נסענו לריגה כדי להנות משלכת, ומעיר קטנה עם ניחוח אירופאי. להפתעתנו גילינו עיר הטובלת באמנות וארכיטקטורה. בסופ"ש הקצר שבילינו בה זכינו לטעום מעט ממה שהיא מציעה : פסלי חוצות אלגנטיים המשתלבים בסביבתם, אמנות לטבית במוזיאון, ובניני אר-נובו. טעמנו, נהנינו, נמלאנו השראה. הבטחנו לעצמינו לבוא שוב. בשל האמנות.
היעד הראשון שלנו בביקור היה מוזיאון האמנות של ריגה. המוזיאון עצמו ממוקם בבניין היסטורי יפהפה שעבר שיפוץ לאחרונה. בימי שישי המוזיאון פתוח עד השעה 8 בערב.
המוזיאון מאכלס בתוכו אמנות של ציירים לטביים החל מהמאה 18 ועד לאומנים מודרניים. המוזיאון קטן ובזה יתרונו. הוא ומחולק לאולמות על פי תקופות כשכל אולם מכיל מגוון מייצג של הציירים. הציירים אינם מוכרים לנו, אבל יש לא מעט תמונות נפלאות. הנה מדגם מייצג.
1770-1840 במאה ה19 האמנות הלטבית הפכה להיות מקצועית. אומנים זכו לחינוך באקדמיות באירופה. הקשרים ההיסטוריים והתרבותיים בפרובינציה המערבית של האימפריה הרוסית נקבעו על ידי מרכזים רוסיים וגרמניים.
1840 -1900האמנים הלטביים הראשונים שזכו להכשרה מקצועית באקדמיה לאמנות של סנט פטרסבורג עבדו בעיקר מחוץ ללטביה. קידום המודעות לאמנות לאומית הופקד בידי הדור הבא של האמנים חברי קבוצת "רוקיס" (שפירושו גמד) שקשרו נושאים עממים עם השפעות מודרניות של אימפרסיוניזם.
מהתמונה של הנערה אני מתקשה להיפרד. האור, אוי האור. דווקא בגלל שהוא אחורי.
1900 -1915 החיים האמנותיים הפכו אקטיביים עם תחילת המאה הקודמת. ככל שיותר אמנים מקומיים נטלו בהם חלק. בנוסף לקשרים לתרבות הגרמנית והרוסית הושפעו האומנים ממערב אירופה ומצפונה. זוהי תקופה של מודרניזם ניאו רומנטי. בתקופה זו גם החל להופיע סגנון האר–נובו.
נופי השלג הנמס, עצי הלבנה בשלכת, גווני החום החם המנוגד לאפור וללבן. איזה קסם של תמונות. אלה הם נופי צפון אירופה הקלאסית שאני מדמיינת אותם. נופים אלה הביאו אותי אל נופי השלכת של ריגה.
1920-1930 במשך שנות מלחמת העולם הראשונה אמנים לטביים רבים למדו בבית ספר לאמנות רוסיים או לחמו ביחידות חיל רגלים. הם ראו הפיכת ההפיכה הבולשביקית ב1917 הזדמנות להשתלב בתנועת האמנות החדשה ברוסיה הסובייטית. אמנים אלה נחשבים למובילי האוונט גארד הרוסיים.
1945 -1985 תחילתה של ההתקופה הסובייטית באמנות הלטבית הביאה את הריאליזם הסוביטי. האמנות הציגה נושאים המתואמים עם האידיאולוגיה הקומוניסטית. ב1956 עם מותו של סטאלין וסיום קאלט האישיות שלו, השתלט המודרניזם הסוציאליסטי, ובו נעשה שימוש בצורות אבסטרקטיות כחלק מהנושאים המקובלים בסוציאליזם. בשנות ה70 פרח הפוסט–מודרניזם הסוציאליסטי: נושאים אידיאולוגיים נדחקו לטובת רעיונות ומוטיבים עצמאיים.
1985-2000 האמנות הלאטבית היתה האוונטגארד של האירועים הפוליטיים באותה תקופה. הדור הצעיר של האומנים היה ידוע כחוצה גבולות. גל עצמתי של ניאו–אקספרסיוניזם מתאר מטאפורות של האימפריה הסוביטית הקורסת. בשנות ה90 לאחר קריסת ברית המועצות פנו לעסוק בנושאים שהיו טאבו, ובניהם האמנות האבסטרקטית. גם המדיה של האמנות החלו התחילה להשתנות: וידאו ומיצגים נהיו מקובלים.
במרתף המוזיאון מוצגת תערוכת רטרוספקטיבה גדולה על יאניס רוזנטלס, הנחשב לאחד מבכירי האמנים הלאטבים. התערוכה הומה מבקרים, מבוגרים, צעירים, משפחות עם ילדים. מלבד תמונות, עסק גם האמן בצילום בתחילת דרכו. החדרים המוקדשים לצילום יפהפיים.
וכך גם החדר המוקדש לציר הזמן של חייו. בעיר הולדתו בלטביה ישנו מוזיאון המוקדש לאמנותו.
אבל הכי מגניב הוא מחסן התמונות שאינן בתצוגה. במרבית המוזיאונים שביקרתי התמונות שוכנות במרתפים חשוכים הרחק מעיני הקהל. אך מוזיאון האמנות של ריגה הגדיל לעשות בכך שהפך את מחסן התמונות שלו לחלק אינטגרלי מהתצוגה. המחסן נמצא בקומת המרתף, וכל המבקרים חולפים על פניו בדרכם לחלל התצוגה. כך, ניתן לראות מבחר תמונו תשאינן בתצוגה, התלויות לאחסון על רשתות ברזל גדולות, מאחורי חלונות זכוכית. החלונות מושכים תשומת לב והמבקרים מנסים לאתר "אוצרות" מסתתרים על הרשתותת הגדולות.
ומנות חוצות
את פסלי הניצחון ההירואי לא קשה לפספס : הם נושאים את המבט אל השמיים, מציגים דמויות למודות קור , עטופות כוכבים וריח כבד של לאומנות בוטה.
רק במבט שני הפסלים המודרניים הפזורים ברחבי מרכז העיר מתגלים. הם משתלבים בסביבתם, עדינים, וקלאסיים. כאלה המזמינים את העוברים והשבים לגשת, להתבונן, להינות ולקחת חלק.
פסל הרקדן מול בנין האופרה והבלט
נגני ברמן
רוח הרפאים מזכירה לקטנה את הסוהרסנים מ"הארי פוטר"
ובסימטה סמוכה, איכר ואיכרה מרקדים
איך אפשר שלא להתאהב בעיר שבה האריה המסמל את הלאומיות והמלוכה, משתובב בערימת עלי שלכת, וחושף בטנו לליטוף בידי עוברי האורח?
הגרפיטי בולט בחסרונו בריגה. בעשורים האחרונים הולך ותופס הגרפיטי תאוצה בערים הגדולות של אירופה. הוא הולך והופך ממוסד, אך מפיץ סביבו ריח של חתרנות ושבירת מוסכמות. הטרנד האמנותי ככל הנראה לא הגיע עדיין לריגה, או שאולי המסר שבוחרת העיר להעביר למבקריה היא של השתלבות, ולא של מרידה. ובכל זאת הצלחתי למצוא כמה
נראה שהפרקטיות בלטביה היא שם המשחק.
אר נובו והיוגנדשטיל
אר(ט) נובו, מילולית מצרפתית– האמנות החדשה’ הוא זרם באמנות שהתפתח באירופה ובארצות הברית במחצית השנייה של המאה ה-19. האר–נובו חרג מהתחום האמנות והציף את אירופה בכל תחומי העיצוב והאופנה, אדריכלות, צורפות, ריהוט ועוד. ניואנסים בסגנון במדינות אירופה השונות הביאו לתת זרמים ובינהם היוגנשטיל – “סגנון הנעורים” .שהוא סגנון אמנותי, בעיקר בתחומי האדריכלות והאמנות הדקורטיבית, שהיה נפוץ בגרמניה. הוא התקיים במקביל לסגנון הזצסיון שנפוץ בשנים אלה באוסטריה וסגנון ליברטי באנגליה. הוא נקרא כך על שם כתב העת הגרמני "יוגנד", שהתפרסמו בו איורים רבים בסגנון זה. הערים המפורסמות ביותר בהן קיימים בניינים בסגנון אדריכלי של היוגנדסטיל הן וינה, פראג, מנהיים, בריסל וריגה.
ברחבי ריגה פזורים כ800 בתים בסגנון היוגנשטיל והאר נובו, אך את הריכוז הגדול יותר ניתן למצוא ברחובות אלברטה ואליזבטה. ולשם אנחנו שמים פעמינו באחר צהריים אפרפר וקר. צבעוניותם של הבניינים יחד עם עלי השלכת, מבריחה כל סכנה לתחושת עגמומיות.
"עוגות קצפת" מכנה הקטנה את הבניינים המשופצים, מלאי העיטורים. הזרם האמנותי לקח אלמנטים מתחום עולם החי והצומח,מגוף האדם בכלל וגוף האישה בפרט, מהאומנות היפנית והמזרחית.
וכך אנחנו משוטטים בין בנינים בהם גברים חסונים מחזיקים מרפסות על כתפיהם ותומכים בחלונות בראשם.
נשים חטובות, עגולות חמוקים משמשות כשומרות הסף בכניסה לבתים.
ינשופים ודרקונים מעטרים חזיתות של בתים.
אנחנו לא יכולים שלא לתהות האם ג’ורג’ לוקס קיבל את השראתו מעיטור הבניין הזה, כשעיצב את המשובטים ב"מלחמת הכוכבים".
מן הבחינה הכלכלית, נבע האר–נובו מן המצוקה הכלכלית של אומנים ואמנים שונים, אשר שילבו את כישוריהם במטרה להצליח למכור ריהוט ופריטים שימושיים, אם לא אמנות "טהורה".רציתי מאוד לראות את הדירה שהשתמרה כולה בסגנון והפכה למוזיאון, אבל הלכנו לאיבוד בין הבתים היפהפיים, ושמש אחר צהריים זהובה שחדרה מבעד לעלי השלכת עד שתש כוחנו.
ללא ספק לריגה עוד נשוב, ונקדיש תשומת לב רבה יותר לתחום האומנות.
מוזיאוני אמנות נוספים שנרצה לבקר בהם :
מוזיאון העיצוב ולו רק בשל המבנה המקסים.
מוזיאון סוטאס ובלקובס אמנים לטביים.
אתר מוזיאון האר – נובו מכיל מסלולים מוסברים באיזורים שונים בריגה בהם יש בניני אר-נובו. למסלולים מצורפים מפות. לכל בית מוקדש הסבר.
מקסים. עושה בהחלט חשק
תודה גיל. יום אחרי שעזבנו החל לרדת שלג…זה אפילו עושה יותר חשק.
ואו נראה מקום מרתק, אהבתי את הצילומים והאסוציאציות המשפחתיות סוהרסנים, עוגת קצפת משובטים…
תודה עמירם. דווקא התקשתי עם צילומי הארכיטקטורה :איך שומרים על הפרופורציות ודואגים שהקווים והסימטריה לא תתעוות בעדשה. עולם חדש בתחום הצילומים נפתח בפני. הקטנה שלנו באמת הוסיפה נופך לטיול הזה 🙂
ינינה, איזו עיר מעניינת ויפה. אני מאד אוהבת את הדרך שלך לספר על הביקור ובתוך הסיפור להוסיף מידע מעניין ומעשיר. התמונות היפות מגבירות את ההנאה. אושר אמיתי.
באחד המוזיאונים במילאנו גם ראינו ששמו את הציורים המאוחסנים גלויים חלקית לקהל וכתבו על זה הסבר מאד נחמד על כך שתמיד חושבים שבמחסנים של המוזיאון מוסתרות יצירות מופת. אני הרגשתי לא בנוח לצלם בתוך המוזיאון.
האם לדעתך מי שלא דובר רוסית יכול להסתדר בריגה? האם ההסברים הם גם באנגלית?
תודה יפעת. במוזיאון יש הסברים באנגלית ובלטבית .(גם במוזיאונים אחרים) מותר היה לצלם במוזיאון (ללא פלאש) אז צילמתי.
אין שום בעיה להסתדר באנגלית : רבים הדוברים אותה. היא שפת חובה הנלמדת בבית הספר.
נראה שריגה מככבת לאחרונה. רק השבוע קראתי שני פוסטים על טיול בריגה. באופן אישי, היא מעניינת אותי והייתי רוצה לבקר בה בעתיד. ומראה גם שהיא בחירה טובה לטיול שלכת.
וכן… פסל רוח הרפאים לגמרי מזכיר סוהרסנים מהארי פוטר 🙂
תודה ליען. נראה לי שאנחנו הישראלים כל הזמן מחפשים יעדים חדשים. ריגה באמת יעד מוצלח. הסוהרסן נמצא ליד אחת הכנסיות בעיר העתיקה דווה ללכת לחפש אותו.
מרשים ביותר. הצילומים דליקטס!
תודה
ינינה, איזה פוסט משגע. ריגה קצת מדוברת לאחרונה, והבאת צד שפחות מדובר ומאוד מושך את לבי. אני תמהה האם האמנות מתקופת המהפכה הבולשביקית היא אוונגרד או אמנות בשירות המהפכה. אהבתי מאוד את "ליד ים הענבר" ואת שלוש הנשים המבוגרות משנות ה-20-30 (שבמקרה הזה לא נראית לי יצירה בשירות המהפכה אלא יותר אישית), כמובן גם את האריה המשתובב בין עלי השלכת ועוד.
תודה זיוה. אני תמיד קצת חוששת כשאני כותבת על אומנות כיוון שאיןלי חינוך רשמי בנושא. אני מניחה שהאמנות מהתקופה הבולשביקית היא גם וגם. אוונגרד כי שברה את המוסכמות והסגנון הקודם והיתה בהחלט מגוייסת. הצטערתי מאוד שלא היה סיור מודרך בתערוכה. זה בודאי יהיה מעניין.