מאחורי הקלעים של הפקת אלבום : זכרונות מאוטופיה

במשך כמעט שנה ליווינו את המוזיקנט המשפחתי בתהליך הפקתו של מיני אלבום. החל  מכתיבת המילים והלחן, דרך החזרות וההסעות, מתן הלוואות לרכישת ציוד וכלה בהכנת ארוחות צהריים ודליי פופקורן לחברה שהתאספו בסלון ביתנו לחזרות.  זכינו להצצה לעולם שלא מוכר לנו. האיש כתב על כך בפוסט הבא .

 

הופעות. האווירה הזו של חשמל באוויר .הצפייה של לפני, ההמתנה לפתיחת הדלתות, הזרימה עם הקהל פנימה. הכרטיסים שאתה מחזיק ביד, אלה שהם לפעמים יקרים עד כאב. ההתרגשות מהצפייה למוזיקה .הקהל שסביבך שמתלהב וסוחף גם אותך. אורות, כפיים. המופיעים עולים לבמה והמוזיקה מתחילה . אז הקסם מתעורר.

אף פעם לא היה לי מושג מה קורה שם מאחורי הקלעים. כמה זמן לפני הגיעה הלהקה ? מה הם עושים שם לפני שהקהל נכנס? איך מתפעלים את כל האורות והמקרופונים?  המקסימום שהגעתי אל מאחורי הקלעים היה כדי לברך קרובת משפחה אחרי קונצרט קלאסי. לא חשתי בנוח לחדור אל מאחורי הבמה, למקום הפרטי של הפרפורמרים. אני זר שם.

המוזיקנט שלנו בן ה17 הוא שועל במות ותיק. כבר מכיתה ה' הוא מנגן בהרכבים ותזמורות שונות. אנחנו ההורים מתייצבים להופעות, ומסיעים לחזרות, אבל תמיד נכנסים לאולם כצופים. הפעם שימשתי כנהג, סבל ופועל במה בעת הופעת ההשקה למיני-אלבום זכרונות מאוטופיה, שהוציא המוזיקנט עם חבריו. וכך אני מוצא את עצמי שם מאחורי הקלעים של ההופעה מגלה את הסוד…

 

הבמה בלבונטין 7 – הופעת השקת EP זכרונות מאוטופיה

 

"אני רוצה להיות שם בשבע",  מכריז המוזיקנט ביום ההופעה. פתיחת הדלתות בתשע וחצי אבל אני ממש לא מתווכח. הערב אני לרשותו. התאורן יגיע גם הוא  ויש שפע של ציוד לפרוק ולחבר. אנחנו בדרך ללבונטין 7, תל אביב. זהו פאב שבמרתפו אולם הופעות להשכרה.

מגיעים בשבע וחמישה. איש התאורה כבר הגיע עם משאית קטנה וחונה ממול.  אשת הסאונד כבר שם, ממתינה לנו.  בארבעים הדקות הקרובות התאורן יחבר את העמודים שהביא, ירכיב עליהם את הפרוג'קטורים הצבעוניים, את מכונת האדים ויחבר הכל בסבך כבלים. יחידת הפיקוד קרובה לבמה. הוא מעדיף להיות שם ממש ולשלוט על הכל מקרוב. אשת הסאונד מנסה להבין את הסט-אפ על הבמה, מחברת מיקרופונים, כבלים, סטנדים, מוניטורים ומתארגנת בעצמה.

 

המוזיקנט הגיע ראשון. זה תמיד ככה. הוא עם סט של מוצרי אלקטרוניקה שהסיכוי שאבין מה באמת הולך שם הוא קלוש. רשימה חלקית כוללת קלידים, סינטיסייזר, מחשב ששולט בכל, כרטיס סאונד חיצוני, עוד כמה קופסאות פחות ברורות וכמובן אינספור כבלים. זה לוקח זמן ההרכבה של הבלאגן הזה! המוזיקנט, אדם לא טכני בחיי היום יום, מפגין שליטה מלאה בציוד וחיבוריו המעידה על נסיונו הרב בתחום.

 

על הבמה : ניצן ברום על הבאס. איתמר אפק -על הקלידים.

 

הבסיסט מצטרף ראשון, אחריו יגיעו הפסנתרן והזמרת. המתופפת תתייצב לא הרבה אחרי כן והאורח המיוחד, אשר על "הפאנטאם" יסגור את ההרכב. עומר דרור, חברו של הפסנתרן, היה בהופעה הקודמת והציע שיתוף פעולה ובעיקר פרגון לחבר'ה הצעירים. הוא ינגן על פאנטאם, כלי נגינה חדש בעולם, בן כעשור.  זהו מעין כדור משוטח, מזכיר קצת שני סאג'ים שחיברו יחדיו. דרבוקה מתכתית המפיקה צלילים עדינים ומופלאים.

 

אשת הסאונד שלנו עוברת אחד אחד, מכוונת את הצליל. באלאנס קוראים לזה, כי צריך לאזן את הצליל היוצא מכל כלי ולאזן ביניהם כדי שבקהל תשמע מוזיקה ולא קקפוניה או גרוע מזה פידבק -אותם צפצופים מחרידים שהם תוצאה של מעגל היזון ההולך ומגביר את הרעשים. היא מצוינת, שולטת היטב במעשיה, וממש לא מתרגשת מתקלות של תוך כדי. מהכלים של המוזיקנט לא שומעים כלום.  אשת הסאונד והמוזיקנט משתפים פעולה בבדיקה משולבת כל אחד מצידו עד שנמצאת התקלה. אז יש בדיקה גם אצלו וגם אצלה עד שנמצאת התקלה. ערב רב של החוטים, מעיכות ונתקים, כמו באוזניות שלכם רק בסדר גודל יותר מורכב.

הגיק שלנו שותף אף הוא לפרוייקט המוסיקלי. הוא פורש את המחשב ומחבר אותו למקרן. במשך כחצי שנה הוא עמל על קליפ באנימציה לשיר הפתיחה של המופע. הוא היה הראשון ששמע את המוזיקה, עוד בשלביה המאוד ראשוניים. הביצוע של שיר הפתיחה יכלול מוזיקה מהמחשב, ספוקן וורד שיבוצע על הבמה והקרנת הסרטון על הקיר הצדדי.

 

שירה – לורה שופוב

 

אני מסתובב בינתיים ומצלם תמונות. המדרגות, הקירות, הגרפיטי שנמצא בכל, חדר האמנים ואת ההתארגנות.  לצילומים נוספים אחראית עמליה , חברה ממגמת הקולנוע. מצלמה אחת מוקמה על חצובה לצילום ההופעה. מצלמה נוספת מוקמה על התקרה. יהיה גם צלם מקצועי, אורח שיצטרף למצלמים. מישהו, מתי שהו יצטרך לעשות עריכה לכל הפוטאג' הזה.

הזמן מתקדם ואני מתיישב בצד לצד התאורן שהשלים את ההכנות שלו בינתיים. אנחנו מכירים שנים ומפטפטים קצת, עד שיכבו את אורות העזר שעל הבמה והוא יוכל לכוון את הציוד שלו לקראת ההופעה.

 

מופיעים שניים מעובדי המקום. התייעצות לגבי כמה כיסאות לפרוש ואם בכלל. על השלט בחוץ כתוב שהמקום יכול להכיל 220 איש, אבל לקלאוסטרופובים שבינינו זה נראה צפוף גם כשאולם מלא לכדי מחציתו. מתנהל דיון על גודל הקהל הצפוי.  מסכמים בסוף על 4 שורות מצומצמות והשאר יעמדו או יישבו בכסאות הגבוהים שמסביב. זה ערב של מוסיקה אלקטרונית, לא הרצאה. החבר'ה ירצו לזוז ולנוע!

 

מתחילים לעשות באלאנס עם כל הלהקה על הבמה. יש למקם עוד מיקרופון לפאנטאם. החבר'ה מבקשים הגברות והחלשות של המוניטורים שלהם כדי שיוכלו לשמוע מה קורה על הבמה. בני 17 ומקצוענים אמיתיים, הם יודעים בדיוק מה הם רוצים. מבינים את אשת  הסאונד כשהיא מסבירה על בעיה כו או אחרת בבקשה שלהם ומנגנים לטובת הבאלאנס. שיר אחד שהמוזיקנט שר, שיר אחד שהוא עם המגפון, שיר אחד של הזמרת ועוד אחד של הפסתרן.

 

על התופים – רוני כספי

 

אני יושב שם, מאחור, האולם כולו פרוש לפני ואני מתחיל להבין את הדאגה. שמעתי אותה בקולו של המוזיקנט לאורך כל השבוע. זה הדאיג אותו הרבה יותר מאשר בחינת המתכונת במתמטיקה. אני מנסה לדמיין לעצמי מה יקרה אם לא יבוא אף אחד. תרגיל מחשבתי. אני מדמיין שהחבר'ה מנגנים מול קהל של אדם אחד: אני.  מעבר לכך שהם לא מכסים את ההוצאות: עלויות שכירת המקום, התאורה ועוד דברים קטנים מסביב- זו תהיה הופעה מבאסת באולם הבולט בריקנותו.   אני תוהה האם מתאסף הקהל בחוץ?

 

תשע ורבע ואשת הסאונד דוחקת בחבר'ה להזדרז מעט, עם עוד בדיקה ועוד שיר.

תשע וחצי. התאורה כובתה וכרגע התאורן עושה את ההתאמות שלו. מגיעות הברמנית ומוכרת הכרטיסים. מחיר כרטיס להופעה 30 ש"ח. המוסיקנט מסביר שזהו סכום סביר לחברים. כל פרוייקט מיני האלבום הזה הוא במימון עצמי של החברים. המוזיקנט עבד שני קייצים בקייטנה על מנת לממן את רכישת מיקרופון ההקלטות, את מחשב המק, את תוכנת הQ-base שמאפשרת הקלטות ומיקס של ערוצים. הגיק ממן את המנוי על שלל תוכנות האנימציה והעריכה שבהם הוא השתמש לעריכת הסרטון.  עלויות הערב הזה אף הוא עליהם. אם ההוצאות יוחזרו, יוכלו להתחיל לחשוב על פרוייקט חדש. אם לא – ייכנסו לחוב.

 

המקום פתח את התור לכרטיסים. נחש של אנשים מתחיל ברחוב למעלה ונמשך דרך גרם המדרגות למסדרון הצר שבקצהו הכרטיסנית והדלת לאולם. הכרטיסנית נכנסת לשאול אם אפשר להתחיל. הכנות אחרונות, סידור עמודי התוים והאישור ניתן. הלהקה נעלמת לחדר צדדי. הבאר נפתח, הערב תימכר כאן בעיקר קולה. האולם הולך ומתמלא: קצת משפחות, חברים, החבר'ה מבית הספר, באים כמה ממעריציו של עומר.

אני נכנס לרגע לחדר האמנים כדי לסגור איזו סוגיה ופחות או יותר מגורש משם. כמה דקות נוספות והחבר'ה על הבמה. זכרונות מאוטופיה מתחילה.

 

"אור צהוב ואור אדום, זה בעיקר מה שתמצא כאן…"

 

 

לרגע השיא על הבמה קדמה כמעט שנה של עבודה. המוזיקנט וחבריו כולם תלמידים במגמת המוסיקה של תלמה ילין נדרשים במסגרת לימודיהם, לעבד יצירות ולהלחין. הם משתתפים בפרויקטים משותפים עם מגמות קולנוע והתאטרון, ומספקים פסי קול לסרטים ולהצגות. מיני- האלבום זכרונות מאוטופיה  הוא תוצאה של תרגיל כתיבה שקיבלו החבר'ה בבית הספר. המוזיקנט והפסנתרן חברו ביחד לטובת התרגיל והמשיכו לכתוב חומר לטובת מיני האלבום. המילים והלחן מקוריים, הקלטות נערכו בבית הספר, החזרות בסלון ביתינו. אוטופיה, עיר דמיונית-עתידנית , קרמה עור וגידים , נבנתה רחובות ובנינים, מילים ותווים. ובעיר רוחשים חיים, תקוות, אכזבות, אהבה, כעס, שאלות, טענות כלפי הממסד, רצון לשנות סדרי עולם . בבואה של עולמם של היוצרים.

הגיק ערך ראיון קצר עם היוצרים, תיעד קטעים מתהליך היצירה והחזרות.  "מאחורי הקלעים של זכרונות מאוטופיה" הריהו לפניכם.

 

את מיני האלבום המלא ניתן להוריד מאתר המוסיקה Bandcamp . את הקובץ ניתן להוריד בחינם, אבל אם תרצו לתרום כמה שקלים לטובת פרוייקטים עתידיים, המוזיקאים הצעירים יודו לכם מאוד. (הלחיצה על Buy Now מאפשרת לכם להכניס סכום כלשהו, כולל 0 )

להורדת מיני-האלבום זכרונות מאוטופיה הקליקו כאן : הורדת מיני האלבום.

 

כל התמונות בבלוג צולמו על ידי עמליה נוימן.

זכרונות מאוטופיה הם

ניצן ברום – באס ויעוץ מוסיקלי

רוני כספי – תופים

לורה שופוב – שירה

איתמר כרמלי – פסנתר, ספוקן וורד, לחן ומילים

איתמר אפק – לחן, מילים, קלידים ומחשבים.

אורח מיוחד – עומר דרור

דף הלהקה בפייסבוק בו תוכלו לראות עוד תמונות מהמופע שצולמו על ידי פיטר ויט .

 

איך מרגיש המוזיקנט על הבמה כשהמוזיקה מתחילה? על כך תוכלו לקרוא בפוסט שהוא כתב על מסע תזמורת הביג-בנד לקנטאקי.

עוד על חוויות מוסיקליות וחברתיות במסגרת חילופי נוער אפשר לקרוא ב"עשרת עושים את שטוטגרט" וב"ביקור התזמורת". שניהם מציעים הצצה אל עולמם של בני נוער שהמוזיקה מהוה חלק חשוב בו.

 

 

 

 

15 תגובות

  1. מעורר השראה, הפרויקט הזה.
    אני מכירה את הלחץ של בני נוער שמעוניינים ליצור מוסיקה יחד, מהצד של בת זוג. יודעת כמה זה ממלא ומתיש ומלא כאוס ומטרה.
    שאפו על המקצוענות.

    1. yanina.zaslavsky

      תודה עינת. באמת בזמן העבודה הם כל כולם בתוך זה דווקא כאוס לא היה. נראה שבכל רגע הם יודעים מה עושים, גם אם לעיתים הם צריכים לחשב מסלול מחדש

  2. זיוה

    ינינה, מרתק התהליך ומעניינים החומרים המוזיקליים והוויזואליים שמהם עשויה ה"אוטופיה". העזרה ההדית בתוך המשפחה כמובן מרגשת, והכל מאוד רענן ומסקרן ומקורי.

  3. גלית קידר

    איזה פרוייקט מרגש, מלא עוצמה של תמיכה משפחתית. מאוד מסקרן לקרוא על פרוייקט כזה, לדעתי המתבגרת שלי תתחבר, שולחת לווצאפ המשפחתי🌹

  4. פינגבק:מוסיקה אסורה בברה"מ: חזון תקליטי העצמות - אפקים מטיילים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *