ירושלים: ערב חג מולד ונר ראשון של חנוכה

אחר צהריים גשום של שבת, כ"ה בכסלו תשע"ז, 24 בינואר 2016. הכוכבים, השמש, ולוחות השנה הלועזי והעברי הסתדרו כך שהשנה נחגגים שני החגים באותו יום.

"באנו חושך לגרש" שרים הילדים בחג החנוכה. לכבוד חג המולד מקושטים הרחובות באורות מנצנצים. בכל התרבויות המושתתות על חגים התלויים בעונות השנה ,סביב היום הקצר בשנה מתקיים חג הקשור באור. בעוד שאת מנהגי חנוכה ומקורותיו אנחנו מכירים היטב, על חג המולד כמעט שלא לומדים בבית הספר. זוהי הזדמנות נפלאה לצאת לסיור בירושלים, להתודע לחג המולד, מנהגיו ומשמעותו בקרב הנוצרים, ולהנות גם מאוירת חג החנוכה וגם מאוירת חג המולד.

חג המולד הוא החג השמח ביותר בחגי העולם הנוצרי. בחג המולד חוגגים את יום הולדתו של ישו. לפי האמונה הנוצרית ישו הוא התגלמות האל בשר ודם, שירד אל פני האדמה כדי להושיע את האדם וכדי להראות לו איך יש לחיות.מרים אימו של ישו התבשרה בעיר מגוריה נצרת, שתהרה לרוח הקודש ושתלד בן. בימי קדם לא ניתן היה לדעת בודאות מי אביו של התינוק, לכן היה מקובל שמי שמגדל את התינוק הוא אביו, משום כך יוסף בעלה של מרים נחשב אביו של ישו.

תאריך לידתו של ישו אינו ידוע, באותה תקופה לא חגגו ולא ציינו ימי הולדת ביהדות, ולכן יום הולדתו לא נחגג בימי חייו.נראה במאות הראשונות לאחר מותו המאמינים דווקא החשיבו את יום התגלות, בו נגלה ישו לחכמים. בתקופה זו הנוצרים סבלו מרדיפות וכמובן שאף חג לא נחגג בגלוי.

מקום לידתו של ישו, מעמד הלידה, ומסכת האירועים הסמוכים ללידתו מתוארים בפרוטרוט בכתבי הקודש הנוצריים : הבשורה על פי מתי והבשורה על פי לוקאס.הרומאים ערכו מפקד אוכלוסין, בו נצטווה כל תושב להירשם בעיר הולדתו, ויוסף, שהיה מבית דוד, היה צריך להתייצב למפקד עם אשתו ההרה בבית לחם ביתו. בעודם בדרך  כרעה מרים ללדת, ובהיעדר מקום לינה ילדה אותו במערה והשכיבה אותו באבוס באין מקום אחר להשכיבו. הרועים השומרים על עדריהם ששהו בשדות מסביב ראו חיזיון: נגלה מלאך אלוהים נגלה אליהם ואמר להם שהוא מביא להם בשורה שתשמח את כל העם, כי היום נולד המשיח שיושיע אותם. ונתן להם סימן: תינוק מחותל ושוכב באבוס.מיהרו הרועים לבית לחם לספר על החזיון ובדרך עברו ליד המערה וראו את מרים ויוסף וישו התינוק באבוס, וכך ידעו שזהו המשיח. מעמד זה הוא אחד הנושאים הנפוצים ביותר באומנות הקלאסית. בחג המולד נהוג להכין המחזה ליד חג המולד. בימי קדם זו היתה הדרך להזכיר לפשוטי העם את סיפור הלידה, כיוון שרובם לא ידעו לקרוא.

את חג המולד החלו לחגוג במאה ה3 לספירה כשהקיסר הרומאי קונסטנטינוס המיר את דתו לנצרות והפך אותה לדת הרישמית באמפריה. עד אז מרבית תושבי האמפריה היו פאגאנים. באותה תקופה נחגג על ידי הרומאים "סטורנליה" חגו של אל החקלאות סטורן בהילולה גדולה בת 7 ימים שהסתיימה ביום הקצר בשנה. באותו יום נחגג גם  "סול אינוקטוס" חגו של אל השמש הפרסי מיתרה חג "סול אינווקטס" . דת המיתרה שהתפשטה באימפריה היתה דתו של קונסטנטינוס לפני שהתנצרותו .עוד מספר אלים פאגניים נולדו ב-25 בדצמבר: הורוס אל השמש המצרי, דיוניסוס היווני ואפילו קרישנה ההודי. על מנת להקל על הטמעת הדת החדשה בקרב הפאגאנים הושארו מנהגים רבים אבל הוחלו עליהם משמעות נוצרית. כך הפך ה25 בינואר ליום הולדתו של ישו.

גם עץ האשוח המקושט מקורו במנהג פאגאני. הבישוף הראשון גרגוריוס ניצר את העמים הגרמנים וקיבל לחיק הנצרות את מנהג קישוט עץ ירוק עד. בעוד שהשבטים קישטו וחוללו סביב לעץ אלון שהצליח לא להשיר את עליו, גרמניוס העתיק את המנהג לעץ אשוח, שהוא ירוק עד ובצורתו המשולשת מסמל את השילוש הקדוש: האב – הבן – ורוח הקודש. את האשוח נהוג לקשט בקישוטים אדומים לזכר דמו של ישו, בכדורי זכוכית ובאורות להגביר את האור, ובראשו להעמיד כוכב לזכר הכוכב שהאיר באור חזק לציין את לידתו של ישו. 

סנטה קלאוס ,זקן חביב המגיע במזחלת שלג הרתומה לאיילים ומחלק מתנות לילדים, הוא חלק בלתי נפרד מהחג. במדינות דוברות אנגלית נוהגים הילדים להשאיר גרביים בערב חג המולד לפני לכתם לישון. אם היו ילדים טובים ישאיר להם סנטה מתנות, אך אם היו ילדים רעים יקבלו בגרביים פחמים או מקלות. באיטליה ב"הפוך על הפוך" נהוג לשים בגרביים ממתקים ושוקולד בצורת פחמים.

דמותו של סנטה מבוססת על הקדוש ניקולס, בישוף העיר ממירה בטורקיה שהיה ידוע כעושה ניסים ונותן מתנות בסתר. הוא נהג להטמין מטבעות בנעלי העניים.אגדה אחרת מספרת שהוא מילא ארנקים בכסף עבור שלש בנות עניות והשלכתם אל תוך בית אמן, באישון ליל. הוא נחשב לפטרונם של הילדים, ככל הנראה בזכות אגדה שבה הוא הקים לתחיה שלושה ילדים שנרצחו. במקומות רבים בעולם ביום המוקדש לו  6 בדצמבר מחלק מתנות לילדים.

ומה קשר האיילים והמזחלת לאותו ניקולס מטורקיה? לתוך דמותו של סנטה קלאוס התגלגל האל הנורדי אודין שהיה בעל זקן ארוך, סחב על גבו שק נהג לרכב על סוסו המכונף בעל שמונת הרגליים. הילדים נהגו להשאיר מגפיים בארובה ובהם גזרים לסוס. האל נהג לגמול להם על כך בממתקים ומתנות קטנת. הסוס המכונף התגלגל לדמותו של אייל הצפון.

מסורות החג הזה כל כך חזקות עד שגם בברה"מ הסובייטית ובמדינות הקומוניסטיות שדגלו בחיסול הדת לא ניתן היה למגר את החג האהוב הזה. כך הפך סנטה קלאוס ל"סבא כפור" שבעזרת נכדתו "סניז’ינקה" (שלגיה בתרגום חופשי) השאיר מתנות לילדים תחת עץ חג המולד ב"נובי גוד" – ערב השנה החדשה.

מצחיק לחשוב איך מנהגי חג שהחל בלידה בארץ הקודש החמימה והשמשית התגלגלו להיות בעלי סממני חורף. הניחוח החורפי של החג חזק כל כך עד שבאוסטרליה חג המולד נחוג פעמיים. ה25 בדצמבר חל בקיץ בחצי הכדור הדרומי ובו נחגג חג המולד הדתי. אבל הרצון להנות ממנהגי החג באוירת חורף אמיתי הביאה למנהג חגיגות חג המולד ביולי. אלה כמובן חגיגות מסחריות יותר : העיר מתקשטת, החנויות יוצאות למסצעים, תפריט מיוחד מוצע במסעדות. הילדים מן הסתם לא יסרבו לקבלת מתנות פעמיים בשנה. עוד על המסורות שאליהם קשור סנטה ניתן לקרוא כאן.

ערי העולם הנוצרי מתקשטות לכבוד חג המולד. הרחובות מתמלאים נורות צבעוניות,  עצי חג מולד מקושטים מוקמים בכל פינה, וחנויות הראווה מתחרות זו בזו בקישוטיהם. בכיכרות המרכזיות נפתחים שווקי חג המולד, שמוכרים מזון, עבודות יד, קישוטים, ממתקים . חג המולד הפך בשנים האחרונות בעולם המערבי לחג הקניות. במרבית ימי הנצרות מנהגי החג כללו ביקור בכנסייה, ארוחה משפחתית וחלוקת מתנות קטנות לחברי המשפחה. השינוי חל באמצע המאה ה-19 בארצות הברית ובבריטניה. בעלי חנויות כלבו החלו לקשט את חנויותיהם לכבוד החג כאמצעי למשוך לקוחות.  חנות הכלבו מייסיז בניו הייתה לחנות הראשונה שבה הולבש אדם בתלבושת סנטה קלאוס ושוחח עם ילדים. מנהג זה אומץ על ידי חנויות כל בו נוספות.

בירושלים שבה כנסיות ומוסדות נוצריים רבים, החג נחוג בצניעות יחסית, ורק בשנים האחרונות החל לצאת אל המרחב הציבורי. גם רחובות הרובע הנוצרי של ירושלים מתקשטים באורות ומיצגים חגיגים. בערב חג המולד אוירת החג מורגשת היטב בעיר. המוסדות הנוצריים הרבים מציעים מבחר תפילות, ואירועים. להלן כמה מקומות בהם ביקרנו.

עץ חג המולד גדול וחגיגי מקבל את פני הבאים לבית ימק"א. גם השנה כמו בכל שנה נערך כאן כנס מקהלות שישמעו מזמורים לחג המולד. הקונצרט פתוח לקהל הרחב.

באולם הגדול הסמוך למנזר "גבירתנו מירושלים" תערך מיסת חג מולד המיועדת לעובדים הזרים של ירושלים. בכניסה לבנין עומד עץ חג מולד יפהפה, מבנה המנזר מעוטר באורות צבעוניים, עצי הגינה מעוטרים באורות. אני מחייכת לעצמי למראה האיילים הרועים בין עצי התמר והתפוז. האב קלי משתף אותנו במשמעות החג בנצרות. זהו חג שמסמן את הענווה, ואת הנדיבות. בחג זה הפך האל לבשר ודם וירד אל בני האדם כדי לעשות תיקון לעולם ולהראות את הדרך הנכונה לחיות. "אהוב את אויבך”,” והמכה אותך, הושט לו את הלחי השניה"-הם מעיקרי האמונה הנוצרית. איך ממסרים של שלום ואחווה נולדו פוגרומים, מסעות צלב, אינקויזיציה, ורשימה ארוכה של מלחמות בשם הדת? זה לא הזמן להכנס לויכוח תיאולוגי עם האב קלי, הנחמד והצנוע ולקלקל לו את שמחת החג. 

קהל המתפללים בכנסיית סאן סלבדור, כנסיה פרנצ’סקנית ברובע הנוצרי, הוא קהל ערבי נוצרי מקומי. התפילות בכנסיה נערכות בערבית. בנוסף למיסת חצות המסורתית בכנסיה זו נערכת מיסה מוקדמת יותר המיועדת למשפחות עם ילדים קטנים. על מנת שלא להפריע אנחנו מבקרים בכנסיה לפני התפילה. מבני האבן המסוגר החיצוני שלה אין להעיד על יופי אולם התפילה. כיום הוא מקושט ברוח החג .

בשער כנסית " ישו המשיח" השייכת ליהודים המשיחיים עומדת חבורה מסבירת פנים ושרה שירי חג המולד. בחור צעיר עטוי כובע סנטה אוחז במגש עוגיות, מציעה לעוברים והשבים להתכבד ולהכנס לחצר הכנסיה, להנות ממזמורים בכנסיה, ממרק חם, ומיין מתובל. המחזה קצת סוריאליסטי.

במבנה הכנסיה מושמעים שירי הלל ושבח לאל ולישו משיחו. משירי חג המולד מחוץ לכנסיה ובתוכה אפשר להתרשם בהסרטון הבא.

בירושליים חג המולד נחוג למעשה שלוש פעמים. הנוצרים הקתולים והפרוטסטנטים חוגגים אותו ב25 בינואר, היוונים–אורתודוכסים חוגגים אותו ב6 בינואר. ההסבר לכך נעוץ בלוח השנה הגריגוריאני לעומת היוליאני. הכנסיה היוונית האורתודוכסית לא הכירה בתיקון זה, והמשיכה להתנהל לפי הלוח היוליאני ולכן 25 בדצמבר שלהם נחגג ב6 בינואר לפי הלוח הגריגוריאני. לנוצרים קופטים היום החשוב הוא דוקא יום ההתגלות, או "חג האפיפניה" שהוא היום בו התגלה ישו התינוק לחכמים, ויום זה נחגג ב18 בינואר.

השנה חג המולד חופף לנר ראשון של חג החנוכה, ואת הסיור שלנו אנחנו מסיימים במעבר ברובע היהודי. “חנוכריסטמאס" יש מי שמנסה לשווק אווירת שיתוף, אחווה בין הדתות ופלורליסטיות. אבל במעבר בין הרובעים ניתן לראות את ההבדל. הרובע היהודי סגור ומסוגר. בעוד שהדת הנוצרית דת מסיונרית בבסיסה מחצינה את מנהגיה על מנת למשוך לחיקה מאמינים, הדת היהודית סגורה ומסוגרת, כבודה פנימה. מלבד פרק זמן קצר בו הרחבה שלפני בית הכנסת החורבה מתמלאת באברכים בצאתם מתפילת הבדלה, הרחובות שוממים ושקטים.

מצווה היא שנרות החנוכה יספרו את סיפור הנס שקרה לנו, ולכן בכל החלונות בוערים נרות החנוכה. מי שחלונות ביתו אינם פונים לרחוב, מעמיד את החנוכיה בפתח בייתו בתוך אקוריום, וכך ניתן לראות מגדלי חנויות בפתח בנינים משותפים.

הסימטאות הצרות המוארות בימי חול באור פנסים חלשים, מתמלאים בימים אלה אור נגה זהוב של נרות החג. בעוד שאורות חג המולד יאירו כל הלילה, נרות החג יכבו במהרה – הם חייבים לבעור לפחות חצי שעה– והחשכה שוב תעטוף את הרחוב.

רחבת בכותל מוארת כולה ובה רבה התכונה. חנוכיה גדולה נוקמה לצד הכותל ובה דלוק הנר הראשון. “סלפי כותל" מצולם שוב ושוב בידי תיירים, מקומיים, דתיים וחילוניים כאחד.