החלטנו לנצל את היום היפה הצפוי לנו לקצת טבע אוסטרלי ובחרנו באי פיליפ הנמצא כ135 ק"מ דרומית למלבורן, ומהווה יעד תיירות פופולרי בכל השנה אך בעיקר בקיץ.
על הרחוב הראשי נמצא מרכז סמוך לכניסה לאי נמצא מרכז המבקרים, שבו ניתן לקבל מידע על האי, על האטרקציות שבו, מפות, הסברים והצעות לטיול. אנחנו בוחרים להתמקד בטבע .
היעד הראשון שלנו הוא המרכז לשימור קואלות , בו ניתן לראות קואלות בסביבתן הטבעית. מבנה של גשר מוגבה אמור להקל עלינו לראות את הקואלות, אבל עלינו לאתר אותן בעצמם. בתחילה זה לא פשוט כל כך, חורשת עצי אקליפטוסים גבוהים, וביניהם מסתתרים כ 16 קואלות.
אנחנו מאתרים גוש פרוותי ראשון גבוה מעלינו – רק בזכות מבקרים נוספים שמעלינו. גוש פרוותי אחר אני מצליחה לאתר בזכות תנועה קלה שהוא מבצע. הקואלות לא מרבות לזוז, הו נחות כ18-20 שעות ביממה על העץ , אבל כאן בטבע במשך היום הצלחנו לראות כמה וכמה קואלות זזות ואוכלות. חוסר התנועה הזאת נועדה כדי לחסוך באנרגיה – הקואלה אוכל אך ורק עלי אקליפטוס .
הקואלות לא היו דיירות טבעיות של האי, הן הובאו לכאן , לא ברור למה – ב1870 והתרבו די מהר. בש. הן חלקו את האי עם בעלי חיים נוספים. כשהאוכלוסיה באי גדלה , ובוראו שטחים נוספים, החלה לקטון אוגכלוסית הקואלות. בצורה מעוררת דאגה.. סמדר מתענינית מי הם האויבים של הקואלה – ולמעשה מלבד האדם , שמשמיד את שטחי המחיה שלהם, והכלב , שהובא לאוסטרליה בידי האדם, שעלול לתקוף אותו – אבל קואלה בוגר בהחלט מסוגל להחלחם בכלב ולצאת כשידו על העליונה. העיט עלול לחטוף את גור הקואלה ( שמכונה כאן באןסטרליה ג'ואי joey) מגב אימו. סכנה נוספת שמאיימת עליהן היא מחלה , שגורמת להם להיות עקרים.
אנחנו מסתובבים בין העצים ובשבילים. קואלה זקוק לכ 20 עצי אקליפטוס בוגרים כדי להתקיים. אבל אין מספיק בשטח בשביל כל הקואלות , ולכן הם מקבלים "תוספי עלים " מאיזורים אחרים – אנחנו פוגשים קואלה נמרץ , אוכל בתיאבון מענף תוסף שכזה.
איך הקואלות עוברים מעץ לעץ ? לאט ובזהירות : יורדים מהעץ ועולים לעץ השכן. כאמור הם יכולים לעשות את זה בנחת , שהרי אין להם אויבים.
מלבד הקואלות, אנחנו מצליחים לראות ינשוף יחודי לאוסטרליה, הנקרא powerful owl , עומד על ענף וצופה על סביבתו , כמה ענפים ממנו נמצא קואלה מתנמנם.
וגם ציפור יחודית לאוסטרליה המכונה – קוקבורה , על שם קריאתה הרמה.
במרכז המבקרים ישנו שפע מידע מעניין על הקואלות – ועל בעלי החיים בסביבה באי. בהחלט שווה ביקור.
האי גדול למדי ויש בו מספר מרכזי ישוב וגם אטרקציות. שטחו כמאה קמ"ר , ולוקח כחצי שעה לעבור מקצה אל קצה. אנחנו עוצרים לארוחת צהריים במרכז העיירה COWES ושם בוחרים בצורה אקראית במסעדה אסיאתית – שמתגלה כטעימה במיוחד : הסאטאי והסמוסה ההודים , נאכלים לצד נודלס בקר. גם מנת הילדים טעימה ומתובלת היטב . ברחוב יש שפע מסעדות – איטלקית, המבורגרים , אסיאתית מתחרה
לאחר הפסקה ומנוחה אנחנו ממשיכים לאיזור נוביס – קצהו של האי, שמולו ישנה מושבת כלבי ים. הדרך אל קצה האי יפהפיה , וממנה נשקפים מפרצונים, לשונות יבשה, ומראות אל היבשת.
איזור Nobbies נוביס , הוא קטע חוף , שעליו בנו שבילי קרשים ומדרגות ומאפשר לטייל לאורכו ןלצפות אל מושבת כלבי הים בעזרת משקפת (בתשלום). רוח קרה מקדמת את פנינו בשעה שלפני השקיעה ובהחלט מקצרת את הטיול. לאורך הגבעה בנויים קופסאות המשמשות כבתי לפינגוינים, שעולים לשם לאחר שקיעה. כדי לא להפריעה לפינגוינים , יש לעזוב את המקום כשעה לפני השקיעה. במקום מסעדה וחנות מזכרות. על האי מסתובבים חופשי וולאבי,( דומה לקנגורו אבל קטן יותר) וניתן לראות אותם מדי פעם תוך כדי נסיעה. הפינגוינים האלה הם האטרקציה המרכזית של החוף ולשם פנינו מועדות . באחד החופים ניתן לצפות בהם עולים מהים, ועוברים לאיזור הקינון שלהם – האטרקציה מכונה " מצעד הפינגוינים", אינה זולה ( כ20 דולר למבוגר) אבל בהחלט שווה את הביקור.
מדובר בפינגוינים הקטנים ביותר הקיימים המכונים "פנגוינים קטנים " , גובהם לא עולה על חצי מטר , ופרותם כחללךה. מזריחת השמש הם נמצאים בים במטרה לדוג ולאכול , עליהם לאכול כל יום כחצי ממשקל גופם, והורים אוספים מזון לצאצאיהם. לאחר השקיעה, כאשר כבר הם אינם יכולים לראות את טרפם במים , הם יוצאים אל החוף למאורותיהם – הם מקננים בזוגות.
באתר הוקם מעין אמפיתיאטרון בו יושבים וצופים אל העליה שלהם מהים. המראה , אחת המרגשים שראיתי , וגם בתי בת השש צפתה בהם בהתלהבות : כמה דקות לאחר שמשתרר חושך, מתחילים להגיע מבין הגלים הפינגוינים. הם מגיעים קבוצות קבותות , עולים וצצים בין קצף הגלוים , ומזדרזים לעלות אל החוף. על החוף הם מסתדרים בשורה, ומתחילים לצעוד אל מאורותיהם. לאחר דקות מספר מגיעה עוד קבוצה ועוד קבוצה. כל המופע כולו אורך כ15 דקות , אבל אז ניתן להסתובב בשטח – על גשרים מוגבהים – ולראות איך הם צועדים אל מאורותיהם. ניתן להשאר באתר עוד כשעה.
במקום לא ניתן לצלם , אז הינה סרטון .
אנחנו נשארות כמעט עד תום הזמן , ונהנות מאוד מהצפיה בפנגוינים.
ישנן אטרקציות נוספות באי, ביניהן ניתן למנות את בית החרושת לשוקולד , שעליו המליצו בחום גיסתי ואחי – בו ניתן לראות אתשלבי יצור השוקולד, יישנם חופים ומסלולי טיול רגליים, והרבה שקט ושלווה. . ניתן לצאת לשיט של כשעתיים מנמל קטן באי כדי לראות את כלבי הים מקרוב.
בהחלט אפשר לבלות במקום יותר מחצי היום שאנחנו בילינו. ללא ממהרים שווה להשאר ללון.
כמה המלצות לבאים לצפות :
הפנגוינים יוצאים מן המים , והולכים אל השבילים הנמצאי בצידי התיאטרון, מרוחקים כ 20 -30 מטר מהצופים, ולכן כדי לשבת כמה שיותר קרוב למים, וכמה שיותר קרוב לצדדים החיצוניים. במקום יכול להיות קר ורטוב – כדאי להביא משטח חסין מים לשבת עליו, ולהתלבש היטב . כפפות , כובע ושתיה חמה מומלצים.