מלבורן : על מהגרים ועל פרברים

אוסטרליה היא ארץ של מהגרים. המהגרים הראשונים היו פושעים שנשלחו מבריטניה. הפושעים היו חתרנים למיניהם כנגד המשטר, או הומלסים חלכאים ונדכאים ואפילו באומללים שנתפסו על כך שגנבו לחם למשפחתם הרעבה. משלוח המורשעים הראשון שהגיע לאוסטרליה היה ב1788 וכלל שני יהודים. בתחילת המאה ה19 משכה אליה אוסטרליה ציידי אריות ים וליויתניםץ ביחד עם נמלטי מושבות אסירים החלו להקים את ישוביה הראשונים של אוסטרליה. במשך 200 השנים האחרונים נערכו מיזמים שונים לישוב אוסטרליה שהגדילו את אוכלוסיתה. ילדים יתומים נשלחו לאוסטרליה . לבאים מרצונם הובטחו נחלות. המאה ה20 למודת המלחמות, התהפוכות הפוליטית והאסונות שלחה אליה אנשים נוספים. שלט בכניסה למוזיאון המהגרים סופר : 9 מליון תושבים הגרו לאוסטרליה .

אוכלוסיתה הכוללת של אוסטרליה היא 24 מליון תושבים. המגמה של הממשלה להגדיל את מספר התושבים לכ 30 מליון עד אמצע המאה הנוכחית.

למרות היות אוסטרליה ארץ עשירה במחצבים ובמשאבים טבעים, הכוח המניע של הכלכלה האוסטרלית היא התושבים: צריכה של תוצרת מקומית, צריכה של שירותים, תחבורה , חינוך. נדרש מספר מינימלי של תושבים על מנת לקיים כלכלה מקומית מקיפה, ולדעת כלכלנים רבים  מספר היעד של 30 אינו מספיק , ויש להגיע ל40 עד 50 מליון תושבים.

מדיניות ההגירה של אוסטרליה כיום מזמינה אליה אנשים מכל העולם ללא הבדל דת וגזע ובלבד שיוכלו לתרום לכלכלת המדינה. המדינה מבטיחה למהגריה אפשרות לשמור על מסורותיהם, על דתם ועל מנהגיהם. כיום קבוצת המהגרים הגדולה ביותר לאוסטרליה היא אסיאתים. אבל לא תמיד היה הדבר כך. במאה ה19 תושבים בנים למורשעים נחשבו לסוג ב' והיו עליהם מגבלות שונות.  עד היום ניתן לפגוש אנשים באוסטרליה עם שמות משפחה המעידים על מוצאם כמו lawless כלומר חסר חוק . בתחילת המאה העשרים נעשה נסיון לשמור על "אוסטרליה לבנה". מהגרים לבנים, בעיקר אם הגיעו ממחוזות בריטניה התקבלו בברכה, אבל על אסיאתים ואחרים הוערמו קשיים. גם היהודים קבלו את מנת השנאה שלהם. זאת ניתן לראות בקריקטורות  משנות השלושים של המאה הקודמת שאותן אני רואה בתצוגה במוזיאון ההגירה. יהודים רבים הגיעו לאוסטרליה כתוצאה מהפוגרומים ברוסיה בשלהי המאה ה19 ותחילת המאה העשרים.

מוזיאון ההגירה, מתאר בצורה מרתקת את ההסיטוריה של ההגירה לאוסטרליה, הגורמים להגירה לאוסטרליה ואת התפתחות מדיניות ההגירה. מעניין במיוחד תוך כדי ביקור לחשוב על העליה לישראל ולהשוותה אווסטרליה.
המהגרים באופן טבעי התישבו בקבוצות לפי השתיכותם מארץ מוצאם. קל יותר להתחיל את החיים בארץ זרה בסביבה מוכרת : מנהגים, מזון, שפה, מוסדות דת . כך נוצרו שכונות ואיזורים המאופינים באוכלוסיה ממוצא מסויים.  במרכז העיר ניתן למצוא מספר רחובות צ'ינה טאון, " איטליה הקטנה", ו"יוון הקטנה" שהם מהווים את קבוצות ההגירה הגדולות ביותר (יחד עם האירים) לאוסטרליה. כיום רחובות אלה הם בעיקר מסעדות ובתי קפה . כשגדלה מלבורן ושכונות חדשות של בתים נבנו , שכונות רבות מיוחסות למוצאים מסוימים , אע"פ שכמובן ניתן למצוא בהם תושבים ממדינות שונות.

מלבורן היום משתרעת על פני שטח המקביל לשטח בין חדרה לגדרה , מרביתו שכונות של בתים קטנים המוקפים גינה וגדר נמוכה. שכונות רבות צמחו ונבנו בשנות ה60-70 של המאה הקודמת. הן היו התגלמות החלום האוסטרלי : בית – אוטו – גינה – וחיי קהילה . העיר מלבורן מורכבת כיום מ30 עיריות שמאוגדות למלבורן רבתי. הגבולות בין העיריות מטושטשים, כך שצד אחד של רחוב יכול להיות שייך לעיריה אחת, והשני לאחרת . גם תושבי מלברון מציינים את שם השכונה בה הם גרים ולא את שם העיריה. ישנן הבדלים בין העיריות השונות בשירותים, החינוך והארוננה , וכמובן ישנן שכונות טובות יותר וטובות פחות.

אחי מתגורר בשכונה שהיא חלק מעירית מונאש. עירית מונאש  נקראת על שם ג'ון מונאש – יהודי אוסטרלי ממלבורן, שהיה מהנדס מבריק, ובמלחמת העולם השניה התגלה גם כמפקד מוכשר ומאורגן, שתרם רבות להצלחת הגדודים האוסטרליים בקרבות מכריעים בפיקודו במלחמת העולם הראשונה. לדברי אחי, ג'ון מונש הוא אחד הדמויות הנערצות באוסטרליה , שני רק למלכה.

השכונה בה אחי גר , היא שכונה של בתים קטנים מוקפי גינות מטופחות : קמליות, נרקיסים, עצי לבנה בשלכת, וכמובן אקליפטוסים. שכונה שקטה, נקיה , נעימה. עוברי האורח יחייכו ויברכו אותך בעוברך בבוקר טוב, ערב טוב או סתם G’Day האוסטרלי. שכונה סמוכה אחת (אוקלי) נחשבת למעוז של יוצאי יוון, בעוד ששכונה אחרת , לא רחוקה – קופילד , היא שכונת היהודים ובשכונות הסובבות מתגוררים, גם ישראלים רבים.

במרחק הליכה מהבית נמצאים כמה גני משחקים, שהביקור בהם ממחיש במידה רבה עד כמה הרשויות משקיעות באזרח הקטן ( תרתי משמע). גני השעשועים מטופחים, מתקני השעשועים מגווונים, ניכרת מחשבה בתכנונם.אפילו מצאתי שלטים המסבירים להורים איזה תועלת יפיקו הילדים משימוש במתקנים. במקום החול, החצץ או משטח הגומי, שכה נפוצים בגני השעשועים בארצנו, באוסטרליה מכוסים המשטחים בכפיסי עץ. כך גם אחרי יממה של גשם, אין בוץ בגן וניתן לצאת לשחק.

מיותר לציין שאין בשום מקום גללי כלבים וחתולים. זאת  מהסיבה שאיש אינו משלח את כלבו לחופשי. ( באוסטרליה ישנם קנסות כבדים על כלבים וחתולים משוטטים. אוכלוסית בעלי החיים המקומית אינה מותאמת להתמודדות עם בעלי חיים אלה)

סמוך לגן המשחקים ימוקמו בד"כ שני מתקנים חשובים : מגרש הפוטי (footy ) הכדורגל האוסטרלי השכונתי , והחשוב ביותר : מתקן הברבקיו הציבורי, המופעל בגאז.   הברבקיו נראה כמו שולחן נירוסטה ובו שני מתקני חימום, המזכירים פלטות שבת רק שהחום חזק בהרבה. המתקן נדלק בלחיצת כפתור. השימוש במתקן הוא בחינם, שירות לרווחת הציבור.  אנחנו יוצאים לפארק החביב על משפחתו של אחי לארוחת צהריים בפארק. מכיוון שהמתקן לא מסריח, ולא מפזר עשן סביבו, ניתן למקם אותו בכל מקום בלי שיפריע , אפילו בסמוך לגן שעשועים. וכך אנחנו משלחים את הבנות לשחק במתקנים, בעודנו מתקינים ארוחת צהריים: בנחת, בשלוה, בדרך האוסטרלית.

העברית שאני מדברת עם בתי , מושכת תשומת לב, ואני מוצאת את עצמי מחליפה כמה מילים בעברית כמעט בכל יום. "שבת שלום" מברך אותנו בתחנת רכבת בחור צעיר וחייכן. הוא גר בשכונה של אחי ועכשיו בדרך לבית הכנסת ולארוחת שבת. אימו חיה פה כבר כמה שנים. אביו , ואחיו נשארו בארץ . הוא בין עבודות , מתחיל ללמוד בקרוב באוסטרליה, רוצה להשתקע פה.כבר שנה וחצי באוסטרליה. בהזדמנות אחרת אני פוגשת אמא וילד בגן שעשועים.  האם מדברת עם בנה ברוסית , כדי שיוכל לדבר עם הסבים והסבתות שנארו בארץ . היא ובעלה הגיעו לארץ כילדים, והמשיכו הלאה . היא למדה כאן תואר שני ועובדת במקצועה, הוא איש היטק. נמצאיםכאן כבר כמעט חמש שנים. לוקח זמן להתרגל, להסתגל.. עכשיו טוב.

משפחה אחרת שאחי בקשר טוב איתם, מארחת אותי לאחר צהריים שלם, ומאפשרת לי הצצה מרתקת לחיים באוסטרליה. בית קטן ומטופח, דשא, פרחים, גמדים חמודים בגינה, עצי פרי. שתי בנות – נולדו באוסטרליה שתיהן דוברות עברית מצוינת – בבית אף מילה באנגלית. בעוד בתי משחקת עם הבנות – איזה כיף : צעצועים חדשים, ואפשר לדבר בעברית! – אני משוחחת עם המארחת, שמספרת לי קצת על חיי המעמד הבינוני באוסטרליה. היא עקרת בית מבחירה , נהנית מהשקעה בביתה ובמשפחתה. באוסטרליה ניתן בהחלט לחיות ממשכורת אחת, ומקובלת מאוד מעורבות הורים ונוכחות בפעילות בתי הספר, ובגנים. בעלה חשמלאי ושיפוצניק , מקצועות מאוד מבוקשים באוסטרליה – הבתים העשויים מעץ מצד אחר דורשים תחזוקה, ומצד שני שיפוצים קל לעשות , ולכן אנשים מרבים לעשות זאת ונעזרים בשיפוצניק. מוצרי צריכה, רהיטים, מזון, צעצועים – הכל מאוד זול וזמין באוסטרליה. כדי לרהט בית לא צריך הרבה כסף רק טוב טעם ודמיון, ולבעלת הבית יש משניהם והרבה. אבא חוזר בחמש – שש מהעבודה, מתגלגל עם הבנות על השטיח. תשע שנים באוסטרליה, לקח זמן להסתגל למצוא את מקומם, בתחילה עבדו בעבודות מזדמנות, הבעל היה צריך לעשות קורסים מחדש כדי לקבל רשיון עבודה, עברו דירה כמה פעמים עד שמצאו את השכונה הנכונה, לקח זמן למצוא חוג חברים – ברובם ישראלים-שומרים על קשר עם המשפחה בארץ , קוראים ynet ברשת, חוגגים חגים, ארוחות שבת – בגן ובבית הספר ישנם עוד ילדים ישראלים ויהודים. באותו אחר הצהריים השקט והנעים בו אני מבלה בביתה, בעוד שאישי ושלושת ילדי האחרים כמו שאר תושבי הארץ מוקפצים למקלטים, קל להבין למה רוצים להגר לשם.

המעבר, ההגירה, וההסתגלות הם לא פשוטים. לוקח זמן ללמוד את כללי המשחק החדשים, להכיר חברים חדשים, למצוא את מקומך, להתגבר על הגעגוע למשפחה ולחברים שהשארת לפניך. לא כולם צולחים את המעבר הזה בקלות – ישנם זוגות שנפרדים ומתגרשים, ישנם כאלה שחוזרים בחזרה הביתה, לישראל.

אני מבלה יום א נהדר , בחברתם של זוג אוסטרלים, שפגשנו בטיול קודם ושמרנו על קשר. החיים המשותפים הם פרק ב של שניהם, שניהם התאלמו מבני זוגם , וילדיהם כבר פרחו מהקן. ביתם נמצא אף הוא באחת השכונות השקטות של העיר.בית קטן , מטופח, שהם חולקים עם חתול ג'ינג'י, וכם עדת ציפורים שבאה לאכול בתחנת ההאכלה בגינתם. את חייהם הם חולקים בין אוסטרליה לבין העולם – בו מרבים לטייל. שניהם מהגרים, כל אחד מארץ אחרת . הגיעו בגיל צעיר מארצות מערבוית ומפותחות , הוא היה הנער היחיד שהוריו בחיים בקבוצת ילדים שהגיעו מאנגליה. היא הרגישה שמשפחתה בסקנדינביה מצירה את צעדיה והגיעה לחפש הזדמנויות חדשות. הם בנו את חייהם באוסטרליה.

מארג האנשים שבונה את אוסטרליה מרתק אותי, וגם את בתי. והיא קטנה ומתוקה , חסרת עכבות שואלת שאלות ומקבלת תשובות. מלוכסני העיניים מושכים במיוחד את תשומת ליבה, וכך בנסיעה אחת ברכבת היא מתודעת לזוג צעיר ומלוכסן עיניים שיושב מולנו . שניהם סטודנטים ולומדים ביחד, הנערה ילידת אוסטרליה, בת למהגרים ממלזיה. הנער הוא סטודנט מסינגפור. הוא מקווה לסיים את לימודיו, ולהשתקע באוסטרליה. בשנות התשעים איפשרה אוסטרליה לסטודנטים זרים לבוא וללמוד באוניברסיטאות שלה. ההחלטה התגלתה כחשובה מבחינה כלכלית. הסטודנטים – בעיקר מארצות אסיאתיות – משלמים שכר לימוד מלא (ויקר), הם צריכים לגור במעונות יקרים , או לחילופין משפחותיהן מתאגדות ורוכשות דירות, שבהם יתגוררו הם ובני דודיהם עד לסיום הלימודים. ההורים אף באים לביקורים חצי שנתיים ובכךתורמים לכלכת אוסטרליה מצד התיירות. כך נוצרו מפעלי בניה של מבנים גבוהי קומות ואפרוריים בסביבת אוניברסיטאות המשמשות למגורי הסטודנטים בעיקר.

בשנים האחרונות מלבורן משנה פניה , ומתחילה מגמה של התקבצות אל פנים העיר . יותר ויותר שכונות נבנות לגובה במקום לרוחב. מתברר שיותקל קל לספק שירותים לאוכלוסיה המרוכזת באיזור אחד. שכונה אחת כזאת היא דוקלנדס, הבנויה מסביב למרינה –ומשלבת עסקים, בתי קפה, מסעדות , בתי מגורים בעיצוב מודרני, וגם כמובן גני שעשועים לילדים. שכונות נוספות מתוכננות להבנות באותה המתכונת , לעיתים קרובות באיזורים שהיום נחשבים נחשלים. על התפתחותה של מלבורן, החיים בה לאורך השנים, והשינויים ניתן ללמוד בתערוכת "הסיפור של מלבורן" במוזיאון מלבורן

כאמור – אוסטרליה חרטה על דיגלה את הרב תרבותיות  :  שמירה על המסורת והתרבות של הקבוצות האתניות השונות מחד גיסא והשתייכות למדינה האוסטרלית. תערוכה מעניינת בנושא בקומה השניה של אותו מוזיאון מהגרים מנסה להתמודד עם הנושא . מה הופך אותך למי שאתה ? מה יחודי לך ? מה משייך אותה לקבוצה מסויימת ? מה משייך אותך למדינה? כשאני מבקרת בתערוכה , קבוצת נערות , תלמידות תיכון נמצאות באולם. ביחד עם מורתן הן מתמודדות עם הנושא  – קבוצת הנערות היא בבואתה של אוסטרליה : על דף אחד רכונות נערה מלוכסנת עיניים , עם נערה בהירת שיער, ונערה כהת עור, שראשה עטוף במטפחת.

תהליך ההתאזרחות באוסטרליה ארוך וכולל מבחן שיש לעבור אותו . קבלת האזרחות עצמה נערכת בטקס ממלכתי בו נשבעים אמונים למדינה. בפינה אחת בתערוכה  – הקירות מצופים בתצלומי דרכונים של מדינות מהן הגיעו המהגרים לאוסטרליה – ישנה סימולציה של המבחן שעל המהגרים לעבור כדי לקבל אזרחות. בדיוק כשאנחנו מגיעות , נערה אחת קמה נזעקת מהכיסא  – נכשלתי.! היא מודיעה בפליאה לחברותיה..

בכניסה לתערוכה עץ משאלות סיני  : רשת גדולה פרושה ו אליה קשורים פתקים עם משאלות שהמבקרים במוזיאון השאירו , בין הפתקים המיחלים לעולם טוב יותר, לשלום , לאיחוד משפחות , אני מוצאת גם בקשה "שלהורי יהיה הרבה כסף " וגם "שגרמניה תנצח במונדיאל״. אוסטרליה – ארץ האפשרויות והמשאלות הבלתי נגמרות.