אנחנו חוזרות לשקט של האכסניה בשעות אחר הצהריים המוקדמות, ופוגשות את צוות האכסניה עסוק בהכנת המקום לגשם. כמה דלתות וחלונות נאטמים בניילונים עם סרטי הדבקה. צפוי גשם חזק מאוד הם מבטיחים לי. הונג קונג נמצאת באיזור טרופי עם סיכוי סביר לטייפונים. על לוח המודעות באכסניה ישנו שלט המסביר איך צריך להתנהג במקרה של אתראת גשם בעוצמות מסויימות או טייפון.ב1906 פגע צונמי באי, ונהרגו בו 10000 איש. נו טוב, אני עומרת לעצמי – לפחות אנחנו על פסגתו של הר. ואכן, סמןך מאוד להגעתנו, נפתחות ארובות השמיים וגשם אדיר ניתך ארצה. אני מודה לבתי על עייפותה שהביאה אותנו לאכסניתנו בזמן .
הונג קונג הוקמה כמושבה בריטית באמצע המאה ה19 , כקולוניה ונמל, לאחר מלחמת האופיום הראשונה עם סין. בעת הקמתה לא היה שם הרבה מעבר לכפר דייגים קטן. סין היתה סגורה למערב במשך כ400 שנה, אך במאה ה18 חזרה לסחור. סין החל לסחור עם בריטניה ויצאה משי ותה ותמורתם הסכימה לקבל רק כסף או זהב. התה הפך למצרך כל כך נדרש בממלכה, עד שהתשלום עליו כמעט רושש את הממלכה. הפתרון לבעיה היה אופיום, שבאותה תקופה עשירי סין נהגו להסניף אופיום מדי פעם. הסוחרים הבריטים ספקו אופיום, שנוצר בשטחי בנגל שתחת שליטתם, שתמורתו קבלו כסף. תמורת הכסף יכלו לקנות מטעני משי ותה. כך נוצר המשולש: אופיום – כסף –תה . לאחר שצריכת האופיום שהפך זמין יותר ויותר, הפך לבעיה תפקודית בממלכה אסר הקיסר על המסחר בו. עקב סירובה של סין לאפשר לבריטים לסחור באופיום באזור, פתחה בריטניה במלחמה שכונתה מלחמת האופיום הראשונה. המלחמה הסתיימה בניצחונה של בריטניה, וסין אולצה לחתום על הסכם משפיל שכונה חוזה נאנקינג, בו ויתרה ב-1842 על שטח הונג קונג לטובת בריטניה לצמיתות. במקום הוקמה מושבת כתר בריטית, שכונתה בשם "העיר ויקטוריה". עשרים שנה אחר כך ב-1860, פתחה בריטניה במלחמה נוספת – מלחמת האופיום השנייה. גם במלחמה זו יצאה בריטניה כשידה על העליונה, ולקחה אליה את שטחי קאולון, בהסכם שנחתם בועידת פקין. ב-1898 אילצה בריטניה את סין להחכיר לה שטחים נוספים ל-99 שנה. שטחים אלו כונו הטריטוריות החדשות. הונג קונג הוכרזה כנמל חופשי כדי לשרת כעיר סחר לאימפריה הבריטית. הוקמו מוסדות חינוך ברוח בריטית. לקהילה הסינית שגרה באזור, היה אך קשר מועט עם האוכלוסייה האירופאית העשירה. ב1982 כאשר התקרב קיצו של חוזה ההחכה, נפתח מו"מ בין בריטניה לסין, בו הוחלט על המעמד המיוחד של סין הונגקונג. ויתרה בריטניה על שליטה בכל המושבה, החל ממועד פקיעת החכירה על הטריטוריות החדשות, ואילו סין הבטיחה לתת מעמד מנהלי מיוחד באזור ולהותיר על כנו את הקפיטליזם בהונג קונג, תחת הכותרת "מדינה אחת שתי שיטות". וכך ב1 ביולי 1997, הוחזרה הונג קונג לסין- ואירוע זה נחגג השנה, בפעם ה17. בתהלוכות אני צופה בטלויזיה , כשבחוץ יורד גשם. מנגד ישנם בשנים האחרונות זרמים של תושבי הונקונג שמתנגדים להחזרה לסין, ואף הם מקיימים מצעד מחאה משל עצמם. גם תמונות אלה משודרות בטלויזיה המקומית.
באחד הטיולים שלנו, מטעמי מחיר, התודענו לאפשרות הלינה באכסניות של רשת YHA – הן אמנם נקראןת אכסניות נוער, אבל מתאכסנים בהן גם משפחות ואפילו סבתות. רמת האכסניות משתנה ממקום למקום, אבל ניתן למצוא את הדירוג שלהן באתר הרשת. באופן כללי עיצוב החדרים מינימליסטי ופונקציונלי. בחלק גדול מהאכסניות ניתן להזמין גם חדרים עם מקלחות ושירותיים פרטיים לזוג . הקבלה מתופעלת בד"כ על ידי חברה צעירים ואנרגטיים, שישמחו לספק מידע ולסייע בכל שאלה. לעיתים קרובות האכסניות ממקומות במיקומים מעולים, כאלה שבהם מלון הוא מעל לתקציב שלי ( למשל אכסנית אגרון בירושליים , במרחק כמה בנינים ממלון המלך דויד).
היתרון העיקרי בלגור באכסניות הוא האפשרות להפגש עם אנשים מכל רחבי העולם. בכל אכסניה ישנו מטבח לבישול עצמי, וחדרי קריאה. טלויזיה – בהם ניתן לפגוש אנשים. וכך גם הפעם. האכסניה שבה אני מתאכסנת – מאונט דייויס ג'וקי קלאב – מאוכלסת בעיקר בתושבי אסיה שבאו לנפוש בהונג קונג, ביחד איתנו מגיעות גם שתי צעירות מערביות – אבל בתי ואני בהחלט בולטות בנוף המקומי. וכאן בתי יוצרת קשרים בינלאומיים: היא מתועדת לילדה סינית השוהה עם אמא באכסניה, ולמרות מגבלות השפה הן יוצרות קשר. על דרך החיקוי הן בוחרות על איזו ספה לקפוץ.משתמשות בשפת הידיים והראש איזה דף לצבוע ביחד, ובאופן כללי זורמות , מדי פעם אמה או אני מתווכות עם כמה מילים.
הונג קונג מהווה אתר נופש פופולרי לתושבי סין, וגולת הכותרת הם פארקי הנושא : אושן פארק, ודיסני. התחבורה הציבורית המשוכללת מנגישה את הפארקים לאדם העובד : תארו לעצמכם להגיע לדיסני ברכבת תחתית! וכך האם ובתה הגיעו להונקונג כדי לבלות בדיסני.
שתי הבנות שמשחקות ביחד מעוררות תשומת לב, והרבה חיוכים מצד דרי האכסניה ועובדיה. ובאמת הקשר הזה נוגע ללב. וגם אנחנו האמהות מדברות קצת : האם דוברת אנגלית רצוצה, אבל עושה כל מאמץ לתקשר.במילים פשוטות עם עזרת הצוות המקומי, והמילון הסיני – אנגלי באייפאד אנחנו מתקשרות. האם פונה להכין אוכל ומזמינה אותנו להצטרף אליהן .
אני מצידי מכינה סלט ירקות ישראלי, ושוטפת פירות לקינוח. שוב אני מתפעלת מהזריזות , והיעילות בהכנת ארוחה עם כזה מספר מנות בזמן קצר : מרק עוף עם גזר , סיר אורז, סיר איטריות, ביצה מקושקשת עם בצל ועגבניה בתיבול סיני, טופו עם ירקות, כרוב מוקפץ. אני עורכת את השולחן , וכולנו מתישבות לאכול .
הכל נראה טעים כל כך, ואני שוכחת את נימוסי ומתחילה במרק העוף – הסינים אוכלים מרק בסוף הארוחה. הקטנה שכבר סגלה לעצמה יכולות אכילה במקלות ביניים מתחילה בנודלס. כפי שציינתי הארוחה היא פעילות חברתית, והשולחן הסיני-ישראלי שלנו מושך תשומת לב, ואנשים נגשים ומבקשים לטעום, מחמיאים על האוכל, ישבים קצת איתנו, והולכים. הסינים מכינים כמויות גדולות של מזון ומעולם לא מסיימים אותו – זה אף עניין של נימוס- אצל הסינים בניגוד לפולנים לא מקובל לסיים מהצלחת! כך שתמיד יש מספיק אוכל גם לתת לסובבים לטעום. הארוחה מסתיימת בשיתוף פעולה ישראלי סיני לשטיפת כלים שנוטלות על עצמן הבנות.
לאחר ארוחת הערב, הבנות ממשיכות לשחק, ואני מצטרפת למעגל נשים : אמא ושתי בנות העשרה שלה מקוריאה, השיחה מתנהלת באנגלית רצוצה , אבל מתנהלת. מאוחר יותר אני משוחחת עם מהנדס אזרחי סיני, שנמצא כאן בחופש עם ילדיו, האנגלית בפיו טובה, והוא מספר קצת על השינויים בסין בערים שנה , מאז שבקרתי בה : חופשות , מצלמה יקרה וחצובה איכותית, ביגוד מערבי ממותג, אי-פונים לכולם – מעיד שהמערב, והקפיטליזם הכניסו יד ורגל לסין.
האמא מציגה את עצמה ואת בתה בשמות האנגליים שלהם – אמה וריבר (נהר) , ואני מתעקשת לנסות להגות את השם הסיני – ריבר , או ז'ואו חואה נרתמת למשימה, והוגה לאט ובהדגשה את שמה . הנסיונות שלי לחזור אחריה מעוררות פרצי צחוק קולניים : השפה הסינית היא שפה מוטעמת , כך שלא רק הצלילים, אלא גם ההטעמה יוצרים את המשמעות , והיא מסמנת לי ביד מתי ההגיה עולה ויורדת, כמה נסיונות נדרשים כדי שאוכל לומר זאת לשביעות רצונה . לא פלא שהסינים בוחרים להם שמות אנגליים , שהרי אנחנו אנשי המערב, באמת מוגבלים…
הבנות נפרדות בחיבוק לפני השינה, ואני באמת מצטערת שאנחנו לא יכולות לבלות איתן עוד כמה ימים.
למחרת בבוקר באופן לא מתואם, אנחנו נפגשים בעת היציאה מהאכסניה. הו לוקחות את התחתית לדיסני, אנחנו היינו אמורות לשוט ללנטאו , אבל התוכנית שלנו מיד משתנה כשאנחנו מגלות שאפשר לנסוע בתחתית ביחד. וכך הבנות זוכות לעוד זמן ביחד. הן ישובות ביחד בהסעה לרכבת, צועדות יד ביד דרך התחנה , וישובות ביחד ברכבת. רגע לפני שאנחנו נפרדים,אמה מאחלת לכולנו : מי יתן והבנות יוכלו להפגש בעוד מספר שנים, ולשוחח בינהן באנגלית …
מידע שימושי
לחובבי הרומנים ההיסטורים אני ממליצה על שני ספרים מסדרת הסאגה האסיאתית של גיימס קלאוול
TAI-PAN
Noble House
ינינה, קראתי בנשימה אחת: מצד אחד הנגשת את הרקע ההיסטורי באופן קולח, ברור ומעניין ומצד שני תיאור מלבב של מפגש תרבויות שיכול להתרחש רק בהוסטלים האלה. תמיד מרגש לגלות שבכל מקום בעולם, על אף השוני, כולנו דומים והחיבורים נוצרים למרות הבדלי תרבות ושפה.
תודה רבה מלי. ניסחת את זה בדיוק – כולנו בני אדם למרות הבדלי תרבות ושפה. והילדים הם אלה שממהרים ליצור קשרים.