אני מתעוררת לפני זריחה, שקט מוחלט. מדי פעם שומעים ציפור לילה. התארגנות שקטה וזריזה, ואנחנו יוצאים לצפות על הנהר. להפתעתי ליד הנהר כבר יש בעלי חיים : הבושבקים יושבים על אפיק הנהר החולי, כנראה בחרו בשטח הפתוח ללינת הלילה.
הבוקר אנחנו מחליטים לנסוע ל"מסתור" הצופה אל הנהר. בדרך לשם אנחנו פוגשים חיות מתעוררות: משפחת זברות, אחת מהן מתגרדת על גזע עץ, באפאלו צעיר הזולל עלים, גנו בודד, וכמובן אימפלות.
המסתור מקנה תצפית נרחבת על הנהר. במבט ראשון המים שלווים, אין נפש חיה. במבט שני אנחנו מגלים שהבליטות המציצות מהמים הם היפופוטמים, הסלעים המחוספסים מתחילים פתאום לזוז והם אינם אלה תנינים ששוחים לכיוון הנהר לתפוס שמש. הכתמים הלבנים-אפורים הם אינם אלא אנפות.
היפופוטם אחד, מוציא את ראשו מחוץ למים. ואחריו צצים האחרים. הקולות שמשמיעים ההיפופוםמים מזכירים קולות צחוק עמוק ו"בס". אחד מתחיל, ואליו מצטרפים האחרים.
התנינים בינתיים בוחרים להם מקום להתחמם בשמש ועולים באיטיות לגדת הנהר. לפתע אני מבחינה באנטילופה קטנה העומדת על סלע ממש סמוך למסתור. זהו ה Duiker ואליו מצטרפת זוגתו. הם אוכלים ושומרים בתורות :תחילה הוא שומר ואחר כך היא ולהיפך. הם צופים אל הנהר, שוקלים אולי לרדת לשתןת. אך ממש מתחת מפטרל תנין, העורב לטרפו… אחרי זמן מה הם מסתלקים.
אנחנו מבלים במחבוא זמן ארוך, וצופים בהתרחשויות לפנינו. אני מתקשה לתאר במילים את ההרגשה של לשבת כך בנחת במחבוא ולהסתכל בטבע : הנאה, התרוממות רוח, ופליאה על האיזון העדין בין טורפים לנטרפים, בין אוכלים לנאכלים, בין הצומח לחי . אנחנו מבלים כך, עש שנהיה לנו קר מדי, הבקרים והלילות קרים.
מחליטים לנסוע לעירה פאלאבורה, לחפש דוכן של וודקום, לפתןר את בעית התקשורת. אנחנו נוסעים בנסיעה איטית של לא יותר מ50 קמ"ש ועוצרים לצפיה בבעלי חיים. הוזהרנו כי הבוש מהוה מסתור גם לשוטרים, שמזדרזים לרשום דו"ח על מהירות. במהרה אריק מאתר אחד כזה, מוסתר היטב עם מכוניתו. הוא מנופף לנו בחביבות לשלום בעוברנו לידו.
המעבר מהטבע לציויליזציה הוא כל כך פתאומי. בבת אחת נעלמים המרחבים, ובעלי החיים, ובמקומם אנחנו בפתחו של קניון הומה אדם.
הבעיה נפתרת, פוסט ראשון מועלה, ואנחנו משוחחים עם המוכר. הוא משיא לנוו עיצות היכן ניתן לראות אריות, ומספר שבכל פעם שהוא בא עם ילדיו הם שם ליד מאגר המים. כשאנחנו מגיעים למאגר עדר אימפלות מלחך עשב. האימפלות כך נראה הן החיות הנפוצות ביותר בקרוגר. המוכר מכנה אותן בבדיחות because you see them again and again – againbok . "bok" היא המקבילה האפרקאנס ל "buck". אריק שמע פעם שבשנה נטרפות כ5 מיליון אימפלות ברחבי אפריקה. המספר נשמע הזוי אבל הוא כנראה נכון. כדי לקיים טורף גדול נדרשות כ100 אנטילופות בשנה. בקרוגר יש כ1500 אריות. חשבון פשוט מביא לכך שרק האריות של קרוגר טורפים מאה וחמישים אלף אימפלות בשנה…
מלבד האימפלות שני פילים שותים. הפילים שואבים מים אל תוך החדק, מקרבים על פיהם, ומשחררים. מסיימים לשתות ומסתלקים. אימפלה אחת, לא מפנה דרך מספיק מהר, ומפונה על ידי חדקו של הפיל. שימושי מאוד האיבר הזה…
מרחוק אנחנו רואים את ראשה ג'ירפה. היא מתקרבת לגדה בחשש ובזהירות. שקט מסביב, אנחנו שומעים את כפות רגליה על האדמה. היא בוחנת את השטח, מכופפת רגליה הקרדמיות, ושותה. אין ספק שבשלב זה היא הכי פגיעה
שני פילים חדשים מופיעים, הם כנראה "בני נוער" כי מיד בתום השתיה הם קופצים למים, שוחים ועוברים להתגוששות. הם ממשיכים במשחקם זה זמן רב.
וכך בעודנו יושבים וצופים בסרט של הטבע, מופיעים לפנינו עוד ג'ירפה ועוד פילים. באים שותים והולכים. לפתע אנחנו שומעים תרועה רמה, ואחריה שאגה מקפיאה ואז שקט. הפילים והאנטילופות ממשיכות בשלהם.
ואז מתחיל האיזור להתרוקן :הג'ירפות נעלמןת ראשונות, האימפלות מתארגנטת לעדר צפוף ומסתלקות. גם מרבית הפילים הולכים. כעת נשארים רק התגוששים. לפתע מופיע פיל גדול, נכנס למים, מפריד ביניהם ובכמה מכות חדק מגרש אותם מהמים אל תוך הבוש. THE END סוף הסרט..
לפנינו מאגר מים שלו ודומם. היו כאן בעלי חיים לפני רגע?
בדרך למחנה אנחנו עוברים ליד בור מים קטן. הוא ריק. לפתע פתאום – מופיע עדר. הדרן אחרון לפני שקיעה
אך הפעילות שלנו לא הסתימה. הערב אנחנו יוצאים לסיור לילה, בשעות החשכה עם ריינג'ר. זוהי הזדמנות לחוות את הפארק בלילה. לפי חוקי הפארק איש אינו מסתובב מחוץ למחנה אחרי שעות השקיעה. והשער של המחנה סגור ומסוגר.
בשעות החשכה מתעוררים בעלי חיים אחרים. גם הטורפים הגדולים פעילים בשעות הערב, אבל היום סיכוי קלוש לראותם עקב הירח המלא. אבל אנחנו מצליחים לראות להקת צבועים. הם מסתובבים עם הגורים שלהם. היללה שלהם נשמעת כמו בכי של אדם.. מראם המוזר, והמפחיד, היללה שלהם -לא מפתיע שמיתוסים רבים מסתובבים סביבם
