סיור סליחות בצפת – תמונות ורשמים

 

אנחנו עומדים ברחבה המרוצפת וצופים בשקיעה. מתחתינו פרוש בית הקברות של צפת. במדרגות המובילות ממנו עולים אחרוני המבקרים. האויר מסיע אלינו קולות של שירה ותפילה. המצבות הסדורות ריבועים – ריבועים יוצרות אגם של אבן בתחתית הואדי. בצהרי היום ,עת השמש בוהקת בשמיים, בודאי יסתנוור המתבונן. עכשיו הכל מתעטף באור ורוד של שקיעה. שעת החסד. שעת הרחמים.
מרחוק אפשר להבחין בכיפות כחולות בין המצבות. קברי צדיקים. צפת מוקפת בקברות צדיקים. מצידו השני של הואדי משקיף על בית הקברות הר מירון. שם קבור הרשב"י – רבי שמעון בר יוחאי -לכבודו נערכת הילולת ל"ג בעומר. בכניסה לבית הקברות תחת סככת פח, ניצב קברו של האר"י הקדוש – רבי יצחק לוריא – שהשאיר חותם כל כך חזק על העיר, ועל מנהגיה.  גם מנהג השתטחות על קברי צדיקים החל בקברו.

 

סיור סליחות, צפת, הארי הקדוש, מקובלים
בית הקברות של צפת והר מרון בשקיעה

לפי המסורת הרשב"י כתב את ספר הזוהר, וכבר בימיו עסקו בקבלה. אבל הקבלה כפי שאנו מכירים אותה היום התגבשה במאה השלוש עשרה. היא

התפתחה בצפון פרובנס, התגלגלה לספרד ועם מגורשי ספרד התפשטה בעולם. כך הגיעה לצפת. הרעיון בבסיס הקבלה הוא שהאור האלוהים נשבר לרסיסים ונמצא בעולם שלנו חתיכות חתיכות בכלים שונים. כדי להחזיר את השלמות יש להביא לתיקון. יש למצוא את כל רסיסי האור ולחבר אותם. כשנחבר את כל הרסיסים אז יבוא המשיח. כדי להגיע לאור שבפנים, יש לנער את הכלי חיצוני, את הקליפה. יש לסלק את הרוע ואת הדברים השטניים. האר"י הקדוש הגיע לצפת במאה ה16 וחי בה שנתיים וחצי עד למותו במגיפה. הוא הותיר אחריו עדת מאמינים שהמשיכה את דרכו. הוא השאיר מנהגים ופיוטים. מקורו של  מנהג קבלת השבת באר"י הקדוש, שהתיחס לשבת בצורה מאוד רצינית. לפני השבת הוא נהג להתרחץ, לעטות בגדים נקיים, לצאת לשדות הסובבים עם תלמידיו, ולקבל את השבת כמו שמקבלים פני כלה בזמירות ובפיוטים. אהוד בנאי מסיים את שירו "ברחוב האגס אחד" בפיוט לשבת שכתב האר"י .

אסדר לסעודתא. בצפרא דשבתא. ואזמין בה השתא. עתיקא קדישא

 

כך מתחיל הפיוט. את המשכו ופירושי אפשר למצוא כאן. ואת שירו של בנאי יחד עם שני פיוטים  אפשר למצוא בקטע הוידאו הבא.

סיור סליחות, צפת, הארי הקדוש, מקובלים
גרפיטי מקובלים, צפת

 

צפת  של האר"י הקדוש שגשגה ופרחה הן רוחנית והן כלכלית בעקבות בואם של היהודים הספרדים. עד תחילת המאה ה16 שלטו בארץ הממלוכים. שלהי השלטון שלהם בארץ היה רקוב ומתפורר ויהודיה של צפת חיו בעוני ובעליבות. השלטון העות'מני שהחליף אותו, היה בימים ההם שלטון יעיל ויוזמתי.  מגורשי ספרדהיו משכילים, בעלי יכולות כלכליות וידע במסחר. לכן הם הוזמנו להתישב כרצונם ברחבי האימפריה. המגורשים הגיעו לצפת, והקימו בעיר תעשיית אריגי צמר . איזור התעשיה של צפת היה נחל עמוד שעל שיפועיו בנו מפלים. כוח המים שימש לסיבוב גלגלים ולהנעת מכונות. המכונה שעמדה בלב תעשית האריגים היא המבטשה. המכונה מפעילה פטישים המכים באריג הצמר הבלתי מעובד עד להיותו דק ועדין. כ7,500 מיהודי צפת מצאו את פרנסתם בתעשיית אריגי הצמר וזו באה לידי ביטוי במאות נולים, בשש מצבעות גדולות, ובשלוש מבטשות .לאריגי צפת יצא שם באירופה בשל איכותם. סוחרי צפת עסקו גם במסחר בדבש, משי ותבלינים. הרווחה הכלכלית הביאה איתה שגשוג רוחני. כאן פותחה כאמור תורת הקבלה על ידי האר"י הקדוש ומאמיניו. וכאן גם נכתב השולחן הערוך על ידי רבי יוסף קארו, שמאז שימש בסיס לחיים היהודים בעולם.

 

סיור סליחות, צפת, הארי הקדוש, מקובלים
חלון צבעוני, צפת העתיקה

 

צפת מתהדרת בסימטאותיה הצרות. סימטת משיח טוענת לכתר הסימטה הצרה ביותר. יוכבד משיח, דיירת הסימטה, קראה בספר הזוהר והבינה שהמשיח יעבור ממש כאן, בסימטה הקטנה שליד ביתה. היא ערכה שולחן קטן עם קומקום תה, קנקן קפה וכוסות לכבד את המשיח לכשיבוא. כך עשתה יום יום עד ליום מותה. המדריך מספר לנו שבתור הזהב של צפת היו כאן גם מקובלות, למרות קביעתו של הרשב"י, שנשנים דעתן קלה. חיפוש הנושא בגוגל מעלה תוצאות מעטות בלבד. מצאתי אחת וגם עליה שורות ספורות בלבד.  שרה הצרפתיה חיה במאה ה16 בצפת. אליה נגלה מגיד כמו למקובלים. מגיד הוא מלאך או נשמה של צדיק שנפטר המתגלה לצדיק חי בחוויה מיסטית, בחלום או בהקיץ, ומגלה לו דברי תורת הקבלה. שרה חיה בתקופה שבה היתה נפוצה תופעת המגידות, תור הזהב של הקבלה. באירופה בתקופה זו נשים שנחשדו במאגיה או מיסטיקה כונו מכשפות והועלו על המוקד. מאין הפתיחות והנאורות הזאת באותה תקופה בצפת?

 

 

יור סליחות, צפת, הארי הקדוש, מקובלים
סימטה צרה בצפת (זו אינה סימטת המשיח)

 

הסימטאות מובילות אותנו אל כיכר המגינים.רק שלושה עסקי מזון פתוחים. סביב לשולחן קטן יושבים שניים. האחד חבוש כיפה ועטור פיאות מסולסלות והאחר חבוש כובע מצחיה – זה שחזק וזה שמתחזק. מתבקש שיהיה שש-בש פרוש לפניהם, אבל לא בעיר הקודש צפת. שניהם שקועים בפלפולים, ויכוח ברומו של עולם, או על בורא עולם.

היום הכיכר נקראת כיכר המגינים, לזכר המגינים על צפת בקרבות הקשים היו כאן במלחמת יום העצמאות. בעבר היתה כיכר זו המרכז המסחרי בלב ליבו של הרובע החסידי היהודי וכונתה כיכר הפחם. במאה השמונה עשרה הגיע לצפת גל עולים חסידים מאירופה והם התמקמו בשכונה שהפכה להיות השכונה האשכנזית. הכיכר נבנתה במרכז השכונה ושימשה לסחר פחמים ע"י הערבים. כאשר התרחב שטח הרובע היהודי במאה התשע עשר, החלה פריחתו של האזור בזכות חנויות ובתי מלאכה של יהודים,.התווספו רחובות ברובע שהובילו לכיכר הפחם .ליד הבתים הוקמו בתי מדרש וכוללים .פרנסת רוב החסידים התבססה על כספי החלוקה מתרומות של יהודים באירופה.

 

כיכר המגינים , צפת

 

קופות הצדקה המפוזרות לרוב בסימטאות העיר מעידות על כך שמנהג התרומות לא פס מהעיר. על כל קופה חקוק היעוד שלה. "צדקה תביא את הגאולה" מבטיחה האחת. מנהגי הקבלה מבטיחים שריבוי צדקה לצד פעולות אחרות כגון תפילה מתוך כוונה, צומות, וסיגופים יקדמו את צירוף רסיסי האור, ויביאו את הגאולה. " צדקה לבית הכנסת" מתנוסס תבליט על שער כחול בכניסה לבית הכנסת.  בצפת נדמה כי יש יותר בתי כנסת מבתי מגורים.  לכל בית כנסת יש סיפור משלו. מרביתם סגורים ברוב ימות השנה, כיוון שאין מספיק מתפללים. הם מתעוררים מתרדמתם בימי שבת ויום טוב.  "צדקה ללומדי תורה, עניים, שבורי לב" מבקש שלט מעוטר, שעליו הביקו הגבאים את שעות התפילות והסליחות. מה רחוקה צפת של היום מימי הזוהר והשגשוג הכלכלי שלה בימי המקובלים. החסידים שהגיעו מפולין ומגרמניה הביאו איתם את נוהג הפרנסה מכספי החלוקה. משכמה מדינת ישראל מקבלים האברכים קצבה מהמדינה, וצדקה להשלמות. אבל מי הם אותם שבורי לב?  מבחינתי זה נשאר בגדר תעלומה.

סיור סליחות, צפת, הארי הקדוש, מקובלים
קופות צדקה

 

ההיסטוריה של צפת בדמיוני היא סרט קולנוע ישן. ערים עתיקות בנויות אבנים הן תפאורה נהדרת. אפשר לתאר איך הזמן חולף על ידי צילום עננים חולפים במהירות. אפשר להראות את הבאים להתישב בה כעולים אליה על פני מדרון. סמטאות סגורות ומסוגרות יצטלמו נהדר, כשדרכם עוברים כובשים חדשים בכל פעם. רעידות האדמה שפקדו אותה הן הזדמנות נהדרת להוסיף דרמה לסיפור, להבעיר אש, להחליף את הסט. כל אחד מאותם שינויים השאיר איזה חותם בעיר הזאת. קיבוץ גלויות במרחב ובזמן. אנחנו עוברים ליד בית כנסת הנקרא " ויזניץ טוניס " .בצפת נפגשים מזרח ומג'רב. תחילה הגיעו לצפת יהודים מויז'ניץ בפולין, התישבו בעיר והקימו את בית הכנסת שלהם להתפלל כמנהגם. עם השנים הקהילה התדלדלה, המתפללים זקנו והצעירים עזבו. בית הכנסת עמד בפני סגירה. אז הגיעו עולים מטוניס, והפכו את בית הכנסת למקום תפילתם. את השם ויזניץ השאירו מתוך כבוד.

 

סיור סליחות, צפת, הארי הקדוש, מקובלים
עירוב מנהגים ומסורות

 

הימים הם ימי סליחות לפי מנהג הספרדים. הספרדים מקיימים את מנהג הסליחות במשך 40 יום לזכר ימי ההמתנה במעמד הר סיני. מנהג הסליחות נערך בלילה. זהו זמן מיוחד לפנות אל האל בתפילה. לפי האמונה הנשמה עולה בלילה השמימה, נשפטת ומטוהרת וחוזרת בחזרה. הארי עשה סליחות כמנהג הספרדים. האשכנזים עושים סליחות  ממוצאי שבת ועוד ראש השנה שאחרי.

לסליחות נכתבו במיוחד פיוטים. אחד הפיוטים היותר מוכרים פותח בשורה שלקוחה מספר יונה, הנקרא בבית הכנסת ביום כיפור. הספר עוסק בסליחה וחזרה בתשובה. יונה נשלח על ידי אלוהים להחזיר את תושבי נינןוה בתשובה. הוא מנסה לברוח מיעודו ועולה על ספינה היוצאת מיפו. בלילה מתחילה סערה גדולה, והמלחים באים להעירו ."בן אדם מה לך נרדם "אומרים הם.  את הפיוט המלא עם הסברים ניתן למצוא כאן.

 

בן אדם מה לך נרדם, קום קרא בתחנונים

שפוך שיחה דרוש סליחה, מאדון האדונים

 

אני מקשיבה למילות הפיוט המוקראים על ידי המדריך: הקצב, המשקל, בחירת המילים.הקטע נשמע כמעט מודרני  ויכול לשמש עם הלחנה מתאימה כחומר לספוקן וורד. לא פלא שיוצרים ישראלים רבים שרים אותו, בלחנים שונים: ברי סחרוף ועמיר בניון, כנסית השכל וליאור אלמליח.

סיור סליחות, צפת, הארי הקדוש, מקובלים
צמחיה מועטה בסמטאות האבן של צפת

 

לאחר מלחמת העצמאות כשהתרוקן הרובע המוסלמי, התישבו בבתים הריקים אומנים ישראלים. היה רצון להפוך את צפת לפרובנס של ישראל, ולתת מקום לאומנים ישראלים ובינלאומיים לעבוד בה. אישי זוכר את החצר הפנימית של בית האבן היפה שהיה שייך לצייר אריה מרזר, סבו של חברו הטוב. חברות התפתחה בין שתי המשפחות, שגרו בבנין משותף ברמת אביב. משפחתו של אישי בקרה בעיר ובבית האומן מספר פעמים. ימי הפריחה של הרובע היו בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת.

כיום גם רובע האומנים סגור בשעת ערב. שלטי גלריה תלויות מעל דלתות וחלונות סגורים. פה ושם חלון ראווה מואר מציג תמונות יודייקה. במסגרת הסיור אנחנו יורדים לגלריה של שרגא לראות את תמונותיו ולשמוע את סיפורו. שרגא מצייר ללא מכחולים, אלא עם שפכטל וצבעי שמן. הקירות מלאים בציוריו הצבעוניים. הנושאים הרווחים הם מראות מסימטאות צפת, יהדות וקבלה. כל משך השיחה החיוך אינו מש מפניו. הוא מספר לנו במאור פנים על ציוריו, מגלה לנו את הנסתרות, חושף לפנינו את הרבדים המסתתרים בתמונותיו. שרגא אדם דתי חבוש כיפה. אני מופתעת לגלות שדתיים עוסקים בציור בכלל ובציור דמויות בפרט. אני שואלת אותו על כך. שרגא שמח להסביר. ההלכה מפרשת את הדיבר "לא תעשה לך כל פסל ומסכה" בפירוש "לא תעשה מסכה כפסל, ולא פסל כמסכה" כלומר אסור שהדמויות יבלטו מעל המשטח. זאת גם הסיבה שאין על המטבעות הישראליים תבליטי אישי ציבור.  צילומים, תמונות שטוחות מותר.

 

סיור סליחות, צפת, הארי הקדוש, מקובלים
גלריות ברובע האומנים

 

הערב עוטף את צפת. האבנים מזיעות אלינו את חום היום.  החלונות והדלתות סגורים ומסוגרים. מדי פעם חולפת על פנינו דמות כלשהי. אברך לבוש שחורים חולף על פנינו כצל מתעתע, כמעט נדבק בקירות. זוג ילדים חבושי כיפה גדולה עטורי פיאות וציציות רצים נבלעים בתוכנו קבוצה גדולה של אנשי חולין, לרגע מתבלבלים אך מיד ממשיכים, נקישות צעדיהם חוזרים אלינו כהד מקירות הסימטה. בחורי ישיבת הסדר מלאים ספסל אבן בקולות צחוק וצעקות.  מישהו גורר פח זבל. אישה לבושת ארוכים דוחפת עגלה, מוקפת עוד שניים שלושה זאטוטים: זה מיבב, זה ממלמל. היא אינה עוצרת, ממהרת. ים האנשים נחצה ומפנה לה מקום לעבור. פה ושם חלון פתוח וממנו בוקע אור, ריחות תבשילי מרק, קולות של בית.

סיור סליחות, צפת, הארי הקדוש, מקובלים
ריחות תבשילים מחלון פתוח, ושום למזל וברכה
סיור סליחות, צפת, הארי הקדוש, מקובלים
סימטאות צפת

 

ימי פריחתה של צפת כעיר תיירות הסתיימו  בשנות השמונים של המאה הקודמת, עם התחרדותה של העיר. מאז מדי פעם מנסים פרנסי העיר ומשרד התיירות להפיח בה חיים, להחזיר עטרה ליושנה. כזה הוא סיור הסליחות. בימים אלה קבוצות רבות פוקדות את העיר ומטיילות בסימטאותיה. המדריכים מספרים סיפורים על העיר. יש המנגנים ומזמרים פיוטים. אבל צפת מפנה עורף למבקריה. סוגרת את חלונותיה ואת דלתה. מפזרת שלטים הדורשים שקט ואוסרים על מעבר. היכן ישאירו התיירים את כספם אם הכל סגור ומסוגר?

 

סיור סליחות, צפת, הארי הקדוש, מקובלים
העיר סגורה ומסוגרה

 

אי אפשר שלא לתהות על הנהירה ההמונית לסיור סליחות. חברי מוטי דביר כתב על כך בעקבות סיור סליחות בירושלים. הכתוב רלונטי גם כאן, לצפת.

 

סיור סליחות בירושלים- מוטי דביר

הגיע אליו בדקה התשעים,
הצטופף שם עם המוני רשעים;
אמרו לו : בוא לספוג קצת מהרוח,
שבע השנה לחם, פה הצד המרוח,
בוא לצעוד בנתיבי דוד ושלמה המלך,
חזור לשנים שמלכים מהאזור עלו לרגל, 
כשבת שבע התערבה רק לטובת בנה,
ולא התנהגו כמו ברפובליקת בננה;
אז הוא שם בכתל המערבי,
מוזר, אין כמעט אף ברסלבי,
ידוע שאלוהים נמצא בכל מקום,
אז למה רבבות שם היום?
עשרה ימים קובעים לשאר השנה?
אל תענו לי, תשובה

 

לקריאה נוספת

בדיוק יום אחרי טיילה חברתי רבקה קופלר בעלת הבלוג אוספת-אוצרות בסמטאות צפת בשעות היום ונשמה אויר הרים.

חברתי ליען נוסבאום  בעלת הבלוג בדרכים גדלה בצפת וכתבה עליה פוסט של המלצות. אין כמו עצה של מקומיים..

חברתי מיכל בן ארי מנור בעלת הבלוג רואה עולם בגלגול הקודם שלה היתה עיתונאית. היא כתבה כתבה מענינת על תולדות התיירות בעיר.

 

העיר השוממה בערב של יום חמישי הפתיעה אותי מאוד. דווקא בבני ברק ערב זה שוקק חיים והתכונה ברחובות רבה. על סיור בבני-ברק כתבתי בפוסט אלף גוונים של שחור. גם בפוסט זה מצורף שיר של מוטי.

 

תמצית ההיסטוריה של צפת אפשר למצוא באתר אימאגו

בלוג טוב על רוחניות הוא לולאת האל של תומר פרסיקו. מצאתי שם כתבה מענינת על יומן מיסטי שכתב מקובל בשם חיים ויטליץ ביומנו התיחס גם לנשים מקובלות.

 

 

 

 

לקראת השנה החדשה אני מזמינה אתכם להרשם לקבלת עידכונים על הטיולים שלנו הישר לתיבת הדואר.
הפוסטים הבאים יספרו סיפורים מקרקוב, המלצות לחופשת חורף, וחוויות מטיול משפחתי בארצות הבלטיות.
 




שנה טובה וגמר חתימה טובה!

 

 

סיור סליחות, צפת, הארי הקדוש, מקובלים

14 תגובות

  1. את לא מפסיקה להפתיע ינינה! למדתי ממך על תעשיית הצמר של צפת. מעניין מאוד! ותוך כדי קריאה חשבתי על כך שמעולם לא חשבתי על דרכי הפרנסה של העיר המבודדת צפת, עד שבאת וסיפרת על כספי הכולל של יהדות מזרח אירופה. תודה שאת מצטרפת לסיורים מחכימים ושבה לספר, ותודה על השיתוף של הפוסט שלי!

    1. yanina.zaslavsky

      תודה רבקה! אני שמחה שיכולתי לחדש לך. כשמטיילים לאורך נחל עמוד ניתן אפשר לראות שרידים למבטשות האלה. דווקא כספי החלוקה היו נפוצים בעוד מקומות בארץ.

      1. צפת נתפסה בתודעה שלי כעיר של היישוב הישן, השמרנית, הנשענת על כספי החלוקה, זו מספרה של שולמית לפיד, "גיא אוני". הייתי בה כמה פעמים במשך השנים (כולל סיור סליחות לפני די הרבה שנים) ותמיד הרגשתי איזה אי נוחות לנוכח סצנת האמנות שלה, אבל את הארת גם עבר אחר לגמרי שלא הייתי מודעת אליו. גם אני לא ידעתי על תעשיית הצמר הענפה. אהבתי את הסיפור על יוצאי טוניס שהותירו את שמו המקורי של בית הכנסת מתוך כבוד לעבר ולקהילה הקודמת שהתפללה בו. נהניתי לקרוא.

        1. yanina.zaslavsky

          תודה זיוה. לפי מה שקראתי בעבר היו אומנים נחשבים ונעשתה שם עבודה מענינת. לצערי היום הכל נראה תיירותי, וכאילו יודייקה. אומנים העולים מברית המועצות שאולי יכלו להחיות את סצנת האומנות הדועכת לא יכלו להרשות לעצמם לחיות דם וחבל.

  2. תענוג לקרוא על צפת ולראות אותה דרך העיניים והתמונות שלך, הפוסט של רבקה העלה בי קדחת געגועים והנה גם הפוסט שלך מתפרץ לדלת פתוחה.
    אני חושבת שצפת היא פשוט עולם אחר.

  3. ינינה , אני עוקבת אחרי הפוסטים שלך לא מעט זמן
    ומופתעת כל פעם מחדש מהצבעוניות של הסיפורים והמילים .

    יצא לי לבקר בצפת במסגרת משפחתית עם סיור פרטי (לא של סליחות)
    גבינות המאירי , בית כנסת ספרדי אחד היפים שראיתי (לא זוכרת את שמו ) קצת אומנות מהסוג שתארת … איך אומרים “יש לה המון פוטנציאל ” עיר עם עבר מפואר והווה של הזנחה וחבל .
    אני רוצה לשמור על אופטימיות לגבי העתיד .

    תודה על עוד פוסט נהדר

    1. yanina.zaslavsky

      תודה טובה. באמת יש בה בתי כנסת יפהפיים. אנחנו ביקרנו בהם בסיור קודם לפני שנים רבות. גם אני מקוה שהטרנד החדש של סיורי הסליחות מבשר שימוי לטןבה.

  4. ינינה, נהנתי לטייל איתך בסמטאות צפת, לטייל בין עבר להווה. אני אוהבת את המידע המעניין ואת נקודת המבט שלך. את תמיד מחדשת לי ומחדדת. ביקרתי בצפת מספר פעמים והיא משאירה בי תחושה של מסתורין, מגלה טפח ומכסה טפחיים. עיר מעניינת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *