ג'אפנה – מה בין גיהנום לגן עדן ?

אני נמשכת כבחבלי קסם לאיזורים שבהם עימותים  לאומניים או דתיים  נפתרו , לאיזורים שבהם מלחמות שנמשכו במשך עשורים הסתיימו . זו תמימות ונאיביות מצידי לחשוב שבבביקור קצר אוכל לפענח את הסוד  : איך קרה שהעימות הסתיים  ? נאיביות גדולה עוד יותר היא מצידי לחשוב שישנה איזו נוסחה  שנוכל להכיל אותה גם על הקונפליקט שבתוכו אנחנו חיים . ובכל זאת  , אני משתוקקת לבקר במקומות כאלה  , לראות את חיי השגרה היומיומית המתנהלת , את  סימני הזמן שקוברים את סימני האלימות , לנסות ולהבין מה קורה מתחת לפני השטח  . האם השלום הוא שלום  , או שהוא רק הפוגה במלחמה ? האם זהו רק פסק זמן עד שהיצרים שוב יתלהטו, עד  שהאלימות תרים את ראשה המכוער , או שהצדדים הניצים השלימו , למדו לסלוח , ורוצים לחיות ביחד ?

צפון סרילנקה ,איזור  בו ישנו ריכוז גדול של המיעוט הטאמילי, היה נתון במשך 30 שנים במלחמה . יש הקוראים לזה  " מלחמת אזרחים  " , כיוון שהצדדים הניצים היו אזרחי סרילנקה. יש הקוראים לכך מלחמה כנגד הטרור שכן ארגון "הנמרים הטאמילים ", שהגדיר את עצמו כלוחמי חופש טאמיליים  , פגע גם בטאמיליים וגם בסינהלים.  הכינוי שבוחרים לעימות אינו משנה את העובדה שבמשך 25 שנים  אנשים נפגעו בקרבות, בפיגועים , חיו תחת פחד .  העימות בצפון השפיע על חיי מדינה שלמה, פגע בכלכלתה, ברוחת תושביה, ובפיתוח הארץ. שני הצדדים-הן ה"נמרים " והן הצבא הסרילנקי – נאשמים בפשעים כנגד האנושות על ידי אירגונים בינלאומיים .

המלחמה הסתימה לפני כ6 שנים, והצפון שקט . כיום ניתן לבקר באיזורים האלה בבטחה .

אנחנו מבלים בג'אפנה יומיים  ואני מצטערת שלא הקדשנו לאיזור זמן רב יותר .  זהו איזור לא מתוייר , אותנטי לגמרי  , והמקומיים נחמדים באופן מיוחד.

בגלל קרבתה להודו היוותה סרילנקה פיתוי לפולשים טמיליים. במאה ה-14 נוסדה בצפון האי ממלכה טמילית – ג'אפנאפאטאם ובה שררה האמונה והמערכת החברתית ההינדית. בתגובה, העבירו המלכים הסינהאלים את בירתם לדרום הלח והאי התפצל לשתי חטיבות אתניות ותרבותיות שונות.במשך מאות שנים היתה ג'אפנה המרכז הרוחני והתרבותי של הטאמילים ההינדים במיוחד בתקופת ממלכת ג'אפנה , הששולת הטאמילית החזקה ששלטה באיזור החל מהמאה ה13 במשך 400 שנה, ובירתה היתה נאלור. הפורטוגלים הצליחו לכבשו את האיזור ולתפוס את המלך האחרון של השושלת , המלך קאנקילי השני , והרסו בשיטתיות את המקדשים ההינדים שבאי , דבר שהביא לגל התנצרויות .
ההולנדים היו סובלניים יותר מהפורטוגלים ותחת שלטונם שנמשך 140 שנה , הפכה ג'אפנה לבירת מסחר חשובה . גם תחת שלטונם של הבריטים המשיכה ג'אפנה לשגשג
.

זרעי הסכסוך נטמנו עם בוא הבריטים לאי  . הבריטים הקימו באיזור ההררי שבפנים האי תעשית מטעי קפה  , ומאוחר יותר תה  , ונזקקו לפועלים לעבוד במטעיהם . האוכלוסיה המקומית לא ששה לעבוד במטעים , והבריטים הביאו מהודו  טאמילים  בני קסטות נמוכות מהדרום הודו לעבוד במטעים . בניגוד לטמיליים שהתיישבו באי קודם לכן, נחשביו טמילים אלו להודים והם משוללי זכויות אזרח. הבריטים סיפקו לטאמילים העובדים במטעיהם מגורים  , שירותי בריאות וחינוך לילדים . החינוך היה בריטי , ובשפה האנגלית , עובדה שברבות הימים העניקה יתרון לטאמילים. עד היום ישנה הבחנה בין הטאמילים הסרילנקים , שמרביתם מרוכזים בצפון , לבין הטאמילים ההודיים המתגוררים במרכז האי. ידיעת השפה האנגלית  , והכרות עם  האנגלים , יחד עם העבודה שהאנגלים לא העניקו שום חשיבות למעמדות הקאסטות , אפשרו לטאמילים רבים  לתפוס עמדות מפתח במנהל ובעסקים.

במחצית השנייה של המאה ה-19 התחילה להתפשט בהודו ובארצות נוספות באיזור תנועת תחיה לאומית, שעיקריה היו התנגדות לאורח החיים האירופאי. תנועה זו התגברה במאה ה-20 ועודדה את החייאת הבודהיזם וההינדואיזם ואת ההתעניינות בספרות ובאומנות העתיקה.בעקבות ההתפתחויות בהודו, חלה גם בציילון התפתחות איטית לקראת ממשל עצמי, ללא זעזועים. ב-תחילה הוקמה מועצה מחוקקת ושנים אחדות אחר כך הוכנסו לתוכה העדות השונות" סינהאלי אחד, טמילי אחד ובורגר אחד"בהמשך  הוקמה "ליגת ציילון" שתבעה חקיקה לטובת בני הארץ, בוצעו תיקונים נוספים במינהל אבל במועצה המחוקקת היה עדיין רוב לפקידים הבריטיים. בהמשך בוטל לחלוטין הייצוג העדתי, למרות התנגדות הטמילים. ב-1946 ניתנה לציילון אוטונומיה בענייני פנים וב-1948 זכתה בעצמאותה והפכה לדומיניון במסגרת "חבר העמים הבריטי".

עם עזיבת הבריטים והפיכת סרילנקה  (אז ציילון ) למדינה עצמאית  , חששו סינהלים רבים מפני השתלטות הטאמילים על מוסדות השלטון והכלכלה שלה  . נעשה נסיון להגביל את השפעתם  : הוחלט שרק הסינהלית היא השפה הרישמית. המדינה שהוקמה הוגדרה כמדינה  "סוציאל דמוקרטית  "  . עשרים וחמש השנים הראשונות לקיומה של סרילנקה כמדינה עצמאית התאפיינו בנטיה הולכת וגוברת שמאלה , כולל התחזקות מפלגות קומוניסטיות , ומצב כלכלי ירוד  . תפיסות העולם והמדיניות של הממשלה היו זרות להמוני העם, שהיו ועדיין מושרשים במסורת המקומית. קשיים כלכליים החריפו את אי שביעות הרצון.  בשנת 1972 כשהחליטה ממשלת סרילנקה להגביל את מספר הטאמילים המורשים ללמוד באוניברסיטאות , וקבעה את הבודהיזם כדת המדינה החלו להתפרעויות אלימות רבות של סטודנטים טמילים שדרשו הקמת מדינה עצמאית לטמילים בצפון האי ובמזרחו שם הם מהווים רוב, ממשלת סרילנקה הכריזה על מצב חרום וכוחות צבא של סרילנקה  נאלצו להתערב כדי לדכא את המהומות.

בשנת 1976 התחיל למעשה העימות הצבאי בין הסינהאלים לטמילים. בשנה זו הוקם הארגון הטמילי המשמעותי ביותר במאבק – "נמרי השחרור של טמיל אילם" . במשך שלושים השנים הבאות היתה סרילנקה נתונה במלחמת אזרחים , וידעה  פעולות איבה אלימות בין שני הצדדים . "הנמרים הטאמיליים" שהוכרז כארגון טרור על ידי 32 מדינות בעולם , תפקד כצבא לכל דבר  ולא בחל בשום דרך מאבק כדי להשיג את מטרתו  : פיגועי התאבדות , גיוס כפוי של ילדים לשורותיו , שימוש באוכלוסיה כמגן אנושי. זהו ארגון הטרור היחיד בעולם שרשם לזכותו רצח של שני ראשי ממשלות (ממשלת הודו , ממשלת סרילנקה )

במשך השנים נעשו נסיונות שונים על מנת לגשר בין הצדדים ולסיים את הסכסוך תחילה על ידי ממשלת הודו  ואחר כך על ידי נורווגיה , וגם ממשלת סרילנקה ניסתה ללכת לקראת הטאמילים ולהציע אוטונומיה , אבל הנסיונות נכשלו עקב חוסר רצון להתפשר בשני הצדדים.

הצונמי הגדול של שנת 2004 הביא אסון נוסף על האיזור מוכה המלחמה, והביא עימו הרס ומוות רב. האוכלוסיה המקומית שבעה ממלחמה , והתמיכה ב"נמרים " הלכה  וקטנה . הממשלה הסרילנקית  החליטה לשין קץ בטרור , והגבירה את לחצה על ה"נמרים " . שני גורמים אלה  , והעובדה שהצבא היה חופשי לפעול ללא דין וחשבון לכתבים זרים , ואירגונים בינלאומיים  הביאו לקיצה המהיר של המלחמה .

הנסיעה אל צפון האי לוקחת אותנו אל איזור שונה ממה שראינו עד כה , ככל שמצפינים הצמחיה הופכת מעטה יותר , וצהובה יותר . עד לפני שנים בודדות , גם לאחת תום המלחמה , היו מחסומים צבאיים על הדרך , ונדרש אישור מעבר מיוחד כדי להכנס לצפון סרילנקה , היום עומדים בצל שבצידי הדרכים רק מספר שוטרי תנועה.
הנוכחות האנושית נהיית דלילה יותר. כפרים מעטים , שדות בודדים . ניתן לראות כפרים נטושים , ומבנים הרוסים , ניתן לזהות עקבות של ידי על בתים . סימני מלחמה .
לדברי המדריך שלנו כיום נעשות פעולות שיקום של האיזור, ישנן עמותות ואירגונים בינלאומיים המשקיעים בשיקום תשתית החינוך , בריאות , והכלכלה של האיזור . גם אירן וסין מזרימות כספים לאיזור , ובונות את תשתית הכבישים .
. אנחנו עוברים על פני שורה של בסיסים צבאיים, בזה אחר זה במשך שנות המלחמה האחרונות תקופת המלחמה הוכפלו כמות החיילים בצבא הסרילנקה ומנינם הגיע ל200 אלף . נראה כי לחיילים יש שפע זמן פנוי ורצון לטפח את סביבתם . הכניסה לבסיסים מטופחת , מדשאות מוריקות , בריכות נופרים , שערים גדולים וצבועים , פסלי נוי . בקלות ניתן לטעות ולחשוב שמדובר בכניסה לריסורט או לפארק שעשועים . בימי המלחמה השקיע סרילנקה כסף רב ברכישת ציוד צבאי ממדינות רבות וביניהן אנגליה, ארה"ב , אירן , פאקיסטן וסין ,אך ספקית הנשק הגדולה ביותר שלה היתה ישראל : מטוסי כפיר , מזל"טים, טילי גבריאל , ספינות , מערכות לראית לילה נמכרו במאות מליוני דולרים .
באיזור קילינוצ'צי מתרבות האנדרטאות לזכר המלחמה, שחלקן הפכו לאתרים לעליה לרגל , עם חנות מזכרות קטנה בצידן. אתר כזה הוא מגדל המים ההרוס שפוצץ הימי המלחמה והביא למצוקת מים באזור . .

נערות מניחות זרי פרחים אתר הנצחה לחייל שחסם בגופו ומנע מרכב ממולכד להכנס לבסיס

האיזור חף מתיירים כמעט לחלוטין . אנחנו עוצרים בבנק על מנת להחליף כסף . האיש נעלם בשעריו למשך דקות ארוכות . פקיד הבנק הופתע , לא יוצא לו לו להחליף דולרים לעיתים מזומנות . כל פרט נבדק בקפידה שוב ושוב . שטרות הכסף , הדרכון , שאף צולם ליתר בטחון .
המלון שלנו – Jaffna Heritage Hotel – נמצא בשכונה ירוקה , הסמוכה למקדש ההינדי הגדול והמרשים בעיר . חדרים נעימים ונקיים , אמבטיה מרווחת , בריכת שחיה קטנה , מדשאה, ואוכל מקומי משובח וחריף ומקדש קטן לגאנש , האל עם פני הפיל. מנהל המקום עושה ככל יכולתו להנעים את שהותינו .

לאחר התמקמות ומנוחה קצרה אנחנו יוצאים לטייל ברחבי העיר , השוכנת ממש אל חוף הים . לחוף הים שוכן מבצר ג'אפנה . המבנים של היום נבנו על ידי ההולנדים בשנות השמונים של המאה ה17 , על יסודות מבצר פורטוגלי, צורתו צורת כוכב, ומרבית חומותיו נחבאים מתחת למורדות מכוסים בצמחיה. במהלך המלחמה שמש המבצר את הצבא עד שגורשו משם בתום מצור ארוך על ידי הנמרים הטאמילים ,ששלטו שם עד לסוף המלחמה.
מבנה נוסף הראוי לציון הוא הספריה הציבורית של ג'אפנה. זהו מבנה שנבנה מחדש בתום המלחמה , מבהיק בלובנו , וגן מוריק בכניסתו . הספריה המקורית נשרפה ב1981 על ידי אספסוף תומך ממשלה, ויש הטוענים בעידוד ובשיתוף הצבא , והיה אחד הגורמים שהציתו את את מלחמת האזרחים . בעיני הטאמילים ג'אפנה היתה במשך דורות מרכז תרבותי באסיה , והספריה כללה כ90 אלף כתבי יד , חלקם עתיקים ויקרים מפז. שריפת הספריה נתפשה על ידי טאמילים רבים כמתקפה תרבותית.

ג'אפנה כיום נמצאת בשלב של בניה מחדש , המבצר נתון בשיפוצים , וכך גם מגרש הקריקט העירוני הסמו ך – הסרילנקים חובבי קריקט נלהבים. בנסיעה ברחבי העיר ניתן לראות עדיין לא מעט מבנים הרוסים . מרכז ג'אפנה שוקק חיים : אנשים, טוקטוקים , דוכנים , אופנועים , וכמובן- פרות .

ריח חריף של תבלינים מעורב בניחוח קל של ביוב עוטף אותי ביציאה מהרכב ומתוסף לחום וללחות . אנחנו פונים לסיור בשוק המקומי , שהוא עירוב של דוכנים קטנים ומתחתים תחת סככסות , בהם פורשים את מרכולתם האנשים . אנחנו עוברים ליד חנות לממכר כלים העשויים מקוקוס ובמבוק : החל מכוסות , מצקות , בקבוקים לתסיסה של סירופ הקיטול , וכלה במקלות , שנועדו לחינוך , שהרי בתרבות המסורתית "חושך שבטו שונא בנו ".

בניגוד גמור לעליבות המתחם עומדים צבעוניותם של הפירות והירקות . המגוון עצום ואנחנו רואים פירות ובעיקר ירקות שאפילו לא ידענו על קיומם , ואיננו יודעים אפילו לאיזו משפחה לשייך .
בהדרכתו של המדריך אנחנו מתודעים לעלי עץ הבטל , שנהוג ללעוס ולירוק , הגירסה ההודית לעלי הגת התימנים .

אינספור פעמים קראתי בספרים על הודו, על גברים ונשים הלועסים את עלי הבט , ויורקים את השיירים לרחוב , כשטיפות מיץ אדום מתערבב ברוקם . והינה הם כאן , חבילות חבילות לפני .
תבשיל פרחי בננה , הוא אחד המאכלים החריפים והפופולריים , שכבר זכינו לטעום ממנו , והנה אנחנו רואים שניתן פשוט לקנות את הפרחים בשוק .

"ברינג'אל " הוא השם הסינהלי לחצילים סגולים מנומרים בכתמים לבנים , אחד התבשילים הבודדים שאיו חריף , ואנחנו מתאהבים בו לטעימה ראשונה .

אנחנו מתודעים לפרי עץ הג'ק – פרי גדול בצורת ביצה , שקליפתו עטירת בליטות בצורת חרוטים . את הפרי הזה כשהוא בשל אוכלים כפרי , ושעדיין בוסר מבשלים בתוספת קארי , כתבשיל מלווה לאורז.

חבילות של שעועית , קישואים , תפוחי אדמה , בטטות , ועוד ירק ארוך ,ירוק , שלא קלטנו את שמו , מזכיר במיה ולא טעים במיוחד.

שפע הפירות וצבעוניותם כובשת : אננס , קוקוס , מנגו , תפוזים . הצבע הכתום שולט , וסביב הדוכן מתגודדים אנשים רבים .

צבעוניותם של המוכרים והקונים , אינה נופלת מרבגוניותה של הסחורה המחליפה ידיים . גברים בלונגי משובצים , לבושי חולצות צבעוניות , נשים בסארי או בחליפת סאלוואר , צעירים בבגדים מערביים , נושאי קסדת אופנועיהם בידם , נערות דקיקות בחצאיות מתנפנפות ובחולצות קלילות .

ובכל הססגוניות הזאת אנחנו בולטים בזרותינו : גבוהים כאלה , רחבי כתפיים , שמנמנים ולבנבנים . העוברים והשבים נועצים בנו עיניים , המוכרים אפילו אינם מנסים להציע לנו את מרכולתם . אני מזהה כמה שמצלמים אותנו בנייד שלהם . ילדים תמיד , גונבים את ההצגה , והקטנה שלנו מושכת את עיניי כולם . "איזו ילדה יפה " פונה אלי באנגלית הזבנית בחנות מכשירי הכתיבה " אפשר לתת לה נשיקה ? "

אין שום דבר מאיים בנעיצת המבטים , רק סקרנות . חיוך מצידנו , או נפנוף לשלום מצד הקטנה , נענה מיד בחיוך גדול חושף שיניים לבנות . גם בקשות הרשות לצילום נענות בחיוב .

משוק הירקות וכלי הבית אנחנו עוברים דרך חנויות הנעליים , אל דוכני הבגדים והבדים . השיטוט שלנו ברחוב , מושך את מבטי המוכרים שאינם עסוקים במכירה , וצחקוקים מלוים בהצבעות מופנים כלפינו .

הנערה חובבת תפירה , מעצבת את בגדיה ותיקיה בעצמה , לא עומדת בפיתוי שפע הבדים , ומבקשת להבונן באחד הדוכנים . מאחורי פתח כניסה קטן מתגלה ממש מערת אוצר : שפע גדול של אריגים ובדים , במגוון צבעים והדפסים . בעל החנות עסוק בטיפול בלקוח קודם , אבל מברך אותנו בסבר פנים יפות ובאנגלית . שתי הנערות המסייעות , אולי בנותיו , לבושות בסארי צבעוני , פותחות בצחקוקים . הנערה מיד נכנסת לפעולה ועוסקת בסקירת המלאי , ובמהרה מוצאת בדים לטעמה . בעודה בוחרת אני מרימה את המצלמה ומבקשת רשות לצלם . הנערות פורצות בצחוק רם ומסתתרות באחורי החנות . הנערה מחליטה לבצע רכש , אני מתענינת במחיר – מטר בד כותנה מודפס עולה 200 -300 רופי ( פחות מעשרה שקלים ) – המחיר כל כך זול שלא עולה על דעתנו להתמקח . הנערה מכריזה על כמות הבד , בעל הבית חותך ואורז . הנערות צופות בנו תוך כדי צחקוק , ובכל פעם שאני מסבה אליהם את מצלמתי , בורחות להסתתר . האיש משלם , כשאנחנו יוצאים מהחנות אנחנו מגדלים , שכל מוכרי החנויות השכנות מתגודדים לנעוץ בנו עינים ולצחקק. "קרקס ! " מסכמת את חוית הביקור " אנחנו קרקס מהלך !" ומדגישה שכמו בימי הביינים בהם הוצגו באוהלים גמדים , ענקים , ואנשים מעוותים וכולם באו לצפות – כך גם אנחנו . מלבד מוכרים ,קונים , כלי רכב , ברחוב השוק משוטטות גם פרות, היכולות לעשות בדוכנים כבשליהם אם ירצו . עם יציאתנו מהחנות אני שמה לב למהומה קטנה. פרה רחרה דוכן כלי בית , וכמה סירים נפלו לרצפה בקול רעש רב. הרעש לשמחתו של בעל הדוכן הבריח את הפרה .
על פנינו חולפות שלוש נערות שחומות וחייכניות , הלבושות בצבעוניות רבה . חיוך ביישן אלי והן ממשיכות . אני עומדת נפעמת מיופין על רקע אפרוריות בטון הדוכנים, הבתים הסובבים וכביש. פרה אחרת , הצועדת מולן , מתרשמת כנראה פחות , ומבהילה אותן מדרכה בגעיה רמה .

אכן קרקס.
את הצבעוניות העליזה הזאת אנחנו פוגשים גם בביקור במקדש הסמוך למלונינו –"נאלור קאנדסאוואמי קוביל ". קוביל הוא השם ההינדי למקדש. זהו המקדש החשוב ביותר בג'אפנה , והוא מקודש לאל מורוגן , אחיו של גאנש , האל בעל ראש הפיל . מבנה המקדשים ההינדי הוא אופיני בצבעוניתו ובפרטי הדמויות הרבות על הגגות שלו .

קוביל זה אומנם גבוה במיוחד , ומעוטר דמויות רבות , אבל צבעו זהב ("גג" מעוטר הדמויות שסוכך על לב ליבו של המקדש מכונה גופוראם ). המבנה נבנה באמצע המאה השמונה עשרה , לאחר שקודמו בן המאה ה15 נהרס על ידי הפורטוגלים .

אנחנו באים סמוך לפוג'ה של אחר הצהריים – יש חמש כאלה ביום – ובמקדש כבר התאסף קהל מאמינים רב. אנחנו משאירים את נעלינו בכניסה , והגברים מורידים חולצה. מיש אינו מעוניין בכך יכול לצפות בחלק העיקרי של הפוג'ה מרחבת הכניסה . הקהל שנכנס מסתדר שורות ארוכות אל מול המקום בו תערך הפוג'ה . בקולות תופים וחליל מתחיל הטקס . כוהנים הינדים חשופי חזה , מבעירים כלים עם אש ומניחים מנחות , במקום בו שוכן הפסל , ואז מוציאים אותו לראווה . מורוגואן , המכונה גם הידוע גם כמורוגה , סקאנדה או כקריטקיה הוא אל המלחמה במיתולוגיה ההינדית, והפולחן שלו בקרב הטאמילים נפוץ ביותר , כיוון שהוא נחשב כאל חשוב . הוא מוצג כאל בעל שישה פרצופים , הרוכב על טווס. לאחר הנחת המנחות למורוגן , יוצאים הכוהנים להבעיר אש, ולשים מנחות לשאר הפסלים במקדש , והקהל צועד אחריהם . משהובערה האש , והונחו המנחות , נעמדים המאמינים מצמידים כפות ידיהם , ומתפללים . יש מי שמשטתח על הריצפה בתפילה – סיימו תפילתם – ממשיכים הלאה . אני עוקבת אחרי תהלוכת המאמינים , ומטיילת במקדש – הקירות מעורים בציורים המתארים סצנות מסיפורי האלים ההודים , בגומחות בקירות ינם פסלי ארד של אלים אחרים – אני לא מזהה את האלים , לא מכירה את הסיפורים –אם יספרו לי אותם עכשיו , בודאי אהנהן בנימוס, ובמהרה אשכח , בשבילי אלה הם מיתוסים ותו לא – אבל המאמינים כאן , ניכר עליהם שהם מתפללים בכל נימי נפשם ומאודם . יש לגדול עם הסיפורים האלה כדי שיהפכו לחלק ממך , גם אם גדלים להיות לא מאמינים . כמו שאני גדלתי עם סיפורי התנ"ך , הקהל הזה התחנך על סיפורי האלים האלה , והם חלק מהם . אכסדרות עמודים מקיפות בריכת מים במרכז המקדש , הנמצאת תחת כיפת השמים . חצר המקדש המוקפת חומה , היא חול . בתום סיבוב המנחות , חוזרים הכוהנים אל ביתו של הפסל וכעת מוציאים אותו אל המאמינים , עורכים יחד איתו תהלוכה קצרה , ובסופה זורקים הכוהנים על קהל המאמינים פרחים צבעוניים . פרחים אלה מביאים מזל טוב , והמאמיים מזדרזים לאסוף אותם . יש שישימו פרח אחד מאחורי אוזנם , ימרחו כתם משחה לבן על מצחם , ויסתובבו כך במשך היום .

כאשר יש למעלה ממליון אלים , ומספר קדושים רב , קשה שלא ליפול על איזה יום חג . קולות של תופים במקצב מגניב , מקפיצים אותי ממנוחתי בחדרי ואני ממהרת לצאת ולראות , מה מקורם . בימים שאנחנו שוהים בג'אפנה נחגג זכרו של קדוש בשם "סאי בבה " , ולכבודו בכל ערב מתנהלת תהלוכה . בראש התהלוכה , מתופף חשוף חזה הולם מקצב על התופים , מישהו נוקש בפעמון , ויש גם כלי נשיפה . אחריהם , קהל רב צועד ומזמר . במרכז ההולכים נישא ומואר פסל של מורוגן . הפסל מואר בעזרת גנרטור קטן על גלגלים , שגורר אחד המאמינים . למשמע הקולות מצטרפים בני הנוער להתבונן , שוב ושוב נגשים אנשים מהתהלוכה ומזמינים אותנו להצטרף אליהם . מישהו מראה לנו בפלאפון של את רשומת גוגל , על אותו סאיבבה שהם חוגגים לכבודו . אנחנו נעתרים ומצטרפים לסוף התהלוכה . התהלוכה מתקדמת בין הבתים השונים , מדי פעם יוצאים הדיירים לשערים , ומקבלים קמצוץ אבקה לבנה מישהו הנושא אותה על צלחת . התהלוכה תמשיך עד למקדש . יפהפה , מרתק , צבעוני , נעים ומסביר פנים .

"זה כנראה הכי הודו שאגיע " מציין האיש , וכדי להעצים את החויה ההודית אנחנו בוחרים לאכול ביומינו השני בהמלצת הנהג שלנו במסעדה הודית צמחונית הנקראת "מנגוס " . המקום נודע במיצי הפרות ושהשייקים המיוחדים שלו , ובצהריים מגישים שם אורז וקארי בסגנון הודי . האוכל בסרילנקה וההתמודדות שלנו איתו ראוי לרשומה משל עצמה , אבל כאן בסיפור הצבעוני על ג'אפנה , זה פשוט מתבקש.

להלן השייקים , והמיצים שלנו : מנגו , מיקס פרות , מילק שייק בננה , מיץ אננס, ומיץ ליים.

האוכל מוגש על מגש פח אישי עגול מבריק המכוסה בעלה בננה, בקערות פח קטנות . תחילה מרוקנים את האורז על המגש , ומעליו שמים את מנות הירקות , המבושלים ברוטב עשיר וחריף . את האורז מערבבים עם הירקות ואוכלים . לרטבים טעמים שונים , אני מספיקה לטעום רוטב חלב קוקוס , רוטב עגבניות , רוטב צהבהב לפני שהחריפות בוערת בפי . כאן גם אנחנו מגלים שהדרך הטובה ביותר לכבות את הבערה היא בעזרת מיץ מתוק . מחיר מנה כזאת כ250 רופי , סכום דומה משלמים על מיץ – ארוחה מדהימה בפחות מ20 שקל ! .

 אוכל מצויין  , שלווה  , אנשים נחמדים ועדינים , שוק צבעוני , ספריה ששוקמה , לאגונה יפה , בתים שנבנים , רכבת שחזרה לפעול  – לכאורה מהגיהינום הולך ונבנה גן עדן . אבל אני חשה בזרמים תת קרקעיים : אני חשה שהנהג שלנו קצת נושם לרווחה כשעוזבים את האיזור ,  אני חשה שהוא לא שש להסתובב איתנו בשוק  . כמה מילים שאני מחליפה עם מנהל המלון  נחקקים בזכרוני . איש חביב מנהל המלון , מבוגר  , כהה  עור  והאנגלית שבפיו לא ברורה , אבל הוא מלא רצון טוב לתקשר  . הוא מתגורר במלון עם אישתו ומנהל אותו ביד רמה , כל בקשה שלנו נענית , הוא מנסה לעזור  ולענות על כל שאלה. הוא מתיחס לילדים קצת כמו סבא  , דואג שהם יהיו מרוצים  . כשעולה חומו של הגיק בן ה12 למחרת בבוקר,  ואני בהחלט חשה בטוחה להשאיר את אותו במלון בהשגחת ה"סבא" החביב .  רגע לפני שאנחנו עוזבים מביע האיש את הערכתו לישראלים וליהודים על שקבלנו מדינה משל עצמם ונלחמים עליה ומגינים עליה.  הוא מציין שגם הם הטאמילים היו רוצים שידאגו לזכויות שלהם .

"עברה עליכם תקופה קשה של מלחמה ", אני מביעה את רגשי האמפטיה שלי  ," אבל עכשיו  -שקט ."

"כן " הוא מהנהן בחיוך קטן , "שקט – עד לפעם הבאה "..

מידע נוסף

מבוא להינדואיזם -מהאתר של גיל חסקין

רשימות ובלוגים מטיולים שעשו חובבי טיולים מסרילנקה באיזור ג'אפנה . תמונות וסיפורי טיול אותנטיים ומרתקים .

סרטון שצילמנו וערכנו בתהלוכה ליד מלוננו בג'אפנה

זכרונות צונמי מאסיה  – זכרונות של גרמני שביקר באיזורים מוכי הצונמי , כולל ג'אפנה

מידע נוסף  על מלחמת האזרחים  וג'אפנה

בלוג על ג'אפנה והעימות בעיתון "אינדיה טיימס"

כתבה עם ניתוח הסכסוך בסרילנקה בעיתון מערכות .

באינרנט יש שפע סרטונים   מטעם ה"נמרים הטאמילים " או אוהדיהם . יש לזכור שיש בהם הטיה לטובת הטאמילים אבל שני סרטים שמצאתי אותם מענינים.

קישור לסרט תיעודי על ספרית ג'אפנה

בתי הטרוריסטית  – סרט שצולם על ידי צוות בינלאומי בחסות הנמרים הטאמילים ומתאר חיה של טרורויסטית ביחידת העלית שלהם. הסרט כולל ראיונות עם אמה של הנערה. הנערה  טאמילית  -נוצריה.