יום 10 – קצת אריות והרבה דרך

זהו הבוקר האחרון שלנו במחנה. בוקר קר במיוחד.  סמבוק שוב מעיר אותנו עם שחר, וג'יימי הטבח כבר עמל במטבח על ארוחת הבוקר : ביצים, טוסטים, נקניקיות ובייקון. אנחנו מסיימים את אריזת חפצנו ומעמיסים, ואוכלים את ארוחת הבוקר אל מול הזריחה על נהר האוליפנטס. לפנינו נסיעה ארוכה עד ליוהנסבורג, אבל תחילה יש להגיע למחנה. כמה תמונות קבוצתיות לפרידה ואנחנו על הרכב עטופים בכל הגדרים שאפשר. קרררר.

שלושת הימים במחנה היו ללא ספק, גולת הכותרת של הטיול. בקלות התרגלנו לשגרה השלווה של טיול בוקר, מנוחת צהריים, טיול שקיעה, וערב נעים מסביב למדורה. סטיב הריינג'ר ספר ספורים מרתקים על עבודתו כריינג'ר , על הכשרתו, על מאחורי הקלעים של ניהול הפארקים. אנדרו סיפר לנו מחייו כקצין קישור בצבא הבריטי, והתבוננו ברישומיה המרהיבים של אדסקו. התחושה היתה בהחלט כאילו אנחנו בזמן אחד ובעולם אחר.

ישנם שמונה wilderness trails היוצאים למקומות שונים ברחבי פארק קרוגר. הם ערוכים בסגנון דומה למה שחווינו, ואפשר להצטרף אליהם מגיל 12. חלק גדול מההנאה נבע מהסיפורים והמידע שחלקו איתנו הריינג'רים, לכן נדרשת ידיעת השפה האנגלית .

הנסיעה חזרה אל הציביליזציה מהווה מקור לא אכזב לבעלי חיים : עדר הג'ירפות שלנו לא מאכזב, ציפורים ביניהם החובה הגדולה, קמה קובוסי המים,פילים. אנחנו יוצאים לכביש עפר ופוגשים בו רכבים אחרים, נוסעיהם מנופפים אלינו לשלום. לפתע במורד הכביש שלוש מכוניות. התקהלויות הן בד"כ סימן לאריות, אבל עכשיו, כל כך מוקדם בבוקר? אריק אפילו לא מעיז לקוות, אבל אני לאור התלחשות הריינג'רים בקדמת הרכב מקווה, שכן. מקווה שתהיה לנו תצפית נוספת על בעלי החיים האלה..

"חבר'ה, יש פה אריות" מודיע הריינג'ר, "בבקשה לשמור על שקט". אנחנו כולנו נדרכים, הקור שהקפיא אותנו בשעתיים האחרונות נשכח כלא היה, המשקפות, והמצלמות נשלפות…

הנה הם שם, בשיחים, אני מאתרת שתי זוגות אוזניים. סמבוק מתחיל להשמיע קולות חרישיים , אריה אחד מזדקף

ומתחיל ללכת לעבר המכונית שלנו.

אני צופה בו במשקפת. קליק, קליק,קליק. המצלמות מתקתקות. גם האריה השני קם ומהלך. האריה חוצה את הכביש מאחורי הרכב שלנו, ממשיך לתוך הבוש. אני מתבוננת בו ובזוית העין רואה מרחוק תנועה: אריה שלישי רץ. סמבוק משמיע עדין את קולותיו, וגם האריה השני חוצה את הכביש, מאפשר לנו תמונות של ממש מקרוב.

האריות נשארים בקרבת הרכב עוד דקות מספר, מסתכלים לכל הצדדים, ונעלמים.

הריינג'ר מסביר לנו, שהאריות ידעו על האריה השלישי מעבר לכביש : הם הריחו ושמעו אותו, הם חשבו שהקולות שסמבוק השמיע, היה האריה השלישי הקרא להם, ולכן קמו והלכו לקראתו. כאשר עברו את הכביש והקולות עדין נשמעו (מהכיוון הלא נכון מבחינתם), הם היו מבולבלים וניסו לחפש אריה נוסף. אין ספק יוגע הריינג'ר נפש אריותיו.

העץ הזה שמתחתיו עובר האריה, ושכמותיו רתקו את אריק במהלך הטיול. הוא הרבה לצלם אותם בכל זוית אפשרית. עץ זה מכונה עץ 3000 השנים – העץ צומח וחי במשך 1000 שנים,  נשאר עומד  עוד 1000 שנים  לאחר מותו, ונדרשות עוד 1000 שנים עד להתפוררותו המוחלטת. העצים האלה חשובים מאוד לחיים בסביבתם : בעודם חיים, תיפורים מקננות בם, ובעלי חיים אוכלים את פירותיהם ועליהם. אם העץ נשרף, החומציות שלו משנה את פני הקרקע ומונעת מעשב לצמוח. איזורים נקיים מעשב חביבים על בעלי חיים גדולים כמו הפיל והקרנף, הם אוהבים להשכב בהם ולחכך את גבם וגופם בחול. התחככות חוזרת ונשנית זו יוצרת שקע באדמה. בגשם הבא שירד, יאגרו המים וישארו לזמן מה לאחר חלוף הגשם. בעלי החיים שיגיעו לשתות,ואחר כך להתפלש בבוץ,  יעמיקו את השקע, וכך יווצר בור מים טבעי. מקור למים לבעלי החיים.

אנחנו מגיעים למחנה לטאבה בשעה מוקדמת, פרידות אחרונות : הריינג'רים שלנו נוסעים לעיירה להצטייד לקראת שבוע נוסף של טריילים, הזוג הבריטי ממשיך למחנה אחר בפארק, דפנה ואילן החליטו לבלות יום נוסף בחראסקופ, ואנחנו יוצאים לנסיעה של שש וחצי שעות (נטו!) ליוהנסבורג.

אנחנו יוצאים מפארק קרוגר דרך שער פאלאבורה, השער הקרוב ביותר למחנה לטאבה, ומרוחק ממנו כ50 ק"מ. 50 ק"מ אלה לוקחים כשעה ורבע, עקב מהירות מוגבלת של 50 קמ"ש (ויש מכמונות), ובעלי חיים שרואים בדרך.

המלון שלנו ביוהנסבורג הוזמן מראש, ואנחנו מחליטים לנסוע בנחת, ולעצור במקומות מענינים. התחנה הראשונה שלנו היא בחנות הבית של אמארולה.

אמארולה הוא ליקר המופק מפירות עץ המרולה, הגדל רק באיזור זה של העולם. הפירות מבשילים בדצמבר ינואר ומושכים אליהם את הפילים. מכיוון שלא הצליחו לגדל את העצים במטעים תושבי הסביבה אוספים את הפירות הבשלים, ומוכרים אותם לחנות. מכאן מוסעים הפירות למבשלה בסטלנבוש, בצידה השני של המדינה , ועוברים תהליך של הבשלה במשך שנתיים וחצי.

הדרך מפאלאבורה לאוטוסטרדה שתוביל אותנו ליוהנסבורג היא דרך מרהיבה (כבישים R40 ואחר כך R526, המופיעים גם כR530 ) ומכונה גם הדרך הנופית של מפומלנגה.

הנסיעה בכבישי דרום אפריקה מרתקת.  כפריים הולכים בצידי הדרכים

או תופסים טרמפ על מכונית.

בצידי הדרך דוכני פירות ומזכרות.

מעברי הרים מאפשרים תצפית על כפרים

כשאנחנו מתחברים לאוטוסטרדה, השמש כבר לקראת שקיעה. אותו ענן מלפני כשבוע עדין כאן, מסתיר את השמש ששולחת את קרניה דרכו. השקיעה  מלווה אותנו בשארית דרכנו, ומנעימה לנו את הנסיעה. לעת ערב אנחנו מגיעים ליוהנסבורג.