חילופי נוער: "עשרת" עושים את שטוטגרט

סוף כיתה י"א בבית הספר בו לומד המוזיקנט עומד בסימן חילופי נוער עם גרמניה. זוהי כבר מסורת בבית הספר. 10 תלמידים ממגמת הג'אז נוסעים להתארח אצל 10 נערים בגרמניה למשך שבוע. המארחים הגרמנים מגיעים לישראל בסוכות.  בפני הג'אזיסטים מועמד אתגר. עליהם להכין תוכנית אומנותית לטובת הופעות בבית הספר המארח ובעיר המארחת. התוכנית כוללת חומר מקורי שנכתב על ידיהם, קטעי ג'אז מוכרים ושירים בעברית. החבר'ה הרימו את הכפפה,ואפילו בחרו שם להרכב אד-הוק : "עשרת".

 

הפוסט הבא מורכב משני חלקים. החלק הראשון הוא מוקדש לתיאור חוויותיו של המוזיקנט בגרמניה ונכתב על ידו. הוא מצורף כלשונו וללא עריכה. החלק השני הוא דבר ההורים לסיכום חווית המשלחת וההתארגנות לכבודה.

 

 

חילופי תלמידים ישראל גרמניה – תמונה קבוצתית

 

דבר המוזיקנט

 

למורת רוחי, שבועיים אחרי שחזרתי לארץ הוזכרתי, שהתבקשתי מאמא לכתוב בלוג על המשלחת לגרמניה. הבקשה הזו לא התקבלה בשמחה, שכן שיתוף החיים שלי עם העולם החיצון הוא לא תכונה מובהקת שלי. אבל הבטחה זאת הבטחה והתיישבתי לכתוב.  על האטרקציות תיירותיות בשטוטגרט קראו בפוסט שלי שנכתב בעקבות הנסיעה הקודמת שלי לשם עם תזמורת הנוער של בנימינה. בפוסט זה יהיו חוויות, סיפורים ותובנות, כולם בייבוא עצמי. אני רוצה לציין בנוסף, שכנראה התבלבלתי בסדר האירועים, אז אל תתפסו אותי על המילה. העיקר הכוונה כמו שאומרים. מי שהכיוון שלי לא מספק אותו – יש עדיין שפע רב של המלצות טיולים ואטרקציות מהנות בשאר הבלוג. מי שעדיין כאן – היי.

 

 

בתור נגן במגמת הג׳אז של תלמה ילין אני תמיד זוכר את העניין מסביב לטיסה לגרמניה. העניין היה רב כשמכל שכבת י״א בתורה נבחרו עשרה ילדים לארח ולהתארח אצל עשרה ילדים גרמנים במהלך חופשת הקיץ ובתחילת שנת הלימודים. ספקולציות, השערות ותאוריות החלו לצוץ באמצע השנה עד שנבחרה המשלחת באמצע ינואר לערך. גם אנחנו התעסקנו בנושא לא מעט. לבסוף נבחרו עשרה ילדים והתהליך יצא לדרך. בחודשים הבאים הרמנו תוכנית מוזיקלית, עשינו חזרות, רבנו, הופענו, גייסנו כספים. לא ישנו הרבה. גם בגרויות היו איפשהו באמצע.  לבסוף הגיע המועד וביום בהיר וחם במיוחד התייצבנו בצהריים בנמל התעופה בן גוריון, עומדים בתור להחרמת מספריים, שמים את הכלים בתאים מעל המושבים וטסים לגרמניה.

 

המוזיקנט וחבר – ברגע של קול

 

 

יום ראשון:

 

21:00 בערב, נוחתים בשדה התעופה בשטוטגארט אחרי עצירה קצרה בציריך (עצה: אם יש כוונה לקנות משהו בציריך כדאי להכין את הכסף שלהם מראש -פרנק שויצרי- כדי שלא לדוגמא תשלמו חמישה יורו על בקבוק קולה קטן). כולנו מתרגשים לפגוש את המארחים שלנו והם כבר מחכים לנו בשדה. למארח שלי קוראים פיליפ והוא גרמני ככל שאפשר לדמיין: גבוה, בלונדיני ועם עיניים כחולות (אין הפתעה פה). אנחנו נוסעים עם ההורים שלו לביתם. אני מזכיר לעצמי להפעיל manners mode.

הבית של פיליפ הוא הבית הגדול ביותר שראיתי. תדמיינו שני בתים עם שלוש קומות, עליית גג, גינה גדולה ומרפסת, תחברו אותם ותוסיפו דירה ליד המוסך וזה יהיה הגודל פחות או יותר. הסלון והמטבח מרוצפים בשיש, בכל חדר מגורים יש עוד חצי קומה למעלה, אפילו יש אסלה חכמה עם חימום ואפשרות שטיפה למאחורה (שלא העזתי לנסות). יש לי חדר משלי. נחמד. אחרי בירה של היכרות אנחנו הולכים לישון. השבוע מתחיל.

 

מראה מחלון בבית המארח – שכונה טיפוסית בשטוטגרט. ירוק ושלו.

 

יום שני:

 

אני קם לארוחת בוקר גרמנית של מאפים, ריבה ודבש מהגינה. לשמחתי הרבה הנימוסים שלי מצליחים למעלה מהמצופה, והארוחה עוברת בנעימים. אני לא יכול שלא לשים לב כמה הגרמנים שקטים בהשוואה אלינו. אני עושה יותר רעש בבית כשאני לבד. אבל יש משהו מרגיע בשקט הזה, לפחות בהתחלה. אני מנסה לא לחשוב מה יקרה כשפיליפ יאכל אצלנו ארוחת בוקר. אמא של פיליפ מציידת אותי עם סנדוויץ׳ שוקולד ומים לא מוגזים (הגרמנים ממש אוהבים סודה באיזה קטע לא מוסבר)

ואחרי טיול קצר ביער הקרוב לבית (כמובן שיהיה להם יער ליד הבית.) אני ופיליפ נוסעים לפגוש את כולם בבית הספר, לא לפני שמובטחת מסיבה אצל פיליפ בערב.

אחרי יום עמוס שהיו בו טיול להר וסיור במנזר אנחנו אוכלים עם המארחים במסעדה וחוזרים הביתה.  פיליפ כבר אירגן בדירה שליד המוסך שתייה, חטיפים ומוזיקה. תוך זמן קצר  מתחילים להגיע המוזמנים. אני מרגיש קצת מהגר בתוך כל הבלונדינים, אך מחליט להנות מהמסיבה בכל מקרה. אני מכיר גרמניה מאוד נחמדה. הכל הולך מצויין, עד שאני שם לב ,שהיא נחמדה פשוט כי היא מנומסת. באיזה שלב אמא של פיליפ נכנסת באמצע עם סנדוויצ׳ים. נראה שלא מפריע לה אלכוהול אצלה בבית. גרמנים.

מנזר ציורי

 

יום שלישי:

 

נפגשים ברכבת לטיול באחת העיירות הקרובות לבית הספר. המדריך שלנו נראה כאילו הוא יצא מהצופים ורכב באופניים עם סל עד אלינו. אחד כזה שקוראים לו ג׳רמי, והוא גר עם החבר שלו שהוא הכיר בכנס טבעונים. פה מתגלה תופעה מדאיגה: המלווה הישראלי שלנו (בשלב הזה זה היה כבר ידוע לכולם) אוהב מאוד לדבר, ועל כל הסבר של המדריך – יש לו הסבר משלו. בדרך כלל הדבר היה נסבל, אלא שהמדריך הגרמני שלנו גם אהב מאוד לדבר. על כל הסבר של המלווה הישראלי שלנו הוא הוסיף עוד הסבר. אני משער שאתם כבר יודעים מה הייתה התוצאה. אני רק אגיד שהיה לנו עיכוב קל בזמנים.

חשוב לי להגיד, שהמארחים שלנו לא הכירו ביניהם עד שהגענו. אנחנו נאלצים לחכות שהם ייתגבשו, לפני שהם מארגנים פעילות על דעת עצמם .היתרון בה הוא שהיא לא כוללת סיור או מורים .זה משפיע על מצב הרוח של הקבוצה הישראלית.

אמא של פיליפ (אין עליה) מכינה לנו אוכל גרמני מסורתי, שנקרא ״שפצלה״ .הוא הרבה יותר טעים גם מאיך שהוא נשמע וגם מאיך שהוא נראה .תדמיינו את המקלות צ׳יטוס גבינה אבל מבצק. ביחד עם נקניקיות הוא לא רע בכלל.

אני ארצה לציין כאן, שהאוכל הגרמני מאוד אפור ביחס לאוכל שלנו. הגרמנים אוכלים מעט ירקות והרבה פחמימות. אין תבלינים, אין ירקות, אין חריף. יש גבינה. האוכל הישראלי יושב בדיוק באמצע בין האוכל הגרמני והמגזימים (כל ההודים עם הבורקס קארי שלכם – אני מדבר אליכם). אני, שחייב שהאוכל שלי יהיה צבעוני, מרגיש אי נוחות מסויימת מהעניין. אבל מי אני שאתלונן. בכל מקרה אני אצלם שבוע ותהיה שקשוקה בבית בישראל.

 

 

טיול לעיירה ציורית

 

יום רביעי:

 

הופעה ראשונה שלנו בגרמניה בפסטיבל רחוב, מיד אחרי ביג בנד של פנסיונרים. ההופעה הולכת מאוד מוצלח. הקהל נהנה ואני גם. בסוף ההופעה הקהל דורש מאיתנו הדרן, אבל לא הכנו מראש. לאחר התייעצות קצרה אנחנו עולים לבמה. החצוצרן שלנו מספר לקהל לרקע צלילי טרומבון ערביים על השיר הבא שננגן ,שהגיע הישר מישראל. אני נותן סימן ואנחנו פוצחים בנגינה של ״מלכת השושנים״. אני לא חושב שאי פעם הרגשתי יותר ערס מאותו רגע, אבל הקהל השתגע מהנאה. אחרי ההופעה וארוחת הצהריים נוסעים לשופינג במתחם שבו נמצאים מיטב המותגים, והזמרת מתלוננת שיש רק שעתיים לקניות. בסופו של דבר כולם חוזרים עם קניות חוץ ממני (אני מעדיף לבזבז את הכסף שלי על בירה תודה רבה) והזמרת. היא לא קנתה כלום מרוב לחץ. בערב המארחים שלנו מארגנים מסיבה.

 

הופעה ראשונה לפני קהל מקומי

 

והנה הקהל – בירה וחיוכים

 

יום חמישי:

 

המורים שמעו שהייתה מסיבה והם לא מרוצים. יותר מכך, אחד מהישראלים הצליח לגרום לכך שהמארחים שלו לא הסכימו לארח אותו יותר. הגרמנים בריבים מטורפים מהעניין, ויש בעיה למצוא לו מקום לגור. פיליפ אומר לי בסוף היום ,שהוא שמח שאני נורמאלי. יום מוצלח בסך הכל.

אנחנו מלמדים את המארחים שלנו מילים שימושיות בעברית כמו סבבה, אחי, יאללה, חומוס, ביבי ונוספים. המארחת של החצוצרן מתלהבת מהעניין וזמן לא רב לאחר מכן כבר אומרת ״תמהרו״ למשתרכים בסוף. סיור במוזיאון של מרצדס (אנחנו מחכים חצי שעה ארבעים דקות שהמלווה הישראלי יסיים את הסיור) וסיור בשטוטגארט. חלק מהקבוצה נשאר לשופינג אבל אני ופיליפ מעדיפים לאכול ולחזור הביתה.

 

 

יום שישי:

 

נמאס לי כבר להיות מנומס. אתם לא תאמינו כמה מאמץ נפשי זה דורש. אני לא האמנתי. אני מתגעגע לצעקות ולרעש של ישראל. אנשים שם יותר מדי אדישים לטעמי. בנסיעה שלנו ברכבת אני מתאכזב לגלות שגם בגרמניה אנשים עומדים במדרגות הנעות גם מצד שמאל .ברצינות-מה הבעיה שלכם אנשים? צד ימין זה למי שעומד צד שמאל זה למי שממהר.

היום ההופעה האחרונה שלנו במועדון ג׳אז מפורסם שהיה פעם מרתף של בסטיליה. בגלל היותו מתחת לאדמה המקום מקורר באופן טבעי לחלוטין. חדר האמנים נמצא ביחד עם מחסן הבירות. מגניב. הבמה מותאמת לטריו סטנדרטי של ג׳אז ואנחנו עשרה אנשים. כל כך צפוף על הבמה, שהמתופפים לא יכלו לרדת ממנה, ואני נאלצתי לנגן ממש על הקצה. לא רוצה להגיד מה הצפיפות שם הזכירה לי. לבקשת המארחים שלנו אנחנו מנגנים ביצוע זוהר של ״מלכת השושנים״. היתה הופעה מאוד מוצלחת בסך הכל.

אחרי ההופעה אנחנו ״הולכים הביתה״.

הופעה צפופה במועדון ג'אז

 

יום שביעי ואחרון:

 

המורים של הגרמנים לוקחים אותנו לאגם נחמד. הגרמנים הזהירו, שהמים מלוכלכים. הרוב מתכוונים לא להיכנס. עד שהתברר, שפשוט יש בהם אצות. אני והגיטריסט יושבים בצל מנגנים ושרים בנאי .אני מצטער ששכחתי את המילים. אחרי הארוחת צהריים אף אחד לא רוצה להיפרד.  אחרי הרבה סלפים וחיבוקים אנחנו יוצאים לשדה התעופה בחזרה הביתה. בדרך חזרה המטוס קטן מדי ואין מקום לטרומבון בתאים שמעל למושבים. אני פונה לדיילת לסיוע,כי להוריד אותו לתא המטען לא בא בחשבון. היא מובילה אותי לקדמת המטוס, ומושיבה את הטרומבון במחלקת עסקים. כן. הטרומבון שלי ישב במחלקת עסקים ואני ישבתי במחלקת תיירים. בציריך הפעם אני דואג לא לקנות קולה.

בארץ אני כותב הודעה מרגשת למארחים הגרמנים ומודה להם על האירוח. אף אחד לא עונה לי חוץ ממארחת אחת (שאירחה את החצוצרן). אני חושב שזה מתאר די טוב את מה שאני מרגיש לגבי המשלחת הזאת: אני שמח שאני מישראל.

 

 

 

שיט בכיף

 

דבר ההורים:

חילופי נוער וסטודנטים עם גרמניה נפוצים למדי בישראל וזה לא במקרה.  משלחות הנוער הראשונות לגרמניה החלו עוד לפני כינון היחסים הדיפלומטיים עם גרמניה, במטרה ליצור קירוב לבבות על בסיס הכרות אישית. בשנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל לא התקיימו יחסים דיפלומטיים בין גרמניה לישאל. בדרכונים הישראלים שהופקו אז נכתב כי הוא תקף לכל מדינות העולם פרט לגרמניה, אם כי מי שהיה מעוניין היה יכול לבקש מהשלטונות למחוק הגבלה זו. המשלחות הראשונות היו מגרמניה והן הגיעו באופו לא רשמי. בתחילה קבוצות ישראליות לא הורשו לנסוע לביקורי גומלין לגרמניה.  רבים מקשרים ראשוניים אלה נוצרו בעזרת יהודים יוצאי גרמניה שנמלטו מאירופה לפני המלחמה, וראו חשיבות בהחייאת היחסים בין שתי המדינות.  משפט אייכמן עורר התענינות רבה בקרב הדור הצעיר בגרמניה, והביא לעליה בכמות הצעירים שהגיעו ארצה. כשכוננו היחסים הדיפלומטיים המלואה עם גרמניה ב1965 כבר היו ביקורים הדדיים של כמה רבבות צעירים.

גם אני כסטודנטית השתתפתי במשלחת לגרמניה, והחויה זכורה לי כחוויה חיובית מאוד. הגרמנים היו מארחים למופת, זכיתי לפגוש סטודנטים מכל העולם, ביקרתי במקומות נחמדים בסביבה הקרובה, ולמדתי לא מעט על החיים היומיומיים בגרמניה. כשהגיע ההצעה מבית הספר שמחנו מאוד על ההצעה, במיוחד כי היא כללה גם אירוח אצלנו בבית.

 

בתי הספר שבו לומד בני כבר משתתף בחילופי הנוער שנים מספר והם אמונים על הלוגיסטיקה, ועל תכנון שני הביקורים. אנחנו ההורים היינו "הפלוגה המסייעת" . להלן מספר תובנות לסיכום החחויה.

 

רגע של סטלבט

 

תקציב  ועלויות פרוייקט חילופי נוער

לפני ההצטרפות לפרויקט חילופי נוער חשוב מאוד להבין מה הן עלויות המשלחת ומה הן כוללות. בהסדר שבו נסע בני הוצאות הטיסה לגרמניה היו על חשבון ההורים וגם אירוח המשלחת מגרמניה. הילדים שלנו התארחו בגרמניה על חשבון המארחים. עלות המורה המלווה חולקה בין ההורים.

 

מעבר לעלויות של הפעילויות הרישמיות כדי לקחת בחשבון גם עלויות של פעילויות שהילדים מתארגנים בעצמם: יוצאים ביחד לאכול במסעדה, מונית חזרה ממסיבה, באולינג ועוד. קחו בחשבון שהמארחים בחו"ל יצפו לאותה רמת אירוח כשיגיעו לארץ, ולכן כדאי מאוד לתאם ציפיות. בארץ כידוע דברים רבים יקרים משמעותית מאשר בחו"ל.

 

במסגרת החוויה החינוכית והלימודית הילדים נדרשו להשתתף בגיוס כספים לטובת הנסיעה. הורי המשלחת בסיוע מנהל המגמה אירגנו מספר הופעות שכל ההכנסות הוקדשו לכיסוי העלויות. יש כמובן המון אפשרויות אחרות לגיוס כספים. כדאי ומומלץ שהילדים ישתתפו במאמץ הזה, וכדאי לתת להם ליזום בתחומים הקרובים לליבם.

 

נשפנים – בקונצרט בבית הספר בגרמניה

הכנה תרבותית

גם אם במבט ראשון כל המתבגרים נראים אותו דבר, בחיי היומיום יש לא מעט הבדלים תרבותיים. הילדים נמצאים בבית המארחים שעות רבות, ונפגשים עם המשפחה בחיי היום. כתוצאה מכך עלולים להתעורר לא מעט חיכוכים.  כדאי להכין את הנערים לפני יציאתם לאירוח. למשלחת שלנו זה היה חסר.

לפני בואו של האורח, ערכנו שיחה כבה המוזיקנט סיפר על החיים בבית בגרמניה, ועל ההבדלים אל מול החיים בבית שלנו. ניסינו לעמוד על הדומה והשונה, והזכרנו לכולם לשמור על ראש פתוח וכוונה טובה.

 

תיאום ציפיות ויישור קו בין ההורים

 

בני הנוער הם אלופים בהפעלת לחצים ומניפולציות מהסוג של "אבל כולם הולכים". באת אירוח מופעל לחץ כפול.

כדאי לסכם גבולות ולתאם עמדות בין ההורים המארחים. לא בכל יום חייבים לצאת עד השעות הקטנות של הלילה, ולא בכל יום נדרשת מסיבה.  כמו כן כיוון שהמארחים משלמים על המתארחים כדי לקבוע גבולות של תקציב לארוחה ולבילוי.

 

פעילויות לא רישמיות

 

האטרקציה הגדולה ביותר לאורחים בארץ היתה חוף הים. כמעט כל זמן פנוי בשעות האור נוצל לביקור בחוף הים לבקשת האורחים.

זכינו לארח את כל הילדים אצלינו בבית לסדנת פיסול בחוטי מתכת שערך האיש. העבודה הפיזית עם החומרים בידיים, אפשרה שיחה ופטפוט. איש מהמשתתפים אינו עוסק באומנות פלסטיק בחייו. היה מרתק להתבונן בנערים האלה.

 

נשתה, נשתה לחיים

 

סוגית האלכוהול היא נקודה שראוי לתת עליה את הדין ולתאם עמדות הן לגבי חו"ל והן לגבי הארץ.

יש לקחת בחשבון שלא בכל רגע נתון הילדים נמצאים בהשגחת מלווי המשלחת. בגרמניה מותר לרכוש בירה ולשתות בפאבים החל מגיל 16.

 

 

אירוח בבית

 

כשהייתי ילדה נהגנו לנסוע כל המשפחה להתארח אצל הדודה בירושלים בכל קיץ. ובחופשות הארוכות מבית הספר, נסענו  להתארח שבוע אצל המשפחה בקיבוץ. לביקורים האלה היו חוקים משלהם, וכללי התנהגות ברורים, שהועברו אלינו על ידי ההורים בדוגמה אישית ובמעשים. רובנו – דור ההורים – יכול לספר על חוויות אירוח והתארחות.

אירוח הנער בביתנו השפיעה על כל בני הבית. היה צורך להקצות לו חדר משלו. הארוחות המשותפות התנהלו בשילוב של עברית ואנגלית. מדי פעם אחיו של המוזיקנט התגייסו לסייע באירוח. הנערה הקפיצה את החוגגים ממסיבה (ודווחה להורים על מצב השכרות/פכחון הכללי ). הגיק הופקד על ליווי ברכבת של המארח ליעדו באחד הבקרים.  המוזיקנט סיפק מידע מודיעיני לגבי איזה סוג של אוכל אוהב המתארח (נוטלה ,שוקו ולחם טרי לארוחת הבוקר).

האורח שלנו היה מאוד נעים ומנומס. תמיד היה מוכן בזמן, השאיר מקלחת מסודרת, הוריד את כליו מהשולחן בלי שהתבקש, ביקש רשות בכל פעם לפתוח את המקרר גם כשאמרנו לו שוב ושוב שירגיש בבית.הוא אפילו שיתף פעולה עם יוזמה של הקטנה למשחקי קופסא: טאקי, רמי ומשחקים אחרים שידיעת השפה לא נדרשת בהם. הוא אולי עשה זאת מתוך נימוס – אבל ניכר היה שנכנס לראש וכולם נהנו מאוד.

זה לא שהמריבות הרגילות בין ילדי המשפחה בבית הופסקו כליל, אבל בהחלט אפשר לומר שהיו קולניות הרבה פחות. בכל זאת – לא נעים.

המוזיקנט היה אחראי עליו למשך כל התקופה, וליווה אותו לכל מקום. זה לא פשוט. לקראת הסוף הוא כבר התגעגע לזמן לבד ושקט. כמובן שלא היה זמן להכנת שיעורים ולמידה למבחנים שלאחר החופש.

 

 

כל המתוק הזה – קינוחים בארוחת ערב שבת בבית משפחת אחד מילדי המשלחת

 

 

מידע נוסף בנושא חילופי נוער

 

מצאתי מעט מאוד מידע על נושא חילופי נוער עם גרמניה בעברית.

הפוסט המעניין ביותר הוא סיפור אישי שנכתב לרגל חגיגות היובל לכינון היחסים בין גרמניה לישראל וכולל בתוכו גם רקע הסיטוריה במגזין שפיץ.

חילופי נוער לגרמניה- קישורים לאפשרויות השונות ניתן למצוא באתר השגרירות הגרמנית בישראל.

סקירת ספר ועבודת דוקטורט שנערכה בגרמניה על הנושא ומחדדת את ההשפעה החיובית של משלחות הנוער על הקשר בין ישראל וגרמניה ועל יצירת תדמית חיובית לגרמניה בישראל.

 

ילדי משפחת אפק יוצאים למשלחות וכותבים על זה

חוויות ממשלחת חילופי נוער עעם שטוטגרט אליה הצטרף המוזיקנט כשחקן חיזוק לתזמורת בנימינה – קראו על חוויותיו של נער המגלה את עצמאותו בפוסט "תרגיל בעצמאות".

 

לא בכל יום יוצא לנער בן 17 לעמוד מול קהל של 3000 איש. קראו על חוויות המוזיקנט בעת נסיעה לכנס תזמורות ג'אז בארצות הברית בפוסט ג'אז ישראלי בקנטאקי.

 

משלחות נוער מסוג שונה לחלוטין הם המסעות לפולין. הנערה יצאה למסע כזה עם בית ספרה. קראו על חוויותיה ותובנותיה בפוסט הרשמים שלה מהמסע.

 

 

 

חילופי נוער, משלחות נוער, משלחת לגרמניה, משלחות לגרמניה, חילופי נער
כל החבורה כולה על מדרגות בית הספר תלמה ילין בגבעתיים

 

 

 

 

16 תגובות

  1. ינינה זה פוסט מעניין ביותר, ההרגשה היא קצת כמו להיות זבוב על הקיר, תודה למוזיקנט ששיתף פעולה וסיפר על חוויה מעניינת בפתיחות רבה וגם – המידע שהוספת בסוף חיוני ומעניין כאחד – סיפרת על דברים שלא הייתי חושבת עליהם…

    1. yanina.zaslavsky

      תודה רבקה. באמת הפוסטים האלה של ילדי מאפשרים הצצה אל העולם של המתבגרים. תוך כדי התחקיר הקטן שעשיתי גם אני למדתי כמה דברים מענינים.

  2. פינגבק:ביקור תזמורת נוער או תרגיל בעצמאות - אפקים מטיילים

  3. אורה גזית

    נהניתי לקרוא את דברי הנער. הוא ממש הולך בדרכי אמו – הכתיבה זורמת ממנו 🙂 תודי לו בשמי שחלק איתנו את החוויות. צחקתי הרבה וגם הלכתי ליוטיוב לשמוע את מלכת השושנים כדי להבין על מה מדובר… 😉

  4. זה פשוט מרתק לקרא על החוויות והתובנות, של האם ושל המוזיקנט. אני גם מבינה שכשרון כתיבה, זה גנטי אצלכם במשפחה😉

    כנערה לא יצא לי להשתתף במשלחת כזו, לצערי ( לא היו כאלו בבית ספרי, רק לפולין, אבל זה סיפור אחר…). לכן נהנתי כפליים לקרוא על החוויה ממקור ראשון.

    1. yanina.zaslavsky

      תודה ליען. זו באמת חוויה שונה לחלוטין ממסע פולין. כאן הדגש הוא על כיף ויצירת קשרים אישיים וחברויות, בדיקת הדומה והשונה בין הארץ וחו"ל. חבל לי שרוב הנוער זוכה רק לחווית פולין בחו"ל.

  5. ינינה, טוב שהוא הבטיח לכתוב על החוויות שלו. התיאורים שלו מלאים בחן ובאנרגיות של נעורים. המבט הזה שיש רק בגיל הנעורים, הכנות והתום. כיף להתחבר לזה. את השלמת את החוויה מהצד של המארחת. זו נשמעת חוויה מעניינת ומאתגרת. כיף לכם שחוויתם וכיף לקוראים ששיתפתם. אהבתי את הכותרת 'טיול לעיירה ציורית' מתחת לאחת התמונות, חייכתי בקול רם.

    1. yanina.zaslavsky

      תודה יפעת. לשמחתי כתיבת החוויות זה הסכם גורף לכל הנסיעות שלו. גם אני נהנית לקרוא את הכתיבה המרעננת שלו. חווית אירוח היא באמת מומלצת.

  6. רונית

    ממש חווייה לקרוא. אני מאוד אוהבת את חוש ההומר של בנך. מגיע לו בלוג משלו :). התחברתי מאוד לתיאור ההבדלים המנטליים. יצאתי במשלחת מטעם העבודה לגרמניה. הגרמנים היו מאוד אדיבים ונעימים אבל קפדנים. כל הלו"ז היה צפוף, כדי שכל רגע יהיה מנוצל היטב. היה גם מאוד מעייף, כך שלא באמת טיילנו.

    1. yanina.zaslavsky

      תודה רונית. אני מסכימה שיהיה נהדר אם יכתוב בלוג, אבל הוא כרגע כותב טקסטים לשירים. גם טוב 🙂 בעניין הקפדנות אתם תמידי דעים. גם באירוח אצלנו הלו"ז נשמר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *