אריק ושלושת הגדולים מתוכננים לצאת לסיור בוקר בפארק עם מדריך. השכמה ב5:30 : מתלבשים בזריזות, מנשנשים חטיף ויוצאים. אני חוזרת לנמנם במיטה. לא לאורך זמן- אני סקרנית מדי לראות מה קורה בבור המים. מחלון חדרי הנוף אומנם נאה –אבל אין תצפית לבור המים. הילדים ישנו בחדר אחד גדול, כשלכל אחד מיטה ענקית . שלוות הבוקר מסתיימת עם בכי מחדר הילדים : הקטנה התעוררה "אמא, אין אף אחד במיטות לידי! " אני מארגנת ארוחת בוקר והיא יושבת על הבר לידי ומשחקת. מבט חטוף לעבר בור המים , והנה פיל! הפיל של אתמול בערב כנראה בא לשתות. אנחנו עומדות במרפסת ומתבוננות בו, כשהוא מסיים לאכול, הוא הולך לדרכו ועובר ממש ליד השיחים שמתחת לחדרנו.
הגדולים חוזרים מסיורם מאוכזבים : לא ראו אריות, לא ראו באפאלו, בקושי ראו אחוריים של פיל. הסיור במאראקלה פיתח בהם ציפיות.הם קיוו לראות אריות. אריות הם לא ראו, אבל מצאו כמה עדויות על מה שהתרחש בלילה :שרידים של דורבן ושל באפאלו, שנטרפו ככל הנראה על ידי אריות.
ארוחת בוקר על המרפסת, שוב מול בור המים, ציפורים שונות מגיעות לשתות. הגבעות מסביב ירוקות-ירוקות מכוסות שיחים נמוכים. איזו שלווה.
אנחנו נכנסים לפארק לסיבוב נוסף אחרון לפני הנסיעה שלנו צפונה לאיזור הקארו, המדבר. אנחנו רואים בעל חיים חדש, בן נוסף למשפחת אוכלי העשב בעלי הקרניים:אני חושבת ששמו red hartebeest
כבר בתחילת הסיבוב אנחנו רואים פילים. על קודו, אימפלות, חזרזירים כבר אף אחד לא מסתכל..מרחוק אנחנו רואים שורה של פילים צועדים בטור בזה אחר זה על הרקע הירוק. המראה פשוט מרגש. אנחנו ממשיכים בדרכנו לכיוון של בור מים בתקוה לפגוש כמה פילים שותים. ותקוותינו אכן מתגשמות: שני פילים שותים , משפריצים,ומתקלחים. אנחנו רואים פילה ופילון מתקרבים : הפילון מרים את חדקו, מנפנף באוזניו וממש מתרגש לקראת ההזדמנות לבלות ב"ברכה". כל הילדים אותו דבר.
אנחנו צופים בהם דקות ארוכות, נהנים מאוד אבל זמננו ללכת.. אריק מתניע את האוטו, מסתובב ומתחיל לנסוע. אני רואה בזוית עיני כתמים חומים, זזים בין הסבך הירוק. אנחנו עוצרים להתבוננות נוספת ומבינים שארבעת הפילים שראינו עד כה הם "להקת החימום" . עכשיו מתחיל השואו האמיתי : עוד ועוד פילים יורדים מתוך הסבך ומצטרפים אל הפילים בברכה. אנחנו מנסים לספור אותם :עשרה, חמש עשרה, עשרים שלושים, כולם יורדים ומצטרפים לחגיגה :שותים, משפריצים בוץ, משחקים.
לאחר שהם מסימים הם מתחילים ללכת לכיוון הבוש הירוק – לאכול. וכאן אנחנו זוכים לגראנד פינאלה : קרב פילים ידידותי על שיח . : תחילה החדקים משתלבים, אחר כך ננעלים החטים, ודוחפים :May the best elephant win.
אנחנו נפרדים מהפארק ושמים פעמינו צפונה – לפארק זברות ההרים, המרוחק מאיתנו כשעתיים נסיעה. הדרך לפארק לוקחת אותנו דרך נוף משתנה : מתחילים בהרים הירוקים, לאט לאט הנוף מתיבש ומתחילים להופיע צמחי האלוורה פורחים ועוד קקטוסים נוספים. אחר כך אנחנו עוברים לאורך איזור של חוות חקלאיות : גידולי שדה, כבשים, בקר, ואף יענים.
אנחנו עוצרים בעיירה קראדוק להצטיידות באוכל, את היומיים הקרובים נבלה בפארק. בשעת צהריים חמה של יום ראשון העיירה מנומנמת – מתדלקים מצטיידים וממשיכים. אנחנו מגיעים לקראת אחר הצהריים לפארק. הנוף הוא סואנה – שטחי עשב צהוב , מנוקד בעצים נמוכים. אנחנו רואים עדרים רואים, וביניהם בעל חיים חדש : וילדרביסט,שפירוש שמו – גופו כהה, זנבו נראה כמו העשב הצומח.
אחר צהריים רגוע בבריכה, אל מול הסלעים המרשימים, הנצבעים בצבעי שקיעה.את הלילה אנחנו מבלים בבית חווה עתיק, המשקיף על האגם. אנחנו מוזהרים לא להשאיר דלתות פתוחות : בבונים, וקופים מסתובבים חופשי.
my dear people, how jealous I am!!!!! ani gam roza paam habaa…….. so now that you have two official blogs, when is Itamar going to write one? and Noga?looks like you are having a fantastic time. can't wait to see and read the future book…P) neshikot le kulam! doda Miri.