טיול בוקר שישי שאורגן על ידי מקום עבודתי עם ארז , מדריך – מזמר -משחק , מוביל אותנו בסימטאותיה של יפו , ברחובותיה ובנפתולי ההיסטוריה ארוכת השנים , של החלק המושמט בדרך כלל מ"תל אביב -יפו" , שמה של הכרך הגדול והמרכזי בישראל , וגם במידה רבה מושמט מהתודעה הציבורית . אבל לא תמיד היה כך הדבר , במשך כשלושת אלפים שנות היסטוריה , היתה יפו העיר המרכזית באיזור – עיר נמל שוקקת חיים- תושבים , סוחרים , נוסעים , סחורות , בעלי חיים , שבשעריה ובנמלה עברו רבים שרצו להגיע לפלשתינה א"י .
אנחנו אמנם מגיעים אליו רק בתום הסיור , אבל מרכז המבקרים של יפו העתיקה הוא מקום נחמד להתחיל בו סיור על יפו . המרכז נמצא מתחת לכיכר הגדולה שליד "מזרקת המזלות " , ונבנה מעל שרידי בתים עתיקים וקטע קטן של רחוב . סרט מולטי מולטימדיה מוקרן ממש מעל השרידים , וסוקר בקצרה את ההיסטוריה הארוכה של העיר . במרכז ישנם מוצגים מחפירות שונות באיזור יפו, ציר זמן. מוצג מענין הוא תצלומים של ציורים של יפו שצוירו בידי נוסעים בעבר , המציגים את יפו כפי שהיתה אז , לעומת היום .. ציור אחד , מרתק במיוחד שמשוייך להנרי בייקר טריסטרם (ההוא שעל שמו נקראת הטרסטרמית ), שמצוייר מ"גבעת יפו " הצופה אל תל אביב , את אז בזמנו של טריסטראם היתה שם רק רצועת חולות.
הסיור שלנו מתחיל מבית קפה ב"נמל יפו " , השכם בבוקר עוד ניתן לראות את הדייגים מקפלים רשתותיהם , אוספים שללם , ומכסים את סירות הדיג הקטנות. המעגן- נמל הקטן כמו ההאנגר הענק שהוסב למתחם קניות ומסעדות, מתנמנמים. מבט אל הים , ואל הסלעים המבצבצים מתוכו , ובראשם סלע אנדומדה , מעלה שאלה איך בכלל העיר הזאת היתה אי פעם נמל מרכזי .
כמו תמיד כשיש צורך אז נמצא פתרון : הספינות הגדולות עגנו באיזור הים הפתוח , הרחק מסכנת עליה על שרטון , וספני יפו הסירותיהן הקטנות עברו מבעד לשרטונים , ופרקו את הסחורות ואת הנוסעים אל סירותיהם , ונביאום לחוף. רק ספני יפו ידעו לנתב דרכם דרך הספינות , ובזה היתה אבטחת פרנסתם . המדריך מציין שהסוד היה פשוט – הקו בו התמזגו שני מינרטים מסויימים הנראים מהחוף סימן את הדרך הבטוחה. בדרך זו נחתו על החוף גם אישים רמי מעלה כגון נפוליאון , והרצל . חווית הנחיתה על החוף והביקור בסימטאות יפו של אז היתה כה מטלטלת מבחינת הרצל – למרות מרכזיותה של העיר , התנאים הסניטריים לא היו מהמשובחים – שהוא ביקר לחזור מיד אל מבטחי הספינה הגדולה והנוחה .
כדרכן של ערי נמל האוכלוסיה בהן היתה מגוונת : מוסלמים , נוצרים צליינים שהגיעו לעיר הקודש שהו באכסניותיה. במאות השמונה עשרה והתשע עשרה התפתחה גם קהילה יהודית גדולה בין חומותיה . המסחר, הצלינים , וגם מזג האויר והאדמה הטובה הביאו לשגשוג . ונא לא לשכוח את "תפוזי יפו " במשך שנים היו מותג . כיום מפרדסי יפו , נותר רק עץ אחד תלוי באויר . בין המשפחות המוסלמיות : אבולעפיה וסיקסיק , שאף בנו מסגד בעיר – והיום נותר ממנו רק הצריח .
מלחמת השחרור הביא סוף לשגשוגה של יפו . מרבית תושביה המוסלמים ברחו , ואלה שנותרו הושמו במחנות למשך כ15 שנה הבתים ננטשו ונעזבו . עם עליה בשנות החצישים נשלחו לגור בבתים הנטושים עוליים חדשים , ואליהם הצטרפו הערבים ששוחרו מהמחנה . כך התקבעה שמה של יפו כאיזור של אוכלוסיה נחשלת, בתיה הריקים היו משיכה לנרקומנים ולזונות .
מתישהו בשנות השישים של המאה הקודמת פרנסי העיר תלאביב החליטו לשקם את יפו , והחלו בשיקום הבתים הערבים הצופים אל הים . הסימטאות רוצפו ונוקו וקיבלו שמות של מזלות, הבתים שופצו ,ואמנים הוזמנו לגור בהם , ולהקים בהם גלריות וחנויות לאומנות , מספר בתי קפה ומסעדות דגים נפתחו ויפו קושרה לטיילת תל אביב. המתחם התיירותי – יקר מדי , לא נגיש שאר שכונותיה של יפו נשארו עלובות ומוזנחות.
במשך מרבית ההיסטוריה האנושית חפצים ובגדים היו יקרים . עבודה רבה נדרשה כדי ליצור אותם , או לתפור אותם , ורק העשירים היו יכולים להרשות לעצמם לקנות לעצמם דברים חדשים . אפילו הגרביים מהביטוי "להחליף משהו כמו גרביים " , הוטלאו ותוקנו כשהתגלה בהם חור. במשך שנים " יד שניה " היתה נחלתם של פשוטי העם , העניים , שאינם יכולים להרשות לעצמם לקנות חפצים חדשים , וכך גם נתפשה רכישת בגד יד שניה או חפץ כהודאה בעליבות מעמדך. החפצים הועברו מיד ליד שניה שלישית ואפילו יותר , שופצו ותוקנו . לא בכדי ניתן השם " שוק הפשפשים " לשווקים בהם נמכרו הבגדים ו החפצים הישנים, החפצים האלה לעיתים תכופות היו מזוהמים , שורצי מזיקים , והבגדים היוו בית לפשפשים כמו גופם של הרבים שלבשו אותם . המהפכה התעשיתית היתה הצעד הראשון שהוביל להוזלתם של החפצים והבגדים והפיכתם לאפשריים לרכישה על ידי כולם. בכמה מאות שנים מאז הלכו המכונות והשתכללו, נכנס שימוש בחומרים זולים – פלסטיק , ניילון – והחפצים והבגדים הלכו והוזלו. בני המעמד הבינוני יכולים כעת להחליף את בגדיהם , ריהוטם , עיצוב ביתם על פי האופנה החולפת .
בעשור האחרון רעיון ה"יד שניה " עבר מיתוג מחדש : לא עוד בגדים ישנים ובלויים , אלה בגדי מעצבים , וינטאג' עם שיק יחודי, לא עוד חפצים משומשים , אלא פריטים יחודיים ומעניינים . השינוי הוא ללא ספק תוצאה של הזרם הירוק הדוגל במיחזור על מנת שנוכל להשאיר משאבים לילדינו , וגם אנטי-תזה לפס היצור שמשכפל את חפצינו והופך את בתינו, מראינו , וחיינו לדומים כל כך. וכך משהביקור בחנות יד שניה היא להנאה ולא לצורך הביא איתו שינוי במראהשל החנויות האלה, שכעת פונים לקהל בעלי האמצעים , שיכולים לקנות את הזבל של אתמול במחירים של היום, סבירים מספיק כדי שגם בני המעמד הבינוני יוכלו להרשות לעצמם .
משהפך הביקור בחנויות יד שניה לסוג של בילוי מתחם "שוק הפשפשים של יפו " זוכה לעדנה ומשנה את פניו כדי להתאים לקהל החדש שפוקד אותו. האיזור מציג ערבוביה אקלקטית של בתי קפה מעוצבים , חנויות קטנות ומעוצבות ליד שניה , חפצים קטנים , אוספים , לצד מסעדות עממיות – חומוס – שקשוקה – דוכן מיצי פירות , חנויות שטיחים משכבר הימים הנפרשות אל הרחוב , לצד חנויות היד שניה המסורתיות – שאינן אלה מחסן דחוס ומגובב חפצים שבעליו שופך מדגם מתוכו אל המדרכה
חנויות עתיקות , וכאילו עתיקות , כלי כסף רהיטים – חובבי המציאות מוזמנים להכנס, לפשפש, לחפש ולהתמקח .
. לצד חנויות ה"וינטאג' " והיד השניה , נפתחו גם חנויות הרטרו "חדש במראה ישן " , ומספקות סחורה למי שרוצה להיות בלי ( פשפשים ? תולעים ברהיטים ? )ולהרגיש אין.
מתחם עמיעד , הוא יוזמה של העיריה לאפשר לכל מי שירצה למכור את חפציו הישנים : תמורת 50 שקלים תוכל לקבל פינה במתחם ולפרוש את מרכולתך . ואכן המתחם עמוס וצפוף . אנחנו מסתובבים בין הדוכנים הקטנים והצפופים – על הרצפה , על שולחנות וכסאות קטנים פורשים אנשים מגוון שעונים ישנים ומלוכלכים , בגדי פס יצור ישנים , מסגרות ישנות של משקפיים , סירי אמייל , כלי עבודה ישים, שלטים ישנים . איני יכולה שלא לתהות האם בחברת השפע שבה אנחנו חיים יש מי שירצה לקנות ?
האיזור מושך אליו בימי שמשי קהל רב : זוגות , משפחות , קבוצות מטיילות , וחבורות גדולות של צלמים . כל אחד בא לחפש משהו יחודי : פריט , עניין , רגע אוטנטי פוטוגני . המוכרים, ללא ספק אנשים קשיי יום , מבוגרים , מנסים לשמור על כבודם אל מול המצלמות הנדחפות לפניהם , שהרי הצלמים פה לא בשביל לקנות : קלוז אפ – קליק אחד – כמה דקות עבודה מול תוכנת עיבוד משוכללת – ולמחרת תועלה תמונה אל פורומי הצלמים : מדגישה כל פרט וקמט בפניו של האובייקט . " סיפור חיים " יכתבו אנשי הפורום בתגובות, יציעו עיצות בונות להגברת האפקטים , ילחצו לייק ויפנו לחפש אף הם עם מצלמתיהם המשוכללות סצנות מענינות.
יפו נמצאת כרגע בתנופת פיתוח נמרצת . רחובות משפצים , מבנים ישנים משנים יעוד , מסביב לכיכר השעון נפתח מלון בוטיק אחד, ואפילו הקשלה – בית הכלא – משנה פניו למלון. יפו משנה פניה , חוזרת להיות אופניתית , ה-דבר החם , העכשוי
במסגרת הטיול אנחנו מוזמנים לטעום קצת מהמגוון הקולינרי של יפו . אמנם יפו מתהדרת במגוון לא קטן של מסעדות שף , אבל הבוקר אנחנו טועמים מהמקומות העממיים – מקומות פשוטים, המתמחים רובם ככולם בכמה מאכלים פשוטים תשולחנות פורמיקה או עץ חשופים, ללא גינונים – אכול ושתה , ופנה מקומך במהירות לבאים אחריך המקום הראשון בו אנחנו מבקרים הוא מקום לאכול חומוס – ובשעת בוקר מוקדמת ., חומוס כך נראה לא מוקדם מדי לנגב , בעוד אנחנו טועמים כזית , אחרים יורדים על צלחות חומוס מלאות .
ומסעדה נוספת , לא רחוק מרחוב ה"שוק היווני " , שכולו עומד כרגע בשיפוצים , אנחנו מוזמנים לטעום קוסקוס (לא משהו ) , וקודם לכן מובלים אל מקום הנודע במאפי הפילו שלו מלוחים ומתוקים. ביום שישי בבוקר , המקומות הומים לקוחות – חלקם לוקחים הביתה וחלקם יושבים ואוכלים במקום , מתחרדנים בשמש הנעימה . אנחנו כאן – אורחים לרגע , מפריעים להלכי המקום ,איננו מתקבלים בסבר פנים יפות : המדגמים מוצאים אלינו מחוץ למסעדות, בכלים חד פעמיים , ובעודנו מתגודדים על המדרכה, מנסים לטעום , מפריעים לתנועת הולכי הרגל , שלעיתים דוחפים אותנו בגסות או משתחלים בינינו . רציתם אותנטי ? בבקשה. יפו האותנטית היא אנשים המוציאים פרנסתם בעבודה קשה ..
רק מוכר הסחלב הקר הצעיר , בפיצוציה הסמוכה ל"אבולפיה " מבסוט – מוציא אריזות קטנות של סחלב , שופך לתוכן סירופ אדום , מעביר לסבו העומד ליד המיכל ובוזק בוטנים וקוקוס טחון , מגביר את המוסיקה להנאתינו , ומבקש שנבוא קרוב קרוב, נרים את הסחלב למעלה למעלה , כולם ביחד , כדי שיוכל לצלם אותנו לפייסבוק.
רגע לפני שמסיימים את הסיור אנחנו עולים לתצפית אל "גבעת יפו " . גבעה המשקיפה אל קו החוף וגורדי שחקיה של תל- אביב- וונבי – מנהטן . רצועת החוף הזו שעד לפני כמהא שנה היתה שוממה , הפכה למרכז החיים הכלכליים , המדיניים , ובמידה רבה התרבותיים של הארץ . יפו – שעד לא מזמן נראה כי תהילתה חלפה – משנה פניה , ומי יודע ? אולי תשוב ותכבוש את מקומה
