שמורות טבע בטקסס: הפארק הלאומי ביג בנד

הפארק הלאומי "ביג בנד " , שפירושו "הכיפוף הגדול "  ( the big bend) נמצא בדרומה של טקסס ממש על הגבול עם מקסיקו. הוא נמצא רחוק מכל מקום אפילו בקנה מידה של טקסס. גיליתי את קיומו בפעם הראשונה בה ביקרתי באוסטין. במוזיאון ההיסטוריה המקומי מצאתי מפה קטנה ולידה הכיתוב: "הביג בנד המקום האחרון שמופה בטקסס" הצית את סקרנותי . "לשם!", אמרתי לעצמי, "לשם אני רוצה להגיע ".  נסיעתי האחרונה לאוסטין היא ההזדמנות האחרונה לעשות זאת. מי יודע מתי אשוב לטקסס?

עם אישור נסיעת העבודה אני מתישבת לתכנן את מסע "חוצה טקסס"  כשכל מטרתו כולו הוא להגיע לשם. גוגל מסמן לי שהנסיעה לפארק מאוסטין תקח שבע שעות וחצי. התבוננות במפת טקסס הענקית מראה שהוא אכן מבודד. כבישים בודדים מובילים אליו. בדרך אין כמעט ישובים.

הפארק נודע בנופיו המדברים. רגע לפני שאני יוצאת לדרך מתעורר בי ספק. לנסוע שבע וחצי שעות בשביל לראות מדבר?  יש לנו מדבר כאן בארץ שעה וחצי ואני בבאר שבע . עוד שעה במצפה רמון. מה כבר יהיה שם במדבר הזה ? הזמנת הלינות נעשתה מראש. הטיסה הביתה תהיה מאל-פאסו, הנמצאת בקצה המערבי של טקסס. אין ברירה…

כבר כ 40 מייל משער הכניסה ל"ביג בנד " אני מבינה שהיה שווה לבוא. אני נוסעת על אחד משני הכבישים המובילים לפארק. מרחבים גדולים נפרשים סביבי. כמעט לבד על הכביש. יום גשום היום. השמיים מכוסים עננים ומטפטף. מרחוק אני רואה את  רכס ההרים הנמצא בלבו של הפארק. הר גדול ובולט מתנשא מעל כולם, עולה כמתעתע מהערפל.  זהו אולי מדבר, אבל הוא עוצמתי וענק. כמו  באמריקה.

בהחלט היה שווה לבוא. היומיים שאני מבלה בפארק הם טעימה קטנטנה ממה שיש לו להציע, והנה היא לפניכם.

 

 

קצת על התמצאות

 

בשטחו של הפארק ישנם שלושה כבישים עיקריים, והנוסע בהם יחצה איזורי מקרואקלים שונים. בליבו של הפארק מתנוסס רכס הצ'יסוס ( Chisos ) שנקרא על שם שבט שהתגורר באיזור בעבר.  במרכזו של הרכס מעין קערה שההרים סביב הם קירותיה  לכן היא נראת Chisos Basin . תופעה גיאולוגית זו יוצרת מקרואקלים משל עצמו . כאן לח יותר, קריר יותר, ישנה צמחיה מחטנית ועצים. זהו גם בית גידול לדובים ואריות הרים.

מסביב זהו איזור מדברי באופיו. אבל הוא אינו שממה. שפע צמחית קקטוסים, שיחים נמוכים, יוקות. בימים אלה של תחילת אביב מתחילה פריחה. קרוב לנהר ישנו איזור שמזכיר באופיו את איזור עין גדי: צמחית גדות עבותה , עצים , אפילו ריח האדמה דומה . אבל כאן אין יעלים ואין שפני סלע.  בעלי החיים הם מועטים יחסית ויש שפע מים לאורך קו הנהר. הסיכוי שהם יגעיו למקומות בהם נמצאים בני אנוש רעשניים ובלתי צפויים הוא קטן מאוד.

בשטח הפארק יש שפע תופעות גיאולוגיות שהן תוצאה של פעילות וולקנית וגיאולוגית באיזור. פעם היה כאן ים  אז יש מאובני קונכיות, וגם התהלכו כאן דינוזאורים.הנסיעה בשלושת הדרכים מרתקת. עם כל פיתול  נגלים נופים אחרים, גם בכל שעה של היום.

 

 

את הטיול שלי התחלתי דרך השער המזרחי של הפארק, שנמצא על כביש 385 שיוצא מהעיירה מרת'ון. העננים הכבדים והנמוכים צובעים את הכל בגוונים כחולים סגלגלי . הרכסים נראים כצלליות. אני נהנית משילוב הצבעים  של השמים הכהים, ההרים החומים סגולים, השיחים הירוקים כהים והדשא הצהוב. יותר מכל מזכיר לי הנוף את איסלנד: פתוח, רחב ידיים, ללא עצים שיפריעו בקו המבט.

הנסיעה ברחבי הפארק מוגבלת ל45 מייל לשעה, לפעמים פחות . אני נוסעת לאט ונהנית מהנוף. בכל מקום בו ניתן לעצור נעצרת לצלם ולהתפעל מהנוף. קטע הדרך של 30 מייל שאני צריכה לעבור לוקח באמת זמן רב.  מהכביש הראשי יוצאים כבישי 4X4 ושבילי הליכה באורכים שונים: החל מהצצה על הנוף, וכלה בטרק של כמה ימים. הכל מאורגן, מסודר ויש משהו שיכול להתאים לכל אחד.

 

 

Chisos Basin

את הביקור שלי אני מתחילה באיזור Chisos Basin .

הכביש מתפתל בין נופים עוצרי נשימה. רכס ההרים המזדקר , הצמחיה  הירוקה, הגשם – רגע זה מדבר פה?

 

באחת התחנות שאני עוצרת, חונה אוטו אדום קטנטן. מכסה תא המטען פתוח. אני מקיפה אותו כדי לאפשר זוית צילום, ומגלה שמכסה תא המטען משמש גג מפני הגשם לגברת נחמדה, שיושבת ומציירת את היופי הזה.  בכל יום היא נוסעת לפינה אחרת של הפארק לצייר. היום היא בחרה לצייר את הפינה הזאת והגשם לא מרתיע.  היא שמחה לשתף טיפים על מקומות.

 

הלילה אני ישנה בלודג' הנמצא פה בהרי הצ'יסוס. מאיזור החניה יוצאים מספר מסלולים ברמות קושי שונות . אני מחליטה לעשות את "מסלול החלון" (the window trail) וחלק מהמסלול הסובב את השטח הלודג' והמחנה ( the basin trail) .  מסלול החלון המונגש לנכים מוביל לנקודת תצפית מרהיבה. שתי פסגות יוצרות ביניהן מעין חלון תצפית אל האיזור הדרום-מערבי של הפארק.  למרות הערפילים והראות הלקויה המראה יפהפה.  זהו מקום מומלץ לצפות בשקיעה  בימים בהירים.

 

במרחל נסיעה של כ2 מייל  מתחיל "מסלול המכרה האבוד"  ( the lost mine trail) אחד המסלולים הפופולריים בפארק וכיוון שקבלתי עליו המלצה חמה מחבר מקומי, אני מחליטה להקדיש את שארית היום לטיול בו .  אורכו של המסלול המלא הלוך וחזור הוא שבעה קילומטר המתוזמנים בשלוש שעות הליכה. בחניה של המסלול רק מספר מועט של מכוניות חונות. בכניסה למסלול אזהרות, איך להתנהג כשפוגשים דוב או אריה הרים. אני קוראת אותם בעיון. הסיכוי לפגוש אחד כזה הוא קטן מאוד. בכל שנה יש כ130 צפיות בלבד בדובים ואף פחות מזה באריות-הרים.

 

 

המסלול מוביל אותי במעלה הרכס. צמחיה ירוקה ועצים סביבי . שק . הגשם פסק לחלוטין ואין רוח. ציוץ צפורים נשמע.  אני פוגשת שנים שלושה מטיילים הבאים לקראתי בדרכם חזרה מהמסלול.  חשש קל משתלט עלי. אני לבד פה. מה יקרה אם יבוא דוב  ? או אריה הרים ? אני יודעת שהחשש הזה לא הגיוני. אבל כל איושה קלה מקפיצה אותי. אופיו של המסלול הוא עליה כמעט בלתי פוסקת. עוד ועוד אני עולה במעלבההרכס.  נופי ה"קערה" הנגלים לפני יפהפיים. כשאני מגיעה אל קו הרכס הראשון, אני זוכה לתצפית מרהיבה לצידו השני. שרשרות הרים כחלחלים. נראה ששם יורד גשם.

 

רוח קלה מתחילה לנשוב. אני מתקדמת עוד ומחליטה לחזור על עקבותי. בכל זאת לא רוצה להקלע קרוב לשעת השקיעה בעצת שלט האזהרה. רוח קלה מתחילה לנשוב ואיושת העלים כעת בלתי פוסקת. לפתע  הרכס שמעלי מתעטף בצעיף של ערפל . לאט לאט כמו זרועות מושטות נמשכים לשונות ערפל בין פסגותיו. המראה מרהיב ומעורר יראה כאחד.

 

 

אני יורדת בזריזות במורד השביל וחוזרת לחניה. לא פגשתי אף דוב ואף אריה הרים. תחושת הרווחה שלי מתחלפת בתחושת אכזבה קלה ברגע שאני נכנסת לאיזור המבטחים: האוטו.  אמנם לקצה המסלול לא הגעתי, ואת המכרה האבוד לא מצאתי אבל נהניתי מאוד מההליכה והריח הטרי של אדמה אחרי הגשם.

לקראת ערב, מתבהרים השמים. אני יוצאת מחדרי בזמן כדי לתפוס קרניים אחרונות של שקיעה.מרחוק ניתן לראות ברקים. סופה משתוללת בחלק רחוק של הפארק

 

למחרת בבוקר השמים בהירים. הציפורים מציצות. אני מצליחה ללכוד אחת קטנה במצלמתי.

 

עגלי טל של בוקר מצטברים על פריחתו של קקטוס.

 

 

אני מזדרזת להתארגן ולצאת לדרך. את היום השני שלי בפארק אני מתכננת לבלות באיזור אחר שלו. כבר בפיתולים הראשונים אני זוכה בשכרי על ההשכמה המוקדמת. רכס ההרים שהיה אתמול סגלגל-חום עקב העננות, בוער כנגד עיני בכתום הזריחה. השמים הבהירים מעוטרים בעננים קטנים הנצבעים בורוד להשלמת המראה.

 

רכס ההרים ממול יפה עוד יותר. ערפל סמיך ולבן זוחל ומגיח מהעמק ומתפשט מסביב להרים. ההרים נראים כמו מרחפים. הכל נראה כל כך קרוב, אבל מבט אל העצים מאפס את קנה המידה. העצים קטנטנים. ההרים האלה עצומים.  אני עומדת דקות ארוכות מרותקת למראה.

 

 

אפשר להמשיך ולעמוד כך ולהתבונן עוד זמן רב. אני סקרנית לגלות אילו הפתעות נוספות טומן הפארק בחובו עבורי. הכביש המתפתל מוריד אותי אל תוך הערפל הסמיך. אני נוסעת בו דקות ארוכות. כמה עצום השינוי! למעלה הכל בהיר ואלו כאן מעורפל. בעודי מהרהרת שמא כדאי לי לשוב על עקבותי, שהרי נראה שהדרך הנופית מעורפת לחלוטין, אני מזהה מרחוק שובל שמים בהירים. עוד מספר דקות של נסיעה ואני מגיעה לסופו הפתאומי של הערפל. ככרית עגולה מונח הוא סביב להרים.

 

ביג בנד: כביש נופי ע"ש רוז מקסוול

The Rose Maxwell Scenic Drive

אורכו של הכביש הוא כ30 מייל והוא מקשר לאורך תוואי נופי בין לב הפארק (צומת פנתר panther junction ) לבין ערוץ ערוץ אלנה הקדושה ( Santa Elena Canyon ).  הכביש הסלול היטב חוצה את הפארק לצידו הדרום מערבי. לאורך הכביש יש שפע של נקודות תצפית ומסלולים היוצאים ממנו.

 

עכשיו השמים שוב בהירים ובאמת ניתן להנות מהדרך הנופית.  אני מחליטה לנסוע עד סופה ואז להתחיל לעשות את דרכי חזרה, ולעצור בפינות הנוף ובמסלולים. כל פיתול וכל גבעה מזמנות לפני  מראות אחרים.

 

אותם 30 מייל (כ45 ק"מ) לוקחים לי כשעתיים נסיעה, עקב עצירות נוף מרובות.

 

 

ביג בנד: מסלול ערוץ אלנה הקדושה

 

הדרך הנופית מסתיימת סמוך לנהר. בימים אלה הזרימה בו קטנה, אבל בהחלט יתכנו הצפות. כאן מתחיל מסלול  ערוץ אלנה הקדושה , כ4 ק:מ הלוך חזור וכשעה הליכה  אל תוך הערוץ בו זורם נהר הריו גראנד.

 

שמו של הפארק נגזר מהפיתול שיוצר נהר הריו בתוואי דרכו, פיתול בזווית של כמעט 90 מעלות. ריו גראנד נקרא הנהר. נהר ריו הגדול.הוא מהווה גם את קו הגבול הטבעי בין ארצות הברית ומקסיקו. מרכסי ההררים בפארק ניתן להשקיף אל תוך מקסיקו . אפשר גם לשוט בנהר ולהגיע לגדה השניה. רק שארה"ב היא הארץ הנחשקת, ובדרך כלל התנועה היא ממקסיקו עליה.

הצמחיה, האדמה ואפילו הריח מזכירים לי את המסלול בעין גדי אך כאן הכל עצום מימדים. הקניון מתחפר בתוך מצוק ענק. הנהר רחב מאוד, גם אם כי זרימתו איטית ורדוד הוא למראה. המסלול מתחיל ממש מהשפך  ומוביל המעלה המצוק. ממנו נגלים מראות נוף הפארק. קו האופק  הוא רכסי הרים לא נגמרים. שני מטיילים הנמצאים על גדתו של הנהר משמשים כקנה מידה.

השביל יורד כעת ומוביל אל תוך הערוץ סמוך לגדת המים. בין צמחית הקנים צומחים גם קקטוסים עגולים המכונים פה  "אגס קוצני". צפורים קטנות מרחפות ומצייצות. אני כמעט מחכה לראות כאן שפן סלע או יעל.  ככל שנכנסים פנימה הקירות סוגרים עלינו יותר ויותר. אני הולכת על הגדה האמריקאית. הקיר האימתני שמולי הוא כבר מקסיקו. כאן עובר הגבול הטבעי של שתי המדינות.

 

 

הגבול בין ארצות הברית ומקסיקו הוא ארוך מאוד ונמשך לאורך כל דרומה של טקסס.במשך השנים מתמודדת ארה"ב עם הגירה מתמדת ולעיתים קרובות בלתי חוקית ממקסיקו.  פטרולים רבים מסיירים לאורך הגבולות. בדיוק השבוע קמה מהומה קטנה בחדשות בארה"ב הקשורה לנושא. בימים אלה מבקר האפיפיור במקסיקו וכינה כל נסיון לבנות גדר הפרדה כמעשה "לא נוצרי ". האמירה הזאת נתפסה כמוכוונת כנגד דונלד טראמפ המליונר ואחד המועמדים הרצים לנשיאות, המציע לבנות גדר הפרדה כדרך לפתור את הבעיה. " טראמפ כונה על ידי האפיפיור אנטי-נוצרי " זועקות כותרות העיתונים והרדיו. ותגובתו של טראמפ לא איחרה להגיע. האפיפיור, הוא טוען, אינו מודע לכל הבעיות הקיימות בגבול, לשנים של הברחות סמים שקיימות שם.  וכשדאעש תתקוף , הוא מאיים , אל מי יבוא האפיפיור על ברכיו לעזרה אם לא לארצות הברית…

 

 

ביג בנד: מסלול הארובות  The chimney trail.

 

המסלול מתחיל בחניה קטנה ומשולטת בערך במייל ה17 של הדרך הנופית. הפעילות הגעשית באיזור שלחה  לשונות של לבה מתוך לב האדמה אל תוך השכבות המכסות אותה  – אלה הם הדייקים . במשך מליוני השנים האדמה והסלע הרך שהקיף אותם הלך והתבלה והם נחשפו . ניתן לראות דייקים כאלה במקומות שונים בפארק . כאן עקב צורתם הם זכו לכינוי הארובות.

המסלול לארובות הוא מישורי ובשטח פתוח. אמנם המסלול מסומן היטב וברור אבל בכל זאת בהיותי טיילת לבד מרגיע אותי לראות את היעד מול העיניים מצד אחד ואת החניה  והרי הצ'יסוס מצד שני .

 

שוב השקט הזה. איושת רוח קלה. ציוץ ציפורים. ומרחבים לכל 360 המעלות. אני מבחינה בתנועה קלה בזוית העין. זהו ארנב בר המכונה כאן Jackrabbit . הוא גדל מימדים יחסית לארנב הבית ואוזניו ארוכות וכתומות. עם תאורת השמש מאחורין הן ממש בוערות. אני שולפת את מצלמתי : קליק . הוא עדין כאן, מישיר מב . אני מתקרבת לאיטי. קליק . משפרת פוזיציה. עוד קליק. הזוית לצילום וגםהתאורהרחוקות מלהיות אופימליות, אני מתכופפת להיות בגובה עיניו. קליק. הוא מישיר אלי מבט ומנסה לשפר פוזיציה, לעבור למסתור אחר. הקליק שלי תופס אותו באמצע הדרך. הוא עוצר, פורש אוזניו ומישיר אלי מבט . קליק. קליק. ג'ק הארנב בודאי מרגיש לכוד. בעיניו אני ללא ספק יצור מסוכן. "כשכלו כל הקיצים העמד פני מת " אני נזכרת בהנחיות ההתנהגות לעת פגישה עם טורפים. זה בדיוק מה שעושה ג'ק עכשיו. לא זז . אני מהססת והוא קופץ לשיח השכן . קליק. מתקרבת עוד , ומביטה הישר לתוך עיניו. עכשיו הוא מסתתר בתוך שיח ירוק. קליק, קליק .  תמונה טובה כבר לא תצא פה אני מחליטה . הוא כולו נעלם בשיח, רק העין מציצה ולי העדשה בהחלט לא מתאימה.  חבל על הלחץ שאני משרה על הארנב. אני מזיזה מבט לרגע אחד לכיוון המצלמה  והופ .. שתי קפיצות והוא נעלם.

 

מזג האויר החל נעים מאוד. המדחום מורה על כ21 מעלות כשאני יוצאת מהאוטו . אבל חום היום עולה, והמסלול חשוף  ללא אף טיפת צל. בתקופות הקיץ מזג האויר  יכול להגיע מעל ל46 מעלות, אבל היום הוא מטפב רק לקראת 30 .אני בהחלט שמחה לחסות בצילה של "ארובה"  כשאני מגיעה אליה. שם גם אני פוגשת את פאט ולואי מאוהיו ואנחנו יושבים לנוח ולפטפט. ממש מעלינו ציורי קיר שבטיים עתיקים.

 

.פאט ולואי הגיעו לכאן מאוהיו. פאט קנדית, אישה דקת גזרה וקצוצת שיער, למרות השיבה שזרקה בשערה היא נראית נערה. פאט עזבה את קנדה כשנשאה ללואי, ומאז היא חיה בארצות הברית. לואי חובב צילום, חייכן, פניו מעוטרות במשקפיים עגולים. פגשתי אותם כבר הבוקר במסלול בערוץ סנטה אלנה, כעת אנחנו מתישבים לפטפט כידידים. פאטאת ולואי נסעו  הדרך מביתם לכאן, בדרך עצרו  בעוד אי אלה פארקים. סה"כ מתכננים לטייל כשישה שבועות. בפארק הזה הם נמצאים כבר כמה ימים. בלילה הקודם הם לנו במחנה הקמפינג הסמוך לערוץ סנטה אלנה. אותה סערת ברקים שראיתי מהחלון, השתוללה מעליהם.  לקראת חצות, מספרת לי פאט מחויותיה, כששככה הסערה נשמו אויר נקי ושמים זרועי כוכבים התגלו.  בעודנו נחות בצל ומפטפטות, לואי מסתובב סביב לארובות ומקמפז פריימים במצלמתו. כשבא על סיפוקו הוא מצטרף אלינו למנוחה. הוא כולו נלהב מתמונות זיקיות וחרדונים שהצליח לתפוס. אני צוחקת  – בוא לישראל ויהיו לך בשפע על כל צעד ושעל. בנדיבות הוא מציע לשלוח לי את התמונות שצלם אותי, ואנחנו מחליפים כתובות. לפתע אני מבינה שתוך כדי שיחה עם לואי ופאט פיצחתי את סודה של אמריקה וירדתי לשורש קסמה. הזוג הזה, בשנות החמישים לחייהם, לבושים בבגדי טיולים, נעלי הליכה, הם התגלמות החלום האמריקאי מבחינתי. צעירים ברוחם, בריאים בגופם, צנועים, חובבי טיולים. בשלב זה של חיהם הם יכולים להרשות לעצמם לעזוב את הכל ולטייל. הם חיים מאוכל שמבשלים בעצמם, אוספים זכרונות, חויות וצילומים, ישנים בקמפינגים. כשהזמן עומד לרשותך,  מיכל דלק עולה רק 20 דולר, כניסה לפארק רק 25 לשבוע, אתה יכול  אמריקה על נופיה, על מרחביה הגדולים מחבקת אותם, מתמסרת אליהם. כן, אלה החיים שהייתי רוצה לחיות…

הארובה הבודדה הזאת משקיפה  על צביר של זקיפים כאלה. באחד מהם נוצרה קשת. מלמטה היא נראית קטנה , אבל כשאני עולה אליה אני מצליחה למסגר בתוכה את הארובה הגדולה ואת פאט ולואי היושבים בצילה.

 

אני מביטה אל רכס הצ'יסוס . עננים קטנים מעטרים את פסגותיו. מכאן הוא נראה חשוף, סלעי ושומם. מדהים  כמה ירוק ומלא חיים הוא מבפנים . מכאן אי אפשר אפילו לדמיין זאתהמסלול בחזרה עובר על אותו תוואי נינוח ואני נהנית מהמראה על הרי הצ'יסוס הנשקפים אל מולי. יפה פה המדבר הזה.

את דרכי החוצה מהפארק אני עושה דרך היציאה המערבית. כאן הנוף ממש מזכיר את מכתש רמון שלנו , ואחר כך את הערבה. אבל שוב הכל בקנה מידה ענקי.  בצער רב אני נפרדת מהפארק היפה הזה, וממשיכה הלאה.

 

פארק לאומי ביג בנד : מידע שימושי

 

מידע

מידע על הפארק הלאומי ניתן למצוא באתרים הבאים  : אתר רשות הפארקים הלאומיים, אתר המכיל מידע לגבי הפארק הלאומי, פארק המדינה הסמוך, והעיירות הסכמוכות ונקראvisit big bend

ביג בנד בערוץ נשיונל גיאוגרפיק

בעלי החיים בפארק – בבלוג של צלם טבע מאוסטרליה

עלות הכניסה  : 25 דולר לשבוע (או פחות ) למכונית .

בכניסה לפארק מקבלים מפת פארק ואת העיתון החודשי, שבמחרכזו המלצות למסלולים. כמעט בכל יום במחנה אחר ישנה פעילות עם ריינג'ר ללא תשלום נוסף. שלא כמו באפריקה מותר לנוע בשטח הפארק בכל שעה של היום  (מה שמסביר את כמות הארנבים הדרוסים הגדולה שראיתי בבוקר )

 

הצטיידות :

אלפיין (Alpine )היא העירה הקרובה ביותר להצטיידות. כדאי למלט בה דלק לפני היציאה לפארק. יש  דלק בpanther junction אבל הוא יקר יחסית .

מקום טוב להצטיידות במזון הוא הסופרמרקט Porter . שפע פרות וירקות במחירים סבירים שמעלה בי את השאלה מדוע לא אוכלים באמריקה סלט ראוי ? כדאי להצטייד בבקבוקי מים.  ברוב נקודות היציאה למסלולים אין נקודת מילוי.

 

כמה ימים להקדיש ?

בנסיבות אחרות הייתי מקדישה לפארק ארבע ימים מלאים. יום אחד לטיול באיזור המדברי  לאורך Rose Maxwell Scenic drive תוך הליכת אחד מהמסלולים של 2-3 שעות . מסלולנוסף שהומלץ על ידי זוג אחר שפגשתי Upper  Burro Mesa

המלצות נוספות על מסלולים ניתן למצוא רשימה של Trip Avisor

הייתי מקדישה יומיים לאיזור של Chisos Basin. יום אחד הייתי מחלקת בין המסלולים הקצרים יותר באיזור  , וכוללת את The lost mine trail  הפופולרי ובצדק.  יום נוסף הייתי עושה מסלול פסגות כזה או אחר .  פאט ולואי המליצן מאוד על מסלול Emory Peak  . מסלול מאתגר אבל יפה.

יום נוסף הייתי מקדישה לשיט על הנהר. ישנה חברה המתמחה בטיולי נהר באיזור .

 

לינה בביג בנד

יש בשטח הפארק מבחר גדול של מקומות לינה לא בכולם יש מים ושירותים . המחנות הפופולריים ביותר הם Cottonwood Camp  באיזור הדרום מערבי , Rio Grand Village  באיזור הדרום מזרחי , וChisos camp .  כדאי להזמין מקום במיוחד למחנה זה .

Chisos Lodge הוא מלון הממוקם בתוך Chisos basin ויש בו כמה סוגי חדרים. המאובזרים ביותר הם הקוטג'ים המאפשרים לינה של משפחה ואפשרות לברבקיו ובישול עצמי . שני סוגי החדרים  האחרים מאפשרים לינה בלבד. החדרים מסוג Casa Grande הם המשודרגים יותר וכוללים מכונת קפה, מקרוגל  ווייפי למקוטעין. המיקום הטוב ביותר של החדרים הוא בבנין C המשקיף אל הנוף של "החלון", וכדאי לבקש חדרים בעלי מספר זוגי: הם נמצאים בקומה השניה של הבנין. אם אתם ישנים בהם, אתם מבטיחים לעצמכם שאיש לא יחרוק מעליכם באמצע הלילה.

הלינה יקרה כ160 דולר לחדר ללא ארוחות . במתחם ישנה מסעדה המגישה ארוחות בוקר, צהריים וערב בתשלום נוסף.  לא ניסיתי אותה.