הקהילה היהודית בוורוצלב: סיפור מקומי

9 בבוקר ביום קר וגשום בוורוצלב. האנשים ממהרים עטופים במעיליהם, רכונים מעט כנגד הרוח.  נראה לי שהעולם התעורר מוקדם מדי. לפני שעה וחצי כבר זרחה השמש, אבל קרניה בקושי מצליחים לחדור את מעטה העננים הכבד. פנסי התאורה כבר כבו, והעולם כולו צבוע בכחול כהה-אפרפר. יאן  ממתין לי בכניסה לקניון, באותו מרחב קטן שבין שני סדרות הדלתות. ככה זה באירופה הקפואה: נדרשות שתי דלתות להגן עליך מפני הקור ולהשאיר בחוץ את הרטיבות, והרוח. אנחנו לוחצים ידיים בחמימות וממהרים לבית הקפה הקרוב. קפה טוב וחם ומנת סוכר הגונה הם בדיוק מה שנדרש כדי להתחיל בשיחה, שהולכת ונהיית מרתקת.

תחילה פגשתי אותו וירטואלית ברחבי הרשת. הקהילה היהודית  המתחדשת בוורוצלב סקרנה אותי. איך קמה פתאום קהילה יהודית בפולין? מי הם חבריה?  איך פתאום השתנה האקלים התרבותי? מה עם אנטישמיות?  לשמחתי יאן הסכים להפגש איתי בביקורי האחרון בוורוצלב, ולענות על השאלות מנקודת מבטו. זוהי נקודת מבט שמאוד מענינת אותי. נקודת מבט של מי שנולד וגדל בעיר, גילה את יהדותו, והצטרף כחבר פעיל לקהילה. הפוסט הזה מספר את סיפורו. דברים שרואים מבפנים.

 

יאן קירשנבאום הוא יליד וורוצלב, בעל תואר ראשון בשפה ותרבות רוסית ולימודי תרבות יהודית מאוניברסיטת וורוצלב, ובעל תואר שני בלימודי שואה מאוניברסיטת חיפה. הוא ממקימי ארגון "צוקונפט",  שמטרתו להמשיך את המסורת התרבותית של יהודים – פולנים דוברי יידיש ושל יהודים דוברי גרמנית שחיו בברסלאו, היא וורוצלב.  זה נשמע הספק מאוד רב לאיש צעיר בן 30, אך כבר לאחר דקות ספורות של שיחה ברור איך הספיק כל זאת. הוא ניחן באנרגיות בלתי נדלות וסקרנות אינסופית. יש לו יכולת מופלאה ליצור הקשרים, להסיק מסקנות, ולהטיל ספק בהם בו זמנית.

 

על וורוצלב: תהליך שינויי מתמיד

אירופה הפוסט קומוניסטית מרתקת אותי. התהליכים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים שעוברים על המדינות האלה מהירים ומתרחשים ממש לנגד עינינו. בכל ביקור בפולין אני לומדת משהו חדש ורואה איך דברים משתנים. העיר וורוצלב מעניינת במיוחד, כיוון שהיא נמצאת בתהליך כמעט מתמיד של שינוי כבר מסוף מלחמת העולם השניה. אני מבקשת מיאן שנולד וגדל בה לספר עליה.

 

יאן נולד בוורוצלב שנתיים לפני נפילת הקומוניזם. הוא גדל בתוך תהליכים של שינויי. הוא אינו זוכר את התקופה הקומוניסטית, ומכיר את החיים בתקופה זו רק מסיפורי בני המשפחה המבוגרים. הזיכרונות החזקים שלו הם ההתרגשות העצומה, שלוותה את פתיחת הקניון הראושן בפולין, ואחר כך את השמחה הכללית עם הצטרפותה של פולין לאיחוד האירופאי ב2004.

 

ההיסטוריה של וורוצלב היא יחודית. לפני המלחמה וורוצלב נקראה ברסלאו והיתה חלק מגרמניה. אחרי המלחמה העיר הועברה לידיה של פולין. תושביה הגרמנים גורשו. במקומם הובאו לעיר פולנים שישבו באוקראינה וביילורוס. יזם הרעיון היה סטאלין. זו הייתה דרכו ליצור אי יציבות באזור זה וכך להגדיל את תלותה של פולין ברוסיה. יחד עם הפולנים הגיעו מאותו איזור גם יהודים. בוורוצלב אין תושבים שגרים בה דורות על גבי דורות. לכל היותר מדובר באנשים שהם דור שלישי – כמו יאן.

 

במשך תקופה ארוכה האנשים בוורוצלב חיו בסימן שאלה עקב נושא הגבול בין פולין וגרמניה, שהוסדר ותוקף רק בשנות התשעים . לתושבים הייתה תחושה שזהו אזור סוג ב, שנמצא הרחק מוורשה ומהמרכז הפוליטי. אנשים שהגיעו לכאן אחרי עקירה מבתיהם באוקראינה וביילורוס חששו להשתקע ולהקשר למקום מפחד שיעקרו שוב.

הנוף העירוני בוורוצלב ובסביבתה הוא גרמני-צ'כי עם מעט מאוד השפעה פולנית. מי שגדל בוורוצלב הוא ירגיש הרבה יותר בבית בברלין ובפראג מאשר בוורשה.

בשנים האחרונות ישנו שיפור מתמיד ברמת החיים ובאיכותם. ישנו סיוע מהאיחוד האירופי ומגרמניה. וורוצלב הפכה למרכז היטק ב5-6 שנים האחרונות ומושכת אליה הגירה מרחבי אירופה. האוכלוסיה המקומית נתקלת בפעם הראשונה באנשים שאינן דוברי פולנית שוטפת בחיי היומיום: במכולת, אצל הרופא, ברחוב, בתחבורה הציבורית.

העובדה שהגבולות פתוחים ומיקומה של וורוצלב במרכז אירופה מאפשרת לנסוע בקלות לכל עיר במערב אירופה. "אפשר לעלות על רכב ותוך מספר שעות להיות בפרמיירה של אופרה בברלין, או בהופעת רוק בפראג. והתנועה היא דו-כיוונית", מתחייך יאן.

 

על עצמו: הסיפור של יאן

יאן נולד למשפחה מעורבת. אביו יהודי ואימו קתולית חילונית. במשפחתה, הוא מספר, פגשו את הכנסיה בלידה ובמוות.  אביו ואמו נולדו בוורוצלב, אבל הוריהם הגיעו לכאן בתהליך הישוב מחדש שלאחרי מלחמת העולם השניה.

כשיאן מספר לי על העיירה שבה נולד סבו : חלם שליד לובלין. אני שואלת :זו ההיא מהסיפור עם החכמים? הוא מאשר ומחייך. איזה דבר חזק הוא תרבות ומורשת שיכול כך סתם לחבר שני אנשים בהפרש גילאים של דור, ממקומות שונים בעולם, לכדי אותה אסוציאציה ולהעלות חיוך על פני שניהם.

סבתו של יאן מפינסק כיום בבילורוס. הם נפגשו והתחתנו בעירה קטנה ליד אודסה, ועברו ביחד לוורוצלב.

יאן גדל בבית חילוני, בגיל 12 או 13 גילה את שורשיו היהודיים. כשבגר החל ללמוד על היהדות ולהתעניין בתרבות. בגיל 19 הצטרף לקהילה היהודית הקטנה בוורוצלב, ותוך 4 שנים השלים את תהליך הגיור אורתודוכסי. לאחר הגיור המשיך לחיות תקופה מסויימת כיהודי דתי-אורתודוכסי. היום הוא אינו מקפיד על קיום כל המצוות אבל רואה בהחלט בעצמו יהודי דתי.

השיחה קולחת ומרתקת. דף השאלות שהכנתי מראש נזנח. מה זה משנה מה רציתי לשאול ? הרבה יותר מעניין מה שיאן רוצה לספר. השיחה מתנהלת באנגלית ועברית לפרקים. אנחנו מתחילים משפט בשפה אחת, עוברים לאחר כשנדרש איזה חידוד או דיוק. כשאני כותבת את הפוסט הזה ומעיינת ברשימות שלי מהשיחה אני מחייכת. הן בבואה מדוייקת שלה. חלקי משפטים בעברית. מילים מודגשות באנגלית. ציטוטי שמות בפולנית.  למעשה זוהי תמונת מראה של הזהות שלנו.

 

"זהות ממוקפת" הוא מושג ששמעתי לאחרונה, המיצג את הזהות של כמעט כל יהודי בעולם. הוא אמריקאי-יהודי, היא יהודיה-קנדית. ואפילו בישראל מקובל כל כך להוסיף: מזרחי, אשכנזי, אתיופי ,רוסי. אותו מקף קטן שיושב בלב ההגדרה הוא המהות של האישיות המורכבת שלנו, באשר נהיה. אצל יאן יש 2 מקפים. הוא מגדיר את עצמו "יהודי-פולני-ישראלי". הוא פולני כי הוא נולד וגדל בפולין, חי ואוהב את התרבות שלה. הוא יהודי כי אביו יהודי, והוא בחר להתגייר ולחיות כיהודי . הוא ישראלי נושא אזרחות ישראלית, למד בישראל, אוהב אותה ומתכוון לעלות לארץ בקרוב. יאן מרגיש ששילוש הזהויות האלה מביא איתו גם חובה. הוא מרגיש צורך להסביר לפולנים על תרבותם של הישראלים, ולפעמים גם להגן עליהם. הוא מרגיש צורך להסביר לישראלים על התרבות הפולנית ולהדגיש את יופיה ועושרה. והוא נדרש שוב ושוב להסביר לכולם מה יש ליהודי לחפש בפולין, או מה זה אומר בדיוק להיות יהודי.

 

על פולנים ותרבות יהודית   

בשנים האחרונות חלה בפולין התענינות רבה בתרבות היהודית בפולין בקרב הצעירים. המחלקות ללימודי יהדות באוניברסיטאות בוורשה, בקרקוב, בוורוצלב, בפוזנן ובעוד ערים בפולין מושכות אליהן יותר ויותר סטודנטים פולנים בכל שנה. למרבית הסטודנטים האלה אין שום זיקה ליהדות, כמו כן מרבית הפרופסורים שמלמדים בהן. התופעה הזאת מאוד מסקרנת ואני מנסה להבין ממה זה נובע.

"ואקום " אומר יאן, "וחיפוש זהות".

"כאשר משהו נעלם" הוא מסביר " נוצר ואקום. מסביב לואקום הזה עולים רגשות שונים. האם יש אשמה? האם יש געגועים של אנשים לחברים או שכנים? נעלמו 3 מליון יהודים, זה אומר נשארו בערך מליון דירות ריקות, מליוני חפצי ריהוט, מליוני זוגות נעליים, בגדים, חפצים אישיים. מיש נשאר ירש אותם, עבר להתגורר בהם. האם שמחו לרשת אותם?  האם חששו? ואקום מעורר סביבו מערבולת של רגשות. "

 

 

"הפולנים בימינו מחפשים זהות " הוא מרחיב ומחדד " זוהי תופעה שקורית בכל המדינות הפוסט קומוניסטיות. בזמן הקומוניזם הקומוניזם עצמו היה אמור להיות הזהות של האנשים, לאחר שחיסל (או ניסה לחסל) את הדת, ולהשטיח את תחושת השייכות לעם או לקבוצה. כעת כשנעלם הקומוניזם מחפשים השתייכות.  חלק מחיפוש הזהות זה חיפוש השורשים, ושאלת שאלות. בערים שבהם האוכלוסיה היתה רובה יהודית יש סיכוי גדול לחיות בבית, שחיו בו יהודים לפני המלחמה. מי הם האנשים האלה שחיו בבית לפניך?  לאן הם נעלמו?"

הדור הצעיר שנולד לתקופה של אחרי הקומוניזם, לעולם גלובלי, לפולין שהיא חלק מאירופה, מתעניין ושואל שאלות. לעיתים די בכך שסבתא תספר על חברה יהודי שהיתה לה, ונעלמה".

 

אני מספרת ליאן, שבביקור הראשון שלי בפולין, לאחר סיור מודרך בוורשה, התעוררה בי תחושה חזקה שהפולנים מתגעגים ליהודים. יאן מסכים במידה רבה ומחדד. "הפולנים מתגעגעים ליהודים שלפני המלחמה. רק פולנים מעטים פגשו יהודים מודרנים או ישראלים. כשפוגשים ישראלים הם לא תמיד יודעים איך להתיחס אליהם. התמונה שיש לפולנים בעיני רוחם היא תמונת היהודי האורתודוכסי דובר היידיש. יש להם נוסטלגיה לתרבות אבודה, אבל התרבות הזאת כבר לא קיימת בשום מקום. לא בפולין, ולא בישראל. "

"נוסטלגיה היא לא התמונה האמיתית" מדגיש יאן " הנוסטלגיה מקלקלת ומעוותת את האמת. זה קורה הן ליהודים, והן לפולנים כמסתכלים על העבר. היהודים בנוסף, מסתכלים על הכל דרך הפריזמה של השואה.

יש לזכור שלא הכל היה שגשוג ופריחה בקרב היהודים. רוב השטעטעל היה עני מרוד. יהודים רבים עזבו את פולין עוד לפני השואה מטעמים כלכליים ונסעו לארה"ב, ארגנטינה, אוסטרליה לבנות את חיים טובים יותר."

 

על פריחת הקהילות היהודיות בפולין

השינויים במשטר בפולין, הפיכתה לחלק מהאיחוד האירופי, הגישה החיובית הכללית וההתעניינות של האוכלוסיה היא כר פורה לפריחת הקהילות היהודיות בפולין: בוורשה, בקרקוב וגם בוורוצלב ובעוד ערים.

אחרי המלחמה נולד דור שלם של יהודים ללא נוכחות של קהילה יהודית. הם לא נחשפו לחיים בקהילה היהודית ולעושר שלה. החלק היהודי בזהות שלהם הוקטן. לעיתים הם אפילו השתדלו להסתיר אותו עקב המצב הפוליטי.

תהליך ההתענינות ביהדות בקרב יהודים בפולין החל בשנות השמונים של המאה הקודמת. יאן נוקב בשמו של קונסטאנטי גברט בתור מחיה הקהילה היהודית. למרות היותו בנו של פקיד בכיר במנגנון הקומוניסטי או אולי בשל כך היה פעיל כנגד המשטר הקומוניסטי. בשנות השמונים הוא יסד חוגי בית בהם למדו אנשים נושאים שהיו אסורים על פי המשטר הקומוניסטי. בחוגי בית כאלה ביוזמתו החלו גם להפגש יהודים, ללמוד עברית ביחד ועל התרבות היהודית. הוא עיתונאי מוערך הפולין, יסד בסוך שנות התשעים את מדרש, עירחון המוקדש לתרבות היהודית.

כיום כשהסביבה מאפשרת, מרגישים היהודים בטוחים "לצאת מהארון".   < לץהגדיר שזה קשת, מגוון > משפחות רבות לא ידעו על שורשיהן היהודיים, ובזכות תהליך חיפשו הזהות זה נודע להן. משפחות אחרות בחרו להתרחק מיהדותן, ואפילו שינו את שם משפחתן, כעת מרגישים בטוחים לחזור לשם המשפחה היהודי.

כעת יש רצון לחזור ליהדות, ללמוד עליה, להכיר את המנהגים ולקיים חיים יהודיים.

 

על האנטישמיות

אי אפשר לדבר על יהודים בפולין מבלי להתיחס לעניין האנטישמיות. במסגרת הישוב מחדש של וורוצלב הועברו אליה גם כ60 אלף יהודים. גם משפחתו המורחבת ידעה תקריות לא נעימות, ולכן הם שינו את שם המשפחה לשם שלא ישמע יהודי. לפני מספר שנים חזר יאן לשם היהודי.

והיום ? אני שואלת ומקשה. אני מזכירה בזהירות את הפסלים הקטנים של היהודים האוחזים במטבע כסף , שראיתי בדוכני המזכרות בקרקב. "אוי, אני שונא אותם!" אומר יאן בלהיטות, הם קיימים גם בוורוצלב.

יאן מציין שהקו הרישמי של ממשלת פולין הוא הידוק יחסים עם ישראל. לדבריו לממשלת פולין חשוב לתמוך בישראל. היחסים בין פולין וישראל כרגע טובים.  להפתעתי הוא  טוען שהידוק יחסים זה הוא בגלל ששתי הממשלות הן ימניות. אומנם הימין בפולין נתפש בעיני הישראלים כאנטישמי, אך מדובר רק בקבוצות קיצוניות.  בפולין מרבית הימין עוסק בזהות לאומית פולנית, וזה לא מופנה כנגד יהודים. פולין בהחלט רוצה להיות בת ברית של ישראל.

השיחה הזאת בינינו התנהלה לפני אישור "החוק הפולני" בפרלמנט הפולני. החוק עורר תגובות אמוצינליות בפולין ובישראל, וכמעט יצר משבר ביחסים בין שתי המדינות.  שנינו מקווים שהמשבר הזה יחלוף והידוק היחסים ממשיך. ללא ספק העליה בביקור ישראלים בפולין, ופולנים בישראל תורמת להידוק היחסים ברמה האישית.

 

הטיסות הזולות לפולין הן במידה רבה בעידוד הממשלה. זה מאפשר לפולנים להגיע לישראל. למרות שישראל היא יקרה גם צעירים באים אליה. צעירים משתמשים בקאוץ' סרפינג ושוהים אצל חברים. תל אביב בהחלט נתפשת כעיר מגניבה !

 

"אבל האנטישמיות לא נעלמה מפולין" מדגיש יאן.  "בפולין יש אנטישמיות ללא יהודים" .היא קיימת מתחת לפני השטח והשתרשה במנהגים ובשפה. התפישה של יהודים אצל מרבית הפולנים היא סטריאוטיפית. גם אם מדובר באותם פסלי יהודים נחשבים על ידי הפולנים, כקמיע לשגשוג והצלחה כלכלית, כי היהודים נתפשים כמצליחים בעסקים ושיש להם כסף. ישנם גם מילים וביטויים שחדרו לסייג של השפה והשתרשו בה. למילה יהודי יש בשפה לעיתים קרובות קונוטציה שלילית. כשאומרים לך בפולנים "אל תהיה יהודי! " בעצם אומרים  לך אל תהיה קמצן.

 

את המורכבות הזאת מי שלא חי שם מתקשה להבין. אני נזכרת בתמונה של מגן דוד ועליו X שצולמה בקרקוב. התמונה עוררה גלים וקריאות כעס על אנטישמיות. יאן מיד יודע במדובר. מגן דוד הוא סמלה של קבוצת כדורגל יהודית חזקה ומצליחה שהוקמה לפני מלחמת העולם השניה בקרקוב. הקבוצה כבר לא יהודית, אבל הסמל נשאר. בין אוהדי קבוצות הכדורגל המתחרות זה פשוט כמו לכתוב "בוז לקבוצה" או "אנחנו יותר טובים".

"ואולי אנחנו סתם מאוד רגישים ?" מעלה יאן שאלה מענינת. הוא מספר איך יום אחרי שעבר לדירה חדשה בבנין, מישהו צייר מגן דוד על עמוד תליה.  השכנים  האחרים במבניין התלוננו על הונדליזם. אבל בראשו של יאן עברה מחשבה  מבוהלת מעט "איך הם יודעים? " .

 

הקהילה היהודית בוורוצלב – יש עתיד?

ומה הלאה? אני שואלת, איך אתה רואה את הקהילה היהודית בוורוצלב? .

יאן מפתיע אותי בתשובתו. הוא רואה את עתיד יהודי פולין בישראל. לדעתו הקהילה בוורוצלב קטנה מדי בשביל חיים יהודיים אמיתיים. הקהילה קטנה מדי אם רוצים להתחתן ולהקים משפחה.

יאן מציין שאומנם פולין מתקדמת מאוד ומתפתחת מבחינה כלכלית, ומבחינת מתן שירותים, אבל עדיין בצד החברתי היא מאוד סגורה ומוגבלת. החברה בארץ לדעתו פתוחה הרבה יותר, ומקבלת.

יאן מתכוון לעלות בעתיד הקרוב לארץ, להשתקע בה, להמשיך את לימודיו, לעבוד ולקדם את התרבות היהודית-פולנית, שלשם כך הוא חלק מהאגודה צוקונפט. הוא רוצה לפתוח גשר בין ישראלים לתרבות היהודית פולנית שהיתה.

 

מה המקום החביב עליך בישראל?

חיפה. חיפה היא ישראל בקליפת אגוז. יש בה את כל פסיפס החיים בישראל. שכונות מגוונות באוכלוסיה ובמעמד חברתי.

 

מה המקומות החביבים עליך ביותר בוורוצלב?

אי הקתדרלה (Ostrow Tomski) , גן החיות בוורוצלב, ומוזיאון האומנות. תמונות שלושת האתרים האלה שצילם יאן משולבים בפוסט.

 

ויש לך המלצות למסעדות או בתי קפה?

בית קפה שיש בו אוכל טוב, וגינה מקסימה לשבת בה בקיץ נקרא "לחמניה עם חמאה"  : Bulka Z malem

"חנות הספרים ובית הקפה הספרדי" הם מקום מצויין למצוא ספרים במגוון שפות, העוגות מצויינות, והאוירה נחמדה.

מסעדה יפה עם אוכל גורמה הנמצאת קרוב לגן החיות נקראת Grape Restaurant 

 

אני רושמת לי את כל המקומות האלה לביקור חוזר.

השיחה כל כך מענינת שאנחנו מאבדים את חוש הזמן. הצצה בשעון מסמנת לנו שבהרף עין חלפה לה שעה וחצי. אנחנו מתעטפים במעילנו ויוצאים אל הקור הוורוצלבי. מזג האויר נשאר קודר כשהיה, אך שנינו שמחים על המפגש המעניין. לחיצת יד חמימה לפרידה. יאן ממהר לתפוס את החשמלית שתוביל אותי לאחד מיני עיסוקיו הרבים. אני פונה לטיול בעיר הגשומה.

 

הקהילה היהודית בוורוצלב ובפולין – מידע נוסף

לקריאת הפוסט הקודם ובו ראיון עם רבנית ומחנכת בקהילה על החיים בפולין מנקודת ראות ישאלית.

 

מידע על פעילות צוקונפט לקידום התרבות הפולנית – יהודית ניתן למצוא באתר האגודה, ובדף הפייסבוק שלה.

 

לפרנסתו עובד יאן כמדריך תיירים בוורוצלב ובשלזיה תחתית בעברית, אנגלית ורוסית. הוא שמח לעזור לאנשים לתכנן טיולי שורשים, ולספק מידע היסטורי מעניין.

ניתן ליצור קשר עם יאן

באימייל :jan.kirschenbaum@gmail.com

פייסבוק: https://www.facebook.com/jan.kirschenbaum

טלפון/ וואטסאפ :48570453157+

 

מאמר על פריחת לימודי היהדות בוורשה באתר דבר1.

מאמר מעניין באתר הניו יורק טיימס העוסק בהתעוררות הקהילות היהודיות בפולין :

שאלת היהודים החדשים בפולין

 

להרחבה נוספת בנושא ולהבנת התהליכים ההיסטוריים יאן ממליץ לקרוא את הספר : Bondage to the Dead  מחבר : Michael Steinlauf