אני מתעוררת לשקט של בוקר בהיר וקר. קולות הלילה נשתתקו. בעודי שורכת את נעלי, אני רואה מהחלון עדר קטן של אנטילופות, שירד לשתות. אנחנו מתארגנים בזריזות לנסיעת בוקר. הפארק נודע במושבת נשרים גדולה ואנחנו שמים פעמינו לשם, אבל איכשהו המפה לא מסתדרת לנו ואנחנו מגיעים לפינה אחרת של הפארק, רואים בעלי חיים אחרים, ציפורים יפות . אנחנו מגיעים לשער סגור, מבינים שטעינו ומחליטים לחזור לארוחת בוקר. אריק מסתובב ונוסע מהר לכיוון המחנה. "ג'ירפה!" צועקת הגדולה. אריק עוצר, אנחנו מסתכלים סביבנו ולא רואים כלום. אין ג'ירפה. "שם מאחור" מראה הגדולה. אני מסתכלת לכיוון שסימנה, אין כלום. אריק מכניס לרברס, ונוסע עד שהגדולה אומרת עצור! אני מסתכלת סביבי, ולא רואה כלום. האם יכול להיות שחיה גבוהה כל כך, לבנה עם כתמים חומים תלך לאיבוד ? הגדולה מכוונת ומסבירה איפה היא ולפתע אני רואה אותה! עומדת ואוכלת בנחת. אני נדהמת מההסואה . כן ג'רפה יכולה ללכת לאיבוד, בתוך סבך עצי היער. גם שאר הילדים מצליחים סופסוף לראות אותה, וההתרגשות בעיצומה..
בחזרה למחנה מקדמים אותנו משפחת קופים. שעות היום הם השעות החביבות עליהם לבקר במחנה. הם כבר יודעים שבני האדם ישאירו שאריות … בעודנו מכינים את ארוחת הבוקר, הילדים עוקבים אחרי הקופים. קוף זריז גונב לחמניה מהשכנים לקול צחוקם של הילדים, ואחר כך חוזר למקום הפשע וגונב עוד אחת. בסבך הקוצים הסמוך עבר "במבי", מעלינו חג נשר, ועל העצים ממול מתמקמות ציפורים לבנות. החיים בטבע.
את ארוחת הבוקר אנחנו אוכלים אל מול האגם. מתקפלים ונוסעים לשער להחזיר מפתח. הצ'ק אאוט אמור להיות ב9 , אז נוסעים די מהר. מהר אמרתי ? זה כמעט בלתי אפשרי אם בכל עיקול צצה איזה חיה. ממש ליד בכביש אנחנו רואים ג'ירפה נוספת, הנוף המרהיב מסיח את הדעת ולא נותן לנסוע מהר. מגיעים באיחור. אף אחד לא מתרגש לאפריקה יש את הזמן ואת הקצב שלה.
אנחנו מחליטים להצטרף לסיור עם פקח שמורה ברכב ספארי. במסגרת ההכנות הוא מעלה רובה לרכב- מדאיג קצת ,לא? לשאלת הבנים הוא מבהיר שזה רובה עם תחמושת חיה. ליתר בטחון.
אנחנו עולים לרכב , אריק מתישב ליד הפקח, ואני והילדים מאחורה. רכב הספארי גבוה, ופתוח מלבד גג להצל עלינו, וזוכv לכינוי "מגניב!"בפי הילדים.
עם הפקח אנחנו יורדים מהשבילים המסומנים, ונוסעים לתוך השטח. הפקח עצמו מדבר 7 שפות, מלבד אנגלית ואפמריקאנס, עוד 5 שפות מקומיות.הוא נולד וגדל באיזור וחי ועובד בשמורה. הוא מספר לנו על חיות שאנחנו פוגשים, ועונה על כל שאלותינו. הוא כמובן מזהה את החיות מרחוק ויודע להגיע אליהן. אנחנו נוסעים בשטח פתוח שחביב במיוחד על החיות ולכן רואים כאן כל כך הרבה. לכל כיוון שאנחנו מפנים את ראשינו רואים חיות :חזירי יבלות, זברות, אנטילופות,גנו. מרחוק אנחנו רואים זברה, ואחר כך עוד אחת. לפתע הוא מפנה אותנו לכיוון ג'ירפות שנחות, הן יושבות וצוארן זקוף. זוהי גם פוזיצית השינה שלהם.
הפקח מחפש בשבילנו קרנף. על השביל ישנן ערימות קקי של קרנף. באפריקה ישנם שני סוגי קרנפים – הקרנף השחור והקרנף רחב השפה, שנמצא גם בספארי שלנו. שני סוגי הקרנפים נבדלים מלבד במראה גם במזון :קרנף רחב שפה אוכל עשב, וזאת ניתן לראות היטב בקקי שלו. האם תמיד דואגת שהגור שלה יהי לפניה בעוד שאם הקרנף השחור רץ אחרי אימו.
הפקח מאתר קרנף, עוצר את הרכב , לוקח את הרובה ויורד. אנחנו לא רואים כלום, אפילו לא יודעים לאן להסתכל.הוא מדגיש בפנינו שני כללים : האחד – דממה מוחלטת (כלל מאתגר קצת לקטנים שנורא מתרגשים), והשני – לא בורחים אם הקרנף מסתער, אלא מקשיבים להוראות שלו (וכן אני נזכרת בבת הדודה של איתי, שזכתה לנגיחה מקרנף. לפתע זה לא נשמע הזוי כל כך)
אנחנו צועדים אחריו בשקט, ובטור עורפי. לפתע הוא עוצר מאחורי שיח קוצים. מתבונן וזז הצידה , אנחנו זזים אחריו, ולפתע רואים אותם :
האם כמובן נעמדת על רגליה, מסתכלת עלינו בעינים ומתקרבת קצת, אנחנו לא זזים. מתבוננים. איזה יפי. הילדים למרות התרגשותם מצליחים לשמור על שקט. אחרי כמה דקות של התבוננות בנו מחליטה האם שאנחנו לא מסוכנים אבל גם לא מענינים והם הולכים . איזו חויה!
באיזור אחר של הפארק אנחנו פוגשים עוד ג'ירפות, ממש ככה על הכביש. הן אוכלות עלים שצומחים על שיח קוצני. הקוצים האלה ענקיים, וחדים אבל ללשון של הג'ירפה יש כנראה "עור של פיל" וזה לא מפריע לה.
אנחנו פוגשים משפחת בבונים , הם מאוד בישניים וברגע שאנחנו מתקרבים הם ישר בורחים.
במשך היום שבילינו בפארק ראינו המון בעלי חיים לחלקם איני יודעת איך קוראים בעברית: בנוסף למצוינים לעיל ראינו גם קודו, טססבה (המהיר במשפחת האנטילופות) קאנה, ו- waterbuck . כמוכן ציפורים יפהפיות. ללא ספק התמזל מזלנו.
לפרטים על פעילויות נוספות בפארק:
http://www.sanparks.org/parks/marakele/tourism/activities.php
לאחר הצהריים אנחנו יוצאים לכיוון העיר ראסטנבורג, שם נמצא מלוננו לשלושת הימים הבאים. התוכנית להגיע מודקם לנוח, להנות מהבריכה והמקום המטופח, שמשמש גם כמוזיאון – ביתו הישן של פול קרוגר, המשיא הראשון של דרום אפריקה, ודמות מיוחדת במינה.
טעות מצערת בניווט שלי, מובילה אותנו בדרכים עקיפות, דרך העיר ראסטנברג. מגיעים למלון עם חשכה.מיופיו נהנה מחר.לילה טוב.
הקישור למלון בו נשהה במשך שלושת הלילות הקרובים
את המלון הזמנו דרך hotels.com, אבל אפשר גם ישירות.
למען הדיוק: חברה של בת דודה של סיגלית היא זו שזכתה בנגיחה 🙂
נראה שאתם נהנים ואנחנו כאן נהנים להתעדכן.
תמשיכו לבלות בכיף.
איזה יופי!!
את כותבת מקסים, ממש כיף לטייל אתכם.
ממשיכה להתעדכן.
(גולשת מטיילת 🙂 )