מוזיאונים בקובנה ואומנות רחוב

במסגרת ההכנות לנסיעה המשפחתית שלנו לליטא הופתעתי לגלות שיש כל כך הרבה מוזיאונים בקובנה. אומנם הם קטנים אבל מגוונים, כך כל אחד יכול למצוא מוזיאון בקובנה שיעניין אותו. לעיתים קטנותם היא יתרון – אפשר להתמקד בנחת במספר המועט של המוצגים ולהעמיק בהם. שהרי תפסת מרובה – לא תפסת. עלויות הכניסה הנמוכות (עד 5 יורו למבוגר ) איפשרו לנו להמר ו"לגרור" את המתבגרים שלנו למוזיאונים. "רק תציצו " הבטחנו להם, "אם לא יעניין אז נלך " . אז הם הציצו , ולפעמים "נפגעו" ואפילו התלהבו ממה שראו. את הגרפיטי והאומנות הרחוב נהנינו לגלות תוך כדי טיול ברחובות העיר.

מוזיאונים בקובנה – סיכומים ורשמים

מוזיאון השטן

מוזיאון השטן הוכתר פה אחד במשפחתינו כמוזיאון המגניב והמוצלח ביותר בעיר. המוזיאון מבוסס על האוסף הפרטי של הצייר הליטאי המוערך אנטאנאס ז'מוידזינויצ'יוס. הצייר החל את אוסף השדים – שטנים שלו בעקבות מתנה לא שגרתית שקיבל ליום ההולדת. את אחת מהדמויות קיבל מכומר וגם איחל לו "שתזכה לאסוף שטנים כל ימיך". עם מותו הוריש את האוסף שלו למדינה.

אומנם החדרים והתצוגה מיושנים מעט, אבל יש הסברים מאוד מענינים באנגלית ואפשר ללמוד מהם  על מיקומו של השטן בפולקלור בליטא ומזרח אירופה.  כבר בתקופה הקדם-נוצרית נודע השטן כאחד משלושת הדמויות המיתולוגיות החשובות בפולקלור הליטאי.   האל ברא את העולם, הרעם  אחראי על שמירת הסדר בעולם. השטן הופקד על האדמה ועל השאול. הוא אחראי על הצמחים והעלי החיים, על הפריון ועל המוות, ועל מעגל החיים. הוא היה פטרונם של איכרים ובעלי המלאכה.  בנצרות השטן נחשב מלאך שמרד באל, נענש ונשלח לגיהנום. הוא מכונה גם לוציפר, בעלזבוב, אנטכיריסט, מפתה. 

בשפה הליטאית יש למעלה מאלף ביטויים המרמזים על השטן, שהרי איש לא רוצה לקרוא בשמו. נאספו למעלה מ 5000 אגדות ופתגמים קשורים בו .בליטא קיימים כ 400 מקומות שמכילים את המילה שטן בשמם. בפולקלור הליטאי השטן קשור בבע"ח הביתיים ובעיקר עם התיש. הוא בורא בע"ח, מחזיק עדרים ואפילו יכול להפוך לאחד מהם.התיש נחשב כחיה מלוכלכת ועיקשת, ולכן אינה קדושה. השטן לעיתים קרובת מתואר כבעל זקן תיש, קרניים, זנב ופרסות.

בפולקלור השטן מתקשר עם כסף , טבק , אלכוהול ומוסיקה . הוא אחראי על הרוח ולכן לעיתים קרובות מצוייר עם תחנות רוח.  האוסף היפה כולל אפילו סט קפה המעוטר באלף הפרצופים של השטן.  

לצייר חובב השטנים היה מקל הליכה מגולף עם בעלי חיים, שראשו היה שטן מחייך וחושף שיניים. כשאבדה אחת משיניו, אישתו של הצייר, שהיתה רופאת שיניים העניקה לו טיפול שיניים, והכניסה לו שן זהב.

אם מכל מה שראיתם וקראתם במוזיאון על השטן מתחשק לכם לפגוש אותו, הדרך לזמן אותו היא לשרוק בצומת דרכים, לומר "אבינו בשבמים " מהסוף להתחלה, לקרוא בספר שעליו מצויירת פרסה או לשרוק בבית. לעיתים, מספיק לחשוב רק עליו.

הכניסה למוזיאון כוללת גם ביקור בביתו של הצייר ואני ממליצה לבקר בהם מאוד. החדרים מעוצבים בסגנון התקופתי, ומאפשרים הצצה לאיך חיו אנשים באותה תקופה. על הקירות תלויות התמונות הנפלאות שלו. מקסים במיוחד חדר העבודה שלו. 

כמה זמן ? כשעה .

עלות למשפחה בת 6 נפשות – 15 יורו

מוזיאון כלי הנגינה בקובנה

מוזיאון כלי הנגינה בקובנה קטן  אך מושקע מאוד, ומאפשר הצצה למוסיקת הפולקלור הליטאית. המוזיאון אינטרקטיבי ואפשר לנגן על כלים שונים. ישנה אפשרות של האזנה למוזיקה בעזרת אוזניות. ישבו חלק המוקדש  למוסיקה מודרנית המבוססת על פולקלור: פולק-רוק , אינדי-פולק , ואפילו פולק אלקטרוני. המוזיקנט המשפחתי אסף לו פלייליסט רציני להשראה. 

אוסף כלי הנגינה כולל מגוון גדול של כלי נשיפה העשויים מחומרים בטבע, החל משופרים , דרך חלילים מקנים ומנוצות , משרוקיות מחימר וכלה במיני קרנות העשויים מעץ. כלי נקישה וכלי מיתר המזכירים בצורתם מנדולינה.

שלושה מילדינו,  בעלי נסיון בכלי נשיפה, מיד משתלטים על הכלים האלה. 

שירי העם הליטאי זכו למעמד של נכס מורשת עולמית בזכות המבנה היחודי שלהם – ווקליים בלבד, ומשורים בשלושה או ארבעה קולות. במזויאון אפשר לשמוע אותם, ובעזרת טבלט , לפרק את השיר לארבע הקולות , לשמוע כל קול בנפרד או להרכיב בחזרה רק חלק מהם. 

כמה זמן ? ככל שסבלנותכים ואוזניכם יאפשרו לכם. 

עלות?  2 יורו למבוגר , 1.5 לילד.

כשהגיק הופך לדיג'יי, ככה זה נשמע

ביקור בבית העיריה 

אני קצת מופתעת שאפשר להכנס ככה אל בניין העיריה באמצע יום העבודה, להדחס בין המשפחות הממתינות לתורן אצל רשם הנישואין, לחלוף על פני פקידים מחויטים ומעונבים ולדשדש בנעלי טרקים על שטיחים צבעוניים. אבל פני העיריה, כפני העיר: נינוחה, בלתי רישמית וקצת מיושנת.הביקור בבניין העיריה מאפשר להציץ בקובנה של מעלה, של מטה, של העבר ושל העתיד. 

הסיור מתחיל בטיפוס אל מגדל השעון של העיר. כשמסתכלים על בית העיריה של העיר הוא מזכיר מגדל של קוביות הולכות וקטנות ככל שעולים לגובה. אני מופתעת לגלות שמבני הגגות עדיין בנויים מעץ ונתמכים על ידי קורות ענק. המדרגות – 89 במספר צמודות ברובן לקירות המגדל. תוך כדי הליכה, אפשר להעריך  את התרחקות שלנו מהקרקע על ידי הצצה בחלונות הקרועים בקירות המגדל. בקצה המגדל ממוקמים המנגנונים החשמליים שמפעילים את השעון. אני קצת מופתעת לראות את המודרניזציה. אנחנו מציצים מהחלונות אל ארבע רוחות שמים – מכאן קובנה הגשומה נראית מקסימה.

החלק השני של הסיור עוסק בהיסטוריה של קובנה ובהתהוותה כעיר בירה של ליטא העצמאית בין שתי מלחמות עולם.  בתצוגה אפשר לראות צילומים, קטעי עיתונות, וסטטיסטיקה מהתקופה ההיא.  קובנה היתה עיר רב תרבותית עם קשרים תרבותיים וכלכליים עם המדינות הסובבות אותה. הודעות רישמיות, שלטים ברחובות, תקצירי ישיבות בעיריה – כולם נכתבו במספר שפות, ביניהם- יידיש. כיום כשהעיר אפרורית ומנומנמת קשה לדמיין זאת.

התצוגה הפצפונת נוגעת במגוון היבודות הנדרשים לבנית עיר  : שטחים ירוקים, תכנון עירוני, חינוך ומתן הזדמנויות לצעירים , השקעה בספורט ובתרבות. גם כיום כשמסתובבים בעיר, ניתן לראות אתהתכנון הארכיטקטוני החכם של העיר החדשה, להנות מהפארקים ואפילו ללכת למשחק כדורסל, שיסודות הקבוצות המצליחות הוששתו אז – בימים שבין המלחמות.

מאז הביקור שלנו במוזיאון התת קרקעי בקרקוב, אני חובבת סיורים במרתפי מבנים.   גם כאן אנחנו לא פוסחים על סיור במרתפי בית העיריה. ראשית יש לרדת לשם במדרגות צרות ונמוכות תקרה. לחובבי הז'אנר יש אפילו צינוק קטן עם שלשלאות. בחללי המרתפים מוצגת כיום תערוכה מענינת של מימצאים ארכיאולוגיים שנחפרו מחלקה בעיר העתיקה. החבפירה הארכיאולוגית , ניתוח הממצאים והצלבת המידע עם תוכניות ורשומות בארכיוני העיריה, לוקחים אותנו למיני מסע בזמן.. הממצאים הראשונים שנמצאו בחפירה היו מהמאות ה15 וה16 . נראה שהחלקה היתה חצר מרוצפת וסביבה היו בנויים אסם עץ עם יסודות אבן, בית מטבחיים וסדנא לעיבוד עצמות . כ150 ק"ד עצמות נמצאו כאן. עם כיבוש העיר בידי הרוסים האמתע המאה ה17 פרצה שריפה בבנינים והחלקה ננטשה לכמה עשרות שנים. אז נבנו בחלקה בנינים חדשים ונםפתחה סדנה לעיבוד ברזל.  לפי רישום בתוכניות העיריה המקום היה בית ספר יהודי בסוף המאה ה18, עד ששרפה נושפת כילתה את המבנים. מאמצע המאה ה19 פעל במקום שוק דגים. במקום אפילו נמצאו 16 ארונות קבורה מהמאה ה18 וה19. 

ישנו גם חדר הפעלה לילדים ובו דפי צביעה, תערוכה קטנה של אריחים מזוגגים, ומתכונים עתיקים שאפשר לקחת הביתה. רק תאמרו לי היכן אוכל למצוא בונה, כדי שאוכל לבשל מרק מזנבו?

כמה זמן ? כשעה, תלוי עד כמה מתענינים

עלות? 10 יורו למשפחה

מוזיאון תולדות הרפואה והרוקחות בקובנה

מוזיאון תולדות הרפואה הוא מוזיאון קטן ומעניין ביותר שממוקם בבית שהיה שייך לסוחר עשיר, ומציג מעט מההיסטוריה של הרפואה בליטא. בסיור מתחיל במרתפי הבית. בו מוצגים מסמכים, תמונות, מתכוני שיקויים, קמעות, נוסחי תפילה, ואפילו גולגלות עם סימנים של ניתוח (שאולי הצליח). אי אפשר שלא להתחלחל למחשבה שספרים,גלבים וקצבים (! )היו מבצעים פעולות רפואיות, שהיום נדרשות שנים של לימודים והסמכה. 

תרופות מבוססות על עשבי מרפא ומינרלים שונים זוקקו במעבדות  של אלכימאים. עזבי מרפא שמשו גם לחליטות ולשיקויים.

אני מופתעת לגלות שכבר במאה ה16 היתה מודעות להיגיינה אישית : מברשות שיניים , מסרקים, קיסמי שייים ומקלות לניקוי אוזניים.

בקומת הקרקע ישנו שחזור של בית מרקחת שלם מהמאה ה18. פרט חשב בבתי המרקחת כך מתברר היה הפעמון מעל גלת הכניסה. כך יכל הרוקח לשמוע שנכנס לקוח. בתקופה ההיא היו נכנסים  פחות מ10 אנשים ביום לבית המרקחת. הרוקח בילה את מרבית זמנו או בחדר המגורים הצמוד, או במעבדה שלו. לא בכדי בית המרקחת מרוהט ברהיטים נעים, וצנצנות יפות. על הרוקח היה לדאוג לרושם שעשה על לקוחותיו – מקום יוקרתי , נקי ומסודר תרם לאמון הלקוחות במחשמיו ושיקוייו.  

בתחילה היו עושים את התרופות ואת הכדורים באופן ידני. הרוקח היה מערבב במעבדה שלו את החומרים. המהפכה התעשיתית הביאה איתה מיכון . אחד המוצגים המענינים היא מכונה להכנת כדורים.היא יוצרה בגרמניה לפני כ 150 שנה, ועובדת היטב עד היום. 

בקומה העליונה ניתן להתרשם מציוד מודרני יותר של  שיניים מודרניים . כשלא היה חשמל, הופעלו המקדחות על ידי מנואלות ידניות . אין ספר שמהמוזיאון הזה יוצאים בתחושה  ברורה שעדיף להיות בריא, ואם כבר חולה – אז במאה ה21 .

כמה עולה  ? 2 יורו למבוגר, 1 יורו לילד.

כמה זמן?  כשעה.  הסיור במרתפי המוזיאון הוא עצמאית, במקום יש הסברים באנגלית. בקומות העליונות ישנו סיור עם מדריך מהמוזיאון. אין צורך מראש. המדריך מתקדם בקצב שלכם ומספר אנקדוטות מענינות על המוצגים.

גלרית האומנות

גלרית האומנות ממוקמת בכיכר המרכזית של קובנה. בגלריה ישנה תצוגת קבע ותצוגות מתחלפות. הגלריה עצמה היא בניין אפרורי מרובע ומיושן . אפשר היה לחלוף על פני הבניין מבלי לשים לב אלמלא פסל פרובוקטיבי משהו : דמות אדם ערומה גדולה מהחיים הנצבת בדיוק ממול לכנסיה.

במסגרת תצוגת הקבע ניתן למצוא אוסף קטן עבודות החל מהעת העתיקה ועד לאומנות מודרנית. אני אוהבת לראות במזויאונים עבודות של אומנים מקומיים , ובגלריה הזו בתערוכה הקבע מצאנו אוסף קטן של אומנים בלטיים. האומנים לא מוכרים לי, אבל מצאתי כמה תמונות שאהבתי. לאומנות הבלטית נחשפתי לראשונה בביקורי בריגה, בה יש מוזיאון אומנות מצויין.

התערוכות המתחלפות היו מענינות מאוד. הגענו לגלריה בעקבות פרסום על תערוכה משותפת לאומני טקסטיל יפניים וליטאים.בכורתי, שתופרת את בגדיה בעצמה, מתענינת מאוד בנושא זה. התערוכה היתה חלק ממקבץ תערוכות במסגרת הביאנלה לאומנות של קובנה. בתערוכה היו עבודות מענינות, נוגעות ללב, ומשעשעות.  חסר לנו מאוד התיווך הנדרש כל כך לאומנות עכשווית. מלבד שם האומן ושם היצירה לא היה כתוב כלום, וחבל.

הפרצופים הסרוגים והממוקפים האלה מיד העלו חיוך על פני. השלושה האלה הם חלק מסידרה שלמה של פרצופים התלויים על הקיר.

עבודה גדולה ומרתקת שפרושה על קיר שלהם ועליו תלויות תחבושות מבד גאזה, ועליהן תמונות של פני משים, המתכתבות עם תמונות של המדונה באומנות הנוצרית. כמה רוך, חמלה וכאב מסתתרים בעבודה אחת.

עבודה עליזה המתכתבת עם הסגנון הקיטש הילדותי ,שכה חביב על היפנים. חרוזים , סריגה, והדפסה על בד.

שתי תערוכות נוספות עוסקות בנושא זכרון מאורעות קשים בהיסטוריה של קובנה.

תערוכה אחת מוקדשת למשפחת טילמן, משפחה ממוצא גרמני שהתישבה בליטא ובמשך שלוש דורות השפיעה על התפתחותה הכלכלית של העיר, והיתה מעורה בחברה. בני המשפחה הקימו מפעל ברזל ומפעל טקסטיל וסיפקו מקומות עבודה והכשרה לבני העיר. בתום מלחמת העולם השניה כשליטא צורפה לברה"מ, גורשו הטילמנים מליטא בהיותם אזרחים גרמניים. מרבית נכסיהם הוחרמו, ובמשך שנים נשמרו חפצי האומנות שלהם במרתפים. יש לציין שגורלם שפר עליהם – אינטלקטואלים רבים ובני המעמד הגבוה בליטא נשלחו על ידי סטאלין לסיביר. רבים לא חזרו משם.

תערוכה נוספת מוקדשת ליהודי קובנה ועוסקת בהמשכיותו של הזכרון לאחר מותם של אחרוני ניצולי השואה, שהם עדות חיה למאורעות. זוהי תערוכת צילומים של הצלם הליטאי אנטאנאס סוטקוס, שתיעד ניצולי שואה יהודים בליטא. במקביל לצילומים מוקרנים גם סרטונים של עדויות ניצולים.מרבית התערוכה כוללת פורטרטים של הניצולים. הם מצולמים בשחור לבן בסביב בתיהם. אע"פ שהצילומים צולמו בסוף שנות ה90 , הם משדרים תחושה חזקה של החיים בעבר.

התמונות המצמררות ביותר הן תמונות שצולמו בעת הכנס השנתי של הקהילה היהודית ב"פורט 9"  לציון "האקציה הגדולה" בה חוסל הגטו בקובנה. כעשרת אלפים יהודים נרצחו, ביניהם למעלה מ4000 ילדים. המראה של אנשים מבוגרים, עטופים במעיליהם מתגודדים כשברקע מגדלי השמירה וחוטי תיל מתעתע. האם זהו צילום מאז?

כמה עולה ? 5 יורו

כמה זמן ? כשעה וחצי

גלריה פרטית – בלטה

באיזור העיר העתיקה של קובנה פזורות גלריות קטנות ומענינות. על גלריה בלטה, קיבלנו המלצה מיוחדת. "בלטה" בליטאית פירושו לבן, ואכן הגלריה היא רובה ככולה לבנה.

בעלת הגלריה , אמנית בעצמה , עושה עבודות רקמה תלת מימידיות מרהיבות. את החויטים היא רוקמת בין שתי מסגרוץ רשת עדינות. מרחוק נראה שהרקמה מרחפת בחלל.

בכניסה לגלריה יש גם בית קפה קטן.

גרפיטי, ציורי קיר ואומנות רחוב בקובנה

קשה לומר מתי המילים הראשונות רוססו באופן לא חוקי על קירות קובנה, אבל במשך שנות השלטון הסובייטי גרפיטי היתה דרך נפוצה להביע מחאה. לאחר קבלת העצמאות סצנת הגרפיטי בעיר תפשה תאוצה, מכירות ספריי הצבעים עלו, והשלטונות לא יכלו להם, לאומני מחאת הגרפיטי.  קובנה כמו ערים אחרות נקטו בגישה של" אם לא תוחל לנצח אותתם, הצטרף אליהם" ונתנו לאומני הקיר במה של כבוד. ברחבי העיר פזורים ציורי רחוב גדולים וצבעוניים שחלקם הפכו לסמל של העיר.

אבל יחד איתם ישנו מקום גם לציורים מחאתיים כמעט מחתרתיים. לא כל העבודות הן מוקפדות, חלקם הם כיתוב של סיסמת מחאה, אחרות מביאות איתם קולות מהעבר. ויש גם כאלה שנופלים בקטגוריית : "קיר ביטוי ". מה שיפה זה שגם העבודות המושקעות והצבעוניות, גם המחתרתיות וגם קירות הביטוי מופיעים על המפות של קובנה. כל מה שצריך זה לקחת מפה ולצאת לגילוי.  באתר לשכת המידע אפשר למצוא מפה משוקעת במיוחד המתרארת את מיקומם של העבודות בעיר , את שמם של היוצרים ואת הסיפור אחוריהם.

גלרית החצר

אחד המקומות הפופולריים ביותר בקובנה הוא גלרית החצר. הגלריה הזו כשמה כן היא – היא נמצאת בחצר בין בנינים. כשעבר לדירה באחד הבנינים האומן ויטניס יאקאס, הוא שם לב לניכור בין השכנים, ולכך שהם לא יודעים על העבר של הבנינים בהם הם חיים. הוא החל לאסוף תמונות של משפחות יהודיות שחיו והדביק או העתיק אותם לקירות החצר.

חפצים החלו להופיע בחצר, ואחריהם פרויקטי ציור על הקירות. כיום זוהי חצר חיה ומשתנה ללא הרף: אומנות נוספת על הקירות, אירועים שכנים מתרחשים בחצר, ואפילו יש מקום למבקרים להשאיר את חותמם.

הגלריה פתוחה ואפשר לבקר בה בכל שעה שתרצו, רק יש לזכור שבבתים חיים אנשים ומגיע להם השקט שלהם.

גם את מיקומה של גלרית החצר ניתן למצוא במפת העיר.

מוזיאונים בקובנה – מידע נוסף

די הופתעתי לגלות שבעיר יחסית קטנה ישנו עושר כל כך גדול של מוזיאונים וגלריות. העובדה שרובם קטנים, מאפשר לטעום קצת מהכל.

לפירוט מלא של מוזיאונים בקובנה כדאי לבקר בדף המוזיאונים באתר לשכת המידע של העיר.

עפר קידר, הצלם והבלוגר בעל הבלוג "המצלמה מוסיפה לו 5 קילו" כתב  על ימים לבנים וארוכים של שיטוטיו והרחיב על מוזיאונים בקובנה ועל אומנות רחוב.