טכנולוגיה, זמן, והאדם שביניהם – תערוכה במוזיאון הרצליה

התערוכה 24 /7 במוזיאון הרצליה לאומנות עכשווית עוסקת במושג הזמן. במשך מרבית ימי האנושות הזמן היה מושג אובייקטיבי, קבוע, ללא תלות בבני האדם. החל ממחזורי היום והלילה, דרך מחזור העונות בשנה וכלה במחזורי חיים. האדם למד על הזמן מניסיון העבר, חיי אותו בהווה, ותכנן כמיטב יכולתו לעתיד. "מה שהיה הוא שיהיה"  אמר קהלת, "עוד לא נולד המניאק שיעצור את הזמן" אמרו החברה בצבא. הטכנולוגיה שנתה את היחס שלנו לזמן. הטכנולוגיה של היום אמנם עדיין אינה מאפשרת לעצור אותו, או לגלגל אותו אחורה, אבל היא הוא הופכת אותו לאלסטי יותר, גמיש, מותאם לרצונות ולצרכים שלנו לפחות על פניו. מחזורי הזמן הטבעיים שלנו, הנגזרים מסיבוב כדור הארץ, ניתנים למניפולציה על ידי החשמל, אורות הניאון, הטיסות הטראנס אטלנטיות, כדורי מלנין ומרץ. מאז רושת העולם בסיבי תקשורת, והמחשב על צורותיו זמין לכל אחד, בלחיצת מקש אנחנו יכולים לנהל שיחות עם חבר מעברו השני של האוקיאנוס, בכל שעה של היום.

אצבע מאשימה מופנית כלפי הטכנולוגיה. הפיתוח של המדע והטכנולוגיה היה אמור להקל על חיינו, לפנות לנו זמן לעסוק בתחביבנו, לבלות עם המשפחה. אבל בפועל נראה שנשאר לנו עוד פחות זמן : אנחנו מחוברים כל הזמן, מחויבים להיות זמינים כל הזמן לעבודה ולחיי החברה. 24/7.

התערוכה הנוכחית במוזיאון כוללת תערוכות ופרויקטים הנוגעים להוויה האנושית בעולם הטכנולוגי ובמציאות הקדחנית הנכפית עלינו. השפה האמנותית של העבודות היא מגוונת: וידאו, צילום, קולאז' של סרטים, מחשבים מקרנים, ומצלמות דיגיטליות.

מה יכול להיות יותר טוב מללכת לתערוכה העוסקת בטכנולוגיה, ומשתמשת בטכנולוגיה, עם חובב הטכנולוגיה והאומנות המשפחתי שלנו?

בני השלישי, המכונה ברשומות הבלוג "הגיק" נולד חובב טכנולוגיה. את הסימנים הראשונים לכך כבר ראיתי בארגז החול בעודו פעוט בן שנה, כשמצא בשני פינות שונות ומרוחקות זו מזו חלקי צעצוע, חיבר בניהם, ומצא להם שימוש חדש ומגניב. "אוהל" הכריות והשמיכות שבנה אחיו הגדול בסלון זכה לשדרוג, כשהגיק בן לא יותר מ3 התקין תאורה: מנורת קריאה שאיבטח במקלות כביסה אל מסעד כסא הפלסטיק ששימש כעמוד תומך לאוהל.  אל קופסת "החשמלים" שלו אסף בדבקות כל כבל , תקע ומחבר מיוחד שרק יכל לשים את ידיו עליהם . כיום הגיק חי, נושם, שותה ואוכל טכנולוגיה. הז'אנר המועדף עליו בימים אלה הוא משחקי מחשב וקולנוע. את חוויותיו במרחב הקיברנטי והמדיה הטכנולוגית הוא מתאר בבלוג עצמאי.

הרשומה הבאה היא רשומה משותפת לשנינו- אמא ובן. הגיק ניאות להתראיין  ולשתף אותי במחשבותיו על התערוכה. גילוי נאות: אני מהנדסת אלקטרוניקה במקצועי. במשך 22 שנות עבודתי במקצוע ראיתי טכנולוגיות קמות ונופלות, ולחלקן אף הייתי שותפה.

ברוח הטכנולוגיה במקום תמונות סטילס הרשומה הבאה כוללת סרטונים, שצולמו במסגרת הביקור בתערוכה. ברשומה הבאה בחרנו לסקור חמש עבודות מתוך המגוון הקיים.

חדר שינה בתוך המוזיאון

כשנכנסים לחדר המציג את העבודה של טליה לינק לרגע אפשר להתבלבל: מה עושה חדר שינה בתוך המוזיאון?

מוצג talialink.com עוסק ברעיון ה"לייף סטייל " בחברה המערבית לייף –סטייל הוא יותר מסגנון חיים. הנושג טומן בחובו את מאפייניו של החלום הגלובלי של העולם המערבי. הדרך שבה אנחנו שואפים להפיק את עצמנו, למתג את עצמנו, ולבדל את עצמו. טליה לינק  מיתגה את עצמה ככוהנת "לייף סטייל " מהמיטה שלה היא מפיקה סרטונים בהם היא מתנסה בתכשירי יופי שונים, רו מייצרת פריטי אופנה מחומרי גלם חיצוניים. בחדר המיטות של טליה לינק מטשטש הגבול בין הפרטי לציבורי בין העבודה לבית.

"בוא כנסו לחדרי וצפו בסרטונים " מזמין שלט קטן  את הצופים להתישב במיטה ולהתבונן בסרטונים הרצים על מסך הטךויזיה העומד מול המיטה. החדר הלבן על מצעיו,השידה המנורה, הקישוטים ואפילו העציץ כולם מ"איקאה", מותג המתקשר עם "עשה זאת בעצמך" להמונים. לכל אחד כזה יכול להיות חדר בדיוק כזה – אז איך תבדל את עצמך ?

המיטה כחלק מאמנות ומתקשורת היא אינה מושג חדש.  באסוציאציות שלי עולות "המאחה העירומה" של גויה, שהוכרזה כלא מוסרית על ידי הכנסיה (תחילת המאה ה19 ), ו"אולימפיה" של מאנה, שנתפסה כשערורייתית, לצד מיטת כלולותיהם המפורסמת של ג'ון לנון ויוקו אונו, שבמשך שבוע ירח הדבש שלהם הם קיימו מסיבות עיתונאים והקליטו שירים ממנה, לקידום השלום.

המוצג הזה מזקק בתוכו מאפיינים רבים של דור Y , או המילניום שמסקרן אותי ומרתק אותי. במסגרת עבודתי יצא לי לעבוד הרבה עם מהנדסים צעירים, ולהתודע אליהם.  ואכן חיפוש החיים הטובים, רכישות באינטרנט, צפיה בסרטונים מגניבים, ונוכחות חזקה של מדיה חברתית. כל זה כמובן אינו גורע מכישוריהם, חוכמתם ויכולותיהם ההנדסיים והטכלונוגיים. לא דור טוב יותר או רע יותר, אלא פשוט אחר.

הגיק עובר בתוך התצוגה מבלי להתעכב לרגע, הוא לא רואה כאן משהו מזור או מיוחד. אוקיי, חדר של איקאה, מסך גדול ועליו מוקרנים סרטונים. כן , כך בהחלט ראוי לחיות.

על חלל ומסכים שבורים

עבודתו של רן סלוין "עולם 5 " מתפרשת על שני חדרים. בחדר הגדול החשוך פרושים ארבעה מסכי ענק, ועליהם מוצגות רצפים מקוטעים של סצנות חלל: שרטוטים של תחנות חלל, איזומטריות נעות, מכונות פסאו עתידניות הנעות על מדבר שממה. נורות אדומות בתוך צינורות שקופים תוחמים את המרחב, ונורות מרצדות  נדלקות ונכבות .

המיצב המלווה  " קיוסק – יחסים" אלקטרונים מוצג בחדר נפרד. זהו מערך של מסכים רבים, חלקם שבורים , המחוברים ביניהם בכבלי חשמל , מאוגדים ומחוזקים באיזוליר בנד, נורות , חוטי חשמל ומחברים גלויים. הנורות מנצנצים, תמונות מרצדות על המסכים, ומוסיקה מקוטעת ומתכתית נשמעת .

הרעיון הזה של טכנולוגיה, המהפכה תעשייתית, מהפכת המחשוב והמידע וההשפעה השלילית על ההוויה האנושית: ניתוק, חוסר תוחלת, תחושה של בורג במכונה מוצג באומנות על גווניה השונים כבר שנים רבות. אני מוצאת אירוניה בעובדה שהטכנולוגיה עצמה היא זו המאפשרת לאמנים להציג את עבודותיהן: וידאו, סאונד, מחשוב, תוכנות גרפיות, צילום, קולנוע – כולם קיימים בזכות הטכנולוגיה.

מה חשבת על המיצגים האלה ? אני שואלת את הגיק, חובב סרטי מדע בדיוני, ומשחקי מחשב. לא חשבתי הוא אומר, לא התחברתי.

העולם המסויט והמקוטע המוצג בעבודות אלה בהחלט מעביר את המסר לגבי דיסטופיה עתידנית, אבל הביצוע בעיני, מהנדסת אלקטורוניקה, פשטני ולא אמין. במעבדות האלקטרוניקה של חברות ההיטק שורר סדר, המעגלים המודפסים אסטטים, כבלי חיבור רצים מתחת לרצפה ואיש לא מחזיק עוד מסכים מנופצים. כשמשהו נשבר פשוט מחליפים. למה להשמיע מוסיקה מקוטעת וצורמנית,אם בהנף מקש ואפליקציה ידידותית תוכל לשלב מוסיקה כרצונף במצגת שלך ? המיצגים נראים בעיני כהתגלמות פחד לא מבוסס מטכנולוגיה.

"הטכלוגיה כבר כאן , ידידי, לא נוכל להעלים אותה, עדיף שנתידד איתה ונפיק ממנה את המיטב !" אני ממש רוצה לזעוק את זה כלפי המוצגים.  אני שמחה לגלות בין חללי התערוכה אומנים שחושבים כמוני, זהו גם החלל בו עיניו של הגיק בורקות .

חדרם של המייקרים

החלל המסקרן ביותר בתערוכה הוא החלל המוקדש למייקרס  (Makers ). המונח "מייקר" נטבע על ידי דייל דוהרטי, הנחשב אביה הרוחני של התנועה ב2005 . מייקרים הם ממציאים, בונים ומעצבים מוצרים כתחביב תוך כדי שיתופיות. המייקרים משתמשים בקוד פתוח, רעיונות ושרטוטים הנמצאים ברשת, ואף משתפים אחרים ברעיונותיהם. יצור עצמי ושיתופיות הם אבני התווך של התנועה הזאת.

חלל המייקרס עומד בניגוד גמור לשאר העבודות בתערוכה. המייקרים, ברובם אנשים צעירים שנולדו לתוך עולם מחובר ומקושר טכנולוגית, אינם נרתעים מטכנולוגיה. הטכנולוגיה היא חלק מהם. הם אינם פוחדים ממנה, אלא מחבקים אותה, מיודדים אותה, היא בידיהם כחומר ביד היוצר. הקיום שלה, האבולוציה שלה מובנת מעליה בעיניהם. הם מסוגלים לנצל אותה לצרכיהם, להביע בעזרת את רעיונותיהם, ליצור בעזרתה דברים חדשים, מגניבים, כייפיים, שימושים או שטותיים. עבודות רבות המוצגות בתערוכה הן פרי של שיתוף פעולה, ועבודת צוות. המייקריות מהיותה מולטידיסציפלינרית היא במהותה שיתופית: אנשים מתחומים שונים של המדע חוברים כדי ליצור משהו חדש.

מרבית העבודות אינטרקטיביות. הן מזמינות את הצופה לקחת חלק פעיל. לעיתים נדרש שיתוף פעולה בין שני צופים כדי להפעיל את המוצגים.

האם זוהי אמנות?  לפי איזה קריטריונים שופטים אותה? מה היא השפה האמנותית בעבודות ? האם יש בהן משהו מעבר ל"מגניב" ? אני חושבת שבשלב זה קשה לענות על השאלה.  הקריטריונים לשיפוט העבודות האלה עדין לא גובשו, בעיקר כשחלק גדול מהצופים והאמנים מתייחס בחשדנות לטכנולוגיה.  בהחלט נדרש אומץ להכניס את העבודות האלה לחלל המוזיאון.

הגיק מסתובב בחלל התצוגה ועיניו בורקות. הוא מבין את הטכנולוגיה או לפחות קרא על הפיתוח האחרון במדור הגאדג'טים ומשחקי המחשב. לצורך הרשומה אני מבקשת ממנו לבחור את שלוש העבודות החביבות עליו.

"החדר החשוך "

המוצג במעניין ביותר  מבחינה אמנותית הוא החדר החשוך. חדר חשוך שברגע שנכנסים אליו נוצרים עיגולים העוקבים אחרי מי שבחדר, ונשמעת מוסיקה. זהו יישום מאוד נחמד של ה"קינקט" מציין הגיק.

ספר לנו מה זה "קינקט" ?

הגיק : קינקט הוא מוצר שמייקרוסופט יצרה במטרה להתחרות בקונסולת הWII של נינטנדו. המוצר נועד להכניס את פעולת הגוף לתוך המשחק. המוצר מבוסס על מצלמה שמצלמת את האדם ואת תנועותיו ותוכנת מחשב המסוגלת לעבד את המידע מהמצלמה, ובעזרת התנועות להפעיל את התכנה על המסך.  ב"חדר החשוך " הרצפה היא המסך שעליו מוקרנים העיגולים.

מדוע "החדר החשוך" כל כך מצא חן בעיניך לעומת משחק המחשב?

כאן יש לך חופש של יצירה לעומת משחק מחשב בו עליך לעשות את המצופה עליך כדי להתקדם בשלבים.

למה לדעתך "החדר החשוך" מתאים להכנס למוזיאון ?

זוהי יצירה מוזיקלית וויזואלית שהצופה הוא היוצר שלה.

 

הגיק בוחר במוצג  ALONELY כמוצג המעניין ביותר מבחינת המסר. העבודה פותחה על ידי שבעה מייקרים.

אז מהו המסר ?

כאן יש שימוש בטכנולוגיה כדי להראות למה היא יכולה לגרום. בלי הטכנולוגיה אי אפשר היה לעשות אותו.  המוצג מורכב ממצלמה ואלגוריתם במחשב המבודד את הצופה מהסביבה, ומקרין אותו על רקע החדר כאילו הוא ריק.

המסר המועבר הוא שהטכנולוגיה מאפשרת לנו להתחבר לרשת החברתית יכולה לפגוע בנו ולבודד אותנו. אע"פ שאנחנו מחוברים אנחנו לבד.

ואתה באמת מרגיש כך ברשת החברתית ?

אני מעדיף לדבר עם אנשים פנים מול פנים או בטלפון. ככה אני שומע אינטונציה של הקול או רואה את החבר ויכול לדעת מה מרגיש. בהודעות טקסט אי אפשר. מרבית האנשים שאני חבר שלהם בפייסבוק הם אנשים אמיתיים שאני מכיר ופוגש בחיים. אני כן משתמש בווטסאפ, אבל זו לא רשת חברתית.

לאף אחד מהחברים שלי היום אין חשבון בפייסבוק. לרוב יש "אינסטוש" (אינסטאגראם) אבל כל מה שהם עושים זה לצלם את עצמם בסלפי. אפשר להציג בה תמונות  אחרות כמובן אבל איש אינו עושה זאת. אני משתמש בפייסבוק כדי לפרסם דברים אבל לא יותר מזה.

 

מציאות מדומה

המציאות מדומה, בגלל הטכנולוגיה המסקרנת. המוצג מבוסס על המוצר שלSamsung Gear VR . הטלפון יודע לזהות את התזוזה שלך בעזרת חיישן תנועה פנימי וכך הוא גורם לתמונה לזוז בכיוון הזזת הראש. כך נוצרת תחושה שאנחנו נמצאים בעולם של 360 מעלות. המוצר משתמש גם בטכנולוגיה של 3D.

"מאטריקס" כבר כאן ?

זה לא אותו דבר. אפילו לא קרוב למה שהיה במאטריקס. כאן אתה מרגיש שיש עליך משקפים, התמונה לא ממש אמיתית, אתה רק רואה ושומע, ולא מרגיש. במאטריקס זה וירטואל ריאליטי מסוג אחר . המוח שלך נמצא שם ולא יכול לברוח.

האם אתה חושב שהטכנולוגיה יכולה להביא אותנו למאטריקס?

בזמן הנראה לעין לא סביר. זה עדין מדע בדיוני. צריך לדעת המון על המוח האנושי כדי להגיע לשם.

האם המוצג זה אמנות ?

לא, זו טכנולוגיה מגניבה. זוהי הדגמה של טכנולוגיה ופוטנציאל אבל לא השתמשו בה למשהו אמנותי. הסרטון המוצג היה סתמי.

האם אתה מגדיר את המוצגים האלה כאמנות ?

לא כל המוצגים הם אכן אמנות. חלקם הייתה הדגמה של מה הטכנולוגיה הייתה מסוגלת לעשות. הרעיון הוא לקחת את הטכנולוגיה צעד אחד מעבר. יש לנו טכנולוגיה – מה אנחנו יכולים לעשות איתה? לדוגמה ישנם משחקים שהם לא יותר מהדגמה של יכולות גרפיות וחישוביות (כגון call of duty ו – battlefield ) ולעומתם יש משחקים שמעבירים תחושה עמוקה לשחקן: ריגוש, מחשבה פילוסופית, סיפור מדהים שמשאיר אותך עם הרבה נקודות למחשבה כגון life is strange  ו- the Talos principle .

המסר הכולל של התערוכה היא ההשפעה השלילית של הטכנולוגיה על האנושות. מה דעתך ?

הטכנולוגיה נועדה לעזור לנו. למשל לפני שהאדם גילה את האש, היה לו קר, והוא אכל אוכל קר וגולמי.  גילוי האש הועיל לאנושות.  אבל מרגע שהיא קיימת האדם בוחר למה להשתמש בה, לטוב או לרע. הדוגמה המפורסמת ביותר הוא נובל. הוא גילה את הדינאמיט וחשב שיוכל לעזור לכורים במכרות, אבל בסוף השתמשו בזה למלחמות.

הטכנולוגיה של המחשבים והאינטרנט נוצרה כדי לאפשר גישה למידע לא כדי לנתק אותנו מהעולם. אם אנחנו  מתנתקים מהעולם זו בחירה שלנו.

ואתה בחיים האישיים שלך ?

אני משתמש הרבה במחשב כי הוא עוזר לי ליצור דברים שלא הייתי יכול אחרת : בלוג, סרטונים עם מידע, מצגות, יצירת משחק מחשב בעצמי.

לפני סיום אני שואלת את בני הגיק שאלה מכשילה.אם לא היה מחשב איך אתה חושב שהיית מעביר את זמנך ?

לא היה מחשב? אני לא יכול לחשוב על כך.

 

עוד משהו

ספרו של ג'ונתו קריירי "24\7 קפיטליזם מאוחר ודחיית ספי השינה" היווה השראה לשמה של התערוכה. הספר עוסק בעולם התזזיתי שבו אנחנו חיים לטובת המעודד דחיקה של הצרכים האנושיים, ובראשם זמן שינה ומנוחה לטובת המנגנון הקפיטליסטי.