אצני פריסקייל כובשים את הזויתן

כבר כמה שנים פועלת במקום עבודתי קבוצת ריצה. הקבוצה החלה כיוזמה אישית של שלושה חברים שהחליטוו לרוץ ביחד בסביבת העבודה, הלכה וצברה לה שותפים נוספים, עד שהחברה העמידה לרשותינו מאמן . אופיה של הקבוצה הזאת מגוון : הקבועים המרתוניסטים והטריאתלטים המשוגעים לדבר, והמזדמנים כמוני שנזכרים לרוץ רק כשטרק חדש באופק.  ישנם ותיקים שחצו כבר מזמן את גיל החמישים, וסטודנטים צערים ונמרצים. נשים וגברים. כולם מוזמנים ומתקבלים בברכה ובפרגון. עקב סגירת מקום העבודה, גם קבוצה נפלאה זו תתפרק. כל אחד ילך לדרכו, לעבודתו החדשה. כשהועלתה ההצעה לערוך טיול משותף, החלטתי להצטרף כדי להנות מהטיול, מהחברה, ולתעד רגעים אחרונים של כיף משותף.

 

 

 

 

נחל זויתן הוא נחל איתן שאורכו 26 ק"מ. תחילתו ברכס בשנית מהצטרפות זרימתם של מספר מעינות קטנים לאפיק אחד , סופו של הנחל הוא בבריכת המשושים. לכל אורכו של הנחל מפלים ובריכות ולכן הוא אחד הנחלים היפים והפופולריים. בשמורת יהודיה בהמלצות למסלולים מחולק הנחל לשלושה חלקים  : מסלול זויתן עליון , מסלול "הנקיק השחור " המיועד רק לסנפלינג,  ומסלול זויתן תחתון שניתן לסיימו במשושים.  ערב קודם לנסיעה נופלת ההחלטה על קטע הזויתן התחתון עד למשושים , מסלול של כ 8 ק"מ המוגדר קשה ולוקח כ6 עד 7 שעות הליכה .

 

 

התכתובת בקבוצת הווטסאפ שבימים כתיקונם עוסקת במרחקים, ריצות ארוכות וקצרות וסטים של תרגילים, ערב קודם לטיול כמרקחה. שיבוץ למכוניות, נקודות איסוף, ציוד, מים, שעות יציאה. א' וד' נציגי מחלקת הלוגיסטיקה שאמונים שנים על רכש, אספקה ואירגון כבר ניהלו מו"מ עם הספקים, תקתקו רכישה של מזון לארוחת הבוקר המסורתית ואחסנו מבעוד מועד בארגזים במקררים. א"ר  בעבודתו כותב תוכנה מתוחכמת לבדיקת שבבים (וריפיקטור בשפתנו), ומרתוניסט בשעות הפנאי, עדין לא רגוע: מה עם הביצים? שכחנו ביצים?  המרתוניסטים ללא ספק רצים על קיבתם.

"אנחנו קבוצת ריצה " מחווה ר' , מנהל פרוייקט, את חוות דעתו על ההערכות בווטסאפ הקבוצתי, "כולנו מיטיבי לכת, בטח נסיים קודם " שנים של ניהול למדו אותו שתמיד ניתן לצמצם זמנים. אני קצת חוששת מתחזית מזג האויר המבטיחה שרב, ומציעה להעזר בעצת המקומיים. כלומר נגיע לחניון ונשאל את אנשי הגן הלאומי . האמת  ? אני קצת חוששת לקצב והאם אעמוד בו ומכריזה מראש, שאם החברה רוצים בלוג על הטיול, אני חייבת עצירות לתמונות. כולם זורמים.

מיד לאחר שאנחנו משאירים את חדרה מאחור, אני מבינה שיהיה יום טוב . הכל ירוק מסביב: הכרמל מרחוק , השדות עד לים, אפילו שולי הדרך . הירוק הזה תמיד מפתיע אותי מחדש. איך הוא צץ לו פתאום ומכסה את הכל. כל אותם כבישים, מסלולים ומראות שיגרתיים ומשעממים לאורך כל הדרך נראים לפתע מלאי חיים ומרתקים . זמן שאול , תקופה קצרה כל כך, והירוק הופך לצהוב. מי שהתמהמה  – פספס.

 

סמוך לטבריה אנחנו זוכים להציץ על מראות נפלאים של אגם הכנרת, כתם כחול בתוך הירוק מסביב. מראה פסגת החרמון על השלוגיות המרהיבות שסביבה ממש מרחיב את הלב. בימים ירוקים אלה הארץ שלנו היא הכי יפה בעולם וכל פינות החמד שלה כל כך קרובות. מי בכלל צריך חו"ל?

 

 

קצת אחרי השעה 9:00 אנחנו מתיצבים בשער חניון יהודיה. הראשונים שמגיעים שולפים את ארגזי האספקה ומתארגנים לארוחת הבוקר. מצרכים נוספים עוד יגיעו בדרך. חלוקה זריזה לתפקידים ואחריויות ואנחנו מתחילים לעבוד. ביצועים, איכות ללא פשרות, יעילות , שימוש בכלים מתקדמים – כל אותם עקרונות שמלווים אותנו בעבודה במשך שנים- באים גם כאן לידי ביטוי . חביתות כבקשתך מוקפצות מעל גזיה, סלט קצוץ דק נחתך בעזרת סלייסר , הלחם והפוקצ'ות כבר הגיעו חתיכים מראש מהמאפיה.  רוח קרירה מנשבת, אנחנו כאן כמעט לבד בכל הירוק הזה. יהיה יום נפלא !

 

 

ג' מהנדס מומחה בכל ה"וודו " הזה שגורם לאלקטרונים במיליוני הטרנזיסטורים של השבב להגיע ליעדם בזמן הנכון – backend  קוראים לזה בעגה המקצועית – עוזב לרגע את חיתוך התבלינים ומעיר מהגיגי ליבו  : " 26 שנה אני עובד, ומעולם לא לקחתי יום חופש כדי לצאת ככה לטיול עם החברה . איך ? איך לא עשינו את זה קודם ? " כן, כאלה אנחנו  דור הדינוזאורים. אנשים חרוצים, מדוייקים, שמקיעים את הנשמה בעבודה. אולי טוב שנטרקה לנו ככה הדלת ? זמן לחשב את מסלולינו מחדש, ואת סדר העדיפויות . אולי הגיע הזמן ללמוד קצת מהדור הצעיר, דור הY הנהנתן?

 

דודו מדריך הקבוצה, זה שאחראי באימונים כהרגלם על התרגילים, על האתגר, על בנית המאמצים, על העידוד ועל ההצלחה של רבים בקבוצה לשרוד קילומטרים רבים ועוד להינות מזה, לוקח גם הפעם את תפקיד המבוגר האחראי. הוא חוזר מבדיקה אצל עובדי המקום ובפיו בשורה מרה: רק אם ממש עכשיו נכנס למסלול יותר לנו  לעשות את המסלול האתגרי. ולא – נאלץ להסתפק במסלול הקצר.

חובבי אתגרים ככל שנהיה, איש לא מוכן לותר על ארוחת הבוקר . אוקיי אז נזרום , נוריד מהלך, באנו לפה בשביל להיות עם החברה ולהינות מהנוף. לאחר ש"נוקו" קערות ההגשה, חוסלו החביתות, נשתו כמה סבבים של קפה ותה אנחנו יוצאים סופסוף לדרך. דודו, המבוגר האחראי בראש ואנחנו אחריו. עצי האלון מלבלבים בירוק , נטועים בתוך שדות מוריקים . מתחת לסלע מבצבצות רקפות. איזה יופי הטבע הזה!

עוד זמן קצר ומפרק ארוך בחיי רבים מבני הקבוצה ישארו רק זכרונות. אז רוצים עוד תמונה אחת למזכרת של כולנו ביחד. אין איש שיצלם את תמונתינו, אין חצובה אבל לא ניתן לבעיות קטנות אלה להסיט אותנו מהמטרה. ש' שתמיד שופע יוזמות ורעיונות , ומ' מהנדס התוכנה בעזרת כמה אבנים ומקלות מהנדסים לנו פתרון.

 

קירות הואדי מכוסים בירוק, ערפילים קלים מכסים את הגבעות באופק, העשב מנוקד בפריחה. המראה דרמתי ויפהפה. מסלול משולט ומוסדר היטב מוביל אותנו אל המים . "לא שומעים מים!" צועק לנו א"ר ומזכיר לנו לשתות.

דודו מסב את תשומת ליבנו לצמח ממשפחת הלופיים שפורח. הלופיים ידועים בריחם המסריח המושך אליו זבובים וחיפושיות. שיטת ההאבקה מתוחכמת: תחילה מבשילים הפרחים הזכריים. הזבובים שנמשכו לריח נכלאים בפרח ליום יומיים, עד שיבשילו הפרחים הנקביים ואז הם משוחררים כדי להאביקם. כך יואבקו הצמחים הנקביים עם אבקה זכרית בזמן. אני לא יכולה שלא להשוות את טקטיקת הלופיים לנהוג בחברות ההיטק : במרכיב השכר תמיד מוצעים אופציות או מניות, שהזכות להשתמש בהם מבשילה עם הזמן בפרקים קצובים ועל מנת להינות מהמענק עד תומו חייב המהנדס לעבוד לפחות את פרק הזמן עד להבשלה. כך גם אנחנו המהנדסים נכלאים בכלובים של זהב, יש מי שאומר. מכאן והלאה נזרקים לאוויר השוואות שונות של המהנדסים לחיות. מגדיל לעשות ש' האמון על האסטרטגיה המחלקתית המזהיר מפני גורל ההיטק הישראלי אם החברות לא ילמדו להביא פרוייקטים רווחיים : "אף כבשה לא מתה מוות טבעי" הוא מפיל עלינו נבואת זעם.

במהרה אנחנו מגיעים אל הברכה הראשונה ואל מפל קטן ויפה. המים קרים אבל היום חמים, ויש מי שמעיז ונכנס למים. הטבע עושה את שלו ותחושה נפלאה של נינוחות משתלטת עלינו. א"ג העוסק כבר שנים בארכיטקטורה  של שבבים לתחום wireless איש גבוה ודקיק חובב טיולים בעולם, שולף מתיקו שקית פירות. הוא שואל אם מישהו רוצה תפוח ירוק ומיד מעורר גל של בדיחות. התפוח הירוק הוא סמלה של חברה ידועה ומצליחה בנוף ההיטק , חברה שמצד אחד מפתה לעבוד בה אבל מצד שני מסתובבות עליה שמועות שבה עובדים כל כך קשה עד שלא רואים יום. הבדיחות והרוח הטובה מסתירות חשש קל שמקנן ברובנו: מה יהיה במקום העבודה החדש? מעבר לתפקיד ולשכר חשוב כל כך מי הם האנשים סביבך. זה מה שעשה לנו את העבודה במקום הנוכחי, ובגלל זה בעצם נשארנו כל כך הרבה שנים.

 

המבוגר האחראי שם עין על השעות ומזרז אותנו להמשיך. השביל כעת ממשיך לאורך ערוץ הנחל. כאן ניתן לראות מעט צורות של משושים. המצולעים האופייניים נוצרו תוך כדי התקררות זרמי לבה לאחר התפרצות געשית. צורת המצולע המשוכלל מתקבלת כאשר פני הלבה מתקררים ומתכווצים, לעומת פנים הלבה אשר עודו לוהט ומוסיף לנוע. הבדלי הטמפרטורה בין החלק החיצוני והפנימי של הלבה גורמים לסידוק המעטה החיצוני. בהמשך, מהתפתחות סידוק זה נוצרת צורת המצולעים המשוכללים הנחשפים בערוצי הנחלים. צורתם של המשושים מובהקת יותר בקטעים אחרים של הנחל , ובבריכת המשושים אבל גם כאן המראה יפהפה.

אנחנו הולכים הליכה נינוחה ונעימה. השיחה מתגלגלת. מנהל הפרוייקט חד חידה " יש לכם תשעה כדורים כאשר אחד מהם כבד יותר מהאחרים, עליכם למצוא בשתי שקילות מאזניים את הכדור הכבד" שבעקבותיו מתפתח דיון . החידה הזאת היא לא סתם חידה, לפעמים שואלים כדוגמתה בראיונות קבלה לעבודה. אני חייבת להודות שהקטע הזה של לחזור לראיונות העבודה הטיל עלי פחד. זה בכלל לא משנה כמה נסיון יש לך, מה הידע שצברת, עם אילו בעיות התמודדת. המשוכה הראשונה שעליך לעבור בדרך לקבלה לעבודה הוא הראיון. ובראיון יכולים לשאול אותך כל דבר. שאלות מימוש שונות, חידות לוגיות, לתאר פרוייקט. לעיתים התעוררה בי התחושה שלא ברור לי מדוע מחפשים מהנדסת עם עשרים שנה נסיון, שהרי את השאלות האלה ידעתי לפתור כבר לפני 20 שנה כבוגרת הטכניון . "אני רואה שמצאת עבודה מוקדם מידי ועוד לא מיצית את חווית הראיונות ! " אני נוזפת בו וכולם צוחקים. עכשיו חודשיים אחרי הכרזת הפיטורים מרבית האנשים כבר מצאו עבודה, או נמצאים בתהליכי קבלה מתקדמים. אבל כשהוכרזו הפיטורים רבים מאיתנו דאגו מאוד. ההיטק היא תעשיה צעירה כך אומרים כולם, אז מי צריך כאלה  שעברו את גיל הארבעים .. אז מתברר שהתעשיה הזאת גם היא מתבגרת וכיום יש מקום גם ל"זקנים".

(פתרון החידה מופיע בסוף הרשומה )

לעיתים הדרך עוברת ממש על הסלעים כשרק יתד או בליטה מאפשרת הצבת כף רגל. בימי שבת או כשמטיילות קבוצות גדולות נוצרים כאן פקקים, אבל אנחנו לבד וביום חול חולפים על הקטע החויתי הזה במהרה. עוד ועוד מפלים ובריכות נגלות לנו. גם על הקירות ניתן לזהות משושים.

פינת חן נוספת מתגלה בעין נטף : זהו מפל המטפטף טיפות טיפות על פני הסלע. המים חמימים כאן ונעימים. וזהו מקום יפה לקפה. גזיה נשלפת, ואיתה כיבודים. מ'  מהנדסת תוכנה ותיקה ומוערכת, שכבר שרדה מעברים ותהפוכות ארגוניות, נראית כנערה עם תסרוקת תלתליה , עיניה המאירות וחיוכה המתמיד, שולפת קופסת עוגיות נפלאות מעשה בית. לא ידעתי שאת גם אופה, אני מציינת. העבודה המקצועית שלנו חושפת רק פנים בודדות מהאישיות שלנו. אנחנו כל כך מוכווני ביצוע, לוחות זמנים וטכנולוגיה, שצדדים אחרים של האישיות שלנו נחבאים.  שנים של עבודה ביחד אמנם יוצרות קשרים וחברויות אף מעבר לשעות העבודה, אבל די ביציאה קטנה אל מחוץ לגבולות המפעל ומתגלים דברים חדשים ונחמדים על אנשים.

 

ככה מסביב לקפה זה זמן לסיפורים, ולקצין הרכב שלנו יש בשפע. רכב הליסינג, עוד אחד ממיתוסי נפלאות ההיטק. מהנדסי החברה אמונים על פתרון בעיות הנדסיות במחשב, אבל כשמדובר ברכב לעיתים תכופות אזלת ידם נכרת. קצין הרכב יודע לספר על טלפונים בכל שעות היום והלילה בהם הוא נדרש לסייע, לתמוך, לייעץ ,לתת אוזן קשבת ופתרונות מעשיים לבעיות רכב קטנות כגדולות, הסתבכויות עם המשטרה ואפילו גניבות.

המבוגר האחראי, שוב מפר את פטפוטינו ומזרז אותנו להמשיך לצעוד. שהרי נקבע לנו זמן במסעדה לארוחת צהריים מאוחרת. המסלול עכשיו ממשיך בסבך צמחיה ומוביל אותנו במעלה קירות הואדי אל הרמה ממנה התחלנו. משם שוב דרך הירוקת שכעת רועים בה סוסים ופרות.

המסעדה הנבחרת, לאחר המלצות היא מסעדת רודברג בישוב "ליבנים" המרוחק מרחק נסיעה קצר. גם כאן הדרך מובילה אותנו בין גבעות מוריקות. המסעדה נמצאת בקומה השניה ומשקיפה לנוף, גינת הירוקים והתבלינים ההידרופונית מיד מוצאת חן בעיני. מנת הדגל של המסעדה היא ארוחת טעימות הכוללת מיני מנות פתיחה, לחמים, שתיה קלה, יין, וטעימה מחמש מנות עיקריות.

 

גם הצמחונים לא מקופחים וישנם מנות עיקריות במיוחד בשבילהם. לאחר ש א' מהלוגיסטיקה והרכש מנהלת מו"מ קשוח לשיפור עמדות בתחום היין, אנחנו פותחים בארוחה.  מנות הראשונות אכן מגוונות וטעימות  מיני סלטים וממרחים ולחמניות מתונות, אליהן מצטרפים קבבונים ופלאפלים.  אחר מכן מוגש לנו כדור דג ברוטב צ'ילי ולאחריו  כדור סורבה להעברת הטעמים .

בין לבין אנחנו משיקים כוסות לחיים, למזל טוב, ולדרך החדשה שכל אחד מאיתנו פונה אליה.  אחר מכן מוגשות המנות העיקריות כל אחת צבעונית ומעוצבת מקודמתה.

גימיק נחמד של המסעדה הוא מסך טלויזיה המקרין את המתרחש במטבח ואנחנו צופים בשף ועוזרו המסדרים את המנות בענין ובעשעוע , ולקראת הסוף בבהלת מה . "תראו!" , זועק מנהל הפרוייקט מתישהו בין המנה השניה לשלישית, הם מכינים עוד מנות  – איך נוכל לאכול את כל זה ?". דוקא מ' איש התכנה מוכן לקבץ אליו את כל הסטייקים. חכה, חכה לא רחוק היום ואתה תאכל רק תפוחים …

המלצרית החביבה לא מותרת לנו על הקינוח, שגם הוא מוגש כטעימות.

 

המשימה האחרונה שלנו להיום היא להגיע בשלום הביתה. תוך שיחה עירנית במכוניות גם בה אנחנו עומדים בהצלחה.

תודה לכם חברים על יום נפלא, בהצלחה בהמשך בואו נשמור על קשר!

 

פתרון החידה:

מחלקים את תשעת הכדורים לשלוש קבוצות, כשבכל קבוצה שלושה כדורים. שוקלים על מאזניים שתי קבוצות של כדורים. הכף הכבדה יותר מכילה את הכדור הכבד. אם המאזניים שקולים הקבוצה השלישית מכילה את הכדור הכבד. עד כאן זוהי השקילה הראשונה.

כעת יש למצוא את הכדור הכבד מבין שלושת הכדורים. שוב בוחרים שניים ושוקלים. אם המאזנים שקולים  – הכדור השלישי הוא הכבד, אחרת זהו הכדור על הכף הכבדה. זוהי השקילה השניה.