טג'יקיסטן: פלוב ושעשועים

אתנחתה קצרה בתיאור הטרק לטובת הדברים החשובים בחיים : אוכל  ובידור . שני הדברים תופסים מקום חשוב ויחודי בתרבות מרכז אסיה בכלל ובתרבות הטאג'יקית בפרט .  לאורך הטרק נחשפנו מעט  לשניהם .
הדבר הראשון הבולט לעין בכל ארוחה בטאג'יקיסטאן הוא השפע והצבעוניות. השולחן הוא  מפה הפרושה על שטיח והאוכלים מסבים על מזרונים צבעוניים מסביב. על השולחן מכל טוב: מיני ממתקים ועוגיות, פירות העונה טריים, פרות יבשים, פיצוחים, לחם מקומי בשפע, קומקומי תה צבעוניים , קעריות קטנות לשתיה וקעריות גדולות לאכילה. המנות מוגשות  בכלי הגשה לפינות שונות של השולחן .

דסטארחאן ערוך
דסטארחאן ערוך

האוכל הטאג'יקיסטאן הוא בסיסי : תבשילים המבוססים על מנת פחמימה , וירקות עם מעט חתיחות בשר, ומבושל בהרבה שומן . הבשר הנפוץ ביותר הוא בשר עזים, כבשים , אבל יש גם בשר בקר . התרנגולות הן בעיקר להטלת ביצים , עם כי בבוא זמנה גם תרנגולת תשחט ותגיע לשולחן האוכל . הבשר הוא יקר מאוד ולכן משתמשים בו במשורה , בעיקר לטעם.

התפוחים הם מהמטע הביתי
התפוחים הם מהמטע הביתי

המאכל הנפוץ ביותר הוא ללא ספק הפלוב : תבשיל של אורז עם גזר ומעט בשר , המבושל עם הרבה שומן . "פלוב טוב הוא כזה, שהשמן נוטף אל מרפקך לאחר שאכלת ממנו " באופן מסורתי היו אוכלים באצבעות מתוך הקערות , היום משתמשים בכף או מזלג , סכינים אינם מוגשים לשולחן . השומן המועדף בו הוא שומן מן החי ,מעז או כבש. השמן הנפוץ ביותר הוא שמן זרעי כותנה , כתוצר לוואי של תעשית הכותנה . ניתן כמובן למצוא גם קנולה,חמניות או תירס אבל הם פחות נפוצים , ואת שמן הזית מצא המדריך שלנו בבית המרקחת ! חביתות , ציפס , תפוחי אדמה , חצילים – הכל מטוגן בהמון שמן . גם הגבינות , הקפיר והשמנת מתאפיינים באחוזי שומן רבים – הדבר מורגש היטב בטעם .

פלוב
פלוב

השומן באופן מסורתי נחשב בריא , וחיוני לתזונה טובה .בריאה , ומאפיין את האוכל בכל האיזור כולו. האהדה לשומן מאפיינת איזורים למודי רעב או כאלה שהתזונה שם לא מובטחת . בתקופת השלטון הסובייטי , האיזור ידע רעב ולא פעם אחת : עם ישובם של הנוודים בישובי קבע , התזונה הפכה להיות מבוססת יותר על דגנים מאשר על מוצרים מהחי , ועם הנהגת החוות השיטופיות , התושבים קבלו שכר תמורת עבודתם לרכישת מזון , ולא יכלו לגדל לעצמם את מזונם או להחזיק עדר פרטי .
אמנם כרס קטנה בגילאים מבוגרים יותר נחשבת סימן לבריאות ולחיים ברווחה כלכלית , אבל למרות השומן הרב באוכל הטאג'יקים אינם שמנים במיוחד . הילדים בדר"כ רזים ולא פלא , בכל מקום שמגיעים ילדים מתרוצצים ברחובות ומשחקים , המבוגרים יותר פשוט פעילים : עבודות הבית , טיפול במשק בית , נסיעה בתחבורה ציבורית , הליכה . נראה שהם אוכלים יחסית לכמויות המקובלות במערב מעט .

מרק בשר - עיגולי השומן מעידים על איכותו
מרק בשר – עיגולי השומן מעידים על איכותו

המרק הוא מרכיב חשוב בתזונה , ומבוסס על ציר שבושל בו בשר וירקות : תפוחי אדמה , כרוב וגזר , לעיתים מוסיפים סלק , גריסים , פסטה או חומוס . לתבלון נהוג לבזוק תבלינים קצוצים : פטרוזיליה , שמיר , כוסברה ולהעשיר בשמנת . על מנת לשבוע אוכלים לחם , והרבה .
הפירות כאמור מהוים פתיחה לארוחה , כדי לפתוח את התאבון . סלט ירקות נאכל עם הרבה בצל ותבלינים טריים קצוצים .

סלט ירקות
סלט ירקות

בחזקת תוספות אכלנו מספר פעמים כרוב מטוגן , תבשיט חצילים עם שעועית ירוקה ברוטב , תפוחי אדמה מטוגנים עם חצילים , כוסמת עם בצל וירקות . מדי פעם פינק אותנו הטבח בממולאים : פלפל ירוק ממולא באורז , ומבושל ברוטב אדמדם . היה טעים !

מרק ירקות : כברוב, גזר, תפוחי אדמה (ברוסיה קראו לו שצ'י)
מרק ירקות : כברוב, גזר, תפוחי אדמה (ברוסיה קראו לו שצ'י)

הימים ימי הראמאדן , ולכן אין שותים אלכוהול , אבל באופן כללי האלכוהול מותר בטאגי'קיסטאן ומהווה חלק מהארוחה . הטאגיקים משתייכים לזרם הסוני -חנאפי . האסכולה החנפית היא אחת מארבע אסכולות האיסלאם הסוני ונחשבת לליברלית שבהם . היא נקראת על שמו של האימאם אבו חניפה שחי בעיראק במאה ה8 לספירה אבו חניפה היה סוחר בדים במקצועו ולכן שם דגש בפסיקתו על הגינות במסחר ושימוש בשיקול דעת  ובהיקש . גישת ההיקש עמדה בסתירה לפרושים שמרניים יותר של האסלאם. לפי גישה זו רק יין אסור לשתיה , אבל משקאות אלכוהולים אחרים דוגמת בירה וודקה מותרים . בכל מיקרה אין לשתות לשוכרה , ואין לשתות לבד . לכן ארוחות בד"כ מלוות בשתיה לחיי המשפחה , החברים הידידות וכו . בזכות גישה זו הצוות אכל במשך כל ימי הטרק , מכיוון שלפי הגישה מי שעובד בעבודה פיזית יכול לאכול ולשתות. .

מיני ממתקים - לשבירת צום הראמאדאן
מיני ממתקים – לשבירת צום הראמאדאן

כאמור הלחם הוא חלק חשוב מהאוכל . באתר של נשונל ג'יאוגרפיק מצאתי סרטון המראה איך אופים לחם בטאג'יקיסטאן
אחרי שאכלנו ושבענו , זמן לשמוח ולשיר . במספר הזדמנויות יצא לנו להפגש עם המוסיקה הנשמעת בטאג'יקיסטאן : דיסקי שהושמעו על ידי הנהגים בנסיעה , מוסיקה שבקעה מחנות דיסקים בשוק , ערב שבו שמענו זוג נגנים מבצעים ושירים מסביב למדורה .
המוזיקה הטאג'יקית דומה במקצבים , בסולמות למוסיקה של עמים אחרים במרכז אסיה . המוסיקה הקלאסית המסורתית נקראת שאשמאקאם, שפירושו בפרסי ת שש מקאם . מקאם הוא סולם המכיל שבעה תוים בסיסיים , ותוים לקישוט . באופן מסורתי ישנם מספר בסיסי של מלודיות (כ400 ) והמקאמים הם למעשה פיתוח ואבולוציה של המלודיות הבסיסיות, תוך הוספת קישוטים סלסולים , ואילתורים . לא פלא שכשמענו את השירים של צמד המבצעים , לאוזנינו המערבית הכל נשמע בעל אותה נעימה ומקצב . למקאם הטאג'יקי והפרסי השפעה גדולה על המסויקה הערבית . המוסיקה נחשבת כמוסיקה מעודנת , שהמילים שלה נגזרות מהפילוסופיה הסופית ועיקרה אהבה שמיימית . המוסיקה מנוגנת בכלי יתר מסורתיים , ובתופים . גם לאוזבקים יש סגנון דומה .

נגנים טאגיקיים
נגנים טאגיקיים

לטאג'יקים ישנם גם מוסיק ת פולקור שנהוג לשיר בשמחות , בהלויות , בעבודה , וכוללת גם שירים אפיים . יש לה מספר סיגנונות בהתאם למיקופ הגיאוגרפי :פמיר , איזור המרכז, והסגנון הצפוני של סוגדיאנה .
בערב שבת , בעודנו מתארחים בבית , הוזמנו שני נגנים להופי בפנינו בשירים טאג'יקיי ם . הזמר גם ניגן על כלי מיתר שכינה "תור " וציין שזהו כלי נגינה אוזבקי , ואילו המתופף , תופס בידיו על תוף שכונה דבל . המוסיקה אכן נשמעת כמו מוסיקה מזרחית או ערבית . בסוף כל שיר תרגם מעט בחא על מה דובר השיר : אהבה , געגועים , שירים למשפחה , לאב ,לאם . התחבב במיוחד על הקבוצה שיר עם בפזמון החוזר "ג'אבוני ראפט " , משמע הנעורים חלפו , ומכאן הוא הושר בפי רבים מחברי הקבוצה בחלקים נרחבים של הטיול . בעוד אנחנו מקשיבים בנימוס בעיקר , הצטרפו אלינו הצוות המקומי , וניכר היה עליהם שהם נהנים מאוד מהמוסיקה , בעוד שאנחנו ביקשנו לקצר , נראה היה שהם מוכנים לשמוע מוסיקה אל תוך הלילה .


המוסיקה מלווה בריקודים , כך שלקראת סוף המופע , הוזמנו לצאת ולרקוד : עומדים במעגל , מוחי כפיים לקצב , ובמעגל רוקדים זוג או שניים . לא בדקתי את העניין אבל נראה שבילוי הוא בהחלט עניין גברי , והגברים מרגישים בנוח לרקוד בזוג זה עם זה . לאחר שאחד הנערים תפס אומץ והזמין את הנערה מהקבוצה , הופשר הקרח וגם הנשים האחרות הוזמנו לרקוד. ואיך ריקוד טאג'יקי נראה ? שילוב של טראנס עם צעד תימני .

מסביב למדורה
מסביב למדורה

המוסיקה ללא ספק תופסת מקום נכבד בחיי הטאג'יקים , ובודאי בחיי הכפריים . בערב האחרון לטרק הוזמנו על ידי הצוות להסב איתם מסביב למדורה , לשיר ולרקוד . נתבקשנו גם אנו לשיר כמה שירים בעברית . אם היה זו "דו קרב" , או תחרות , היינו מפסידים בבושת פנים . בעוד שהם ידעו לשיר מגוון רחב של שירים , לא התביישו לעמוד ולשיר כל אחד בסגנון החביב לו , ואחדים אפילו שרו שירים מקוריים שלהם , אנחנו התקשנו למצוא שירים המוכרים הן על ידי הצעירים והן על ידי המבוגרים , וגם משנבחר השיר , התקשנו לשיר עד תומו . נראה ששירי עלית הנוער , מסביב למדורה , פסו מן התרבות שלנו .
IMG_9079 (2)
מוסיקה היא מטבעה מתפתחת  ,וסופגת השפעות  וסגנונות מתרבויות אחרות  , וכך זכינו לשמוע בנסיעה מגוון של שירים  "רוסיים מזרחים " , כלומר המילים הם ברוסית אבל המקצבים הם מזרחיים , פופ טאג'יקיק , ואפילו ראפ טאג'יקי .
בכל מקרה  : אוכל או מוסיקה , נשארתי עם הרבה טעם של עוד .
IMG_9075 (2)

8 תגובות

    1. תודה זיוה. למעשה המוסיקה הזאת היא המקור של המוסיקה המזרחית על גוניה השונים. בסוף המאה ה19 ותחילת המאה ה20 יוצרים רוסיים רבים הושפעו צהמוסיקה והכניסו אלמנטים ליצירות הקלאסיות שלהם. צייקובסקי עשה זאת למשל. או חצטוריאן (לדוגמה מחול החרבות).

  1. נמרוד נגב

    משהו דומה מאוד ל"פלוב" וכנאה שהוא פשוט גרסה לאומית אחרת, שחדר למשפחתנו מאפגניסטן הוא ה"פלוא". אלא שהמנה שפולשת הזו למטבחנו הוא ללא שומן ועם לא מעט בשר (גם עוף). מעניין איך מתכונים נודדים ואפילו משמרים איך שהו את הצליל המקורי של שמם במולדם (באשר תהיה). הפוסט המצולם להפליא הזה, בהחלט מעורר תאבון.

    1. זה בכלל לא מפתיע. טגיקיסטן כובלת באפגניסטן. הטגיקים דוברי פרסית והם עם פרסי במקורו. אם איני טועה בקאב האפגנים יש לא מעט פרסים. אבל כן זה מגניב איך כל אחד נותן את הטויסט שלו למנות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *