הבוקר אנחנו עוזבים את ויק , ומתחילים בנסיעה הארוכה שלנו לכיוון וגנסטדיר , חווה בממוקמת באיזור הדרום מזרחי של איסלד , מרחק של כ 300 ק"מ נסיעה ממקומנו – על כביש 1.
מקום הלינה שלנו נבחר הפעם בזכות מיקומו כשלושים ק"מ מלגונת הקרח . אחד האתרים המיוחדים והיפים באיסלנד. בטיול הקודם ביקרנו בלגונה ביום ערפילי. הפעם אנחנו נשהה באיזור שלושה ימים, כדי למקסם את ההיסתברות לבקר שם ביום בהיר.
והנה דוקא הבוקר יום בהיר, מי יודע מה יהיה מחר? אז אנחנו מחליטים לוותר על מגוון אופציות העצירה בדרך, ו"דוהרים" לכיוון לגונת הקרח , לפני שמזג האויר ישנה את דעתו …
כביש 1, הכביש המקיף את איסלנד, מזמן לנו מראות יפים.
השדות המעובדים מפנים את מקומם לטובת איזורי שממה: מצד אחר שדות לבה מכוסים טחב ירוק ומצד שני חופים שוממים. רק עמודי החשמל שנמתחים לאורך מרמזים כי אנחנו בארץ מיושבת. גם הכבישים שוממים כמעט לגמרי. מדי פעם עוברת מכונית בודדה .
החווה שבה אנחנו נמצאים מרוחקת מהסופר הקרוב ביותר כ50 ק"מ , ולכן אנחנו עוצרים בדרך להצטיידות בסופר בעיירה קיקיובארקלאסטור ( "מנזר חוות הכנסיה" ) . איזור הצד המזרחי מיושב מאוד בדלילות, רובו ככולו חוות בודדות. משם אנחנו כבר רואים את ואטניוקוטל – הקרחון הגדול ביותר באירופה , והגדול ביותר מחוץ לקטבים. גודלו הוא 8300 קמ"ר והוא משתרע על 8% מסך כל השטח של איסלנד . הקרחון שולח לשונות קרח הפורצים מתוך הסלעים . לכל לשון קרח כזאת יש שם משלה, ולעיתים קרובות מסלולי טיול מאפשרים לטייל אליהם. לשון אחת כזאת , נפגשת עם לשון מים – אליה הקרח נשבר – ויוצרת את לגונת הקרח המפורסמת.
התקהלות של מכוניות , ואנשים מעידה שהבענו ליעד אל הלגונה הכחולה. השמים מתחילים להתכסות בעננים , ורוח קלה מנשבת, אבל היום עדיין בהיר. באיזור הלגונה רואים רחוק ובהיר. בעוד המשפחה "מפקנקת " וצופה בגושי הקרח הצפים – אני עטה על מצמתי ויוצאת לחפש את התמונה המושלמת של גושי הקרח היפהפיים.
לאחר ארוחת הפקניק , המשפחה מצטרפת אלי לטיול . אחת האטרקציות במקום היא לשוט בסירה אמפיבית אל בין גושי הקרח – הילדים להפתעתי מעדיפים לותר (השיט בסיבוב הקודם הספיק להם ) – והם מעדיפים לשוטט לאורך החוץ , ולדוג באופן עצמאי גושי קרח קטנים. הקרח הוא בין אלפי שנים , דחוס מאוד ולכן כבד ושקוף . גם גושים קטנים יחסית כבדים .
בין גושי הקרח החיים שוקקים . שחפים באים ועפים , משתמשים בגושי הקרח לכני נחיתה ועמדות תצפית .
כלבי ים חמודים , משתעשים בין גושי הקרח , לעיתים מתקרבים אל החוף – מסתכרנים לראות מי הם אותם יצורים העומדים וצופים בם, ואז צוללים אל תוך המים ונעלמים .
אנחנו יוצאים לטייל לאורך גדת הלגונה. בעוד שקרוב לשפך הנהר גושי הקרח דחוסים וקרובים אחד לשני, ככל שמתרחקים , הנוף נפרש לפנינו.
הלגונה ע-נ-ק-ית ולמרות שעברנו כברת דרך לא קטנה השפך עוד רחוק . מנקוגת התצפית שלנו אבל ניתן לראות ולשמוע גושי ענק נשברים אל תוך המים . רעש מתגלגל , נתזי מים – ואז שוב שקט
אנחנו מבלים שעה ארוכה בשיטוט נינוח , ואז מתחילים לחזור . תצפית אחרונה וממשיכים …
בלגונה הזאת כל כך יפה , אליה נחזור עוד הערב.
אנחנו מגיעים למקום הלינה שלנו בשעת אחר הצהריים המוקדמת . את פנינו מקבל בחור צעיר , בלונדי וגבוה , המתנייד ממקום למקום תוך כדי כדרור כדור. גם הפעם מתגלית בעיה בהזמנה . כפתרון אנחנו משודרגים לילה אחד לבקתת נופש מפוארת. לאחר הרישום , וההסברים השגרתיים , מספר לנו הנער כלאחר יד , שהר הגעש החל להתפרץ . אני מנסה לברר קצת פרטים – אבל הוא ממש לא יודע , מבטל בחיוך את חששותי לגבי המשך המסלול – זה רחוק מכאן , אין מה לדאוג כרגע ואפילו לא בטוח בשמו של הר הגעש.. בקונטקסט של המלחמה העוברת עלינו בישראל , באמת מה זה כבר איזה הר געש שמתפרץ ?
המטבח נושא חן בעיני בני הנוער, שלוקחים על עצמם את הכנת ארוחת הערב. אנחנו ההורים משוחחרים לטיול אחר הצהריים שקט . אנחנו בוחרים בשיטוט נינוח לכיוון הים : קילומטר וחצי עד לים , אבל מי סופר – שלווה מסביב , שדות מזהיבים בשמש של אחר הצהריים , מדי פעם פוגשים איזה כבשה , ציפורים מעופפות מעל .. בעיקר שלווה , ועוד , שלווה . 150 ק"מ מכאן מתפרץ הר געש , 8 שעות טיסה מכאן מלחמה , עוד מעט כשנחזור – הליגים יחוללו בודאי מהומה – אבל עכשיו שלווה.
בדרך לים מקפצים מעל כמה זרזיפים :
שדות , הרים , ו"כותנת ביצה " – לא הייתם נשארים כאן לנצח ?
אנחנו חוזרים לאחר כשעה לבקתתנו , השולחן ערוך , האוכל מוכן והילדים – כל אחד בענינם. באמת מקום נהדר להעביר בו ערב רגוע , אבל לנו תוכניות המשך . התמזר מזלינו ליפול על ערב ההתרמה השנתי לכוחות החילות וההצלה האיסלנדים – בתוכנית מופע זיקוקים בלגונת הקרח. המופע מתוכנן להתחיל ב 23:00 – כשיהיה מספיק חשוך. מקום המגורים שלנו – כ30 ק"מ מהלגונה , מאפשר לנסוע הלוך וחזור … וכך לעת ערב אנחנו יוצאים שוב אל הלגונה… פעם ראשונה בטיול שאנחנו מוצאים את עצמינו נוהגים בחושך .פסים אחרונים של אור נראים מבעד לעננים . כביש 1 – הכביש הראשי של איסלנד באיזור זה חף מתאורה .. לאט , לאט עוטף אותנו החושך , רק אלומת האור ממכונית שלנו , מאירה את הדרך . אריק מבחין בתנועה מרחוק , לחיצה חזקה על הבלמים … ועצירה ממש ברגע האחרון , כמעט בתוך .. כבשה . באיסלנד החיה המסוכנת ביותר , היא הכבשה .
חניית הלגונה כבר הוממה ממכוניות , אנחנו מפקידים 6000ISK – תרומתנו הצנועה – בידי בחור חביב לבוש סרבל מחלצים בכניסה , ומקוים לפגוש אותם רק באירועים שכאלה. מוצאים חניה , והולכים לחפש עמדת תצפית טובה . הלגונה כבר ערוכה ומעוטרת לקראת הבאות .
מרגע לרגע נעשה קר יותר, הטמפרטורה בודאי חד ספרתית. הנערה נוזפת בי: איך זה שהאיסלנדיים באים עטופים במעילים ואיךזה שאנחנו בקושי בפליז . כן , אני מודה, מושג הקור הוא לא לגמרי נתפס . הבוקר זרחה השמש, היה חמים ונעים – אז כמה קר יכול להיות… כשמתחילים הזיקוקים, הילדים שוכחים שקר ורצים לראות . והנה טעימה קטנה ממה שראינו במשך למעלה מחצי שעה.
" היה שווה ! היה מדהים ! " הם חוזרים קפואים ומחייכים . ללא ספק אחרי משיאי הטיול שלנו.
האירוע מתקיים בכל שנה , לקראת סוף הקיץ כשאר חשוך מספיק . פרטים אפשר לקבל באתר visitvatnajokull בו הועלה הסרטון הבא .