יום 5 טרק הרי הפאן : נוף מדברי לאורך נהר ארצ'מיידן

מרחק : 10 ק"מ
עליה קטנה והדרגתית , מלבד בשעתיים האחרונות , סה"כ כ 500מטר.
זמן הליכה 5 שעות

מים : 3 ליטר
התכנון המקורי ליום זה להיות יום קל , מנוחה בין שני ימים קשים והיינו אמורים לחנות שוב ליד אגם . אבל בסיור מקדים בדק סינו את אתר הלינה ונראה שאי אפשר יהי להגיע עם חמורים אליו , ולכן נאלץ לישון נמוך יותר ( מה שמרמז על אופי הדרך הצפןי לנו , כי חמור הוא באמת באמת חיה עבירה ). בפועל היום הזה הופך להיות ממש קצר עם הליכה באמת קלה , ולכן אין מה למהר ולצאת לבוקר .
שעת ההשכמה היא נינוחה , וכך התארגנות הבוקר . אנחנו אוכלים ארוחת בוקר נינוחה וטעמה : המשמשים שנרכשו אתמול בדרך יחד עם שבבי חלווה משמשים לשדרוג הקפיר .הלחם טרי וטעים , אוכלים מסביב לדאסטרחאן , השולחן הטאג'יקי .

פינת חמד בגן של המשפחה בה לנו
פינת חמד בגן של המשפחה בה לנו

בעודנו מתארגנים , אני מתבוננת בחיים המתנהלים בבית . הבתים המסורתיים בנויים בצורה מרובעת , כאשר המבנים צמודים לגדר , ובאמצע חצר מרובעת. אין חלונות בחלק החיצוני של הבתים והם יוצרים מעין מבצר קטן , ששער אחד בכניסה. . גם המבנים של בעלי החיים , לול , דיר הם חלק מהמבנים הכלליים . בבית כזה – המכונה מאהאלה – גרים בדר"כ שלושה דורות , ולעיתים כה משפחות . החצר שמשת בד"כ לגינת ירק . השירותים הם השיטה המסורתית "בול פגיעה " והתוצרים משמשים לזיבול השדות . גללי בעלי החיים משמשים לתבערה , לעיתים קרובות ניתן לראות קוביות , או קציצות מתיבשות בשמש .
הבית בו אנחנו מתארחים נמצא בשטח גדול יותר , גינת הירק גדולה , ישנו מטע עצי פרי ,ויש להם אפילו חורשה קטנה של עצי לבנה . עדי הלבנה הזקופים משמשים לבניה . באחת העצירות בדרכים נכנסנו לחנות מכולת בכפר , הןפתענו לגלות שרוב המצרכים במכולת הם ממתקים , עוגיות , משקאות קלים, וכמה שקי אורז וקמח . אבל במחשבה שניה הדבר אינו מפתיע כלל : המהלות האלה הן משק כמעט אוטארקי : ירקות ופירות , תירס, תפוחי אדמה גדלים בגינה , החלב והגבינה מגיעים מהפרות או העיזים.

בעלת הבית
בעלת הבית

לפי המנהג הבנות עוברות לבית בעליהן לאחר החתונה, עוזרות לטפל בהורים בזקנתם, ולוקחות חלק פעיל בכל עבודות הבית הרבות . הנשים אחראיות על תחזוקת גן הירק , כביסה ונקיון , טיפול בעלי החיים , בישול והכנת ארוחות הבית . הגבר אחראי על הפרנסה , ולעיתים על הקניות . הילדים אף הם נרתמים לעזרה במשימות הבית .
כשאני מסיימת את הכנותי , בגן הירק העבודה כבר בעיצומה : אחת הכלות עשסוקה בניכוש עשבים בין הערוגות , והשניה משקה את הערוגות בעזרת מזלף ענקי מפח . אומנם יש צינור שמוביל מים אל הבית , ובמרכז החצר ישנה ברכה קטנה , לנוי ואף משמשת לקירור אבטיחים , מלונים, ובקבוקי בירה , אבל מערכת השקיה אין .
בעלת הבית יושבת בצל ומשגיחה על התקדמות העבודות , ואני יושבת לצידה קצת והיא מספרת לי על הגינה והגידולים בה , ומזמינה אותי לקטו ף מכל מה שארצה . בחצר כבר עומדות צנצנות נקיות , ומחכות לשימורים שבנות המשפחה יכינו לחורף : ריבות , לפתנים, מלפפונים , עגבניות . החורף קר ומושלג , והמקום הזה בהחלט יכול להיות מנותק עקב שלגים .
במשך הבית ישנן תרנגולות – לביצים , ומשמשות לבידור לבת הקטנה של המשפחה – פעוטה בת שנתיים חייכנית פעלתנית ופטפטנית , שמתרוצצת בחצר , ובין האנשים .

בגינת הירק הביתית
בגינת הירק הביתית

בהמשך אני קצת מתענינת אצל בחא , המתורגמן שלנו , ששמח לספר ולענות על שאלות על מצב הנשים . הדבר הראשון שמפתיע אותי כאן זה שהנשים אינן רעולות , וכיסוי הראש שלהן מכסה את הראש והשער בלבד אצל היותר צעירות , ואילו המוגרות נוטות ללבוש מטפחת כמו הבבושקות הרוסיות . קראתי קצת על כך שבשנות העשרים נעשו נסיונות של המסטר הסובייטי "לשחרור " האישה במרכז אסיה , ובו עודדו הורדת רעלות – היו כמה מצעדים הפגנטיים עם שריפת רעלות – ועודדו את יציאת האישה מהבית . בחא מסביר שלפי הזרם הח'נפי של האיסלם , אין צורך ללכת רעולות פנים , ובאופן מסורתי הנשים לא היו רעולות .
טאגי'קיסטאן מתגאה בידיעת קרוא וכתוב של 99% מגיל 15 , ובכלל זה נשים . בעוד שבעבר נערות נשאו לאחר גיל התיכון ( מספר פעמים נשאלתי אם בתי בת ה17 כבר נשואה ) , כיום ישנה מגמה לדחות את הנישואין לאחר הלימודים. המקצועות הפופולריים ביותר לנשים הן לימוד הוראה וסיעוד , לאחר הלימודים הן חוזרות לכפרים ומשמשות כמורות או אחריות .
במחלקה של בחא , המחלקה לכלכלה באוניברסיטה פרטית קטנה בדושנבה , אחת מבין 13 , אוז הסטודנטיות הוא 30% , וישנן 5 מרצות מתוך 12 . גם בממשלב ישנן תפקידים לנשים – אם כי לאו דוקא תפקידי מפתח : אחת משלושת סגניו של הנשיא היא אישה .
בשנים האחרונות המדינה נותנת מלגות לנשים ללמוד באוניברסיטאות בחו"ל-רוסיה , ארה"ב,סין- במקצועות מועדפים : חשמל הידרואלקטרי , רפואה, מדעי המחשב . בעבר המלגות נתנו לגברים ,אבל הסטטחסטיקה הראתה שהגברים לאחר קבלת ההשכלה העדיפו להשאר בחו"ל , בעוד שהנשים חוזרות לטאג'יקיסטאן , ומביאות איתן ידע . בחא מציין שנשים משכילות נחשבות שידוך טוב , וגם זו מוטיבציה להמשיך וללמוד .

הכפר גאזה - נווה מדבר
הכפר גאזה – נווה מדבר

אנחנו מתחילים את הבוקר שלנו בטיול דרך הכפר גאזה , למרות השעה המוקדמת החום כבר עולה , ונראה שרחובות הכפר , רייקים אפילו מילדים . רחובות הכפר הם אינם אלה שבילי עפר וחול . הבתים בנויים מאבנים , המוערמות זו על גבי זו , ומכוסות בבוץ המעורבב לקש . קורות עצי לבנה משמשות לייצוב הקירות , ולחזקן בפני רעידות אדמה . הבתים נמוכים , קומה אחת או שניים , והגגות שטוחים : הם משמשים כמשטח עבודה של הבית : על הגגות ניתן ליבש צמחים או פירות , לתלות כביסה ולאחסן , ולכן לכל גג מוביל סולם . בעלי החיים מתגוררים במבנים דבוקים לבית המרכזי . הכפר נגיש ברכב , אז אפילו ראינו לאדה חבוטה חונה בגאראג' בצד הבית .

בית ושדה אספסת
בית ושדה אספסת

זקנה יושבת על גג ביתה , ומגלענת משמשים . מהמשמשים היא תכין לדר – אותו משטח מתוק ודחוס של משמיש מיובש . את הגלעינים , הגוגואים של ילדותי , מפצחים ואת התכולה שלהם , מזכיר שקד בטעמו אבל מתוק יותר , מיבשים גם וזה משמש לפיצוחים . נכדיה של הסבתא צצדים מהבית , לראות על מה המהומה . נכדתה , נערה כבת חמש עשרה , לבושה בקורטה מסורתית צהובנ עם עיטורים כתומים , ומטפחת ראש צבעונית בראשה , באה לשוחח עם המדריך . קראתי בעבר , במספר ספרים , שהנשים הטאג'יקיות הן בעלות גבה אחת , ועד היום לא ראיתי אף אחת. היופי הוא ללא ספק עניין של גיאוגרפיה , כי הנערה הזאת משלימה באיפור שחור את מה שלא עשה הטבע , חברה את שי גבותיה העדינות לגבה אחת . הנערה אינה מוכנה להצטלם אבל מתבוננת בנו בסקרנות . שיחה עירנית מתנהלת בין המדריך לנערה ולזקנה , מדי פעם הנערה מסתירה את פיה בקצה המטפחת שעל ראשה בבישנות . מאוחר יותר מסביר לנו המדריך שיש קרבת משפחה ביניהם , משהו בסגנון " אח שלו – אמא שלו – דוד שלה , שנשא אישה שניה" אבל זו בכל זאת קרבת משפחה , ובחברה מסורתית זה חשוב .

על אם הדרך - בעמק ארצ'אמידן
על אם הדרך – בעמק ארצ'אמידן

אנחנו יוצאים מהכפר וממשיכים בדרכנו , ובמהרה עולים על הדרך הראשית . הדרך הראשית כאמור אינה אלא דרך עפר רחבה , המתפתלת לצד נהר ארצ'מידון , אבל בשעה זו נצפית בה תנועה נרחבת . נערה ואמה או חמתה נוהגות פרה לכיוון הכפר , אשה הנושאת סל כבסים נקיים מלווה בילד וכלב . גגב ר דוהר על חמורו , ונוהג חמור נוסף לפניו . שיירת החמורים שלנו עוקפת אותנו במהרה , מונית מקומית חולפת ועוצרת בתוך ענן אבק קטן ברגע שאחד מנושאיה מזהה את סינו והמדריך , והוא קופץ ממנה להגיד שלום ולהתחבק , שאר הנוסעים ממתינים בסבלנות עד תום הפגישה .
חבורת מטיילים נוספת צועדת מולינו – מגרמניה. אי אפשר שלא לחייך להבדל במראה שתי הקבוצות : בעוד שאנחנו צועדים בגוש אחדמעלה אבק תוך כדי צחוקים ופטפוט קולני כעדת אוזים, ואילו הם צועדים בשקט , בטור עורפי , לכל היותר בזוג המדבר בשקט .
אנחנו צועדים במקום מדברי לחלוטין , מלבד הנהר הזורם בעמק , שוצף וקוצף – עורק החיים . בזכות מימיו העמק הוא ממש נוה מדבר – השקיית השדות והמטעים כאמור נעשה על ידי תעלות פתוחות , היוצאות מהנהר . אנחנו עוברים ליד מטע גדול של אפרסקים , ורואים את החמרים שלנו קוטפים בעליזות משמשים . גם אנחנו מוזמנים פנימה , לנוח בצל , לקטוף משמשים . מתחת לעצים גינת תבלינים יפהפה : בצל ירוק , כןסברה , עלי חסה צעירים . המדריך מבקש קצת לשדרוג הטחינה היומית שלנו בצהריים . נערה יושבת בצד הגינה , מתבוננת בנו – לכשעוברים גברים לידה , מכסה אף היא בצניעות את פיה בקצה המטפחת . כמה רוחב לב , וחמימות יש בקרב האנשים הפשוטים האלה .
באיזור שבו אנחנו מטיילים היום ניתן לראות את שתי הבעיות הארולוגיות של טאג'יקיסטן (ולמעשה הסביבה ) : רעית יתר , ובזבוז מים עקב השקיה בתעלות פתוחות . ההרים סביבנו חשופים כמעט לחלוטין , לעיתים זה בגלל השיפוע שלא מאפשר לחול להשאר , ולמשהו לצמוח , אך לעיתים תכופות זו תוצאה של בליה של הקרקע מרעית יתר . בעלי החיים שרועים פה באיזור ומחסלים את העשב , שמחזיק את האדמה במקומה . כאשר העשב מחוסל , אין דבר שיאחוז את האדמה , והיא מתפזרת ברוח , או נסחפת בגשמים ובשלגים .

אספסת מוכנה לחורף
אספסת מוכנה לחורף

השקיית התעלות , שהיתה נהוגה במידה מסויימת באופן מסורתי , קבלה תנופה ען השתלטות הרוסים על המרחב , במאה ה18 . הרוסים רצו להפוך את העמקים הפוריים לאיזורים לגידול כותנה , כדי להזין את תעשית הכותנה שלה . רוסיה קנתה כותנה מארצות הברית , אבל עקב מלחמת האזרחים בארה"ב הופסק גידול הכותנה , ורוסיה נאלצה לחפש מקורות כותנה אחרים . גידול נוסף שעודד מאוד על ידי רוסיה הי גידול טבק. התעלות הפתוחות זרמות לאורך קילומטרים ומביאות מים מהנהרות הסמוכים . בעיה אחת היא עיבוד גדול של מים עקב אידוי , . בטאג'יקיסטאן ובאיזור חם אוד , אפילו בגובה שך 200 מטר , וימים על גבי ימים שמים בהירים עם שמש קופחת . בימים שטיילנו ראינו לעיתים קרובות בזבוז מים משווע : צינורות עם מים שפשוט נותנים להם לזרום , ברזים פתוחים . הנהרות גדולים ככל שיהיו , אם נלקחים מהם מים שוב ושוב , סופם שילכו יקטנו . אפילו שני הנהרות הגדולים של האזור ,אום דריה וסארי דריה , שנשפכו אל ימת אראל , הלכו והתדלדלו ,וזה אחת הסיבות להתיבשות הימה .

בין מצוקים קירחים
בין מצוקים קירחים

נראה שבשנים האחרונות ישנה איזושהי עליה במודעות לנושא . לבית שבו שהינוהגיע מעט אחרינו קבוצה של גרמנים עם גבר טאג'יקי אחד . ככשמע שאנחנו מישראל ,ניגש אלי , וסיפר בגאווה ובהתרגשות על גך שבילה למעלה מחודש בישראל , בקיבוץ שפיים, כחלק מקבוצה של נציגים מרוסיה ומהסטאנים האחרים , במטרה ללמוד שיטות השקיה וחקלאות מתקדמות . הוא דיבר בצורה נלהבת על מה שלמד שם , ועל הארץ הנהדרת שלנו . כעת הוא עובד בעמותה אירופאית , שמקדמת את החקלאות היעילה והידודית יותר לסביבה . .

גשר על מים סוערים - נהר ארצ'מידן
גשר על מים סוערים – נהר ארצ'מידן

חם מאוד היום , אבל בצעידה ליד הנחל , משבי רוח קרירים עולים . אני לא מפסיק להתפעל מכמויות המים האדירות שיש בנחל הזה , ומעוצמת זרימתו. חשמל הידרו-אלקטרי הוא אחד מענפי היצוא של טאג'יקיסטאן , מלבד לספק את צרכיה היא מוכרת חשמל לאפגניסטאן . ישנן מעט השקעות מחו"ל בענף זה , וכרגע ישנה מחלוקת בין טאג'יקיסטאן ואוזבקיסטאן לגבי בנית סכר על הנהר שעןבר בגבול ביניהם . לפי הדין הבינלאומי טאג'יקיסטאן רשאית לבנות סכר , וסקר חיצוני שנערך מבטיח שלא תהיה פגיעה סביבתית או בכמות המים שימשיכו לזרום אל תוך אוזבקיסטאן , אבל עדיין המחלוקת מתמשכת . גם במורד הנהר לידו אנחנו צועדים יש תחנות הידרו אלקטריות קטנות , שמספקות חשמל לסביבה , ומבטיחות חשמל לכפרים הסמוכים גם בימות החורף ( באיזורים מרוחקים יותר החשמל מוגבל בחורף )

בקתת אבן
בקתת אבן

במהרה אנחנו עוזבים את הכביש הראשי ומתחילים לצעוד ליד אחד מיובליו של הנהר , בקרבת הנחל ירוק , ולעיתים מוצל , אבל כמה עשרות מטרים ממנו , והיובש והמדבר שולט . אנחנו תופסים לנו איזו פינה מוצלת , מתישבים לארגן קפה , שולפים נשנושים . תופסת תנומה קלה אך מאוששת של כעשרים דקות, רק כדי לקום ממנה לקולות שני ויכוחים סוערים המתנהלים זה במקביל לזה : בעוד שזקני הקבוצה עסוקים בויכוח פוליטי כזה או אחר , בני הנוער מתוכחים בלהט על עניין חוקי משרד החינוך בעניין הלבוש הקצר בארצנו . הויכוחי הזה נשמע הזוי דוקא כאן , במקום בו השמש קופחת ללא רחמים גם בגבהים של 2000 – 3000 מטר , כולם – גברים ונשים – הולכים מכוסים : מכנסיים ארוכים , שרוולים ארוכים וגם כיסוי הראש. הבגדים אויריים ככל האפשר , אבל מכסים כמעט את כל הגוף . כך הבגד המסורתי נראה הכי טבעי בעולם.

גרפיטי טאג'יקיסטאן
גרפיטי טאג'יקיסטאן

.
מלבד מעט ציפורים , ומרמיטה אחת שראינו ביום הראשון , אנחנו כמעט לא רואים בעלי חיים . בהרים האלה אמורים להות יעלים , מעט כבשי מרקו פולו , זאבים (אותם שמענו בלילה הראשון ) ודובים . הוכחה לנוכחות הדובים אנחנו רואים לראשונה היום – גללים טריים יחסית על השביל , ממראם נראה שהוא "חגג" על שיח דומדמניות – ונמשיך לראשת הימים הבאים . לצערנו לא פגשנו אף דוב מקרוב.
עוד הליכה קצרה , ואנחנו מגיעים למחנה שלנו , הפעם אנחנו מוצבים ליד נהר . את שארית ארוחת הצהריים אנחנו מבלים במנוחה . מחר צפוי לנו יום קשה .

פרפר על קוץ ליד הנחל
פרפר על קוץ ליד הנחל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *