לגולנד

היום זה ללא ספק היום של הילדים- נוסעים ללגולנד.

אנחנו משפחה חובבת לגו. גם ההורים וגם הילדים. זהו המכנה המשותף למשחק לכל הגילים. לא נדיר לראות מסביב השולחן הגדול בפינת האוכל  משחקים ילדים בני גילה של הקטנה עם בני גילו של בר המצווה. גם אנחנו ההורים מדי פעם מוסיפים  מודל קטן משלנו.  אנחנו ההורים גדלנו על לגו . אני בתחילה על דמוי לגו מתוצרת רוסית, ומאוחר יותר, בתור נערה, שמחתי להשתדרג ללגו האמיתי ולבנות לאחי הקטן, את המודלים שהוא קיבל.

אם נמצאים בדנמרק- אך טבעי לנסוע לגולנד.

התארגנות הבוקר זריזה במיוחד, הילדים קופצים ממטותיהם, ומתארגנים בזריזות. כולם מסייעים במטלות הקיפול והאריזה. ההתרגשות בעיצומה וגורמת אף מדי פעם לדמעות בכי משני הקטנים. כבר כמה חודשים הם מחכים ליום הזה. שעות הם בחנו באינטרנט את מפת המתקנים, והחליטו מה קודם ומה אחר כך. ובמשך חודשים אספו פרוטה לפרוטה כדי שיהי להם כסף לרכש בחנות הלגו .  את הציפיה לווו לא מעט דאגות : מה אם ירד גשם ? מה אם לא יהיו כרטיסים? את בטוחה נדע להגיע? החנות תהיה פתוחה?

הבוקר בהיר, 22 מעלות, אין צפי לגשם. כריטסי הכניסה נקנו מראש באינטרנט. מסלול הנסיעה הוברר ונבדק, ובעל הבית מבטיח שיש שילוט לאורך כל הדרך. וכן שעות הפתיחה הן עדין שעות הקיץ  – מעשר בבוקר עד שמונה בערב….

אנחנו מתכננים את הגעתנו לשעת הפתיחה. חניה ענקית הולכת ומתמלאת, ומשפחות זורמות לכיוון הפארק. נעמדים באחד מתורי הכניסה. השער נפתח בשעה היעודה וכולם זורמים פנימה. אנחנו צועדים תחילה  למתקן הדרקון עליו יש קונצנזוס משפחתי.. לאחר המתקן מתפצלים – בני הנוער מצויידים בשעון, מפה מים וסנדביצ'ים הולכים לדרכם,  אני וסמדרלמתקני הקטנים, ואריק ויותם – מטיילים לבדם. נקבעת שעת התכנסות.

גילוי נאות – פארקי שעשועים לא חביבים עלי. בתור ילדה ההליכה ל"לונה פארק" ברמת אביב היתה פסגת הבילויים.. אבל הגיל והתור המתארך סביב למתקנים המבוקשים עשה את שלו, ואני משתדלת לא להקלע למקום כזה.ילדי בהחלט זוכים למנות טילטולים בהזדמנויות כאלה ואחרות, רק שאני בוחרת לא להשקיע בזה  יום טיול יקר בחו"ל.  לגולנד הוא יוצא דופן .

זהו לי הביקור השני בלגולנד – הביקור הקודם נערך לפני כעשרים וחמש שנה . אימי לקחה אותנו ללגולנד. הנסיעה באוטו היתה ארוכה , אבל היא כמעט כאיו ןכאפס למסע שעשינו אז בסוף שנות השמונים , שלקח כמעט יום : ברכבת, שעברה דרך מעבורת, ואז עוד נסיעה ברכבת ובאוטובוס עד שהגענו ליעד הנכסף. גולת הכותרת של אז היה פארק המיניאטורות – מבנים, ארמונות, עיירות, שדה תעופה, ואפילו ספארי – והכל בנוי מלגו. עמדנו שם אחי ואני בהחלט נפעמים, ובילינו שם יום שלם ונהדר.

לגולנד השתנה מאז, אבל פארק המיניאטורות המקסים הזה עדיין קיים, ואני חושבת שעכשיו- מזוית ראיה של מבוגר, המסוגל להעריך את מידת המאמץ , התכנון וההשקעה לבנית לגו-נהניתי ממנו אפילו יותר. די מופתעת הייתי לגלות שלא מעט מהמבנים שהיו אז, עדיין קיימים.

אבל כמובן נוספו עוד – וגולת הכותרת ללא ספק הן סצנות שונות ממלחמת הכוכבים.  ההתפעלות וההנאה ממדולים אלה נובעת מתוך השואה והיכרות למבנה המקורי.  בסה"כ גם במציאות, וגם בלגו מדובר באבני בניה – לא ? ודגמי מלחמת הכוכבים מעוררים התפעלוות, עד כמה הלגו מאפשר ליצור גם מבנין ויצורים שהם אנימצית מחשב. הילדים כל כך נהנים לזהות את הסצנות, ולספר לי את סיפור הרקע.

המתקנים לשל עצמם הם מתקני פארק שעשועים  רגילים – מינים כאלה ואחרים של טלטולים, סיבובים, והסעות משונות. ישנם מתקנים לפעוטות, ומתקני אקסטרים. אבל הכל משודרג בכך שהעיצוב הוא בלגו. החל מצפרדע על פטריה, שמצאה את עצמה בלב גינה ירוקה. דרך דמויות בגודל טבעי : פירטים, מכשפה, ויקינגים ועוד,. כשהילדים שועטים לתוך איזה מתקן, אני עוצרת  להתבונן…

"אלוהים עוזר למשכימים מוקדם", נהגה אימי לומר, ואכן לשימחתנו בשעה וחצי הראשונות המתקנים הם כמעט ללא תור, דבר שמאפשר סיסוס חוזר ועוד על כל מתקן. מאוחר יותר מתארך התור, אבל לא יוצא לעמוד יותר מרבע שעה על מתקן.. בשעת הפגישה עם בני הנוער מתברר לנו, שהם כבר טולטלו לשביעות רצונם. הבנים הולכים לצפות בשני סרטי תלת מימד בכיכוב דמויות לגו, ואנחנו משוטטים בין המיניאטורות.

התחנה האחרונה היא חנות הלגו, המתהדרת בכינוי " חנות הלגו הגדולה בעולם", אבל היא מתגלה כמאכזבת. אומנם יש הרבה דגמים אבל חלק גדול מהדגמים המכונים "אקסלוסיביים" אינם נמצאים. דגש רב יש על סדרןת ממותגות, ומעט מדי  דגש על אבנים בסיסיות. קיר אבני הלגו הבודדות מתגלה מאכזב גם הוא – בחנות לגו בניו יורק יכולנו לבחור חלקים מיוחדים כמו גלגלים, חלונות, דלתות – ואילו כאן בעיקר חלקים שטוחים. המחירים כצפוי לא זולים – לגו הוא מוצר איכותי ויקר, אפילו בארה"ב . בדנמרק יש על הכל מע"מ של 25% , מה שמיקר את הדגמים. ( אם קונים מעל סכום מסויים – ניתן לקבל חלק מהמ"עמ החזר)

סמדר, נגה, וייותם מוצאים להם דגם כלבבם, אבל איתמר יוצא בידיים ריקות. אכזבה קשה, שבשחור לבן של גיל ההתבגרות מתורגמת ל"איזה מקום מעפן, איזה טיול מעפן… " הקטנים מתמקמים באוטו – כל אחד וקופסתו על  בירכיו, ופוצחים בפטפוט משותף לגבי מה יבנו , איך יבנו, ואיך ישחקו. איתמר מתכנס במושב שליד הנהג במבט זעוף ורוטן תחת אפו, והנערה  נדחסת אחורה, ומתנתקת מהרעש בעזרת האוזניות. וכך אנחנו יוצאים לדרכנו חזרה לקופנהגן…

כרטיסים ללגולנד מומלץ לרכוש באתר האינטרנט של לגולנד, עד 10 ימים מראש . הכרטיסים אז יהיו בהנחה של 25% .