מרבית התיירים חולפים על פני קטע הכביש בין לגונת הקרח לבין העיירה הופן – כ100 קילומטר – במהירות כדי להגיע ליעדם : בצפון איזור הפיורדים המזרחיים , או בדרום לגונת הקרח ופארק סקאפטאפל. אנחנו מבלים באיזור יומיים נינוחים : נוף , טיולים רגליים ללשונות קרחון , ביקורים בבריכה ורכיבה על סוסים .
בניגוד לאיזור הדרום הצפוף יחסית בישובים – איזור זה מיושב בדלילות :חוות בודדות , ברובם ישנם צימרים . העיירה הופן , השוכנת כ50 ק:מ ממקום הלינה שלנו היא המקום לקניות , מידע תיירותי , וביקור באחת הברכות הטובות באיסלנד וזה יעדנו בבוקר הסגריר , לאותן שלוש מטרות.
חלק זה של מזרח איסלנד שוכן מתחת לקרחון ואטניוקוטל , הקרחון הגדול ביותר באירופה – שטחו 8100 קמ"ר , ועובי הקרחון בממוצע 400 מטר. כל השטח כולו , ועוד איזורים מסביב הוכרזו כפארק הלאומי המהווה 13% משטחה של איסלנד , והוא כולל בתוכו נופים מגוונים , צמחיה , נהרות , מפלים , ומגוון גדול של מסלולי הליכה .מידע על מרכזי המבקרים בשטח הפארק אפשר למצוא באתר הרישמי .
מתחת לכיפת הקרח ישנים להם כמה הרי געש , המתעוררים מפעם לפעם , ובהתפרצותם ממיסים את הקרחון . שטף המים יכול להיות עוצמתי , ולסחוף איתו לים כל שעובר בדרכו . כך היה ב1996 כשגרימסווטן, התפרץ והשטפון סחף איתו גשר חדש , וניתק את מזרח האי למשך שישה שבועות . השטפון בפגישתו את הים יצר גלים בגבהים אדירים , כמו שנוצרים בעת צונמי . ממש לאחרונה התעורר הר געש אחר , ברדבונגה, כ150 ק"מ מכאן , אבל כפי שנאמר לנו במרכז המידע , אין חשש כרגע לשטפונות , ואנחנו יכולים לטייל בבטחה באיזור זה של הפארק .
לואטניוקול ישנם כשלושים לשונות של קרח , המנקזים את הקרח אל נהרות . כמה מהלשונות האלה נמצאים באיזור המזרחי , והמפורסם שבהם הוא זה שמתנקז אל לגונת הקרח , בה בילינו ביום הקודם .
היום הסגריר, מזמן לנו נופים דרמטיים לאורך הדרך . בשלוליות הגשם , והנהרות בשולי הכביש משתקפים ההרים שהבוקר מקבלים גוון סגלגל , לשונות הקרח , והעננים – והכל ממוסגר בעשב שהחל להצהיב .
העיירה הופן נראית שוממה , אף על פי שהשעה קרובה לצהריים . מרכז המבקרים נמצר קרוב למרינה קטנה ,בה סירות מטלטלות על פני הגלים שיוצרת הרוח החזקה .אנחנו מחליפים חוויות עם הנציד החביב על זיקוקי הלילה של אתמול , והוא מציג בפנינו מספר מסלולים באיזור שסומנו לאחרונה ומתוחזקים היטב ביוצאינו ממרכז המידע גשם טורדני מתחיל לרדת – אנחנו לבנטינים אנשי השמש , והאפרוריות הזאת משליטה דכדוך מה על בני המשפחה . בחוות הסוסים בה רצינו לרכב , הכלל תפוס , והילדים מזדעקים למשמע הצעתי לטייל ברגל . פתרון הקסם לימים כאלה היא ביקור בברכה .
הברכה בהופן היא אחת מהברכות הטובות באיסלנד וכוללת בשטחה: בריכת שחיה, מגלשות מים, ברכת פעוטות וג'אקוזי במגוון טמפרטורות. למציאת עוד ברכות באיסלנד.
לאורך כבישי 1 , פזורים אתרי פקניק , המשולטים בתמרור המצביע על מיקומו ( ריבוע כחול ועליו עץ ושולחן ). האתרים האלה נבחרים במקומות מענינים ויפים במיוחד , ובדרך כלל מלבד שולחן פקניק , הממוקם בנוף יפהפה (לפעמים ישנם גם שירותים ) , ישנם גם לוחות עם מידע על המקום , והתופעות טבע בו . במקום כזה אנחנו עוצרים לארוחת צהריים מאוחרת . מצד אחד , ההרים ולשונות הקרח – מהצד השני השפך לים .
הילדים בהחלט מוכנים לחזור לבקתה ולשקוע איש איש בעיסוקיו , ולנוח . איני יכולה שלא להתפלא על כך, שדוקא בני הנוער , לכאורה בשיא כושרם הפיזי ומרץ הנעורים , אינם מסוגלים לספוג קצב טיול מהיר . דוקא הם זקוקים למנוחות, שינה מרובה , התארגנות נינוחה וסדר תוך כדי הקפדה על ארוחות מלאות. בראש סדר העדיפיות – זמן לעצמם ולווטסאפ שלהם , ולתקשורת עם חבריהם. לפני חמש שנים , כשהיו קטנים יותר , יכולנו לצאת מוקדם הרבה יותר ולחזור מאוחר יותר, לנשנש משהו בדרך , לזרום . היו כמה ימים בהם הקטנה, בת קצת יותר משנה , הגיעה למקום הלינה ישנה , ולמחר בבוקר יצאה ממנו באותו מצב …
אבל אני עדיין איני מוכנה לחזור לחדר , עוד קצת מוקדם לי ולכן אנחנו מחליטים לבדוק את הקצר מבין המסלולים המוצעים לנו , ולפחות לצפות בשפת הקרחון . וכך אנחנו סוטים מהכביש ונוסעים על דרך עפר , אל הקרחון Flaajokull (מידע שימושי : מכביש אחד כ35 ק"מ דרומית להופן ישנו שלט המוביל אל הקרחון , נסיעה של כ 10 דקות על כביש עפר עד לחניה , משם יוצאים מספר מסלולי הליכה , ישנו שילוט והסברים במקום )
העיניים מתעתעות באיסלנד , מרחקים שנראים קצרים , על נמפה או בשטח , מתגלים כארוכים כשמתחילים לנסוע או ללכת . הקרחון נראה ממש כאן , קרוב , כמה צעדים , לחצות גשר , לעלות את הגבעה , ואנחנו שם
אבל בפועל נכונה לנו כחצי שעה של הליכה כדי להגיע אליו . הגשר מהווה אטרקציה משל עצמה – מנתנדנד קלות עם כל צעד , מאחוריו הקרחון האימתני , ומתחתיו מים קפואים בזרימה מהירה. לוקח כמה דקות להתגבר על הפחד , אבל אחר כך הם רצים לאורכו שוב ושוב .
אחרי הגשר אנחנו מטפסים על הגבעה , ומשקיפים על הקרחון : חריצים חריצים , לבשנים – אפורים-תכולים . בקצהו של הקרחון – לגונת מים אפורה . כדי להגיע לקרחון יהי עלינו להלך סביבה.
מזג האויר האפרורי , העייפות המצטברת , ולאור ההחלטה שהפעם את איסלנד לוקחים באיזי – מחליטים לסוב על עקבותינו , ולחזור לבקתה . להעביר אחר צהריים שקטים ולנוח . קרחון כזה או אחר , יחכה להזדמנות אחרת .
את יומנו השני באיזור אנחנו מתחילים בטיול סוסים , בחוות ארנאנס , הממוקמת מעט דרומית להופן .
הסוסים האיסלנדיים הם גזע יחודי שבמשך כ1000 שנה התפתח להתאמה לסביבה . למרות גובהם הנמוך – לא הרבה מעל מטר – הם סוסים עמידים מאוד בתנאי מזג אויר קשים , בעל עבירות מצויינת בתנאי שטח שונים , ויכולים בקלות לשאת אדם מבוגר ומוצק למשך קילומטרים רבים . הם מתאפיינים במגוון צבעים ושילובים של צבעי הפרווה, הזנב והרעמה : החל מלבו , דרך גווני הבז, והחום ועד שחור . הם ניחנים במזג נוח ולכן מתאימים לטיולים משפחתיים או לאנשים חסרי נסיון – כמונו .
אנחנו מתקבלים בחווה על ידי בחור צעיר , שמאכף את הסוסים לכבודינו . הוא קצת מופתע לגלות שמעולם לא רכבנו על סוסים . הסוסים באיסלנד הם חלק מאורח חיים , ולמעשה זהו בעל החיים הנפוץ ביותר באי – בממוצע יש כשלושה סוסים על כל איסלנדי . ריבוי הסוסים נובע מכך שכדי לגדל סוס באיסלנד כל הנדרש הוא שטח אדמה לרעיה (וזה יש בשפע ), אין צורך לשלם מיסים על גידולו ( בניגוד לגידול בקר אן צאן ) , והם פשוט מתרבים בהם – להנאת בעליהם .
מדריך הסוסים שלנו מתאים את הסוסים באופיים , לרוכבים : מתאים את האוכף , המושכות , את אורך הארכופים , ומדגים את עקרונות השימוש במושכות , ומשלח כל רוכב לסיבוב קצר תחת עינו הפקוחה. ראשונים עולים בזה אחר זה בני הנוער ,אחריהם הקטנה , ואנחנו ההורים אחרונים . סיבוב נוסף במכלאה , ואנחנו מסודרים בשורה ומוזמנים לצאת אל השדה .
אומנם הסוסים אינם גבוהים , אבל לפתע אני מתנוססת בכמטר יותר ממה שאני רגילה , ולא על רגלי שלי – הסוסה זזה כל הזמן , נושפת , מעלה ומורידה ראשה , מזיזה אוזניה – ואני אמורה לשלוט עליה..האמת קצת מפחיד … המדריך על סוסו בראש הטור , האיש אחריו – אוחז ביד אחת במושכות ובשניה במצלמה ומקליק עלינו , ואחריו הילדים , שבמהרה התגברו על הפחד -אם היה כזה – ונהנים : הקטנה שולטת בסוסתה ביד רמה , חיוך רחב נסוך על פניה ,היא מביטה סביבה , מפטפטת עם אחיה , מזמרת לעצמה , כאילו עסק הסוסים הזה הוא בשבילה עניין של יומיום . אני תוהה אם זה פשוט בגלל שהיא קטנה מכדי לחוש פחד , אבל המדריך מציין שיש כאלה שפשוט יש להם את זה .. הנערה אף היא נראית מרוצה , היא בהחלט התגברה על הפחד , ונראה שנהנית מהטיול , היא עסוקה בהחלפת דחקות עם אחיה האחד , ובקינטורים של אחריה השני – על כך שסוסתו לא הולכת בקו ישר , ועל הקולות הבוקעים מהאחוריים של הסוסה. שני הבנים – שגם ככה עסוקים בתחרות מי האלפא מביניהם – כעת משתדרגים לתחרות על סוסיהם . בכל פעם שסוס אחד עובר את חברו , מטר של צעקות וטענות מהאחד לשני . ואני ? בעיקר דואגת , מריצה בראשי סרטים על איך בכל רגע משיהו יכול ליפול , או להפגע , בכל פעם שסוס מחדד את אוזניו לאחור , אני כבר מדמיינת את הבעיטה שהוא תכף יבעט לפרצופו של מי שמאחוריו, וכל הצעקות האלה שלהם – בודאי בכל רגע יבהילו את הסוסים . במקביל לכל המחשבות האלה , אני גם צריכה לשלוט בסוסה שלי שהרי מנסיון עבר אני יודעת , שחוסר שליטה עשוי להסתיים בחיכוך גם הסוסה בערימת חול , בלי שום קשר לאם אני עליה או לא …
המדריך מעיף מדי פעם מבט לאחרו , רואה שכולם מאחוריו , וממשיך בהליכה ואף מגביר קצב , סמוך ובטוח שסוסיו עושים את עבודתם נאמנה , לא מודאג בכלל מכל המה שנראה לי כמהומה מאחוריו ..
כל הטיול הזה , כשעה וחצי , נערך בשדה פתוח , כשמסביב נופיו המרהיבים של קרחון ואטניוקוטל. הנוף בהחלט מרביה , ואני משתדלת את עצמי להתיק מחשבוי מהדאגות ולהנו ת. לפעמים , לרגע קל זה אפילו מצליח לי
הרכיבה על סוסים הוכתרה על יד כל בני המשפחה כאחד השיאים של הטיול , אם לא השיא . כולם נהנו הנאה עצומה והיו מוכנים לשוב לעוד סיבוב . אני דוקא הרגשתי צורך לתת מנוחה לעצבי המרוטים…
כטוב ליבם בטיול הסוסים והשעה המוקדמת, הילדים מוכנים לטיול קצר . המדריך מציע טיולון למפל , שמגיעים אליו מהצומת הסמוכה , ההסבר מעורפל משהו – סוג של ימינה וימינה וכבר תראו .. נוסעים על שביל עפר , המתפתל בשדה חזזיות רחב ידיים , לכיוון ההרים והעננים האפרורייים .. מדי פעם אני אפילו לא בטוחה שאנחנו על השביל הנכון
המפל שאין לו שם , זרזיף במושגים של איסלנד , בהחלט נאה וגבוה למדי : קסקדה של כמה מפלים בזה אחר זה, מתחיל ברמה מכוסה חזזיות לבנות .
מי שיטפס מעט במסלול התלול , יוכל לטייל מאחורי המפל .
והנוף הנפרש אל מולו – נוף פסטורלי של שדות, גגות אדומים , תבואה ארוזה , וחופו המשונן של הנהר .
איסלנד משופעת במפלים כאלה , ללא שם , ללא סימון , הרחק מנתיב הפילים של המטיילים , שווה לשאול את המקומים , לעולם אי אפשר לדעת לאיזה פינת חמד תקלעו .
אחר הצהריים מתבהרים לפתע השמים , אור שמש רך מלטף את השדות . מזג אויר יפה כל כך אין לבזבז באיסלנד ולכן האיש ואני מחליטים להשאיר את הילדים בבקתה , להטיל עליהם את משימת הכנת ארוחת הערב , ולנצל זמן איכות זוגי . זהו מסלול היוצא מחווה שכנה למקום מגורינו , ומוביל אף הוא אל לשון קרח אורכו של המסלול הוא שמונה ק"מ , והזמן לסיימו מצויין כ שלוש שעות – המסלול מוביל אותנו אל קצה הקרחון המכונה Skalafellsjokul , כ45 ק"מ דרומית לעיירה הופן , ישנו כביש היוצא אל החווה Skalafel . סעו עד לשורת המבנים של החווה , השער הוא בצידה הצפוני של החניה .
המסלול מתחיל משער ועובר בשטחו הפרטי של בעל החווה -חוק איסלנדי הוא שאיש לא יכול למנוע מעבר של הולכי רגל ורוכבי סוסים בשטחם – ומוביל אל רכס קטן . אנחנו צועדים בשביל העובר בתוך שדה טחבים, חזזיות וצמחיה נמוכה ומשתרעת . בשדה רועות כמה כבשים והן מביטות בנו בחשדנות בעוברנו .
השביל מוביל אל רכס – טיפוס אינטנסיבי אבל לא ארוך במיוחד , ובסופו אנחנו מתוגמלים במראות מרהיבים . מצד אחד – הכביש והשפך אל הים
. מצד שני – הקרחון .
גם אם חשבנו לרגע לחזור על עקבותינו , כעת כבר האופציה בטלה : המראות פשוט יפים מדי , וממש מתחשק להתקרב לקרחון . השביל מוביל אותנו לכיוון הקרחון ,לאחר כמה עליות וירידות – כל כולו של הקרחון נפרש לפנינו , ובקציבו כמובן לגונה .(מומלץ להקליק על התמונה כדי לראותה בגודל מלא )
מכאן והלאה – אנחנו הולכים לאורך גדת הלגונה , צופים אל הקרחון , עד שהשביל פונה בחזרה אל שיפולי ההר .
השמש נוטה לערוב , הטבע מוצף באור כתום , סוסים איסלנדים משוטטים מתחתינו .
שלוש שעות של מרחבים פתוחים , נופים מרהיבים לכל הכיוונים , ואף לא אדם אחד . זוהי איסלנד.
למידע נוסף על האיזור .
אוהבת מאוד לקרוא את הפוסטים שלך מאיסלנד. זכות גדולה לעשות אותה באיזי. הגעתם למקומות מיוחדים – אם כי הכל מיוחד שם. לקחים לפעם הבאה
תודה מלי. אני מסכימה איתך שאיסלנד ראויה לביקור יותר מפעם אחת. ואכן יש לעשות אותה באיזי.