בעוד ימים אחדים, תפשוט הנערה את מדיה ותעלה על מטוס שיקח אותה אל אמריקה. מכל האפשרויות הבלתי מוגבלות שמציעה הארץ הזאת, היא בחרה להצטרף למשלחת של צעירים בחסות הסוכנות היהודית ולהדריך במחנה קיץ יהודי בניו יורק. רגע לפני שהיא פורשת כנפיים, ניאותה לכתוב על חוויה אחרת, ציונית ומשמעותית שעברה בעת שירותה. היא הצטרפה למשך חמישה ימים לחניכי מסע תגלית בישראל, וראתה את ישראל בעיניים אחרות לגמרי.

בעניין התמונות: את מרבית תמונות מסע תגלית שצילמה הנערה וחבריה אי אפשר לשתף כיוון שברובן מצולמים חיילים. לפרסומן נדרש אישור מהצבא. במשך השנים בטיולים שלה בארץ צלמה הנערה סידרה של תמונות נעליים המצולמות על רקע נופים מארץ ישראל. חשבנו שהתמונות האלה יתאימו כאן. בכל זאת זהו הסיפור שלה, ואלה התמונות שלה.

מכאן והלאה רשות הדיבור לנערה.

בכל פעם שאני נתקלת בקבוצות תיירים בארץ עולה אצלי השאלה : למה לבוא לטייל ולנפוש דווקא בישראל? הרי בעולם יש כמעט 200 מדינות ! יש שיגידו, שתיירים באים בשביל החופים ויש שיגידו – בשביל העתיקות. אבל חופים יפים משלנו יש ברחבי העולם ועתיקות רומיות, יווניות וצלבניות אפשר למצוא גם ברחבי אירופה. חלק קטן מהתיירים שבאים לישראל באים בגלל הציונות והמשפחה. לא אחת אני תוהה איך הם חווים את המדינה שלי.
לפני כחצי שנה נפלה בחלקי האפשרות להשתתף וללוות מסע תגלית. זהו מיזם ציוני שמטרתו הוא חיזוק הקשר בין צעירים יהודים מהתפוצות לישראל. בפועל לארץ מגיעות קבוצות של כ40 איש שמטילות בכל רחבי הארץ במהלך 10 ימים אינטנסיביים. האתרים שמבקרים בהם קשורים להיסטוריה של הארץ ולציונות, וגם מקומות חווייתיים. את הקבוצות מלווים כ-8 ישראלים צעירים במשך 5 ימים מתוך מסע תגלית המלא. במשך הטיול המשותף מתקיימות שיחות יזומות וספונטניות בנושאי זהות, ציונות והמצב בישראל. כמו אמא שלי גם אני לא יכולה לסרב לאף הזדמנות לצאת לטיול. חוץ מזה איך אפשר לוותר על כמה ימי חופש מהצבא ועל הזדמנות להכיר חברים חדשים?

קבוצת הישראלים שאני חלק ממנה הם כולם חיילים. מלבדי בקבוצה לוחמים וקצינים. אנחנו מלווים צעירים בני 21 -26 שהגיעו מאיזור סן פרנסיקו, שמכונה על ידם ה- bay area. אנחנו פוגשים את הקבוצה בקבר בן גוריון אחרי יומיים או שלושה שהם מטיילים ביחד. ההתרגשות בשיאה! עבור רובם זוהי הפעם הראשונה לפגוש בחיילים ישראלים בני גילם. מהר מאוד נשבר הקרח ויש להם המון שאלות עבורינו. החל בשאלות הפשוטות ביותר כמו השם שלנו ומה אנחנו עושים בצבא , דרך כמה אחים יש לנו ואיזה בעלי חיים אנחנו מגדלים ועד מה דעתינו על מדינת ישראל כיום. אחד הדברים שמפתיעים אותם, זה שלשמות שלנו יש משמעות: עצים, פרחים, ועוד.

מהדרום אנחנו עולים לירושליים. את הביקור שלנו אנחנו מתחילים בטיילת ארמון הנציב. אנחנו משקיפים על כל חלקיה של העיר ואפילו מרימים כוסית (של תירוש – בכל זאת אסור לחיילים לשתות בתפקיד ) הם מאוד מתרגשים ! סוף סוף הם נמצאים במקום ששמעו עליו כל כך הרבה סיפורים. בערב אנחנו יוצאים לסיבוב ברים במחנה יהודה ולאחריו כולנו יושבים בלובי של המלון ומדברים. פתאום כשכולם בפג'מות אין כל כך הבדל בינינו. הרבה נושאים עולים בשיחות אל אמצע הלילה. הנושא שאותי הכי עניין הוא הפערים בין התפיסה של היהדות בארץ לבין יהדות ארצות הברית ואורח חייהם. יש לנו הרבה מה ללמוד מהם בנושא של הכלה, קבלה ושינוי של הדת. כולם בגישה הרבה יותר רגועה .
למחרת אנחנו פותחים בסיור בחלקות השונות שנמצאות בהר הרצל. במהלך הסיור אנחנו שומעים סיפורים על גדולי האומה, וסיפורם של מספר חיילים שנפלו במלחמות ישראל. המעבר בין החלקות השונות מספר את ההיסטוריה הכואבת של המדינה. בדרך מחלקה אחת לאחרת המדריך שלנו עוצר ומצביע על פתח של מערה. הוא מסביר כי זוהי מערת קבורה מימי בית שני שהתגלתה בשנים האחרונות. מסתבר שכבר בתקופת בית שני ההר שימש כבית עלמין. עובדה זו לא היתה ידועה זה כאשר הוחלט על הקמת בית העלמין הצבאי בהר הרצל. זהו פשוט צירוף מקרים או גורל שמוסיף נופך ומשמעות להר. ביום זה אנו החיילים מסיירים על מדים ונראה כי לאט לאט הצעירים האמריקאים מבינים שהמדינה, לא הוגשה לנו על מגש של כסף וגם כיום אנחנו ממשיכים להקריב הרבה למען בטחונה. במהלך הסיור יש איזו שהיא אוירה מיוחדת שקשה להסבירה במילים. אני חושבת שבזמן הסיור חלק מן האמריקאים מרגישים תחילתו של קשר מיוחד, שעד עתה לא היה להם. הסיור עבורם מאוד משמעותי ולחלקם אפילו קשה. יש שוני בין היחס בציבור האמריקני לבין הציבור הישראלי כלפי הנופלים במערכות על הגנת מולדתם. בישראל הקשר והיחס הוא הרבה יותר אישי.

כמו בשינוי החד בין יום הזיכרו לבין יום העצמאות אנחנו ממשיכים את יומינו בסיור וארוחת צהריים בשוק מחנה יהודה. עבורם זהו שינוי חד ומפתיע אותם מאוד לשמוע, שאנחנו רגילים לשינויים משמעותיים כאלה באווירה.
בשוק התפצלנו לקבוצות וכל חייל או שניים לקח איתו כמה אמריקנים לאכול אוכל ישראלי לפי טעמו. אני בחרתי ללכת לאכול קובה באחת מן המסעדות הקטנות שנמצאות מחוץ לשוק. לצערי אני לא זוכרת את שם המסעדה אבל זו היתה הקובה הכי טובה שטעמתי בחיי. עבור התיירים זו הייתה חוויה מעניינת במיוחד. הם נתקלים במנה של מרק קובה בפעם הראשונה. רובם אפילו לא ידעו שקיים מאכל כזה. תחילה הם מהססים אך לאחר ביס אחד או שניים הם מתאהבים במאכל. זו היתה הצלחה אדירה.
לאחר ארוחת הצהריים אנחנו יוצאים רגלית לכיוון העיר העתיקה. בדרך אנחנו עוברים בשכונת נחלאות ושומעים את סיפורה. ככל שאנחנו מתקרבים לעיר העתיקה ולכותל התרגשותם של האמריקאים רק עולה ועולה. אני כבר ממש לא מתרגשת מסיור בעיר העתיקה וגם לא בכותל . הרי הייתי במקומות האלו עשרות פעמים ומה כבר השתנה בחודשים האחרונים? אולי איזה חנות נפתחה במקום אחת אחרת, הרחובות, הבתים והעתיקות לא השתנו. ובכל זאת הם איכשהו מצליחים להדביק אותי בהתרגשות שלהם. אנחנו מסיירים מעל גגות העיר ורואים את השכבות השונות שקיימות בירושלים, מעין פסיפס של תקופות שונות שיחד יוצר את ירושלים של היום.

לפני שאנחנו נכנסים לרחבת הכותל הרגילה אנחנו יורדים לרחבה השיוויונית. שם אנחנו עורכים טקס בת/ בר מצווה. הטקס הוא מיוחד ושונה מטקס הבר מצווה שאנו מכירים בארץ. כאן הם לא קראו בתורה, אלא דיברו על הקשר בין החיים שלהם לפרשת השבוע ומה הם לוקחים ממנה הלאה לעתיד. זה היה רגע מיוחד מאוד לשמוע כיצד אנשים בוגרים שרובם כבר בעלי תואר, מתייחסים לחייהם ומדברים על ערך שהם לוקחים איתם מהפרשה הלאה לחייהם. כולם התרגשו מאוד ממעמד זה . עבור רוב העולים לתורה זוהי הפעם הראשונה שהם חויים את הטקס הבר מצווה ודרכו הם סוגרים מעגלים משפחתיים שונים. את היום שלנו אנחנו מסיימים בהרצאה על הגיאופוליטיה של האיזור והסכסוך הישראלי פלסטיני. כולם נרדמו…

בבוקר האחרון שלנו בירושלים אנחנו חוזרים להר הרצל ונכנסים לסיור ביד ושם. הסיור הוא הסיור הסטנדרטי ורבים מזועזעים מהמוצגים במוזיאון. עבור חלקם זוהי הפעם הראשונה שבה הם נחשפים לעומק לנושא השואה. לאחר הסיור אנו עולים צפונה לרמת הגולן. את הנסיעה אנחנו עושים דרך בקעת הירדן וחלקם מופתעים מכך. הם מכירים את האיזור כחלק מהרשות וחושבים שמסוכן. במהלך הנסיעה הם רואים כיצד ישראלי ליד פלסטינאים מעבדים את השדות שלהם. בנוסף הם היו מופתעים מהקרבה של הכביש אל הגבול הירדני.
אנחנו מתמקמים בקיבוץ אפיק. בערב אנחנו עושים קבלת שבת משותפת ולאחר מכן כולנו יושבים ומדברים על החוויות מהשבוע שלהם בארץ. אנחנו כל כך עייפים ומסיימים את הערב מוקדם באופן יחסי .בשבת מוקדם בבוקר אנחנו מתעוררים לקול אזעקת צבע אדום. האמריקאים בכלל לא מתייחסים לאזעקה ורק לאחר שאנחנו רצים לכיוון המקלט הם מבינים שזה לא צחוק. אנחנו חוזרים אחרי כעשר דקות לישון, אך לאחר כשעה וחצי שוב מתעוררים לאזעקה. לאט לאט מתחילים להגיע טלפונים מארה"ב שדואגים לשלומם והם דיי צוחקים מהעניין. לאחר הערכת מצב שנעשתה על ידי המדריכים ומנהלת תגלית הוחלט ששתי אזעקות לא יפריעו להמשך השהות שלנו בגולן ואנחנו מבלים את שבת במדשאות הקיבוץ ובטיול קצר סביבו.

לאחר צאת השבת מתקיימת סדנת ריקודי עם. למען האמת ממש לא מתחשק לי לרקוד הורה לצלילי שירי "אנו באנו" ובכל זאת אני מצטרפת. האמריקאים מתלהבים הרבה יותר. אולי באנגלית זה נשמע יותר מלהיב ואולי הם פשוט לא מכירים. אני חייבת להודות שטעיתי בגדול. הייתה סדנא מדהימה שהועברה על ידי dance Israel. במהלך שעה וחצי (אולי טיפה יותר) אנחנו לומדים על ההיסטוריה דרך הרגלים ורוקדים לצלילי שירים מעשורים שונים. לראות את התגובה שלהם לצלילים ולריקודים היה פשוט מצחיק בטרוף. כולם נורא נהנו. ביום האחרון בבוקר אנחנו יוצאים למסלולון נחמד באיזור גמלא ולאחריו אנחנו לצערינו הרב נפרדים.
חמשת הימים של מסע תגלית היו ימים מיוחדים שבהם חוויתי חוויות מטורפות והכרתי חברים חדשים.
אחת החוויות הכי משמעויות שהיו לי, היתה החוויה של הכותל מזוית ראייתו של תייר יהודי. במשך שנים רבות הם שמעו על הכותל מההורים והסבים ופתאום הם עומדים במקום הזה. בזכותם הרגשתי את משמעות הגשמת חלום וההתרגשות ממשהו שעבורי הוא לא חדש בכלל. את החוויה הזאת נתן אלתרמן סיכם בשתי שורות בשירו ירח : "גם למראה נושן/ יש רגע של הולדת" וזהו המסר שאני לוקחת איתי הלאה.

חיילים וסטודנטים מלווים מסע תגלית – מידע נוסף

מידע על הפרוייקט, עידכונים ויוזמות ניתן למצוא באתר תגלית .

איך מצטרפים ומלווים מסע תגלית ?

ילדי משפחת אפק כותבים על משלחות

נערתינו משתתפת פעילה בטיולים המשפחתיים, אבל היא אינה אשת מילים ולא מרבה לכתוב לבלוג. על חוויותיה במסע פולין , מסע ראשון מסוג זה, במשפחתינו, היא שמחה לספר בראיון, שערכתי עמה.

המוזיקנט המשפחתי צבר לזכותו את כמות המשלחות הגדולה ביותר וכתב על כמה מנסיעותיו בבלוג. הוא כתב על חווית נסיעתו עם תזמורת בית הספר לכנס תזמורות ג'אז בקנטקי. סיכום החוויות שלו עם תזמורת נוער לשטוטגרט לימד אותנו דבר או שניים על גוזלים שפורחים מהקן . ואילו בזכות פרוייקט חילופי תלמידים זכינו לארח אצלינו נער מגרמניה – גם על החוויה הזאת כתב המוזיקנט.