אבל מצג האויר הקדורני , עם העננים והגשם מספק דרמטיות למראות.

דרך האוקיאנוס הגדולה
חורף על האוקיאנוס

 

דרך האוקיאנוס הגדולה

הכביש המתפתל לוקח אותנו דרך שדות מוריקים

דרך האוקיאנוס הגדולה

הישר  אל יער גשם בו צומחים אקליפטוסים ענקיים ושרכים אדירים. האקליפטוסים הם משכנם של הקואלות – הם שם בטבע , צריך רק לחפש. לפעמים אפשר לגשת כל כך קרוב , שאפילו אפשר לארגן סלפי עם קואלה, או לפחות להעלות אותו לווטסאפ.

קואלה זכר, על אחד העצים בדרך האוקיאנוס הגדולה

הכביש מתפתל דרך עיירות קטנות שבקיץ מתמלאות נופשים וגולשים , ובחורף מתנמנמות. כל האיזור התפתוח סביב הדרך התיירותית . בתחילה התיירים היו אוסטרלים בני המעמד הבינוני הגבוהה ותייירים מבריטניה. הם נהגו לעשות את המסלול בשלושה ימים ויותר, להשתכן במלונות ולאכול אוכל גורמה. מאוחר יותר עם הנגישות קוצר זמן השהיה ליומיים, אוכל הגורמה הפך לאוכל עממי יותר וכך גם מקומות הלינה. פריחה גדולה ורוח צעירה הביאו לאיזור הגולשים – חנויות למכירה והשכרה ציוד גלישה, מזון מהיר, בקתות נופש. בשנים האחרונות התיירות העיקרית באיזור היא תיירות מאסיה : הודים , סינים, יפאנים שמגיעים ליום טיול, מביאים בד"כ את האוכל לשהם איתם, ועורכים פקניקים בטבע.

דרך האוקיאנוס הגדולה

 

ואכן, אפילו ביום חורף קריר זה , נקודת התצפית המפורסמת ביותר  " 12 השליחים" הומה מבקרים. גשרי התצפית עמוסים, ומעל מזמזמים מסוקים  – המציעים תצפית ממעוף ציפור למשך 10 דקות תמורת 140 דולר. הגירסה האוסטרלית לשמש-חם-מטקות-צפוף של חופי ישראל.

דרך האוקיאנוס הגדולה
12 השליחים

תופעת הבליה היא האחראית ליצירת הזקיפים האלה , וגם להתמוטטותם. תנאי מזג האויר הקשים והקיצוניים של האוקיאנוס הדרומי גורמים לבליה של אבן הגיר הרכה וליצירת מערות וסדקים במצוקים. הגשם והרוח גורמים להם עם השנים להפוך לקשתות, שבהמשך מתמוטטות – ומשאירות זקיפים עד לגובה של 45 מטר. תהליך הבליה ממשיך : הגלים , והרוח ממשיכים לגרסם בזקיפים עד להתמוטטותם.

עד שנת 1922 האתר כונה " החזירה והחזרזירים ", אבל השם שונה ל12 השליחים מטעמי תיירות. כיום נשארו רק 9 שליחים , עקב התמוטטות זקיף ב2002. להשואה ניתן לראות לפני .

הקשת בשמים מופיעה כמו בהזמנה  :

התנפצות הגלים

 

 

עוד כמה אתרים מרכזיים :

 

אתר נוסף מכונה "גשר לונדון " . בעבר קשת נוספת קישרה את הסלע לאדמה, אבל כמו בשיר הילדים "גשר לונדון מתמוטט " הקשת התמוטטה. לפי הסיפורים  כתת ילדי בית ספר טיילו על צוקים אלה, וכשהמורה שמה לב להוצרות סדקים , הציעה לחזור  בזריזות ליבשת . רגע אחרי  הקשת התמוטטה . זוג  -גבר ואישה – שטיילו שם אף הם , נשאר תקוע על המבנה. כשהמסוק שהביאם ליבשת בשלום נחת , ועדת עיתונאים התנפלה עליהם לסקופ על איך היה ומה היה , הם הליטו פניהם במעילהם והסתתרו מהמצלמות . אני משאירה לדמיונכם לנחש למה …

 

עם אור אחרון, אנחנו עוזבים את המקום, ומתחילים את דרכנו , לכיוון מלבורן.

 

ללא ספק אחד מקטעי הנוף היפים והמגוונים שביקרתי בהם, ובהחלט ראוי להרבה יותר מיום אטרקציות החובה שביקרתי בו. מעבר לכל אתרי התצפית הפופולריים, כמעט כל סיבוב בכביש המפותל מזמן מראה שונה ויפה. יש לא מעט חופים מבודדים ושקטים שפשוט כיף לשוטט בהם .

 

 

מידע שימושי

ישנן מספר חברות המוציאות סיורים יומיין ממלבורן לאתרים בסביבתה. הסיורים יוצרים מאחורי בנין ACMI בכיכר הפדרציה , ליד תחנת פלינדרס. שם גם נמצאים נמצאים האשנבים, בהם ניתן להזמין טיולים. (אפשר כמובן גם בטלפון ובאינטרנט). טיול היום לוקח כ12 שעות . החברה שטיילתיי איתה – AATKING .לצפיה אופטימלית בנוף מומלת לשבת מקדימה , ובצד שמאל של הרכב.

 

 

 

2 Comments

  1. Nimrod Negev

    15 השנים האחרונות שלי כרווק גרתי מול הים, ממש על פתח נמל ת"א (יורדי הסירה 5). סופם של אותם ימי רווקות נישואים לבת-ימית… מכל מקום, מה שנקרא כיום "לוף מציצים", היה בזמני בסה"כ חוף שרתון. החודשים שבין תום התיכון לגיוס ביליתי מיידי יום, כל היום בחוף זה. חוף שהסלעים שלו פוצצו עם גיוסי לטובת הקמת המזחים הנוכחיים. ים שהכרתי בו כל סלע וכל זרם שביניהם, שלא לדבר על בנות הים שהניעו לשם להצלות. כשהתגייסתי היה שחרחר בלונדיני (מהשמש). זה החוף שאהבתי מכל. אז וכיום. כיום מתוך נוסטלגיה, אז מתוך אופי החיים שהתנהלו לי שם. חוף נוסף שאהבתי מאוד, אז הוא חוף פלמחים, אזור המפרץ. מאגן האוניה של הברון רוטשילד. מים עמוקים ושקופים כמו שכבר לא נראים בארץ. בנתיים כבש את המפרץ הציורי והניסתר הזה מלון שנבנה ממש על מצוקי הים.
    חופים בחו"ל : חוף אטרטה (את כל השמות ארשום בעברית, מניסיון שהלעז מבלבל את סדר המשפטים) אטרטה, שבנורמנדי אשר בעיירתו התגורר הסופר המפורסם גי דה מונפאסן ושאת מצוקיה הלבנים ציירו ציירים רבים ומפורסמים כמו – מונה, קורבה ועוד. חוף מופלה שהגאות והשפל הענקיים באזור זה פיסלו במצוקי הגיר הלבן את כל אותו יופי שבאו לכאן ציירים להנציח על בדיהם. חוף מקסים, רומנטי עם עיירה קטנה ונחמדה מאוד לצידו.
    הרבה יותר קרוב לארץ וחולק יחד עימנו את אותו ים נמצא האי קפריסין. גם לו חופים רבים נהדרים ובאופן מפתיע לישראלי הרוחץ ב"מרק" של חופינו, שם מים שקופים עד כי לעתים נדמה לך שהספינה שעליה אתה מפליג, היא בעצם ספינת חלל… החוף שהכי אהבתי שם הוא מתוך החופים הצפוניים של האי באזור פוליס, שוב עיירה קטנה ומנומנמת על החוף. ים צלול צלול כמו אוויר ההרים של ירושלים.
    אגב, ינינה- התופעה של הים הנוגס במצוקי החוף נקרא "גידוד". אצלנו הוא בעיקר מכרסם במצוקי הכורכר מת"א צפונה. לא מעט ערים סובלות מהתופעה הזו ונזקקות למיני סידורי מיגון מורכבים מפני התופעה הזו. יפה לעין, יקרה לכיס…
    התמונות שלך כרגיל, ניפלאות והכיתוב משלים אותם לכדי פוסט כייפי לקריאה.
    תודה.

    1. yanina.zaslavsky

      תודה רבה על התגובה. ליש לסיפורים שלך טעם של תל אביב הקטנה . אני מדמינת לעצמי את המראות בשחור לבן. אני מאוד אוהבת מצוקים שיורדים לים. מקווה להגיע לחופים האלה שציינת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *