הסודות של פוזנן חלק א: סיפורים מפארק סיטדל

נסיעה ליעד שאינו מוכר וידוע, משאירה מקום לחדוות הגילוי והסקרנות. לפעמים אני קוראת סיפורים מענינים על מקום כחלק מעבודת ההכנה לפני הנסיעה. אבל לפעמים דווקא סודותיו של מקום מתגלים באקראי, אחרי שכבר שבתי הביתה.

כך היה בטיול שלנו בפוזנן. טיול שמשי הוביל אותנו אל בית קברות צבאי בריטי הממוקם בכניסה לפארק עירוני יפהפה. רק בבית גילינו איזה סיפור מופלא של נחישות וגדלות הרוח האנושית מסתירות המצבות. לסיפור המצבות ועוד סיפורים על הפארק אני מקדישה את הפוסט הזה.

את סיפורו העצוב של בית הכנסת היהודי העומד בשיממונו שמצאנו ברחוב השכן למלוננו אספר בפוסט המשך.

כל התמונות בפוסט הזה צולמו בפארק סיטדל ובבתי הקברות הסמוכים לו.

 

 

 

הסודות של בית הקברות הבריטי

 

בכניסה לפארק פרושים בתי קברות צבאיים. גרם מדרגות גדול מוביל אל אנדרטת זכרון. אנחנו לא מתכוונות להכנס אל בתי הקברות, רק לעבור את מדרגות במהירות ולהמשיך אל הפארק. אך האור וענפי השלכת מושכים אותי לסטות מהמסלול המתוכנן ולהכנס פנימה.

בתי קברות צבאיים מתאפינים בסדר המופתי שלהם. שורות שורות עומדות המצבות, ערוכות כחיילים לקרב. כולן זהות מלבד השם החקוק בהן. אור השמש החורפי הזהוב חודר מבעד לענפי העצים ויחד עם עלי השלכת הפזורים בין הקברים מרכך את המראה, מעגל את הפינות.

במסגרת הממלכתיות שתחת שרביטה נפלו החיילים בתי קברות צבאיים מסגלים להם מאפיינים יחודיים עם סמלים המייחדים את המדינה. תחילה אני עוברת ליד המצבות המלבניות שעליהן כוכב. אלו הן מצבות לחיילים פולניים.

 

 

השביל מוביל אותי הלאה. צלב גדול ולבן מוצב במרכז מדשאה גדולה ועליה מצבות. זוהי חלקת הקבר של החיילים הבריטים.

פולין יושבת בליבה של מרכז אירופה. לחלק זה של העולם יש היסטוריה סבוכה. שטחי אדמה עברו מיד ליד. רוסים, פרוסים, שוודים, אוסטרו-הונגרים שלטו כאן, כל אחד בתורו. אני לא זוכרת שהיו כאן אנגלים. לא זוכרת גם שאנגלים נלחמו כאן בשתי מלחמות העולם.

אנחנו ניגשים לקרוא את הכתוב על המצבות ולראות אם יש כאן רמז.

 

פוזנן, אתרים בפוזנן, פארק סיטדל, בית כנסת, יהודים בפוזנן

 

התאריכים על חלקת הקברים הראשונה מעידים שמדובר בחיילים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה. "המלחמה הגדולה" כך קראו לה ברחבי האימפריה הבריטית. אז עוד לא ידעו שמלחמה גדולה נוספת ונוראה לא פחות עומדת לפקוד את העולם תוך פחות מ40 שנה. בחלקה השניה השנים המצוינות הם שנות מלחמת העולם השניה. מרבית המצבות הן של חיל האויר המלכותי.

הנערה מסתובבת בין המצבות ומחפשת מצבות ללא צלב. בטוח היה כאן מישהו יהודי, היא אומרת ונזכרת שבבית הקברות הצבאי בתאילנד מצאנו מספר כאלה. אנחנו לא מוצאות מצבות של יהודים, אבל מוצאות מצבות של חיילים אלמוניים. שמם לא ידוע, תאריך מותם לא נרשם. רק הכיתוב "ידועים רק לאל". אם הוא קיים, היכן היה הוא באותן שנים ארורות?

 

פוזנן, אתרים בפוזנן, פארק סיטדל, בית כנסת, יהודים בפוזנן

 

ויש מי שחקק על מצבת יקירו, משפט אישי. המשפטים הם מאופקים. ממלכתיים. מכובדים. אבל כמה כאב מסתתר מאחוריהם. כמה געגוע. המשפחה  חיה הרחק מעבר לים, ויקירה טמון כאן. בכל אחת מהמלחמות מאות אלפי חיילים נהרגו הרחק ממולדתם, אי אפשר היה אז להעביר את כל המתים לקבורה בביתם.

 

פוזנן, אתרים בפוזנן, פארק סיטדל, בית כנסת, יהודים בפוזנן

 

אנחנו עוברים בין המצבות, קוראים את הכתוב, מתבוננים בשמש המטילה צללים בסדר מופתי. תראי, מציינת הנערה, יש כאן חייל מדרום אפריקה, וגם חייל מניו – זילנד. בעיננו לא נתפס איך התגייסו אנשים אלה ממקומות שהמלחמה היתה רחוקה מהם, מקצוות האימפריה הבריטית הדועכת, להלחם תחת דגל הממלכה. אבל אזרחי מדינות אלה ראו את עצמם חלק מהממלכה הבריטית. אוסטרליה למשל ראתה בכך הזדמנות להוכיח את עצמה ככוח עולה על מפת העולם. מה תהינה ההשלכות והשפעת המלחמה על החברה האוסטרלית? הם לא יכלו לנחש. על אחד הפרויקטים שהם הועסקו חיילים ששבו ממלחמת העולם הראשנה כתבתי בפוסט על דרך האוקיאנוס הגדולה.   יותר מחצי מאה עברו מתום שתי המלחמות ודעת הקהל השתנתה. איש כבר לא רוצה להלחם מלחמתם של אחרים. הקולקטיב פינה את מקומו לאינדיבידואליזם.

 

מי היו חיילים אלה? באיזה נסיבות מצאו את מותם?

 

פוזנן, אתרים בפוזנן, פארק סיטדל, בית כנסת, יהודים בפוזנן

 

שלט מתכתי קטן מספק הסבר חלקי. חיילי הקומונולת' (הוחזקו בשתי מלחמות העולם במחנות שבויים, שהוקמו בחלקים של פולין תחת שליטת גרמניה. השבויים הבריטיים במלחמת העולם הראשונה נתפסו בעיקר בחזית המערבית (בלגיה וצרפת).במלחמת העולם השניה נתפסו במספר מקומות :קרבות בבלגיה ובצרפת ב1940, בקרבות ביון ובכרתים ב1941 ואנשי חיל אויר שמטוסם הופל. כשפרץ מרד ורשה באוגוסט 1943 התגייסו הבריטים לסייע למורדים בהצנחת אספקה מהאויר. מטוסים רבים וצוותם הופלו ונתפסו או נהרגו.

מרבית החיילים שמתו מפצעיהם או נהרגו בעת שניסו לברוח ממחנות השבויים נקברו במקום מותם. לאחר המלחמות הם העברו לבתי קברות שהוקמו לשם כך במלבורק, פוזנן וקרקוב.

אבל השלט הקטן מחריש ולא מגלה סיפור מופלא של נחישות ותעוזה. את הסיפור הזה גיליתי רק כשחזרתי הביתה.

 

פוזנן, אתרים בפוזנן, פארק סיטדל, בית כנסת, יהודים בפוזנן

 

אני קוראת קצת באתר המרכז מידע על בתי הקברות של הקומונוולת' הבריטי , ומגלה שבין 283 קברים ממלחמת העולם השניה קבורים חיילים שנהרגו במסגרת הבריחה ההמונית מסטאלאג לופט 3 .בריחה המונית ממחנה שבויים, והעובדה שלא שמעתי על כך מסקרנת אותי ואני ממשיכה לקרוא.

 

סטאלאג -לופט- 3 היה מחנה שבויים שתוחזק על ידי הלופטואפה (חיל האויר הנאצי) בו נכלאו שבויי חילות האויר של בעלות הברית. המחנה נפתח במרץ 1942 בשלזיה, ליד העיר סטאלאג (היום Zagan) במרחק 160 ק"מ מברלין.

לימודי מלחמת העולם בית ספרי התרכזו ביהודים וגורלם בשואה. מעט מאוד דובר על אירועים מדיניים או מלחמתיים מכריעים. על אחת כמה וכמה לא דובר על שבי של חיילי הצד המנצח.

 

פוזנן, אתרים בפוזנן, פארק סיטדל, בית כנסת, יהודים בפוזנן

 

החיים במחנה השבויים בודאי לא היו פקניק, אבל אין בהם מאומה מלהזכיר חיים במחנות ריכוז. השבויים נהנו מקצובת מזון סבירה של כ1800 קלוריות, ולכך היו תוספות של חבילות מזון מהצלב האדום וממשפחותיהם. במחנה הייתה ספריה שהועמדה לרשות השבויים, והיו כאלה שאף למדו להשלמת תארים.  השבויים פתחו בינם לבין עצמם מערכות סימנים בהם השתמשו למעקב אחרי הכולאים שלהם, ופיתחו מנגנון לוודא שאף מודיע לא מסתנן לשורותיהם. תנאים פיזיים סבירים, הנהגה חזקה, שיתוף גורל ותמיכה הדדית הם כר פורה ליוזמות. לא פלא שתחת תנאים כאלה, תכנון וביצוע של בריחה עלו על הפרק.

בתכנון המחנה ומיקומו ניסו הנאצים למונע נסיונות בריחה במנהרות. צריפי השבויים הוקמו על כלונסאות בגובה כ 60 ס"מ. תחת פני השטח החוליים, היתה קרקע  קשה שצבעה היה כהה. דבר  שיכל להקשות על הסוואת חול שהוצא ממנהרות. מקרופונים הוצמדו לקרקע כדי לכאורה לזהות תנודות סייסמיות של חפירה.

ובכל זאת החליטו לברוח.

 

 

לנסיון זה קדם נסיון אחד מוצלח של בריחה בעזרת חפירה של מנהרה, שבהסוואתה היו שותפים רבים במחנה.  מעל איזור חפירת המנהרה הוצב סוס קפיצה המשמש בתרגילי התעמלות קרקע. בעת שאסירים התאמנו בספורט, היו כאלה שעסקו בחפירה. את כלי חפירה ולעיתים גם פסולת מהמנהרה אחסנו בסוס.  בנסיון זה שכונה "הסוס הטרויאני" ברחו 3 אנשים והצליחו להגיע בסופו של דבר לאנגליה.

 

בנסיון המדובר הוחלט להביא לבריחה המונית. לא שניים או שלושה אנשים אלא 200 אנשים, שיצויידו בבגדים אזרחיים וחלקם אף בתעודות מזוייפות. הבריחה והתוכנית שלה אושרו על ידי הקצין הבריטי הבכיר ביותר במחנה. על מנת להגדיל את סיכויי הצלחה הוחלט לחפור שלוש מנהרות במקביל, כשבסופו של דבר תשמש רק אחת לבריחה. המנהרות כונו בשמות חיבה: תום, דיק והארי.

 

 

ההכנות לבריחה נוהלי כמבצע צבאי או מדיני לכל דבר. למעלה מ600 אנשים עסקו בחפירת המנהרות. היה צורך לפתור בעיות הנדסיות שונות בעזרת חומרים שהיו במחנה, בלי שהשומרים הנאצים יבחינו בהם. לדוגמה פחיות משקה מהצלב האדום עברו הסבה ויצרו מהם כלי חפירה. את המנהרות היה צורך לדפן בעץ על מנת שלא יתמוטטו. לשם כך נאספו גזרי עץ במחנה, וקרשי עץ פורקו מהמיטות. המנהרה שבסופו של דבר שמשה לבריחה היתה "הארי".

גם בבחירת הבורחים הושקעה מחשבה. ל30 הראשונים נבחרו אנשים בעלי ידע בגרמנית ונסיון בבריחה, 70 הבאים היו בעלי ידע בגרמנית, ול100 האחרים, יציאתם לא היתה מובטחת הוגרלו.אני מנסה לדמיין לעצמי מה עובר בראשו של שבוי שנבחר להיות בין הבורחים. פחד? תקווה? נחישות? ככל הנראה קצת מכל אחד מהם. ומה עובר בראשם של הנשארים? האם הם חשובים על סיכויי ההצלחה של חבריהם? האם בקשן להעביר הודעה ליקיריהם? האם הם מתמרמרים על כך שלא נבחרו?

 

 

עקב נסיבות וקשיים שונים בסופו של דבר 76 אנשים זחלו במנהרה אל החופש. הבורח ה77 נתפס, וכך מיד החל חיפוש ומרדף אחריהם. הבורחים נתקלו בקשיים רבים. הם לא הצליחו להגיע לתחנת הרכבת וכך פספו את רכבות הלילה. זה היה חודש קר ומושלג, ולכן הם נאלצו לנוע בכבישים ולא בשדות. בסופו של דבר מתוך 76 הבורחים, 73 נתפסו. 3 הצליחו להגיע אל החופש.

היטלר רצה להוציא להורג את כל הבורחים, ביחד עם נבחרים מסגל המחנה ומתכננו, למען יראו האסירים והשומרים ויראו. אך בכירים במטהו הטילו וטו עקב העובדה שהייתה בכך הפרה של אמנת ג'נבה. בסופו של דבר הוצאו להורג 50 שבויים. שניים ניצלו בזכות שם משפחתם: נלסון וצ'רצי'ל .

 

 

 

עוד סיפורים מפארק הסיטדל

 

פארק הסיטדל ממוקם על גבעה משולשת הצופה על נהר הוארטה, שחוצה את פוזנן.  הפארק הוא ביתם של בעלי חיים מוגנים, שמרגישים בו בנוח כיוון שהפארק רוב הזמן ריק ממבקרים. יש בו מגוון גדול של חרקים, דו-חיים, זוחלים וציפורים . בין שבילי הפארק אפשר למצוא פינות חמד, ספסלים ופסלים נאים. אנחנו מוצאות בו את גווני השלכת,. פארק יפה ושלו זה מסתיר היסטוריה למודת מלחמות.

 

 

על שטח הפארק ישבו בעבר שני כפרים שלוים. כאשר נכבשה פוזנן על ידי פרוסיה בסוף המאה ה18, הפך האיזור לנקודה אסטרטגית בגבול בין רוסיה ופרוסיה. הוחלט על בנית מצודה שתשמש להגנה, ולשם כך פונו תושבי הכפרים ובתיהם נהרסו.  המצודה שנבנתה היתה מבוצרת היטב : חומות ברוחב שעולה על מטר, מגדלי תצפית, מקומות להצבת תותחים ואפילו חפיר עמוק.  למרות המלחמות באזור עם השכנות  דנמרק, אוסטריה וצרפת המצודה המחוזקת ידעה מעט מאוד פעילות צבאית. היא שמשה בעיקר כבית כלא.  היא שמשה את הכוחות המורדים במרד של 1918 בו השתחררה פוזנן מפרוסיה.

 

 

במלחמת העולם השניה שמשה המצודה כמחנה שבויים נאצי. היא היתה המעוז האחרון של הנאצים בקרב פוזנן בסוף המלחמה. בקרב זה התבצרו בעיר 40 אלך חיילים גרמנים תחת פקודה להחזיק בעיר בכל מחיר. אותם כתרו כמאה אלף חיילים רוסים. הלחימה נמשכה כמעט חודש עד אשר נותרה רק המצודה.  החיילים הרוסים נאלצו להשתמש בסולמות כדי לחצות את החפיר, ולטפס על החומות . הנאצים החזיקו מעמד במשך 3 ימים עד אשר הרוסים בנו גשר שיאפשר גישה למצודה. אז מפקד הכוח הנאצי התאבד, ושאר החיילים נכנעו.

במשך מלחמת העולם השניה העיר פוזנן נהרסה כמעט לגמרי. לבני המצודה שמשו לשיקום ולבנית העיר אחרי המלחמה.

 

 

סודם של "הבלתי מזוהים"

 

אנחנו לא עוזבים את הפארק לפני שאנחנו מוצאים את פסלה של מגדלנה אבקנוביץ "הבלתי מזוהים" (Nierozpoznani). הפסל ממוקם בלב מדשאה. כבר מרחוק אנחנו רואים את צביר הדמויות האלה. האם אלה גזעים של עצים? האם אלה אנשים?  הפסל בנוי 112 דמויות חסרות ראש וחלולות העומדות עזו ליד זו כקבוצה. המרקם של הדמויות מפתיע: זה נראה כמו גזע של עץ, או אולי איזה בד שנפרד על גוף, אבל המגע קר.

 

 

מגדלנה אבקנוביץ נחשבת לאומנית פולניה מובילה שעבודותיה נמצאות גם מחוץ לפולין. היא למדה באקדמיה לעיצוב בוורשה בשנות החמישים של המאה הקודמת ונאלצה להשתתף בשיעורים לעיצוב טקסטיל. שיעורים אלה השפיעו על העבודות שלה, להן לעיתים קרובות של מראה או מרקם של טקסטיל.

מה משמעותו של הפסל? הפסלת מסרבת לדבר על המשמעות ומותירה את זה לצופה. הסוד הזה ישאר סוד לעולם. מגדלנה אבקנוביץ נפטרה השנה.

 

 

פארק סיטדל – מידע נוסף

הבריחה הגדולה

אחד משלושת הבורחים פול בריקהיל כתב ספר המספר על הבריחה ונקרא "הבריחה הגדולה". הספר עובד בהמשך לסרט. לא מצאתי תרגום לעברית לספר. את הגירסה באנגלית ניתן לרכוש בחנויות ספרים ברשת.

פרטים נוספים על הבריחה ועל המחנה סטלאג לופט 3.

עוד על החיים בפולין במלחמת העולם השניה ניתן לקרוא בפוסטבבלוג  קרקוב במלחמת העולם השניה.

 

פארק סיטדל.

מידע נוסף על פארק סיטדל, על ההיסטוריה שלו ונקודות עניין ניתן למצוא כאן.

 

מגדלנה אבקוביץ

מידע נוסף על האמנית אפשר למצוא באתר המצוין המאגד בתוכו מידע על תרבות ואומנות בפולין. את עבודותיה אפשר לראות בקטלוג הוירטואלי שלה. 

 

 

19 תגובות

  1. Lian

    מעניין מאוד. אני אוהבת את הסדירות ההיסטוריות שלך, לומדת מהן כל כך הרבה. כשיודעים על היסטוריה של מקום, אז מרגישים הרבה יותר מחוברים. או מסוקרנים לגלות עוד…
    ואת סיפור הבריחה הבריטי בוודאי לא ציפית למצוא שם. פוסט מרתק. ונשארתי עם חידה לא פתורה לגבי משמעות הפסלים. זה קצת מתסכל… אבל אני חייבת להודות שאני מעריכה אמנים שמאפשרים לחוות את היצירות בלי התערבות. כך היצירה היא גם של הצופים ולא רק של היוצר.

  2. רחל לבון

    ינינה היקרה היה מאד מעניין לקרוא אודות בית הקברות והחקירה שלך מה אירע שם בעבר וסיפורי הבריחה. גם אני לא זכרתי שאי פעם לימדו אותנו על חיילי לאומים אחרים שנהרגו, אלא רק מהזוית היהודית.
    תודה לך על כתבה מרתקת.

    1. yanina.zaslavsky

      תודה רחל. ברור שבמסגרת בית הספר אי אפשר ללמוד על הכל, אבל אני מרגישה שתוכנית הלימודים צרה מדי. משתדלים להרחיב אופקים. אני התחלתי לאהוה היסטוריה רק אחרי שסיימתי עם הבגרות.

  3. מיכל מנור

    ינינה, זה פוסט מרתק, קראתי בשקיקה. זו דרך מצויינת ללמוד היסטוריה. מעניין שבמהלך הקריאה חשבתי לעצמי שהסיפור נשמע כמו מתוך סרט מהסוג שבן זוגי אוהב לראות ואז גיליתי שאכן נעשה על סיפור הבריחה סרט. אמליץ לו לראות.

    1. yanina.zaslavsky

      באמת נושא מצויין לסרט. האיש ראה בזמנו את הסרט רק לא זכר שקשור לפוזנן או לפולין. המציאות עולה על כל דמיון. את צודקת שזו דרך נהדרת ללמוד היסטוריה, לא סתם אני גוררת את ילדי ברחבי העולם. זה השתלם להם לא אחת באיזה בוחן פתע 🙂

  4. זיוה

    מרתק, ינינה. גם אני חשבתי על כל השאלות העולות מבחירת האנשים הזכאים לבריחה: הגורל, המזל, רגשות התסכול, האכזבה והכעס. מי הם המחליטים? איזה מחיר הם משלמים על החלטותיהם. כל כך מורכב. ובכלל – עולם מורכב. באמת חבל שבתי הספר עוסקים בנקודה היהודית בלבד.

    1. yanina.zaslavsky

      תודה זיוה. אני באמת חשובת שלטייל בעולם ולהגיע למקומות הסיטוריים הם דרך נפלאה להכיר עוד מההיסטוריה הכללית, וגם לצאת קצת מהספרים. לפעמים דברים נראים אחרת, מבינים פתאום נדוקות אחרות – כשעומדים באתר עצמו. בתי הספר בכל זאת מוגבלים מבחינת הזמן – כאן נכנסים אנחנו ההורים.

  5. אורה

    יופי של פוסט, ינינה. והתמונות הסתוויות משגעות! גם לי יש נטיות קריפיות מעט לבקר בבתי קברות… תמיד אפשר ללמוד מהם משהו חדש והאסטתיקה שלהם מושכת אותי.

  6. ינינה, מסיור לא מתוכנן בבית קברות צבאי הגעת לסיפור על אומץ ומעוף. אלה ההנאות של טיול פחות מאורגן, גילויים קטנים שמעוררים את הסקרנות שלנו ודרכם מתגלה סיפור גדול ומרתק שנשאבים לתוכו וממשיכים לחקור ולגלות. נהנתי להסתובב איתך לגלות ולהחכים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *