גיחה קצרצרה לעיר האורות -יום 4

יומם האחרון של בני הנוער ואביהם בפריז.

יום ארוך במיוחד לפנינו. בתוכנית בילוי בעיר עד אחר הצהריים, נסיעה לשדה וטיסת לילה. משהו כמו 23 שעות ונהיה שוב בבית. קמים, אורזים את המזוודות. ארוחת בוקר במלון, נפרדים מהמזוודות בשמירת חפצים ויוצאים העירה. לקחנו את הזמן הבוקר. תשע וחצי בערך נגיע ללובר. הזהירו אותנו מתורים ארוכים, אבל הרוב אינם מתעוררים ביום המוחה כל כך מוקדם, ויותר מזה, החופשה החלה כך שרבים עזבו את העיר ליעדי החופשה. בכל מקרה, זה מה יש. לא טרחנו לרכוש כרטיסים מראש באינטרנט. אפשר היה, אבל קיוינו שהדברים יסתדרו ואכן זה הוא המצב. מי שקם מוקדם ומגיע בהתאם בעצם לכל מקום מגלה שהעומס עוד לא התחיל. ממעלה, מחוץ לפירמידה עוד אין תור כלל, למטה, 4 עמדות לרכישת כרטיסים פועלות כולן, ובאף אחת מהן העומס לא רב. פחות מחמש דקות ואנחנו בדרך לעמת המידע, כדי לקחת מפה ולקבל קצת הסבר על הכיוונים. המוזיאון נחלק לשלושה אגפים. אנחנו מתחילים במאסט, ההיא שאין לוותר עליה, התפמונה המפורסמת בעולם, הג'יוקונדה, המונה ליזה! אני כבר הייתי וראיתי ויודע שהאנטי קליימקס קרוב מאוד אבל אי אפשר לוותר עליה. הולכים עם שילוט מצויין עד שמגיעים לחדר. מצד אחד הסעודה האחרונה, ענקית על הקיר וממול, קהל קטן נעמד ומצלם. התמונה, מאחורי זכוכית מגן, שני שומרים מוקדשים רק לה ואני מתמקד במצלמים… בני הנוער מבינים מאוד מהר במה דברים אמורים ואנחנו עושים סיור קצר באגף הרנסאנס, מדברים מעט על ההיסטוריה של הציור, המהפכה של הרנסנס ואפילו מציצים באגף הציור הספרדי.

מצלמים מונה ליזה
מצלמים מונה ליזה

משם לתחנה העיקרית שלנו, העתיקות ממצרים. הדרך לשם עוברת דרך חסרי התערוכה המספרת את סיפור המוזיאון עצמו, כיצד התפתח, עם דגמים המציגים את הארמון לאורך השנים וכוללים גם חפירה ארכיאולוגית שנעשתה במרתפי המוזיאון וחשפה את המבצר שעמד במקום לפני שהוקם קומפלקס הארמונות. כן, מבצר ימי ביניימי קלאסי עם מגדילם עגולים בפינות… אנו סובבים את יסודות הטירה ומגיעים לכניסה לתערוכה המצרית. את פנינו מקבל ספינקס והתערוכה מתחילה במצרים ומלאכותיהם, האנשים והעבודה שמאחורי המונומנטים. כלי עבודה, כסאות בגד אחד או שניים ותכשיטים ששרדו את אלפני השנים. התערוכה מוגדרת כאחת המקיפות באירופה והיא נפרשת על פני חדרים רבים. אנחנו עוברים אותה לאט, מתמקדים בפרטים. הזמן חולף ואנחנו מחליטים שדי, ספגנו מספיק ולכן פונים לכיוון היציאה.

ספינקס בלובר
ספינקס בלובר

האטרוסקים היוונים ושאר העתיקות יחכו לפעם אחרת. בדרך החוצה אני קולט שקיים באגף אליו לא הגענו שחזור של חדרי נפוליאון השלישי. הנערה מבקשת ואנחנו עושים סיור קצר לחזות בפאר המלכותי. 3 שעות בילינו במוזיאון ואנחנו שמחים לאוויר הצח והקריר שפוגש אותנו בחוץ. אנו חוצים את הנהר לגדשה השמאלית לסיור מקיף יותר ברובע הלטיני. הולכים לאורך הסיין ומגיעים לגשר הכורע תחת עומס המנעולים. לא התעמקתי מתי התחיל המנהג אבל התמונה מרשימה ביותר. שיטוט ברחובות מוביל אותנו לארוחת צהריים בפיצרייה אמיתית. הפיצות נאפות בתנור לבנים המוסק בעץ. המנוחה מתבקשת ואנחנו נהנים משיחה נינוחה ומחליטים על המשך היום. עוד קצת סיור ברובע וחזרה לכיוון המלון. לא מיצינו את חווית האלרי לאפייט ועכשיו המקום גם פתוח…

לאורך הסיין
לאורך הסיין

אנחנו יוצאים מהתחנה ופוגשים תזמורת המנגנת לרגלי האופרה. החבר'ה הצעירים מוכרים דיסק עם המוזיקה לטובת מימון לימודים גבוהים. כאשנחנו מקיפים את הבניין בכיוון החנות אנו נתקלים בהמון אדם. אין שום גישה לראות את חלונות הראווה שראינו בלילה לפני שלושה ימים. ההמונים צובאים על המקום ושוטרים מכוונים את התנועה ברכב וברגל! בפינת הרחוב התמקם לו צעיר עם פסנתר קטן שהביא על גלגלים מהבית והוא מנגן לקהל. אנחנו מצליחים להכנס לחנות ועולים למעלה לראות את הנוף הנשקף מהגג. העיר יפה ואנחנו רואים היטב את ה SACRE COEUR בה היינו אתמול בבוקר וגם את האייפל ומרכז פומפידו אליו לא הגענו. שלט קטן מספר על האיש הראשון שנחת בפריז על גג בניין, לפני כמאה שנה. זה היה כמובן גג הגאלרי לאפייט… בפתוך החנות הנוער נחשף לאינסוף מותגי על יקרים להחריד כמובן, ומחציתם כלל לא מוכרים ליושבי הפרובינציה המזרח תיכונית. בגד לילד ב 500 יורו, מעיל עור ב1300 ועוד ועוד. אגף הילדים משמח יותר כי הלגו והצעצועים נמכרים במחירים קבועים בכל מקום. המבחר נאה והביקור במחלקה מתארך. יוצאים החוצה ושוב צריך מנוחה. בית קפה בשכונה מספק לנו שתיה וממתק וחצי שעה של איסוף כוחות לקראת תחילת המסע חזרה.

הלב הקדוש - מראה מגלרי לאפאייט
הלב הקדוש – מראה מגלרי לאפאייט

חוזרים למלון, לוקחים את המזוודות, הולכים ברגל 10 דקות למגיעים שוב לתחנת הרכבת הצפונית (GARE DU NORD). בקרב ההמונים המסתובבים בתחנה העצומה, יש לא מעט אנשים סוחבי מזוודות ואנחנו מוודאים את כיוון ההליכה ומוצאים את הרציף שלנו. הקרון פנוי למדי והנסיעה חסרת עניין עד שלקרון נכנס איש סוחב אקורדיאון עם ביתו. הוא מנגן לנו ממיטב שירי החג ומבקש מספר מעות בתמורה. פגשנו כאלה במטרו לא מעט בימים האחרונים אבל התחושה כרגע שונה. האקורדיאון נראה ממש רע, והתחושה היא שהנגן שלנו באמת זקוק לתמיכה. כל יושבי הקרון נותנים לו משהו והוא מודה לנו וממשיך לקרון הבא עם ביתו. הקדמנו להגיע לשדה ויש לנו זמן לפגוש מסימני החג גם שם. להקה המנגנת ג'אז ומבצעת משירי החג, דוכן ערמונים המחולקים חינם לרווחת הנוסעים ואנחנו בתור לצ'ק אין. החג מגיע גם אלינו בדמות חסידי חב"ד המביאים חנוכיות להדלקה וסופגניות מקומיות. הטיסה עצמה מתעכבת כשעה וחצי בשל מה שמוסבר לנו כאיחור בהגעה מהארץ. השעה מאוחרת ואנחנו עייפים. הנערה מרגישה רע ומשתעלת. מסתובבת לא מעט בטיסה ובשילוב עם דיילים עצבניים, אפשר להגיד שחווינו טיסות נעימות יותר. אני מצליח לשמחתי לנמנם חלק מהטיסה וכולנו שמחים לרגע הנחיתה.

במטרו של פאריז
במטרו של פאריז

4 ימים שלושה לילות וריח אמיתי של חו"ל עם חוויות וזכרונות שהימים הקרובים מבשרים כי יינצרו היטב בליבם של הילדים. גיחה קצרה מדי למקום כמו פריז אבל אנחנו מתגעגעים לחצי המשפחה שנשארה בבית ומזדרזים לצאת בדרך הביתה.

ויהי ערב ויהי בוקר ותהי עיר האורות פריז שמורה לפחות בליבנו עד לביקורנו הבא…

 

ואני אומרת  – איך ? איך לא עשינו  את זה קודם  ?

 

מידע שימושי  –

הכניסה למוזיאון הלובר  לילידים עד גיל 18 חינם. במקרה של בני נוער מומלץ לקחת תעודה מזהה על גילם , למקרה של בדיקה מדגמית.

השוו חבילות לפריז.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *