זוהי לנו השנה החמישית שאנחנו משתתפים במסע "בדרכם." במהלך מלחמת לבנון השנייה בימים 8-9 באוגוסט 2006 בכפר בינת ג'בל ובדבל נפלו חלל 10 לוחמי גדוד הנדסה-צנחנים. עמותת "בדרכם" הוקמה על ידי חבריהם ובני משפחותיהם של הנופלים, כדי להנציח את זכרם – בדרכם, שהיא דרך אהבת הארץ והטיולים בה. בכל שנה יוזמת העמותה מסע אתגרי בן מספר ימים בשבילי ישראל. השנה נבחרו שלושה מסלולי טיול בגליל. במהלך ימי המסע מתערבבים העצב בשמחה וביופי. לצד הליכה במסלולים יפהפים ומגוונים בהם צועדים קטנים וגדולים צעירים ומבוגרים, חיילים, ניתן מקום לרגעי ההנצחה: טקס זכרון, בני משפחה וחברים המספרים על הנופלים. כפי שנאמר "והגדת לבנך " .
יום ראשון של חוה"מ פסח, כמדי שנה, השכם בבוקר אנחנו מעמיסים את תיקינו, צידניתנו, מקלותינו, בקבוקי מים לרוב ושניים ומילדינו ויוצאים לדרך. הקטנה עוד מתפנקת עם כרית ושמיכה באוטו, המוזיקנט מתנמנם עטוף במוזיקה באוזניות. הכבישים ריקים כמעט לחלוטין. סוף אפריל. בצידי הדרך מצהיבים הקוצים, ושיחי חרציות עטורות ראשי סבא. אני מהרהרת לעצמי בצער, שבודאי עכשיו הכל צהוב שם בגליל. לשמחתי אני מגלה שטעיתי. הרשומה הבאה מתארת שלושה ימי טיול בגליל. בואו לטייל איתנו "בדרכם".
יום א – טיול בגליל לאורך נחל חרמון
מקיבוץ שניר עד שדה מנחמיה
מרחק 13 ק"מ, זמן הליכה כ7 שעות כולל שכשוכים והסברים, כמות מים לאדם : 4.5 ליטר.
המסלול מתחיל מבית העלמין של קיבוץ שניר. עוברים שער ברזל ומתחילים לצעוד את בשביל רחב המשקיף אל התהום. בצידי הדרך פריחה ועשבים ירוקים: חרציות, גזר בר, דרדר ורוד, ומגוון פרחים קטנטנים בסגול. מעל התהום מרחף עוף דורס, תופס תרמיקה. זהו ערוץ הבניאס או בשמו העברי נחל חרמון. קטע זה נמצא מחוץ לשמורה בתשלום של רשות הטבע והגנים ופחות מתויר. השביל המסומן בירוק מתחיל לרדת מטה, לכיוון הערוץ. לאחר מספר צעדים מראה מרהיב נשקף לעינינו. המורדות צבועים ורוד. פריחה צפופה ומרהיבה של הדרדר. הנשימה ממש נעתקת אל מול היופי הזה כאן בישראל, מרחק שעתיים נסיעה מהבית.
אנחנו עושים מעקף קטן מהמסלול הראשי. שלט "הטנק הסורי" ומסלול המסומן בשחור מסמן לנו את הדרך. ירידה תלולה מעט אך מוסדרת היטב מובילה אותנו למטה, אל מימי הנחל ואל טנק סורי הפוך. איך הגיע לכאן טנק סורי? מה עלה בגורל החיילים שאיישו אותו? כמו תמיד במקרים כאלה העובדות מתובלות בסיפורים.
הרקע לסיפור הוא סכסוך בין ישאל לסוריה בנושא המים. בשנת 1964 כשאר איזור רמת הגולן היה בידיים סוריות, החליטו הסורים להטות את מי נחל חרמון לשימושם ועל מנת למנוע מישראל את המים. ישראל מיהרה להגיב ובמספר התקפות על נקודות אסטרטגיות הרסה את מפעל ההטיה. חלק מנ"צ על מיקומים האסטרטגיים הגיעו מהמרגל הישראלי אלי כוהן. במלחמת ששת הימים כבש צה"ל את האזור. במהלך הקרבות מספר טנקים סורים חדרו לאזור בו אנחנו מטיילים. במהלך הקרב החליט נהג הטנק הסורי שלפניכם לנוע קדימה, אך ככל הנראה התבלבל, שילב לרוורס ונפל לאחור, הישר אל ערוץ הנחל העמוק. עד כאן העובדות.
מכאן מתחילה אחת מהאגדות שמסתובבות על הטנק. כמו כל סיפור טוב את הסיפור הזה שמע המדריך מדרוזי זקן. לפי הסיפור למרות צניחת הטנק והתדרדרותו, ניצל אחד מהחיילים הסורים ששהו בטנק. הוא הצליח לחלץ את עצמו, לטפס במעלה הערוץ, והחל לנוע לכיוון סוריה. החייל הזה היה דרוזי. בדרכו הוא פגש טנק נטוש ישראלי נכנס לתוכו ונע לכיוון מוצב סורי. כשהגיע למוצב סיפר את סיפור הצלתו לסורים, שמח על כי שב למולדתו. הסיפור נשמע מופרך לסורים שחקרו אותו. החייל נתן נקודות ציון והראה על המפה היכן הטנק, אבל השטח כבר היה בידי ישראל. יתר על כן, דרוזי בטנק ישראלי נשמע לחוקריו כמרגל. הוא הושלך לכלא בדמשק למשך שנים רבות. לדרוזי היתה בת, כשהגיע זמנה להנשא לבחיר לבה, נוצרה הזדמנות חד פעמית להצלה. החתן המיועד היה דרוזי מרמת הגולן. כשבאה הבת לבשר על חתונתה לאביה בכלאו, ביקש האב ללכת למקום ולצלם את הטנק. זוהי ההוכחה לחפותו. החתן המיועד צילם את הטנק והביא לשחרורו של חמו מהכלא.
מלבד הטנק ההפוך, מזמן המקום שפע פינות חמד מוצלות. נחל חרמון זורם בשצף קצף תחת עצי הדולב הגבוהים, מתנפץ על סלעים ויוצר מפלונים קטנים, ומביא עמו קרירות נעימה.
אנחנו חוזרים על עקבותינו ועולים בחזרה אל הפריחה הוורודה המטורפת וממשיכים על השביל במורד. זהו תענוג מיוחד ומפתיע לצעוד כך בתוך הפריחה היפה הזאת. לא יכולה להתאפק מלצלם כל מספר צעדים. השביל מוביל אותנו למטה אל תוך אפיק הנהר, ואל צל העצים הצומחים על גדתו.
השביל הזה מתחיל כאן
בין סניף בנק למעין
לא סלול, לא תמיד מסומן
השביל הזה מתחיל כאן.
כבר מהנסיעה מתנגן בראשי השיר "יוצא אל האור" של אהוד בנאי. מאוחר יותר בסוף היום זהו אחד השירים ששרים בטקס לזכרם של הנופלים. אני הולכת בשביל ומזמזמת בראשי את מילותיו…
מכאן והלאה המסלול מתפתל על גדתו של הנחל תחת צמחיה ירוקה. נחל חרמון הוא אחד משלושת יובליו של נהר הירדן (האחרים הם דן ושניר). שמו של הנחל בלועזית הוא באניאס, ונגזר משמו של פאן, אותו יצור כילאים מהמיתולוגיה היוונית שחציו אדם וחציו תיש, המתרוצץ בלילות מנגן בחלילו ומפחיד את האנשים, כלומר גורם להם לפאניקה. את שרידי המקדש לפאן עדין ניתן לראות במתחם השמורה בתשלום. המילה פאניאס שובשה בערבית לבאניאס.
במסלול כייפי ונעים, אנחנו עוצרים להפסקת צהריים ארוכה על גדתו של הנהר. מי שמרהיב עוז לטבול,מגלה שהמים קרים מאוד והזרם חזק .
במהרה הקטע המוצל מסתיים, ואנחנו צועדים לאורך שביל רחב ידיים, חוצים כביש וממשיכים לאורך הגדה. אנחנו עוקפים את הישוב "שאר ישוב" ועוברים דרך המטעים שלהם. הדרך ברובה מישורית ונוחה להליכה. סימנים ראשונים שהקיץ כבר בפתח ניכרים בכל : פרח שהפך ל"סבא" גדול
שדה תבואה שנקצר. הקש נותר מאחור ממתין לאיסוף ועד אז יוצר פסים בגווני הצהוב.
את חלקה האחרון של הדרך אנחנו עושים על "שביל הצפצפות " המתחיל בחניון דקל ומסתיים בשדה נחמיה. גם קטע זה מוצל ברובו, ועובר קרוב לנחל. על שפת הנחל שפע נופשים מכל קשת החברה ישראלית.
ממש בסוף הדרך אנחנו עוברים ליד בית הקברות המטופח להפליא של שדה נחמיה. עצים גבוהים מצילים על הקברים המוקפים דשא וערוגות פרחים. טרקטור נוי קטן עמוס כלי גינון חונה בכניסה לבית הקברות. בצילו מתנמנם כלב. ללא ספק זהו המקום למצוא בו מנוחה נכונה. תוך דקות ספורות אנחנו מגיעים לרכבים הממתינים לנו בחניה, ומשם נוסעים למקום הלינה שלנו בפארק הירדן.
לך עליו, עלה עליו עכשיו
מלאכי ציפורים מעליך
מלווים את צעדיך
מרחוק נדלק אור
אל תסטה כדי שתוכל לחזור.
עשרה לא חזרו: רס"ן נתי יהב, רס"ל בן סלע, רס"ל אלעד דן, רס"ל גלעד זוסמן, סרן יוני שמוכר, רס"ל עידן קובי, רס"ל עדי סלים, רס"ל נאור קאלו, סמ"ר אורן ליפשיץ.
כבכל שנה מתקיים טקס לזכרם של הנופלים בנוכחות המשפחות הכוחות ונציגי הגדוד. אמו של עדי סלים ז"ל נושאת דברים מרגשים על הפער הכואב והנורא בין להיות אמא, ללהיות אמא שכולה. אחותו של נתי יהב ז"ל, מקריאה דברי געגוע. וכבכול שנה בתום הטקס עוברים לשירה בציבור לצד מדורה בליווי "פרלמנט העמק". כולנו בארץ הזאת חיים עם העצב מעורב בשמחה.
נחל חרמון תחתון – מידע שימושי:
הוראות הגעה לתחילת המסלול והקטע עם הטנק ניתן למצוא כאן. חלקו השני של המסלול המתחיל באיזור שאר ישוב .
השנה אנחנו לנים בפארק הירדן – מקום טוב ללינה בעת טיול בגליל המזרחי. מלבד מקום לאוהלים פרטיים ואוהל בדואי לקבוצות, המקום מאפשר גם לינה בחדרים פשוטים. אמנם קירות החדרים עשויים מברזנט אבל יש בהם מיטות, למי שלא אוהב לישון על האדמה. בפארק ישנם גם מסלולי טיולים קצרים ושרידים ארכיאולוגיים .
תחקיר עובדה המתאר את התקרית בדבל שבלבנון שהביאו למותם של תשעה מתוך עשרת החיילים ניתן לראות כאן.
יום ב – לאורכו של הירדן ההררי
ממצד עטרת עד פארק הירדן
היום אנחנו מטיילים לאורכו של הירדן ההררי המוביל אותנו דרך סיפורים ותקופות שונות לאורך ההיסטוריה. ומדי פעם נגלים לנו מראות הכנרת.
אורכו של המסלול המלא הוא 19 ק"מ אך כיוון שהיום חם מארגנים לנו הקפצה שחותכת את הקטע החשוף ביותר לשמש של המסלול כ5-6 ק"מ. גם ככה היה לנו חם, שתיתי כ6 ליטר מים.
הבוקר נכונה לנו הפתעה. חתיכת נוסטלגיה. כלי הרכב שאמור להקפיץ אותנו לתחילת המסלול הוא הטיולית. אני מופתעת לגלות שקיימים עדין כלי רכב שכאלה . מתברר שלא רק שכלי רכב כאלה קיימים אלא אפילו מיצרים כאלה חדשים. אחת הטיוליות מגיעה כשמושביה עדין מכוסים בניילונים. הטיולית שלנו ישנה וחורקת ועל רצפתה בוץ יבש, לדלת האחורית שלה יש לעזור להפתח והחלונות צהובים מיושן. בכתות הראשונות של בית הספר היסודי בו למדתי נסענו בטיוליות כאלה לטיול. במושבים הזוגיים היו מושבים 3 ילדים. על חגורות בטיחות איש אפילו לא חשב. הטיולית עם חרקותיה וטלטוליה מובילה אותנו לתחילת המסלול .
בתקופת הצלבנים ואף לפניהם עברה באיזור הדרך הראשית בין טבריה לדמשק. על מנת לחצות את הנהר נבנה גשר. הצלבנים זיהו פה את המקום הזה כמקום שבו חצה יעקוב את הירדן, והגשר נקרא על שמו. בקרבת הגשר היה מנזר נשים קטן שהתפרנס מגבית מס מעבר על הגשר. זהו המקור כך מספרים לשמו של הגשר "בנות יעקוב"
מצד עטרת, הנקרא גם שסטלה או "קצר אל-עתרה", הוקם בימי מלכותו של המלך בלדווין הרביעי כדי להגן על הגשר והעוברים בו. זה היה מבצר גדול למדי, מלבני, כשבכל פינה נבנה מגדל שמירה, ובמרכז היה מגדל נוסף שבו ניתן היה להתבצר בעת התקפה על החוצות. בצידו האחד של המבצר היה חפיר עמוק, ואילו בצידו האחר נהר הירדן. אולם כל הביצורים האלה לא עמדו בפני צבאו של צאלאח א-דין שכבש אותו ב1179 .
הפרט המעניין ביותר בשרידיו כיום הוא סדק גדול העובר בצד השמאלי של החומה, עדות לתהליכים הגאולוגיים שמתרחשים באזור הר הירדן. נהר הירדן עובר במה שנקרא השבר הסורי האפריקני, כלומר על קו החיבור בין שני לוחות טקטוניים. תנועת לוחות אלה – אחד נע מהר יותר מהשני – אחראית ליצירת ים סוף, ים המלח, הכנרת, החרמון, והסדק ההולך ומתרחב בחומת המצד.
במהרה אנחנו מוצאים את עצמינו על גדת נהר הירדן . על השביל מסוככים עצי איקליפטוס. בגדה השניה חונים כמה אוהלים. מישהו עושה יוגה של בוקר, מישהו אחר מתפלל, ויש מי שנוטל נטילת ידיים במימי נהר הירדן. אנחנו עוברים ליד שרידי טחנת קמח, מימי הצלבנים אף היא. אנרגיה נקיה ומתחדשת כבר בימי הביניים: כוח המים, שזרמו בנהר, הניע את אבני הרחיים שטחנו את הקמח. בתום הפעולה חזרו לזרום אל הנהר.
בהמשך אנחנו עוברים ליד אתר מודרני שעשה שימוש בכוח המים ליצור חשמל – התחנה ההידרו אלקטרית של כפר הנשיא. התחנה ספקה בעבר חשמל לישובים בסביבה, אבל כיום אינה פועלת.
אנחנו צועדים היום בנופים חשופים ומצהיבים. הפרחים פינו את מקומם לקוצים. השמש עולה וקופחת על ראשינו. בקבוקי המים מתרוקנים במהירות. מדי פעם כשבריזה קלה מנשבת ומיבשת את הזיעה, מורגשת הקלה קטנה בחום. אנחנו עולים עליה אחרונה שמתחברת לכביש. ויושבים לנוח תחת צל. חם. כל כך חם.
השיר הזה מתחיל כאן
כחול על הדף הלבן
לא גמור, לא תמיד מכוון
אי אפשר שלא להרהר איך השכול נוגע בכולנו. במשפחתו של אישי חיים עם השכול במשך שנים רבות. ילדי הם כבר דור שלישי המתייצב לאזכרות הרשמיות ולטקסים ביום הזכרון. האנשים הקרובים מתמודדים עם השכול בצורות שונות. בקבוצה צועדת איתנו דודתו של בן סלע. באחת ההפסקות היא מספרת לנו על בן אחותה, ועל הדרך בה בחרה המשפחה להנציח אותו. באיזור מגוריו הוכשר שביל טיול "הדרך של בן". אחותו של בן כתבה ספר "הדוד בן" כדי שתוכל לספר עליו ולדבר עליו עם ילדיה, שנולדו לאחר שנהרג. בן נהרג והוא בן 24 כחייל מילואים. בתום השירות הסדיר הספיק בן לטייל עם חבר בדרום אמריקה ובמונגוליה. בטיולים כתב יומנים המספרים על חוויותיו, המראות שרואה ואת התובנות שלו על החיים. לאחר מותו יצאו בני משפחתה לטיול במונגוליה בעקבותיו. בחיפוש באינטרנט אני מוצאת סרט תיעודי מרגש על המתאר את המסע הזה. אני נדהמת לגלות שאני מכירה את החבר של בן. הוא היה מדריך הטיולים של קבוצת טיולי משפחות בישוב בו גרנו לפני מספר שנים. טיילנו איתו במשך שנה שלמה. "ספר לי מי חבריך , ואומר לך מי אתה" מהכרות איתו אני חושבת אני יכולה לדמיין איך היה בן. השכול נוגע בכולנו, לעתים בדרכים עקיפות.
עולה על ההר
ממשיך על הים
ממשיך גם מחר
חותך באויר, בין אנשים
ארוחת הצהריים נערכת בצילו של אותו עץ, ולאחריה הטיולית מגיעה כדי לאסוף אותנו, ולהקפיץ אותנו כברת דרך. הנסיעה מטלטלת עצמות, דרך העפר מלאה מהמורות. החום, העייפות והטלטולים עד אובדן הכרה גורמים לי להרדם לזמן מה. חם, כמה חם.
אנחנו יורדים מה"טלטולית" סמוך ל"גשר הדודות " באיזור בו הירדן רחב במיוחד. גשר "הדודות " נקרא כך שלזכר "דודה" של "הועד למען החייל" שטבעה. הרכב בו נסעו הדודות נסחף. השביל מוביל אותנו שוב אל איזור מוצל יותר, ובמהרה אנחנו מוצאים ברכה רדודה לשכשך. הקטנה שלחיה היו אדומות, ונראתה על סף מכת שמש מהחום, חוזרת לפעילות מלאה תוך דקות ספורות מכניסתה למים הקרים .
מימי הנהר גבוהים עד כדי כך שאי אפשר לעבור מבלי לחלוץ נעליים. הקטנה מסודרת עם בגד ים ונעלי מים, רק האיש הביא סנדלים. להרטיב את נעלי ההליכה במים – לא מתחשק . נעליים רטובות ביום חם הן מתכון בטוח ליבלות. אנחנו נזכרים בטרק המשפחתי שלנו באיסלנד בו נאלצנו לחצות מי נחל קרים כקרח. לעבור במי הירדן ביום חם זה פינוק. הקטנה מסכימה לשמש כבלדרית ולהעביר מגדה לגדה את הסנדלים. כך עושה הקטנה את דרכה פעמיים ואנחנו ממשיכים את דרכנו בנעליים יבשות.
אנחנו עוזבים את הירדן בגשר אריק ועוברים על הקרשים המהווים את הגשר הישן. ברווחים שביניהם רואים את הנהר. מדהים לחשוב שפעם על הקרשים האלה עברו מכוניות. משני צידי הגשר על הנהר סירות גומי למכביר. משפחות צוהלות עושות "קיאקים על הירדן". קטע הדרך האחרון מוביל אותנו לפארק הירדן, ואל המאהל שלנו.
הקטנה רצה לשחק משחקי קופסה עם הילדים האחרים . המוזיקנט מתחבר לאוזניות לספוג את מנת המוסיקה היומית ולנמנם. אתמול הוא ישב בחברותא עם בני הנער עד השעות הקטנות של הלילה. האיש ואני נעזבים לנפשינו. האם יכול להיות טוב יותר מלהעביר את הזמן עד לארוחת ערב מלשקוע בספר טוב?
טיול בירדן ההררי – מידע שמושי
התיאור הטוב ביותר של המסלול שהצלחתי למצוא מופיע כאן. החל מתיאור "היום השני" אנחנו כאמור התחלנו ב"מצד עטרת"
יום ג – שביל סובב כנרת
מגשר אריק לעין איוב
הכיף הכי גדול בטיול הוא האפשרות להלך כמה ימים ברגל ללא הצורך בכלי רכב. ביום הקודם חזרנו למאהל ברגל, והים השכם בבוקר אנחנו יוצאים ממנו ברגלינו.
יום זה מוקדש לשביל סובב כנרת. פרוייקט שמטרתו לאפשר לכל אחד לטייל לאורך חופי הכנרת. במשך היום אנחנו מטיילים לאורך קטע של כ10 ק"מ המתחיל ממש מול גשר אריק ומסתיים בעין איוב.
על פי חוקי מדינת ישראל הגישה לחופי הכנרת אמורה להיות חופשית לכל, והיא פטורה מתשלום דמי כניסה. למרות החוק במשך השנים גופים שונים ישובים ופרטים השתלטו על אזורים בכנרת, גדרו אותם, הקימו בהם את עסקיהם וגבו דמי כניסה. במסגרת המאבק לתיקון המצב הופעל על ידי החברה להגנת הטבע ומתנדבים מהציבור הרחב, כבר בראשית 2003 פרויקט של הסרת הגדרות ויצירת "שביל סובב כנרת", שיאפשר לציבור הרחב לטייל באופן מסודר מסביב לכנרת.
המתנדבים, הכוללים גם קבוצות נוער מכל רחבי הארץ, כבר הכשירו קטעי שביל באורך של 45 קילומטרים מתוך סך היקפה של הכנרת שמגיע ל-60 קילומטרים. סימון השביל נבחר להיות : כחול – סגול – לבן.
חוצה את העיר
עולה על ההר
ממשיך על הים
ממשיך גם מחר
חותך באויר, בין הבתים
יוצא אל האור, אל חיים חדשים.
השביל משתנה באופיו : ישנם קטעים בהם ניתן לרכוב באופניים, קטעים אחרים עוברים בתוך מטעים. קטע מהמסלול עובר על טיילת הכנרת. הקטעים שהוכשרו לעבור אינם רציפים, ישנם עדיין ישובים או עסקים שאינם מאפשרים מעבר בשטחם.
הכנרת היא ללא ספק אחד מהקומות המתוירים בישראל במיוחד בימי חול המועד. כל אחד מאיתנו ביקר בפינה כזאת או אחרת של הכנרת. המילה כנרת מעלה בראשי אסוציאציה של מים כחולים ומסביבם הרים, רוח, פארק מים, אוהלים , כנסיה בטבחה , ושירת רחל. אבל די במקטע קצר של 10 ק"מ כדי להראות עד כמה המראות בכנרת רבי פנים. וקצב ההליכה הוא הקצב הנכון כדי להנות מנופיה המגוונים, לשמוע את איוושת הרוח ואת ציוץ הציפורים.
לאורך קטעי המסלול הוכשרו פינות חמד, ושלטי הסבר. הידעתם שישנו איזור המכונה: "הדלתא של הכנרת " ? זהו איזור שפך הירדן ההררי אל תוך הכנרת, הוא מתאפיין בצמחית מים נמוכה, איזור ביצתי שמהווה בית גידול לציפורים ומיני בעלי חיים. החולף בכביש הסמוך לא יפנה מבט נוסף – מרחוק זה נראה סתם סבך. אבל מי שעובר ברגל ועוצר רגע להקשיב ולהתבונן עולם חדש ומופלא נגלה אליו.
ההתיישבות לחופי הכנרת היא עתיקת יומין עוד לפני הופעתו של ההומו-סאפיאנס. בזכות שפע המשאבים הטבעיים ומיקומה של הכנרת על ציר הנדידה מאפריקה לאסיה, האדם הקדמון התיישב באגן הכנרת. באזור נמצאו אתרים המתוארכים לתקופתו של ההומו -ארקטוס. לחופי הכנרת ניתן למצוא את ציר הזמן של ההתפתחות האנושים: מחנות של ציידים לקטים, מבני אבן, שרידים מתקופת הברונזה והברזל, הכנרת מוזכרת בתנ"ך, כחלק מנחלתו של שבט נפתלי. העיר טבריה נבנתה על ידי הורדוס שהפכה למרכז יהודי משגשג עד כיבוש הארץ בידי הצלבנים.
לחופי הכנרת חיו דייגים שמצאו את פרנסתם מהמים. כזה היה "כפר נחום " ששרידיו נמצאים היום בגן הלאומי. המקום ידוע בשל חשיבותו העצומה לנצרות. זה היה מקום מגוריו של ישו ובברית החדשה היא אף נקראת "עירו". צפון מערב הכנרת היה מרכז לפעילותו של ישו בגליל: סמוך לכפר נחום מצא ישו את השליחים הראשונים, הוא לימד בבית הכנסת בכפר נחום, הפליא בדרשותיו וחולל בעיר ובסביבתה נסים רבים: הלך על פני המים, האכיל המון רב בשתי ככרות לחם וחמישה דגים, הרגיע סערות בים, גרש שדים, רפא חולים ועוד .
בתקופה הביזנטית כשהפכה הנצרות לדת השלטת באימפריה הרומית, קודשו האתרים, שזוהו עם נסים וסיפורים אלו ע"י הנוצרים ונבנו עליהם כנסיות. כנסיות אלה נחרבו עם פלישת הפרסים לארץ. במשך הזמן כוסו החורבות ומקומם המדויק אבד.
בסוף המאה ה – 19 ותחילת המאה ה – 20 זוהה מחדש מיקומם של הכנסיות והמקומות הקדושים. חלק מהאדמות באזור נקנו ע"י אגודות נוצריות שונות וכנסיות חדשות נבנו ושוחזרו על שרידיהן של העתיקות. הכנסיה שעומדת היום היא מ1982. ב 2015 הוצת מתחם הכנסייה ועל קירותיו רוססה הכתובת "והאלילים כרות ייכרתון", ציטוט מתוך תפילת עלינו לשבח. לאתר נגרם נזק רב. שם המקום "טבחה" הוא גלגול שמה של הכנסיה ביונית "שבע המעינות " ומכונה בעברית "עין שבע", על שם שבע המעינות בסביבה. אחד מהם הוא עין איוב.
חם היום חם מאוד. המסלול בקטעים רבים חשוף לשמש. החמה קופחת על ראשינו ללא רחם. אנחנו מותרים על הטבילה בעין איוב מפאת צפיפןת האנשים במקום, ממשיכים ללכת עד לעין טבחה, ואסירי תודה עולים לאוטובוס הממוזג שיקח אותנו לחוף חוקוק. חוף נעים במיוחד, בו חל איסור על הפעלת גנרטורים ומנגלים.
לך עליו, עלה עליו עכשיו
מלאכי ציפורים מעליך
מלווים את צעדיך
מרחוק נדלק אור
אל תסטה כדי שתוכל לחזור.
כאן תם המסע שלנו . שלושה ימים וכמעט 40 ק"מ של טיול בגליל: נופיהם של שני נחלים וימה אחת,חברת אנשים נעימה, זכרון והנצחה.
סובב כנרת – מידע שימושי
התקשיתי למצוא באינטרנט הסבר טוב ועדכני על מצב השביל, על הקטעים הפתוחים ואיזה חלקים ממנו כשירים לרכיבת אופניים. באתר החברה להגנת הטבע ישנם ארבע הצעות לטיול.
מסע בדרכם – לוגיסטיקה ומידע שימושי
- למידע נוסף על עמותת "בדרכם", מסע בדרכם הבא, ועוד אירועים וטיולים להנצחה, בקרו בדף הפייסבוק של בדרכם
- לא רק טיול בגליל – לקריאת סיפורי מסע נוספים עם "בדרכם"
- בכל טיול מוצעים מסלולים למשפחות ולמטיבי לכת. מסלולי מיטיבי הלכת מאפשרים נקודות יציאה למי שהתעייף.
- אין חובה להרשם לכל הטיול. אפשר להרשם גם ליום אחד או ליומיים.
- על הלוגיסטיקה, המדריכים ותכנון המסלולים אחראית כבר שש שנים חברת "צעד קדימה" הנפלאה. מעבר לארגון מצויין של הלינה, הקפצות באוטובוסים, קייטרינג ומדריכים מצוינים אזנם קשובה לכל בקשה, הם עושים מעל ומעבר להתאים ולהנעים את המסע למטיילים. בחירת המסלולים ראויה לציון מיוחד כי ניכרת מחשבה רבה בתכנונם: מסלולים יפים, שאינם על "דרך המלך" של המטיילים בפסח.
ינינה, כתבת נהדר וגם התמונות יפהפיות. יש כמה תמונות: השדה הקצור, המקל סבא ועוד שמצולמות נפלא. השיר של אהוד בנאי כבר מזדמזם לי בראש. מאוד עצוב לחשוב על הצעירים האלה שלא יחזרו, על אותו פער בלתי נתפס שבין להיות אמא לבין להיות אמא שכולה, אבל דרך ההנצחה מאוד יפה. אולי אצטרף בעתיד (אם יהיה לי עם מי). תודה רבה שהבאת את המידע.
תודה רבה זיוה. את מוזמנת להצטרף. בטיולי מיטיבי הלכת ישנם לא מעט אנשים מבוגרים הבאים ללא ילדים. כמו כן אין חובה לבוא לכל הימים אפשר לבחור גם יום או יומיים. האוירה נהדרת והאנשים באמת נפלאים.
יופי של פוסט לשבוע המטלטל הזה..וכמובן מסלול מדהים באחד המקומות היפים שיש לנו. ודרך יפה להנציח את יקירנו שלא ישובו..אוהב גם השיר של בנאי שתמיד מצליח לעורר געגוע
תודה עמירם. לצערנו להנצחת היקירים יש כל כך הרבה פנים בארץ שלנו.