בודפשט: על הזכרון

כשזרחה השמש בבוקרו של היום הראשון של המאה ה20 היו בודאי רבים שראו בה עליתו של עידן חדש. יהודי הונגריה המונים קרוב ל900 אלף איש הם אזרחים בעלי שווי זכויות כוללים את שלומו של פרנץ יוזץ "הקיר"ה"  (הקיסר ירום הודו) בתפילותיהם. כחמש שנים קודם לכן הכליל הקיסר את היהדות כדת רישמית בקיסרות האוסטרו- הונגרית לצד הנצרות הקתולית והפרוטסטנטית. פרנץ יוזף לא היה היחיד בממלכתו שדגל בשיוויון זכויות ליהודים. מנהיגים הונגריים דוגמת דאק פרנץ ואנדרשי צדדו אף הם בהשתלבות היהודים בהונגריה. כן מאה וחמישים השנים שקדמו התאפינו בהשתלבות היהודים בחיים האזרחיים. השילוב היה כל כך מוצלח, שתנועת הציונות כמעט ולא תפסה בקרב יהודי הונגריה, שרבים מהם התנגדו לרעיון.

תוך פחות מ20 שנה כתוצאה ממאורעות מלחמת העולם הראשונה והטלטלה שהביאה על אירופה החלה הרעה הדרגתית במצבם של היהודים עד לשיא הזוועה בשואה. האנטישמיות, שבימי תור הזהב היתה מתחת לפני השטח ונראה היה שאולי בא זמנה להעלם מהעולם, שוב הרימה ראש, וקבלה לגיטימציה מהשלטונות.

כיום היהודים בהונגריה שוב נהנים משיוויון זכויות, והקהילה היהודית פעילה ומשגשגת, מקיימת מוסדות דת וחינוך רבים.

סיפורה של יהדות הונגריה,מאורעות השואה, החיים תחת המשטר הקומוניסטי, והחיים תחת השלטון הדמוקרטי החדש מורכב מאוד, ורחב מכדי להכנס לרשומה אחת בבלוג. בחרתי להתמקד באספקטים שונים בעזרת ארבע אנדרטאות המאירות את מורכבות הסיפור מזויות שונות. מוזמנים להצטרף.

הכניסה לבית הקברות לצד בית הכנסת הגדול ,בו קבורים בקבר אחים יהודים שמתו בגטו
הכניסה לבית הקברות לצד בית הכנסת הגדול ,בו קבורים בקבר אחים יהודים שמתו בגטו

אנדרטת הערבה הבוכיה

הקהילה היהודית  בהונגריה היא ייחודית בכך שהיא מקומית ולא מורכבת מיהודים שהיגרו ממקומות שונים בעולם. עובדה זו הופכת את ההתמודדות עם מאורעות השואה בהונגריה למורכבים. בזמן השלטון הקומוניסטי לא ניתן היה לקיים חיים יהודיים אך מאז הפכה הונגריה דמוקרטית יש התעוררות גדולה מאוד של החיים היהודיים.  בתי כנסת שפועלים על בסיס שבועי או יומי, בתי ספר יהודיים, מסעדות כשרות, עשרות ארגוני תרבות יהודיים, ארגוני נוער ועוד. המון יהודים כבר אינם מתביישים ביהדותם, והזהות היהודית מתחזקת. יהודים רבים מגלים רק עכשיו שהם שייכים לעם היהודי, ובוחרים להתקרב ליהדות.

אחד האתרים המתוירים ביותר כיום הוא בית הכנסת הגדול, שבחצרו נבנתה האנדרטה. האנדרטה עשויה מתכת, ומורכבת מאלפי עלים קטנים, שעל כל אחד מהם כתוב שמו של אחד מיהודי הגטו בבודפשט שנספה בשואה. הערבה מסמלת את החורבן והצער על הקהילות שנספו, והיא מעוצבת כמנורת שבעת קנים הפוכה. האנדרטה עוצבה על ידי האמן ההונגרי אימרֶה ורגה (Imre Varga), ובחזיתה ניצב עמוד שחור גבוה, אשר שני חללים בתוכו יוצרים את דמותם של לוחות הברית. על העמוד חקוק פסוק מספר איכה :"אם יש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי" . הקמת האנדרטה כמו גם שיפוץ בית הכנסת בשנת 1996 נעשה מתרומות ובסיוע מהשחקן טוני קרטיס, שהוריו ממוצא הונגרי. 

אנדרטת הערבה הבוכיה
אנדרטת הערבה הבוכיה

פסל לזכרו של קארל לוץ 

סיפור הצלתם של כ140 אלף מיהודי הונגריה הוא סיפור מופלא, ולו רק בזכות מעורבות בינלאומית בנושא

ברחוב שהיה פעם הכניסה לגטו בודפשט מוצבת היום פסל הנצחה לקארל לוץ. הפסל נעשה בידי תאמאש סאבו Tamás Szabó ב1991.

קארל לוץ דיפלומט שוויצרי, שאהד את הרעיון הציוני ושיבת יהודים לישראל כבר מימי שהותו בארץ ישראל, הגיע במסגרת תפקידו לבודפשט ב1942. בתקופה זו ועד לכיבושה של הונגריה בידי הגרמנים נמשכה עליה של יהודים מהונגריה לארץ ישראל. לוץ היה בקשר עם הסוכנות היהודית ופעל נמרצות  כדי לאפשר את עליתם של כעשרת אלפים צעירים יהודים לארץ ישראל.

אנדרטה לזכרו של קארל לוץ
אנדרטה לזכרו של קארל לוץ

משנכבשה הונגריה על ידי הנאצים והחלו שילוחי יהודים לאוושויץ, החל לוץ בפעולות להצלת יהודים. תחילה הוא הנפיק כתבי חסות שויצרית ליהודים שהיו בידים סרטיפיקטים לעליה לארץ, שלא הספיקו לממשם עקב סגירת הגבולות. בהמשך הוא הכיל משפחות שונות ואף קבוצות שונות תחת אותו סרטיפיקט והנפיק כתבי חסות נוספיםבמשרדו התנהלו פעילות זיוף סרטיפיקטים ומסמכי חסות על ניירות רישמיים שנגנבו מהס.ס. כשנדרשו היהודים להתרכז בגטו של בודפשט על-מנת להקל על שילוחם למחנות ההשמדה, רכש לוץ בעזרת פקידי ממשל עמם היה בקשר מעל ל-70 בתי דירות, רובם בגטו, פרש עליהם חסות שווייצרית, והעביר אליהם את אלפי  היהודים שהחזיקו בכתבי החסות שניפק. היהודים ששהו בבתים מוגנים אלו נהנו מחסות שווייצרית, ולוץ דאג להעביר אליהם מזון וצורכי קיום בסיסיים.

לוץ פעל רבות כדי לעורר את דעת הקהל העולמית לנקיטת פעולה כנגד השמדת היהודים. כששני אסירים, ברחו מאושוויץ בסוף מאי 1944 ותיארו את המציאות המבעיתה שם, הוא שיגר מיד דו"ח בהול לממונים עליו בברן. אך משנוכח שערוצים פורמליים אלה אינם נענים, דאג שהמידע יגיע לעיתונות. כשהידיעות הקשות מאושוויץ פורסמו בעיתונות השווייצרית, וחיש מהר יצרו זעקה גם בפריז, בלונדון ובניו יורק. לוץ, כמובן, סיכן בכך את משרתו ואת חייו.

שיטת הפעולה הנועזת של לוץ, שניצל את היכרותו את הפקידים הנאצים ודיבר את שפתם, אומצה גם על ידי דיפלומטים נוספים ממדינות וארגונים נייטרליים, כשהמפורסם שבהם היה ראול וולנברגפעולותיו לא נהנו מגיבוי הממשלה השווייצרית, שראתה בהן חריגה בוטה מסמכותו. בשל כך, שימש לוץ לאחר המלחמה בתפקידים ממשלתיים ודיפלומטים זוטרים. הוא נפטר ב1971 בברן.

על לוחית קטנה ליד הפסל מצוטט "המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו" . לזכותו של קארל לוץ נמנים הצלתם של כ60 אלף יהודים. אך ההכרה בפעילותו התאחרה, והוא לא זכה לפרסום כעמיתו וולנברג לא בישראל ולא מחוצה לה.

20161208_150756-2

בשנת 2006 נחנכה מצבה נוספת ליד שגרירות ארצות הברית בבודפשט, וסיפורו מסופר באתר השגרירות.

בית הזכוכית בו זויפו המסמכים משמש כיום כמוזיאון ואתר הנצחה. 

שמו של קארל לוץ מופיע על לוח הזכרון ליד האנדרטה לראול וולנברג בבית הכנסת הגדול.

אנדרטת מצעד החיים

למרות תקופה של כ50 שנה בהם היהודים היו בעלי שיוויון זכויות בקיסרות האוסטרו הונגרית ונאמנותם לקיסר בזמן מלחמת העולם הראשונה,  כבר עם סיומה השלטון החדש בהונגריה החל להצר את צעדיהם של היהודים. אומנם היהודים עדיין היו בעלי שיוויון זכויות, אך המגמה האנטישמית של השלטונות הרעה את מצבם של היהודים. עם פרוץ מלחמת העולם השניה צידדה הונגריה בנאצים ותחת ההשפעה האנטישמית והגזענית חוקקה חוקים המגדירים מיהם יהודים על פי מוצאם, וחוקים למניעת נישואי תערובת.

עם כיבושה של הונגריה על ידי הנאצים ב1944 הופרדו היהודים מהאוכלוסיה הכללית והועברו לגיטאות שהוקמו בערי הונגריה. במאי 1944 החלו משלוחי יהודים לאוושויץ. ריכוזם ושילוחם של יהודי בודפשט נדחה לשלב מאוחר יותר. לצד שילוחם של יהודים הונגרים התקיימו מספר מצעדי מוות בהם הוצעדו יהודים למחנות ריכוז מזרחה, או אל עבר הרייך.

 קטע מאנדרטת מצעד החיים
קטע מאנדרטת מצעד החיים

סמוך לכנסיה העתיקה ביותר בבודפשט נבנתה לאחרונה אנדרטה לזכר היהודים שנספו בשואה. צורתה מזכירה את סימן האינסוף, כאשר על אליפסה אחת חקוקים מספרים ההולכים וקטנים כלפי פנים האליפסה הולכים וקטנים אל האינסוף. על הדשא שלפני האנדרטה מסודרים מרצפות ועליהם שמות מחנות ריכוז והשמדה שאליהם נשלחו יהודים. האנדרטה היא פרי עבודתו של האמן ההונגרי זינו קלמנט

האנדרטה הזאת הוקמה על ידי ארגון "מצעד החיים - פולין" ששם לו למטרה להנציח את השואה על ידי מצעד שנתי במקום המסמל אולי יותר מכל את הזוועה שאירע  לעם היהודי אושויץ בהם אלפי אנשים צועדים את המרחק בין אוושויץ לבירקנאו. לצד האירוע המרכזי בפולין מקיים האירגון אירועים גם בישראל, ובמקומות אחרים בעולם. בבודפשט התקיים המצעד ב2014, ובוא השתתפו עשרות אנשים. תמונות מרגשות מהמצעד ניתן לראות כאן, וכאן

התחזקות הלאומנות בהונגריה בשנים האחרונות, הנובעת לדעת רבים מבחירתה של הונגריה להציג את עצמה כקורבן של הגרמנים ובשנים שלאחר מלחמת העולם השניה של הרוסים, מהווה קרקע פוריה לפריחתם של כוחות פוליטיים גזעניים, אנטישמים ושונאי זרים. במפלגת הימין הפשיסטית "יוביק" ישנה תמיכה רחבה של כ20% מהאוכלוסיה. 70 שנה חלפו, וכאילו הונגריה לא השתנתה.

הצטרפותה של הונגריה לאיחוד האירופאי מחייבת אותה להתמודד עם אירועי העבר שהתרחשו על אדמתה. גרמניה, אחד הכוחות החזקים באיחוד, נטלה על עצמה אחיות מלאה על התרחשויות מלחמת העולם השניה, כולל השמדת היהודים. מחד גיסא זה מאפשר להונגריה להפנות אצבע מאשימה כלפי גרמניה, אך מאידך גיסא זה מחייב אותה לציין גם את חלקה בהשמדת היהודים. עם כך הונגריה מתקשה.

סביב אירועי 70 שנה לסיום מלחמת העולם השניה התעוררה מחלוקת בין הקהילה היהודית לבין ממשלת הונגריה. עיקר הזעם הופנה כלפי אנדרטה שתוכננה להיות מוצבת ב"כיכר החירות" שמול הפרלמנט ההונגרי. האנדרטה אמורה הייתה להציג נשר פרוסי, המייצג את המשטר הנאצי, עט על דמותו של המלאך גבריאל המייצג את הונגריה. לטענת ראשי הקהילה היהודית, האנדרטה והאירועים המתוכננים נועדו לגמד את חלקו של השלטון ההונגרי ורבים מאזרחי הונגריה בזמן השואה, ולהתעלם משיתוף הפעולה עם הנאצים ומשליחתם של מאות אלפי יהודים למחנות ההשמדה. עקב בלחץ ממשלות ודעת הקהל הבינלאומית, נדחתה התחלת הקמת האנדרטה לאחר הבחירות. נכון לביקורנו (כשנתיים מאוחר יותר) האנדרטה עדיין לא קיימת. עוד על המחלוקת ניתן לקרוא כאן, וכאן וגם לראות את האנדרטה המתוכננת.

בודפשט - אנדרטת מצעד החיים
בודפשט - אנדרטת מצעד החיים

אנדרטת הנעליים על הדנובה

על הזכרון :אנדרטת הנעליים על הדנובה
על הזכרון :אנדרטת הנעליים על הדנובה

הונגריה שיתפה פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השניה מתוך תקווה שהנצחון יחזיר לה שטחים שנלקחו משטחה בתום מלחמת העולם  לקראת סוף המלחמה ב1944 עלתה לשלטון מפלגת "צלב החץ" הלאומנית והאנטישמית. מנהיגה סלשי הורה לאנשיו לבצע פרעות ביהודים שנותרו בהונגריה. אנשי צלב החץ נהגו להעמיד יהודים על שפת הדנובה, כשפניהם אל המים ולירות בגבם. בהמשך כשרצו לחסוך בתחמושת קשרו מספר אנשים זה לזה, הוסיפו אבנים כמשקולות וירו בחלק מהאנשים . כך נפלו החיים עם המתים וטבעו למוות. גופות המתים נסחפו בזרם מבלי שהובאו לקבורה. שיטה זו של רציחת יהודים נמשכה במשך מספר חודשים עד כיבושה של בודפשט בידי ברית המועצות. אנשי צלב החץ רצחו בצורה זו גן צענים. לאחר המלחמה סלשי נשפט והוצא להורג על פשעיו.

האנדרטה היא פרי עבודתם של האמנים ההונגרים גיולה פאוער (Gyula Pauer) וקאן טוגאי (Can Togay). היא נחנכה בשנת 2005 במלאת 60 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה.

אנדרטת הנעליים על הדנובה - פרט
אנדרטת הנעליים על הדנובה - פרט

כל זוג נעליים נושא אופי מיוחד, וכמו מספר את סיפורו של האדם שנעל אותו: נעליים מהודרות  לצד נעליים פשוטות. מגפיים כבדים לצד נעלי ערב עדינות. נעלי ילדים קטנים, נעלי נשים ונעלי נערים ונערות. התבוננות בנעליים מעלה את השאלות: מי נעל אותן? מדוע הן דווקא כאן? לאן נעלמו האנשים שנעלו אותן?

האנדרטה מטלטלת, מרתקת, מושכת. היא נמצאת על הטיילת הנמשכת לאורך הדנובה. העוברים והשבים עוצרים ומתבוננים בנעליים. תשורות קטנות שהושארו בנעלי ילד מכמירות לב. שרידים של נרות זכרון שהודלקו לזכר הקורבנות. מישהו השאיר פתק באחת הנעלים - בודאי כתב עליו בדם לבו. צלם אחד נערך לצילום האנדרטה. הוא מתמקם בקצה אחד, ממתין בסבלנות שעוברי האורח יסתלקו, מחליף עדשות, משנה תנוחותיו, נשכב על הרצפה על מנת להטיב עם הפריים.  זוג בחופשה מבקש ממני לצלמם על רקע האנדרטה. כשאני נענית, הם נעמדים מחובקים ומחייכים. תמונה יפהפיה על רקע הדנובה ביום בהיר וצלול. האם הם יודעים כי במקום הזה אולי גם ביום יפה כזה נרצחו כאן ממש יהודים?

אנדרטת הנעליים על הדנובה - פרט
אנדרטת הנעליים על הדנובה - פרט

לא רחוק מהאנדרטה לוחיות בהונגרית, עברית, ואנגלית המסבירות לכאורה: "לזכר קרבנות שנורו ונרצחו על ידי אנשי צלב החץ על שפת הדנובה ב-1944-1945. זיכרונם לברכה". 

האנדרטה ובעיקר נוסח הלוחות עוררו ביקורת. באף אחד מהטקסטים, כולל ההונגרי, לא מוזכר כלל כי הנרצחים היו דווקא יהודים. באנדרטאות או במצבות לזכר שנרצחו מקובל לציין בטקסט העברי את האותיות 'הי"ד' (ה' יקום דמם), ואילו כאן נכתב רק "זיכרונם לברכה", כאילו מתו בשיבה טובה. אין כל הסבר על מהות האנדרטה, הסיבות להקמתה, או משמעותה.

מנהיגים בקהילה היהודית בבודפשט רואים בהונגריה מקום בטוח. הם מדגישים שבתקופה שלאחר השואה היו ארבעה עשורים שאסור היה לדבר כלל על הנושאים האלו. גדלו כאן שני דורות הן יהודים והן הונגריים שלא ראו ולא למדו כלום על נושא השואה והאחריות שיש גם להונגריה עליה. התהליך שהחל בגרמניה בשנות החמישים, התחיל בהונגריה רק בשנות התשעים.

אנדרטת הנעליים על הדנובה - מבט אל בודה
אנדרטת הנעליים על הדנובה - מבט אל בודה

עוד על השואה בבודפשט : מוזיאון השואה.

האנדרטאות והאתרים הנוספים שהוזכרו מופיעים על המפה המצורפת.

 

20 תגובות

  1. ינינה – פוסט מרתק! תודה שכתבת אותו.
    אני רוצה לציין שני דברים. למרות שאת מציינת שהקהילה היתה הומוגנית, הרי שהקיסרות האוסטרוהונגרית חלשה על שטחים ועמים רבים. יהודי הקיסרות זכו ליחס שיוויוני דומה, ורבים מהם היגרו לבודפשט, או לפחות ניסו את מזלם שם, כמו אבי, ערב מלחמת העולם השניה.
    למרות הפתיחות והשיוויון, עובדה היא שחוזה המדינה היה הונגרי….

    1. רבקה תודה. הקהילה לא היתה הומוגנית. להפך יש בה המון זרמים וגוונים ועל כך רציתי לכתוב בפוסט הבא. אבדוק בפוסט שוב מדוע זה משתמע מכך ואתקן. גם על חוזה המדינה טכתטב בהמשך

  2. רונית

    יש לציין כי העלים של הערבה הבוכיה בהם ניתן להנציח שמות של נספים בשואה עולים כסף ולא ניתרמו. כול עלה כ140 יורו. סכום לא קטן.
    גם אנחנו בחרנו להנציח שם את בסבא רבה שלי שמקום קבורתו אינו ידוע.

  3. ינינה, קשה לי להגיד שנהניתי לקרוא, כי הנושא כל כך טעון.
    לא תמיד אנדרטאות מעוררות בי רגש חזק. אבל אנדרטת הנעליים כן.
    בתמונה הראשונה של האנדרטה ששמת בבלוג- תפסת משהו מאוד עדין:
    נערה עומד/ הולכת
    מאחוריה ספינת נהר, נראית לי משום מה כספינת מטיילים, מסמלת את החיים את התנועה
    ולפנייה פזורות הנעליים שנראה שרק לפני רגע מישהו נעל
    וכל אותם האנשים אינם.

    1. ליען תודה, אכן פוסט קשה ונושא קשה. את מתארת בדיוק את מה שהרגשתי כשצילמתי את התמונה הזאת. האנדרטה הזאת כל כך מרגשת דוקא בפשטותה. האבל, החסרון של האדם האהוב הוא הרי תמיד בפרטים הקטנים והיומיומיים. וזה בדיוק מה שהאנדרטה מנסה להעביר

  4. ינינה כתבת פוסט מרגש ומענין. ביקרתי בבודפשט עם הורי ואחיי לפני כמה שנים. ליד בית הכנסת הגדול יש גם מוזיאון קטן ומעניין שמאד הרשים וריגש אותנו. באותו מתחם, ליד בית הקברות לכיוון הערבה הבוכיה יש קיר זכרון שעליו שמות של יהודי הונגריה שאני כבר לא זוכרת מתי ובאילו נסיבות נהרגו. אמא שלי חיפשה ומצאה שמות של קרובים מצד אמא שלה ורק אז גילינו שבעצם הסבתא הגרמניה שלנו היא בכלל ממוצא הונגרי.
    אנדרטת הנעלים היא בעיני הכי עוצמתית.
    ינינה תודה על עוד פוסט מרתק ונוגע. פוסט שחשוב להכיר, להבין ולזכור.

    1. זה בודאי מאוד מרגש למצוא שמות של בני משפחה על קיר זכרון וגם ללמוד משהו חדש על המשפחה. האם מדובר במוזיאון היהודי? אם כך הוא כבר לא קטן. לאחרונה נפתחה בקומה העליונה תערוכה מרתקת על החיים היהודיים בהונגריה.

  5. ינינה, תודה על הפוסט הזה. יש בו מידע רב וחשוב ובעיקר הסוגיה שהעלית על ההתמודדות המאוחרת והמהוססת של הונגריה עם עברה. שמחתי להכיר את פועלו של קארל לוץ. בעיני, אנדרטת הנעליים (מהיכרות דרך התמונות בלבד) מעוררת את הרגש וזהו כוחה.

  6. פינגבק:חופשת חורף בבודפשט | אפקים מטיילים

  7. נחמה

    ראוי לציין כי לוץ לא פעל לבדו.
    מי שהביא אותו לעסוק בנושא הוא נציג המזרחי במשרד הארץ ישראלי בבודפשט – משה מיקלוש קראוס. הוא זה ש”המציא” את שיטת השוצפסים – תעודות מעבר שזויפו בידי חברי תנועות הנוער הציוניות עליהן חתם לוץ.
    הסיפור כולו מסופר בבית העדות בניר גלים, במיצג “בית הזכוכית”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *