לטביה – אטרקציות בסיגולדה

העיירה סיגולדה הטובלת בירק הפארק הלאומי גאויה בלטביה מזמנת מגוון גדול של פעילויות. כדי לבקר בשלל אטרקציות בסיגולדה נדרש יותר מיום אחד.  בחרנו לבקר באחת משתי הטירות הבאיזור ובגנים המרשימים המקיפים אותה, ולהוציא מרץ בפארק חבלים סמוך.  מזל שלבקתה שבה אנחנו לנים יש סאונה לשחרר בה את השרירים הדואבים.  זהו יומו הראשון של הבלטיול שלנו. על ההכנות והמידע השימושי על לטביה ואסטוניה אפשר לקרוא בפוסט הפותח.

מה הספקנו ביום אחד?  במבט לאחור לא מעט…

הביקור בטירת טוריידה

פארק החבלים ורשימת פארקים נוספים באיזור

מידע נוסף על סיגולדה והאטרקציות באיזור הקרוב

הסאונה הראשונה שלי

ביקור בטירת טוריידה

את היום שלנו אנחנו מתחילים בטירת טוריידה הנמצאת 5 ק"מ מהעיירה סיגולדה. בשטח האחוזה ישנה טירת לבנים משוחזרת, כנסיה, גנים ובניני משק.

הטירה ממוקמת על גבעה, סמוך לנהר הצופה על סביבותיה. זהו מקום אסטרטגי שמשך את שליטי הליבונים, העם שישב באיזור, להקים עליה מבצר עץ. לאחר שהמבצר נשרף בתחילת המאה ה13 החל תהליך של בנית הטירה וביצורה במשך כמה מאות שנים, כשכל שליט מוסיף חיזוקים ומבנים. במאה ה15 כאשר מגיעים לאיזור ראשוני התותחים, מתחיל גל חדש של ביצורים, על מנת שהטירה תוכל לעמוד בפני התקפות ארטילריה. כמו כן נבנים מגדלים שמאפשרים שימוש בתותחים כנגד האויב.

במאה ה17 בעת מלחמות שוודיה-פולין בוצעו ההרחבות האחרונות בטירה והיא שמשה את הצבא השליט עד לתחילת המאה ה19. אז שריפה גדולה כילתה את מבני המגורים. הצבא עזב והחורבות נשארו בשיממונן.

תושבי האזור השתמשו בלבנים לבניה עצמית. החורבות המתפרקות והמכוסות צמחיה משכו אליהן במאה ה19 רומנטיקנים ציירים ומשוררים.
ב1925 נכנסה הטירה לרשימת המקומות לשימור והחל תהליך של איסוף מידע, בתחילת שנות ה70 החל תהליך הבניה מחדש. בזמן החפירות נמצאו כמויות גדולות של שברי זכוכית צבעונית, שברי חמר ופרטים מהבנינים. כמו כן נרכשו ונאספו תמונות של הטירה.

טירת לבני חימר אדומות

הטירה כולה בנויה מלבני חימר, כולל רעפי הגגות ובזה ייחודה. לחימר יש קונוטציה מיסטית. הוא נתפש כמעין נקודת מעבר בין האלוהי לארצי, בין החיים למוות. בתרבויות רבות חוזר המוטיב המתאר את בריאת האדם מחמר או האדמה. לאחר שברא האלוהים את הארץ הוא יצר דמות מחמר והפיח בה חיים.
החימר הוא חומר פלסטי קל ללישה וליצירת צורות. לפני 5000 שנה החלו הבבלים להשתמש בלבני חמר לבניה. הם יצרו לבנים ויבשו אותם בשמש, והשתמשו בהם לבנית בתים, ארמונות ומקדשים. בהמשך למד האדם לשרוף את הלבנים בתנורים מיוחדים. תהליך השריפה מקנה להם עמידות רבה יותר. לא רחוק מטירת טוריידה התגלה תנור כזה מימי הביניים.

לבנית טוריידה השתמשו רק בחומרים מקומיים : חימר גולמי, חול ומים. החומר מהמעורבב הושם בתוך תבניות מיוחדות ועוצב לצורת לבנה. צורתן של הלבנים השתנה לאורך הדורות. הלבנים הראשונות בשימוש היו גדולות מאוד ושקלו כל אחת כ8.5 קילוגרם. במאה ה15 וה16 השתמשו בלבנים בגודל בינוני והם הנפוצים ביותר. הרעפים הוכנו בתוך תבניות מיוחדות ושטוחות, כאשר צד אחד צר יותר. כיסוי הגג מתחיל מתחתיתו כאשר מניחים את הרעפים זה לצד זה. בשורה שמעל מניחים רעף מעל כל חריץ. גג מרעפי חימר הוא כבד מאוד. משקלו של מטר מרובע של גג כזה קרוב ל100 ק"ג. במאה ה18 הובאה מהולנד טכניקה לחיפוי גגות על ידי רעפים העשויים מפח. גגות אלה היו גמישים יותר וקלים יותר, והותקנו בטירה ושמשו אותה עד השריפה הגדולה בסוף המאה ה18.
בקרבת אחד המבנים נמצאו לבני חימר מסקרנות. בלבנים הוטבעו כפות רגליהם של חיות משק :כלב, חתול, תרנגולת ועז. כיוון שנמצאו למעלה מ100 לבנים כאלה משערים שלא במקרה. יש הטוענים שזוהי חתימתו של מלבן הלבנים, אבל סברות אחרות טוענות שנדובר במשמעות טקסית : גירוש רוחות רעות, או ברכה על הבית.צבעה האדום של הטירה מקורו בחימר האדום שנמצא באיזור. בתום השחזור המקומות המהם נחפר החימר הפכו להיות ברכות הנוי של הטירה.

המגדל המרכזי
גולת הכותרת של הביקור בטירה הוא המגדל העגול המתנוסס לגובה של כמעט 30 מטר ומאפשר תצפית של 360 מעלות לסביבה. בניתו של המגדל החלה כבר בתחילת המאה ה13. בתחילה טירת טוריידה נבנתה כמבצר-מגדל. בטירות אלה מגדל גבוה וחזק ששימש הן לשמירה והן למגורים היה לבו של המבצר. מסביבו היתה חומה ובחצרו מקום לחיות משק, אספקה, גינת ירק ומבני משק.
המגדל בן ה5 קומות נבנה כך שישמש הביצור האחרון בעת מלחמה. תשומת לב יתרה הושמה לבנית החומות העבות שלו. הצד הצפוני שלו עבה יותר מהצד הדרומי, כי משם תפתח הרעה. עובי החומות הוא 2-4 מטרים.
הכניסה המקורית למגדל היתה בגובה 9 מטר, לפני הכניסה היתה מרפסת עץ. אל הכניסה הובילו מדרגות עץ, שבעת צרה אפשר היה להרוס בקלות, וכך למנע כניסתו של האוייב. הכניסה המקורית הובילה לאולם המגורים הראשי.
גגו של המגדל היה כיפה בנויה מלבנים. בצידו החיצוני של הגג נבנה מעבר לשומרים, מוקף חומות להגנה בגובה כתפיים, כך יכלו השומרים להתגונן אך גם להתקיף. מעבר זה לא שוחזר.

הקומה העליונה שמשה לתצפית על הסביבה ועל מערכת הביצורים של הטירה. הקומות התחתונות היו נמוכות מדי לצורך זה. אנחנו מבלים זמן ארוך בקומה זו. תחילה יש להשיב את נשימתנו לאחר טיפוס של שלושה מטר במעלה מדרגות עץ ומדרגות אבן צרות הצמודות לדופן המגדל. כשהנשימה חוזרת, היא נעתקת שוב למראה היופי מסביב. עמק הנהר גאויה הוא אחד העמקים היפים ביותר באיזור הבלטי ואחד העמוקים שבהם. באיזור טורידה עומקו מגיע ל80-70 מטר.

החיים בטירה
בכל רגע נתון היו מספר שומרים שהגנו על המבצר. לכל אחד היה תפקיד משלו. הצופים סרקו בעיניהם את הסביבה ובעת הצורך השמיעו את סימן האזעקה המוסכם. מפתחות השערי המבצר היו בידיהם של שומר השער ושומר הגשר. לפני פתיחת השער הם וידאו שהמבקר בעל אישור להכנס. בסוף כל יום הם דיווחו על הנכנסים והיוצאים לאחראי על מצבת המבצר (castle steward ) . הכניסה והיציאה לאחר שעות החשכה היתה רק באישור הראש הטירה (bailiff ). הכרטיסים שלנו בכניסה לטירה נבדקים על ידי שומרת נחמדה, הלבושה בגדים תקופתיים, כדי להכנס לאוירה.

לשומרים היו חובות נוספות מלבד חובות השמירה. היה עליהם לשמור על הכלא, להאכיל את הכלואים, להביא עץ לשימוש התנורים, לנקות את החומה ומסלולי הסיור בסביבתה,להאכיל את כלבי הציד ועוד. השומרים היו חמושים בחרבות מסוגים שונים, קשתות ומגינים. מאוחר יותר התחמשו ברובים. בעת מלחמה הם לבשו שריון. בזמנם החופשי הם ניקו את כלי נשקם, תיקנו את בגדיהם, תחזקו את שריונותיהם ושיפרו את כושר הלחימה שלהם. מספר ממצאים בטירה מעידים על כך שהם מצאו זמן גם למשחקים ולהימורים.

כנסית העץ

בשטח האחוזה ישנה כנסית עץ פשוטה ויפה. הכנסיה נבנתה באמצע המאה ה18 והיא אחת מכנסיות העץ הראשונות בלטביה. החפירות מראות שלפניה היתה במקום כנסיה קודמת, והאיזור גם שימש כבית קברות. הכנסיה נבנתה לאחר תקופה של מלחמות ואי שקט בהן כנסיות רבות באיזור נהרסו ונשרפו. זוהי כנסיה לותרנית. האיכרים בסביבה נאלצו להשיט בולי עץ לאורך הנהר לטובת בניתה, כמוכן אבנים וחול הובאו כדי לבנות את היסודות. מזג האויר באיזור אינו מטיב עם בנית עץ, ולכן נדרשות עבודות תחזוקה והחלפת בולי עץ. כבר מסוף המאה ה16 היתה לכנסיה קהילה, שהתקיימה עד לסוף מלחמת העולם השניה. בתקופה הקומוניסטית היתה הכנסיה חלק ממוזיאון. לפני כ10 שנים הכנסיה שופצה ושוחזרה תוך כדי שימור ושימוש בשיטות העבודה המסורתיות כגון שימוש בקליפת עץ לבנה לבידוד, שימוש בצבא מבוסס על משחת שיפון בצירוף אוכרה. כיום הכנסיה פתוחה לאירועים.

פארק פסלים

סביב לטירה ישנו פארק פסלים מטופח. הפסלים מתארים מוטיבים משירים לאומיים. לשחרה ישנו מרכיב חשוב בתרבות הבלטית. אומנם אנחנו  איננו מכירים את השירים, אבל נעים מאוד לטייל בגן הפסלים המרשים, ובמדשאות הירוקות.  הפסלים כולם פרי עבודתו של הפסל אינדוליס ראנק. Indulis Rank

מדרגות עץ מובילות אל הנהר  מקצה המדשאה. זהו מסלול המוקדש לפסל הלאומי. המשפחה מסרבת להצטרף ואני יורדת קצת במורד המדרגות. הליכה על מדרגות עץ בתוך היער השקט היא מאוד נעימה ומענגת. היער מצל מחום השמש, אבל לח מאוד.  אני מחליטה לא לשים את סבלנותם של המתבגרים למבחן כבר ביום הראשון של הטיול, ומזדרזת לחזור על עקבותי. אני מגיעה לראש המדרגות כמעט חסרת נשימה – מי אמר שלטביה שטוחה?

מידע שימושי

אתר טירת טוריידה כולל מידע מפורט על הטירה וההיסטוריה שלה.

בסביבה הקרובה ישנן עוד שתי טירות שאפשר לבקר בהן. טירת סיגולדה ממוקמת ממש בעיירה, וטירת צ'סיס מרוחקת כ40 דקות נסיעה. בטירת צ'סיס ישנו אגב עם שייט, והפעלות המיועדות לילדים צעירים יותר כגון משחקים בסגנון ימי הביניים.

בחרנו לבקר בטירת טוריידה כיוון שהיא מציעה מספר דברים בשטחה. מלבד הפארק היפה, הכנסיה והטירה ישנם גם מבני משק, נפחיה ותערוכה קטנה על הליבונים. לעולם אי אפשר לדעת מה  יתפוס את ליבם של המתבגרים.

בילינו בשטח הטירה כשעתיים, עד שהמתבגרים נעשו רעבים.

פארק חבלים

חלקו השני של היום מוקדש להוצאת אנרגיה ואדרנלין לטובת המתבגרים. במרחק נסיעה קצר ישנו פארק חבלים בשם מזקאקיס. המתקנים כוללים 4 מסלולים ברמות קושי שונות, ושתי אומגות. הפארק ממוקם על מדרון עם תצפית יפה אל הנהר. לכולנו זהו ביקור ראשון בפארק כזה. תחילה תדרוך תפעול ובטיחות קצר מפי המדריך. לאחר מכן  מבחן מעשי הכולל מסלולון בו המדריך בוחן ומוודא שהפנמנו את כללי הבטיחות. העוברים בהצלחה

מורשים לגשת למסלול.

מתחילים במסלול הקל. הילדים מתקדמים במהירות תוך עזרה הדדית ביניהם. אני עושה את צעדי הראשונים במסלול, ותוהה האם גילי המופלג הוא הזמן הנכון להתחיל בפעילות חדשה מסוג זה.  זהו מסלול חימום הכולל הליכה על רשת, על קורות תלויות ומחוברות ביניהם בחבלים, הזדחלות דרך חבית תלויה, והליכה על חוטי תיל עבה. לעומת מסלול המכשולים, האומגה בסופו נראית קלה ומשחררת. אוקיי, את המסלול הראשון עברתי . ממשיכים.

המוזיקנט נהנה מכל רגע. זה הגיל הזה שבו היכולות הגופניות הן כמעט בלתי מוגבלות. הוא נהנה מהאתגר, מהפעילות הגופנית, ומהעובדה שהוא מפצח עוד ועוד שלבים.  למורת רוחו הוא קיבל על עצמו את תפקיד בכור הילדים. הנערה, אחותו הבכירה, נשארה לשמור על המולדת בתוקף תפקידה. הוא כעת משמש מושא פניות לעזרה מאחיו ומדגים בשקט ושלווה לאחותו הקטנה. בצעירותה היא היתה חסרת פחד אבל איכשהו עם המודעות העצמית שמסמנת את תחילת ההתבגרות גם הרגש הזה צץ ועלה. יללות האימה שלה מהדהדות היער, ונענות בקולו הבוטח והמרגיע של אחיה. הגיק, בעבר הכריז שהוא שונא טבע ופעילות גופנית, עסוק מכדי לשים לב שבדיוק עכשיו הוא מבצע את שניהם. מסלולי המכשולים האלה דורשים פעילות גופנית אינטנסיבית : כוח, סיבולת, גמישות, קואורדינציה ושיווי משקל.  וכל זאת בין עצי היער המשקיף אל הנהר. קולות שונים ומשונים בוקעים מפיו וכוללים את כל המנעד החל מיללות פחד, דרך קללות, וכלה בשאגות שמחה על סיום מוצלח של שלב.

קופים, אני אומרת לעצמי, כולנו קופים. רק להסתכל עלינו ולראות שדרווין צדק.

ככל שאנחנו מתקדמים בקושי של המסלולים המקטעים נהיים מסובכים יותר, מאתגרים יותר, וגבוהים יותר מהקרקע. אלמלא ילדי עברו לפני, לא הייתי מאמינה שאפשר בכלל ליצור אנושי לעשות זאת.  קחו למשל מקטע שהוא כל כולו פיסת בד עבה מתוחה בין שתי פלטפורמות. רוחב הבד אינו עולה על רוחב קו רגלי. חבל עם גלגלת אמור להיות  מה שאאחוז בו, עד לסיום המיוחל.  או דמינו לכם שני חבלים מתוחים בין פלטפורמות ועליהם מחוברים שלבי עץ של סולם במרחקים משתנים. כן, כל העסק מתנדנד עם כל כל צעד, יתרה מכךבשלבים הולכים ונהיים צרים. ברכבי הרים ומתקני טלטול למיניהם הדרך שלי להתמודד עם הפחד היא פשוט לעצום עיניים, עד שזה יעבור. אבל כאן , כשכל התקדמותי תלויה בהצבה נכונה של כפות רגלי במקום הנכון, אני נאלצת לפחד בעיניים פקוחות לרווחה !

האדרנלין וכל אותם כימיקלים המופרשים במוח בזכות הפחד, ההתגברות, וההצלחה מסתירים את הצרכים הבסיסיים, רעב, צמא ועייפות. אבל לא לעולם חוסן. לפתע משתלת עלי עייפות . עייפות היא מתכון בטוח לטעויות ותאונות. טעות ראשונה אני עושה, כשאני שוכחת להתיר את אבזמי האבטחה מהפלטפורמה לפני יציאתי לאומגה. החטוים נמתחים, אני נעצרת ונשארת תלויה בין שמיים וארץ. אין איש אחרי, אז איש אינו יכול לשחרר את האבזמים. אני נאלצת לגלגל את עצמי חזרה בכוחות הידיים ולשחרר את האבזמים. את הטעות השניה אני מגלה כשאני כבר מתחילה לגלוש.  אני גולשת במורד החבל, ושמה לב שידי לא מונחות נכון על הגלגלת ואני מתחילה להסתובב סביב עצמי. נסיון לתקן מסתיים בכך שמשקפים מחליקות ממקומם על הראש.  בתושיה לא מוסברת אני מצליחה לתפוס אותם בין הראש לכתף. ההטעות השלישית שלי היא בנחיתה לא נכונה על פלטפורמת הסיום. הגלגלת חוזרת אחורה, ואני מוצאת את עצמי תלויה בין שמים לארץ. אין ברירה יש למשוך את עצמי במעלה החבל בעזרת כוח ידיים, עד לפלטפורמה. בפעילות הרפתקנית הסוד הוא לדעת מתי להפסיק. זה בדיוק זמן נכון בשבילי לרדת מהעץ הגבוה שאני נמצאת עליו (פשוטו כמשמעו) ולהמתין לצעירים במקום יציב.

כל הקופים שבים לבסיסם בשלום.

התאהבתי בסוג הזה של פעילות, משלב אתגרים גופניים עם אתגרים חשיבתיים, עם קורטוב התגברות על פחד. אין כמו יציאה מאיזור הנוחות להוסיף עניין והנאה. מבחינתי פארקי חבלים יכנסו מעתה לכל טיול משפחתי .

בחרנו בפארק הזה בעיקר משום שהוא נמצא ממש בתוך העיירה סיגולדה, ויכולנו להגיע אליו בנסיעה קצרה מהטירה. סיבה נוספת היא שהוא מבוסס על חבלים בלבד ואין בו פעילויות אחרות שיסיחו את הדעת.

פארקי חבלים נוספים באיזור:

אוזולקאלנס – באיזור צ'סיס

טרזן – באיזור סיגולדה הכולל פעילויות נוספות מלבד חבלים ולכן גם יקר יותר.

פארק חבלים ליד ולמירה. שיש לו גם מסלול רגלים יחפות.

אטרקציה נוספת שנראתה מענינת אבל פתוחה רק בסופי שבוע היא מסלול מגלשות הרים בו ישובים בקרוניות.

סיגולדה – אטרקציות ופעילויות נוספות באיזור

היום היחיד שהקדשנו לעיירה סיגולדה אינו מספיק, אפשר וכדאי לבלות בעירה  מספר ימים.  העיירה כולה נמצאת בלב ליבו של יער ולצד הנהר  וישנם מסלולי הליכה מסודרים היוצאים מננה.

נקודות התצפית הטובות על סיגולדה והסביבה מפורטות כאן.

יש אפשרות לחצות את הנהר בעזרת רכבל ולצפות בנופים. קטע הנסיעה הוא קצר.

כיכר מקלות סבא – איזור סיגולדה מתגאה ב"מקלות סבא" שנעשים כאן. לכבודם הוקמה כיכר צבעונית.

מגלשות בוב – מגלשות מהירות כשיושבים במעין מכוניות. נשמע אידיאלי עבור טיול עם מתבגרים, אבל פתוח רק בסופי שבוע.

מסלולי הליכה –  מידע מפורט על מסלולי אופניים ומסלולי הליכה באיזור אפשר לקבל בלשכת התיירות הנחמדה שנמצאת ליד תחנת הרכבת במרכז סיגולדה. להתרשמות אפשר לקרוא על מסלולים בקישור הבא.

במסגרת ההכנות ניתן למצוא בקישור הבא מידע מעניין.

בית קטן עם סאונה

מכל מקומות הלינה שישנו בהם בית הנופש ששכרנו באיזור הפארק הלאומי גאויה היה המוצלח והאהוב ביותר על בני המשפחה.

בית עץ קטן, בעל שתי קומות, גלריה ,מרפסות וסאונה ממוקם היה על אי פיצפון בתוך אגם קטן. גשר עץ קטן עם מעקות חבל מוביל מהחניה אל הבית.   הילדים התמקמו לפי בחירתם בשני החדרים בקומה העליונה ואילו אנחנו בחדר משלנו בקומה התחתונה.  מטבח מאובזר היטב שימש לנו להכנת ארוחות ערב ובוקר כיד המלך.  הקפצית הגדולה, סירת הפדלים והסירה הקטנה שמשו את המתבגרים להוצאת עודפי אנרגיה, גם אחרי יום אקטיבי במיוחד.

התקבלנו בסבר פנים לבבי מאוד על ידי בני המשפחה. זוג הורים עם בתם הבוגרת. בית הנופש הוא מקור פרנסתם. הבת מדברת אנגלית טובה, הוריה כמעט ולא. כשגילו שאני מדברת רוסית הם ממש שמחו לערוץ התקשורת הנוסף שנפתח. בחצר שלהם הם מגדלים פירות וירקות ופרחים. הסופרמרקטים במרחק נסיעה קצר מהמקום שלנו מלאים כל טוב, שפע פירות וירקות במחירים שלנו הם נראים זולים. אבל עבור המקומיים זה יקר – כל מה שהם מגדלים זה למאכל: תפוחי אדמה, ירקות שורש, בצל, תבלינים, גרגירי יער למינהם. אנחנו מזומנים בלבביות לבוא ולקטוף כאוות נפשנו.

לטבית היא השפה המדוברת כיום בלטביה. הצעירים שנולדו אחרי נפילת הקומוניזם דוברים אנגלית. בעבר כולם אולצו ללמוד  רוסית. הרוסית בפיהם של ההורים אינה טובה במיוחד, אבל זוהי דרך לתקשר ובעלת הבית שמחה לדבר איתי ולספר לי קצת על החיים כיום בלטביה. קשה, קשה מאוד היא אומרת. הצעירים עוזבים, הממשלה לא משקיעה . אין עבודה. הם מתפרנסים מהבית הזה. בקיץ יש אורחים רבים, אבל בחורף קשה. כמעט שלא באים, רק מדי פעם לטובת מסיבה.

סמוך לבית הקטן ישנה סאונה. אחרי ביקור במעינות החמים והטבעיים של איסלנד, אנחנו נוטים לראות בסאונה כאחותה הקטנה והעניה של בריכות מים חמים בטבע. כשבעל הבית קם מכסאו התמתח ואמר שהוא הולך לקטוף לנו צמחים ריחניים לצרור  הסאונה, הבנו שאנחנו הולכים לקבל כאן סאונה מסורתית ואמיתית.

את הסאונה יש להכין מבעוד מועד. זוהי סאונת אדים. את האח מבעירים כשעתיים לפני תחילת היומוש. החדר הקטן ספון העץ מתחמם. מעל התנור יש אבנים, שהם סופגות חום ושומרות אותו לזמן רב, על האבנים האהל יש להשפריץ מים, שמיד יהפכו לאדים. זרי הצמחים הריחניים נטבלים במים ומנוערים אל הקירות, האבנים, והספסלים – עם טיפות המים מתפזר גם ריחם הטוב.  כל אותם קטעי סרטים שראו הילדים בהם מצליפים עם הזרים והם נהיים רלונטיים מתמיד. הם פותחים בסשן של הצלפות הדדיות,מלאות צחקוקים, צעקות וגניחות. אנחנו ההורים נמצאים שם כדי לודא שההצלפות לא יתגלגלו לכדי סגירת חשבונות.

בתדרוך שלפני בעלת הבית מראה לנו את המזח הקטן הצמוד לסאונה ואת הסולם המוביל למים. הרעיון הוא לעשות סבבים של שהיה בחום של הסאונה, ולאחריה קפיצה למים הקרים. המים הקרים קרים מדי אפילו לטעמם של המתבגרים,ואנחנו מסתפקים במקלחת , בה אפשר להוסיף טיפין של מים חמים.

עוד על הבית

בבית ישנם שלושה חדרי שינה, שניים מהם בקומה העליונה . חדר שירותים אחד ומקלחת אחת.  החדרים קטנים. המטבח מאובזר היטב וכולל כל מה שנדרש  לבישול.  סלון גדול ומרוח ובו שולחנות .

המתקנים בחוץ כוללים אמצעים למנגל, סירה וסירת פדלים לשיט באגם הקטן המקיף אותו, טרמפולינה, ארגז חול ונדנדה.

הבית יכול להתאים גם לשתי משפחות.

בשטח הבית ישנה באר מים שעדיין פועלת. בעלי הבית מעדיפים את המים מהבאר מאשר מהצינורות. זה די נחמד לשלוח את הילדים לשאוב מים 🙂

קישור לבית דרך אתר בוקינג