מורסקי אוקו : טיול לעין הים ואל האגם השחור

אחד המסלולים הפופולריים ביותר בחלק הפולני של הטטרה הוא המסלול המוביל אל אגם מורסקי אוקו. "תבואו מוקדם!" חוזרת על עצמה ההמלצה בקבוצות המטיילים בפייסבוק. "כדאי לצאת מוקדם !" מזהירה אותנו הגברת הנחמדה בלשכת המודיעין " יש המון מבקרים". התלבטנו בכלל אם לצאת. אגמים הרי ראינו בטיול מקסים מקספרובי וירך. אבל הסקרנות אכלה אותי : מה יש שם שכולם נוסעים?  אז יצאנו מוקדם (יחסית ) ויצאנו אל מורסקי אוקו.  וכן, אני חושבת שהבנתי למה כולם נוסעים.

 

מסלול הטיול

אורך כולל 24 ק"מ: 9 ק"מ הם הליכה בכביש סלול, ברובו מוצל, באיזור מיועד ברובו (הלוך וחזור 18 ק"מ ).  הקפת האגם מורסקו אוקו כ 4 ק"מ , עליה וירידה לאגם השחור  עוד כ2 ק"מ. 7.5 ק"מ אפשר לנסוע בכרכרות סוסים, גם הלוך וגם חזור. אנחנו נסענו בכרכרות הלוך, וחזרנו ברגל.

זמן הליכה : שתיים וחצי מהאגם אל תחילת המסלול, שעה ורבע הקפת האדם, 45 דקות עליה לאגם השחור, חצי שעה ירידה. נסיעה בכרכרה לקחה כשעה.

צריכת מים כוללת 3 ליטר לאדם ( יש נקודות מים בדרך)

אם אתם מגיעים ברכב : החניה היא ב Palenica Bialczanska

 

 

לשמחתנו כשאנחנו מגיעים לתחילת המסלול כרכרות עדיין עומדות ומחכות ללקוחות. תוך דקות ספורות הכרכרה שלנו מתמלאת ואנחנו יוצאים לדרך. עדיין מוקדם, הכרכרה נוסעת בשביל המוצל ורוח קלה מנשבת. לפנינו הולכים המונים של אנשים.  אני מתפעלת מכך שלטיול הזה יוצאים בהליכה משפחות עם ילדים קטנים, סבים וסבתות, אמהות דוחפות בניחותא עגלה במעלה המסלול. לאט הולכים, עוצרים לנוח בצל, למלא בקבוקיהם מים, להנות מהנוף. יום טיול בניחותא לכל המשפחה. אנחנו אפילו מצליחים לראות איילה מלחכת עשב בשיחים.

חווית הנסיעה בכרכרה נעימה הרבה יותר ממה שדמיינתי. ערב קודם אנחנו מתלבטים מאוד האם לצאת למסלול או לא. אני מעריכה הליכה של קרוב לשלוש שעות רק כדי להגיע לאגם ביום חם תותיר אותנו עייפים, ובלי חשק להמשיך ולטייל. אני מדמיינת לעצמי הליכה לאורך שביל בוצי, תוך דילוג בין "מוקשים" שמשאירים אחריהם הסוסים. הקטנה מטילה וטו על רכיבה בכרכרה. היא זוכרת היטב רכיבה מטלטלת עצמות בכרכרה עם גלגלי עץ הרתומה לשוורים בסרילנקה. וחוץ מזה, היא מדגישה, היא מרחמת על הסוסים. בוודאי יצליפו בהם. אבל לשמחתנו השביל סלול, גלגלי הכרכרה מגומי ועם בולמי זעזועים, בעל הכרכרה אינו מצליף בסוסיו והם הולכים בנינוחות במעלה השביל, ואף עוצר ליד שוקת בחצי הדרך להשקותם. לאורך הדרך אין גללים. הרכבים מיומנים בהגשת דלי אל אחורי סוסם ברגעים הקריטים.

 

 

הנוף שהאגם נמצא בו הוא בהחלט דרמטי. מצוקים מסולעים מנוקדים בשלוגיות לבנות שולחים אצבעות אל השמיים. על מדרונותיהם יערות מחטניים. הכרכרה מורידה אותנו בכיכר  המכונה פאלניצה ביאוסזאנסקה  (Palenica Bialsczanska ) ממנה נשקף נוף יפהפה אל ההרים והיערות. האגם נחבא אי שם בפנים.  זוהי  הנקודה הרחוקה ביותר שניתן לנסוע בה . מכאן בגובה 990 מטר מתחיל המסלול אל אגם מורסקי אוקו , שפירוש שמו "עין הים". כמליון אנשים מגיעים אל האגם הזה בכל שנה. מהאגם אפשר להעפיל אל הפסגה הגבוהה ביותר בפולין הר ריסי  (Rysy  ) המתמר לגובה 2499 מטר. השם פולאניצה נגזר מהמילה לשרוף  (Polanie ) שזו השיטה הנפוצה באיזור לביעור יערות, כדי ליצור אחו למרעה לבעלי חיים. העמק עצמו הוא אחד העמקים הגדולים בטטרה, והוא מתחלק בין פולין וסלובקיה. נהר הביאוקה זורם בעמק ומהווה את קו הגבול. 

 

חם היום. מי האגם צלולים וקרים. קרים מכדי להתרחץ אבל נעימים להרטיב את הפנים והרגלים, ולשבת למרגלותם. החוף הסלעי הסמוך לקצה הדרך המהרה מתמלא נופשים. הם מתישבים על הסלעים, מתפשטים ומפקירים את גופם לשמש. גם הבקתה הסמוכה לאגם הומה מטיילים. על השולחנות המשקיפים לאגם בעיקר כוסות בירה.

 

מורסקי אוקו הוא האגם הגדול ביותר בהרי הטטרה וממוקם בגובה 1395 מטר מעל הים. עומקו מגיע לכמעט 51 מטר והוא מכיל כמעט 10 מליון מ"ק. האגם מתגאה במים צלולים ובראות עד עומק של 15 מטר. שמו "עין הים" נתנה לו על ידי תיירים. המקומיים קראו לו בשם "אגם הדגים" על שם די הטרוטה החומים החיים בו. בקתת המטיילים שלחופו היא הותיקה בהרי הטטרה ופועלת משנת 1908.   מאוחר יותר כשאנחנו בקרקוב מבקרים בגלריה לאומנות, אני מזהה מרחוק את נופי האגם , הדרך אליו והאגם שמעליו מצויירים.  הנוכחות של האגם וסביבתו בגלריה מדגישה עד כמה מורסקי אוקו נמצא בלב התרבות והאנשים.  לכל עם ולכל ארץ יש יעד כזה .  חייב כל סלובני לעלות לפחות פעם אחת על הטריגלב, תושבי קמצ'טקה עולים עליה המונית אל הר הגעש אבאצ'ה פעם בשנה, האירים מרגישים צורך לצעוד בדרך ויקלו ואפילו אנחנו הישראלים עושים את שביל הנחש המיתולוגי בזריחה.

 

 

 

אנחנו בורחים מההמולה ומתחילים ללכת לאורך השביל המקיף את האגם. השביל מרוצף אבנים, ועובר בתוך יער. כאן קריר נעים ושקט, אם כי אנחנו לא לבד.

 

 

אנחנו מוצאים לנו פינה מוצלת הצופה אל האגם ועוצרים לפקניק קטן. נראה שמישהו חשב שזה מקום מספיק שקט לתפילה. 

 

 

 הצמחיה מסביב לאגם היא בעיקר יער מחטני. זן האורנים בהרי הטטרה הוא יחודי לאיזור. הנקר המנוקד שחי באיזור ניזון מהזרעים באצטרובלים. כל נקר יוצר לעצמו מאות מחבואים של זרעים שהוא אוסף. כיוון שלא כל הנקרים חוזרים לכל המחבואים , חלק מהזרעים נובטים וגדלים לאורנים. כך עוזר הנקר בהפצה של האורנים. הנקרים באיזורים מטויילים לומדים מהר מאוד לאכול מהשאריות שמשאירים המטיילים  ואינם טורחים עוד לחפש זרעי אורנים. כך מופר האיזון האקולוגי. נראה שהמטיילים המקומיים פועלים לפי ההוראות, הכל כל כך נקי, אין פחים, ואין שאריות.

 

 

בחצי ההקפה מתחיל שביל העליה לאגם העליון. השביל מוסדר ונוח לעליה. כדאי לעלות קצת גם אם לא מתכוונים להגיע למעלה. הנוף הנשקף אל האגם יפהפה. כמו עין כחולה בתוך הסלע. העליה היא לצידי מפל. נחל יורד מהאגם העליון ומזין את האגם התחתון. 

 

בזמן עידן הקרח, הרי הטטרה נראו כמו גרינלנד אוי איי שפיצברגן של היום. האיזורים שבהם היום האחו מלבלב ופורח בעבר היו מכוסים שלג עמוק. מרבית העמקים היו מלאים בקרחונים. עידן הקרח ארך מאות אלפי שנים,כולל תקופות קצרות של התחממות. עידן הקרח הסתיים לפני 10 אלפים שניה. הקרחונים האדירים זרמו ועצבו את האיזור הסימנים הברורים ביותר לפעילות קרחונים הם עצקים בצורת U , בניגוד לעמקים בצורת V שנוצרים על ידי נחלים. גם עמקים גבוהים בצורת קערה שהבם יש אגמים הם עדות לכך. כזה הוא העמק נכיל את אגם מורסקי אוקו.

 

לאט לאט אנחנו עולים. עושים הפסקות יזומות להסדרת נשימה, ולתצפית על הנוף. אין ספק שהמקום יפהפה. השביל עמוס במטיילים יורדים ועולים, אבל הכל נעשה ברוגע. אין פקקים בעליה ובירידה.

 

בסופה של העליה מחכה לנו אגם נוסף ההר הגבוה המתנוסס מעליו מטולא בשלוגיות. כשהרוח שוכחת לרגע, הן משתקפות במים. אנחנו נחים ואוכלים על שפת האגם. הקטנה טובלת רגליה במים אך במהרה מוציאה אותם. קרררר. מי הפשרת שלגים.

 

אני מתרוצצת סביב סביב, מחפשת זויות צילום מעניינות. איך להעביר את היופי הזה בתמונות ? איך להעביר את העוצמה הזאת. בקרקוב בגלריה בין התמונות הרבות של הטטרה אני מגלה תמונה, שצוירה בדיוק מאותה זוית שאני צלמתי. האם סחב הצייר איתו את כלי הציור עד לאגם? לא פלא שהתמונה קטנה

 

 

אל ההר המתנוסס מעל האגם ישנו שביל ומסלול טיול. אנחנו צופים בדמויות הקטנות החוצות את השלוגיות. המפה מסמנת 175 דקות עד לפסגה.

 

 

אנחנו מוותרים. אבל מארי קירי, שאהבה לבוא לנופש בזקופנה לא ויתרה ועלתה אל הפסגה. מארי סקאודובסקה קירי היא אחת הנשים המפורסמות ביותר בעולם המדע בזכות השגיה היחודיים. ביחד עם בעלה פייר היא גילתה שני יסודות חדשים :פולוניום וראדיום. היא היתה האישה הראשונה שקבלה פרס נובל, ולא רק פעם אחת אלא פעמיים. פיסיקה (1903 ) וכימיה (1911 ) . היא היתה האישה הראשונה שקבלה תואר פרופסור בסורבון, ועשתה רבות לפיתוח ריפוי בעזרת אלמנטים רדיואקטיביים. אותה רדיואקטיביות גם הביאה למותה המוקדם. אם אתם מגיעים לורשה שווה לבקר במוזיאון בביתה הנמצא בוורשה ברובע העתיק.

 

 

מארי קירי בקרה בהרי הטטרה מספר פעמים בצעירותה, ואף בלתה קיץ שלם בזקופנה להתחזקות אחרי מחלת השפעת. אויר ההרים נחשב אז טוב לבריאות. היא כתבה ביומנה "התרשמתי מאוד מההרים…התפעלתי מהחיים בכפר טטרה,מראות הפסגות, וטיולי ההליכה אל העמקים והאגמים הנוגעים בשמיים, בעלי שמות ציוריים כמו מורסקי אוקו. פולין, אירופה והעולם כולו מסתיימים עם קו הרכבת. כאן מתחילה זקופנה. מקום מיוחד ונעים, אולי בכל העולם כולו"

 

 

בדרך חזרה אנחנו שבים על עקבותינו ויורדים אל האגם הגדול. יחד איתנו צועדות קבוצת יפניות מבוגרות ושוב מוכיחות שגיל הוא רק מספר. עמוק אל תוך שנות השבעים שלהן, מאובזרות היטב בציוד טרקים ונקלות, הן עוקפות אותנו בזהירות וביעילות.

 

מידע שימושי

• בנקודת היציאה למסלול חניה גדולה אך לעיתים קרובות היא אינה מספיקה ואנשים חונים בצידי הכביש לאורך קילומטרים. אפשר ועדיף להגיע אליה במיניבוסים היוצאים מתחנת האוטובוסים המרכזית. המיניבוסים יוצאים בתכיפות של כ10-15 דקות. על החלון "מורסקי אוקו". עלות 10 זלוטי לאדם לכיוון.
• המרחק מהחניה אל האגם היא כ9 ק"מ, מרביתה כביש סלול בשיפוע נוח להליכה. לקראת החלק האחרון של הדרך ישנם מדרגות "החותכות" את פיתולי הכביש. הדרך ברובה מוצלת, לאורכה ישנן שירותים, ספסלים למנוחה, ומקום למלא מים (נביעות מעיין טבעי ). זמן ההליכה הלוך כשעתיים וחצי, זמן ההליכה חזור כשעתיים ורבע. 
• כרכרות הסוסים עולות 50 זלוטי בהלוך ו30 זלוטי בחזור לאדם. כרכרה יוצאת לדרך כשהיא מתמלאת. מרגע שהכרכרה מגיעה לסוף המסלול, הסוסים עוברים בדיקה וטרינרית ונחים כחצי שעה. בהחלט יתכן מצב של המתנה לכרכרה מעל לשעה.
• הנסיעה בכרכרה הלוך לוקחת כשעה. מהתחנה הסופית של הכרכרה עד לאגם יש עדיין כחצי שעה הליכה על כביש סלול.
• בהלוך השתדלו לשבת בצד השמאלי של הכרכרה, הנוף בצד זה יפה יותר.
• לסיכום אומר, שהחלק היפה ביותר של הטיול הוא שני האגמים. חבל מאוד יהיה להתעייף בהליכה בדרך לאגמים, ולא להקיף את האגם או לעלות לאגם העליון.

 

בלוגרים מספרים 

אמילי טיילה לאגם מורסקי אוקו גם בחורף וגם בקיץ. התמונות של החורף יפהפיות. אפשר להחליק על האגם היפהפה הזה!

גם סטפן טייל בחורף. ביום בהיר ומושלג. עושה חשק לחזור לשם!

 

מסלולים נוספים באיזור 

1. מסלול הליכה ארוך לאיזור של אגמים יוצא אף הוא מנקודת היציאה למורסקי אוקו. זה מסלול המוגדר קשה יותר כיוון שהדרך אינה סלולה. שימו לב שבמפה המרחקים מסומנים בזמן הליכה (ולא בקילומטרים)

2. מהאגם השחור אפשר לעלות אל ריסי. זהו טיול ארוך מאוד ליום אחד. אפשר לישון ערב קודם בבקתה שליד האגם. למידע על הבקתה .

 

 

האם יצא לכם לטייל במסלולים שהפופולריות שלהם נובעת מהקשרים היסטוריים או לאומיים ? ספרו לי על כך בתגובות, או במייל. 

 

תודה שבחרתם לטייל איתנו . אתם מוזמנים להרשם לרשימת התפוצה שלנו ולקבל עדכון למייל בכל פעם שנספר על טיול חדש. בתוכנית שלנו המלצות לביקור בעיר קרקוב, סיור אומנות בוילנה, הצצה לעולמם של הדור הצעיר – דור הZ ועוד.

 

Follow my blog with Bloglovin