מסע בדרכם 2018 – מהר אל ים

קיץ 2006 . במלחמת לבנון השניה ב8 באוגוסט בכפר בינת ג'בל וב9 באוגוסט בכפר דבל שבדרום לבנון נהרגו 10 לוחמי חה"ן צנחנים. עם סיום המלחמה המשפחות השכולות והחברים הכואבים את אובדן יקיריהם בחרו להנציח את זכר הנופלים בדרך יחודית שתשקף את אופיים ואת אהבתם לארץ, את הרעות ואת אחוות הלוחמים. כבר 11 שנים עמותת "בדרכם" שהוקמה כדי להנציח את זכר הנופלים מקיימת אירועי ופעילויות הנצחה הארץ. כבר 8 שנים היא מקיימת מסע ישראלי שמאחד בתוכו את כל הערכים האלה, בכל שנה באיזור אחר של הארץ.

זוהי לנו השנה השביעית שבה אנחנו מטיילים "בדרכם".

המסע הזה, כמו חיינו בארץ ישראל, מאתגר, מלכד, מאחד, עובר בין צחוק ובין עצב, בין השמחה והכאב. אנחנו שומעים את סיפורם של הנופלים, שומעים על האישיות היחודית של כל אחד ואחד מהם. בקשיי הדרך מתרגלים בקשיי הדרך את העזרה הדדית, ואת הרעות שאפיינה את הלוחמים, ונהנים כמותם מיפי הארץ. נציגי המשפחות והחברים צועדים איתנו, נושאים דברים בטקס, וכולנו זוכרים ביחד.

בטקס הזכרון הנערך בתום היום הראשון למסע, מזכיר לנו המג"ד החדש את מצוות "והגדתך לבניך". לא בכדי מתקיים המסע הזה בכל שנה בחג פסח. זוהי השנה השישית שבה אני כותבת את סיפור המסע הזה בבלוג המשפחתי . מוזמנים לקרוא את סיפור המסע , לזכור את הנופלים, ולהצטרף אלינו בשנה הבאה.

"המוות לא מגיע עם הזקנה, אלא עם השכחה" – גבריאל גרסיה מארקס.

מסע בדרכם מהר התבור אל ים הכנרת יוצא לדרך

עשינו לנו הרגל, כבר מחזרתנו מהמסע הראשון לשריין ביומן את תאריכי חוה"מ פסח, לטובת מסע "בדרכם". כבר מתום חגי תשרי אני עוקבת בדריכות אחרי דף הפייסבוק לפרסום התאריכים. את תכנית הטיול אני קוראתי ברפרוף. זה לא ממש משנה לנו היכן אנחנו מטיילים, ואם כבר טיילנו שם או לא. כשמדובר במסע "בדרכם" ברור שיהיה מיוחד, שונה, מעשיר, מרגש, מאתגר ומהנה.

הרעיון הוא פשוט: ליצור טרק ישראלי שמאפשר כמעט לכל אחד להשתתף בו.

לשם כך מוצע בכל יום מסלול למיטיבי לכת, ומסלול למשפחות. על מנת להקל על היציאה למסלולים, מאורגנים אוטובוסים להקפצות. על מנת להקל על המטיילים בנושא המזון החברה המארגנת צעד קדימה דואגת לקייטרינג של ארוחות, ולפרישה של ארוחות צהריים בשטח.

הלינה בקמפינג מסודר עם מקלחות ושירותים באוהלים משותפים, והיא הבסיס ליציאה לטיול בכל יום. אפשר כמובן לישון באוהל אישי, או להזמין לינה בידר צנוע. צוות צעד קדימה קשובים לכל בקשה.

וכך בבוקרו המוקדם של ב' חוה"מ פסח אנחנו מעמיסים שלושה מארבעת ילדינו, ציוד טיולים ולינה לשלושה ימים ויוצאים השכם, לפני הפקקים. הנסיעה בבוקר של יום בהיר, בכבישי ארצנו , כשהכל ירוק מסביב מעוררת בע תחושה של התרוממות רוח . מתעוררת בי תחושה שאני נוסעת למפגש משפחתי מורחב. ואכן רבות המשפחות שחוזרות שנה אחר שנה. אנחנו פוגשים ידידם ותיקים, מתעדכנים בחדשות מהשנה האחרונה, מוסרים ד"שים לבני המשפחה שנשארו בבית, ויוצאים למסע.

היום הראשון : מהכפר שיבלי אל פסגת הר התבור ובחזרה

מרחק : 4 ק"מ

דרגת קושי : בינוני, עקב העליה.

כמות מים שנצרכו:3 ליטר

לבוש : מכנסיים ושרוולים ארוכים. בעונה זו של השנה יש קוצים סרפדים ושאר פגעי חרקים.

זמן: עליה כשעתיים (בשביל הכחול ), ירידה כשעה (בשביל האדום)

תחילת היום בעליה. אנחנו מתחילים את הטיפוס בשיפולי הכפר שיבלי. תושבי שיבלי, והכפר השכן אום-אל גנב הם צאצאיהם של פלג שיבלי של השבט הבדואי ערב א-זביח. השבט הגיע לכאן במאה ה18 והתישב למרגלות הר התבור. בני שיבלי היו להם צמיתים ואריסים. שנים הראשונות לאחר מלחמת העולם הראשונה, הבריטים יישבו את שבט א-צביח בבתים, ואילו שבט שיבלי נותר באוהלים. במשך השלטון הבריטי ושלהי השלטון התורכי היו לא מעט תקריות בין בני שבט א-צביח לבין המתישבים היהודיים בסביבה. בני שיבלי לעומת זאת נודעו ביחסיהם הטובים עם היהודים. עם פרוץ מלחמת השחרור ברחו מרבית בני השבט העויין לירדן, ואילו בני שיבלי המשיכו להתגורר בשכנו וכך עד היום. רבים מבני כפר שיבלי משרתים בצבא, ביניהם כמות בולטת של חיילים וקצינים בתפקידי גשש, או לוחמים בגדוד הסיור המדבר.

היום הראשון של הטיול הוא תמיד היום הקשה ביותר. זהו היום של ההסתגלות להליכה, לקבוצה, להלך הרוח,לדינמיקה המשפחתית. הילדים כבר שבוע ויותר בחופש, ואני בקדחת העבודה. משהו באופינו מקשה על ההתנתקות מהשגרה משמימה ככל שתהיה. הנה עכשיו יש להתרגל לשגרה חדשה לשלושת הימים הבאים. הקבוצה מתנהלת לאט מדי לטעמם של בני הנער. הם מקטרים. הקטנה דווקא שמחה לצעוד תוך כדי פטפוט עם חבריה. האיש ואני מנסים לסגל את שרירינו המאובנים מעט לעליה התלולה. אני מתפעלת מכך שיש לו כוח לאחוז במצלמה הכבדה ולצלם.

כל הארץ פריחה, ורק כאן על ההר בצל האורנים לא פורח דבר. מעט עשב ירוק, מעט קוצים וסרפדים בכתמי השמש. ענפי העצים הם בית לזחלי טוואי המשי. אותו זחל שמגע בו גורם לגירוי של העור, והילדים מכנים אותו "דובוני קורים". אני רגילה לראות אותם על שיחים, בקרבת האדמה, אבל כאן הם עולים לגובה.

ועל הקרקע מיני שרצים. אחד הילדים התישב בטעות על עקרב שחור קטן, שהפליא בו עקיצותיו. העקיצות כואבות מאוד. מגוון משחות נשלפות, הילד מטופל באהבה ובסבלנות, מתגבר על בכיו וממשיך ללכת. עקרב שחור, כך אני מפנימה סופית, אינו מסוכן. רק מכאיב. מאוד.

המדריך מחליט לשחרר מעט את בני הנוער , "תתקדמו עד הפיצול! " הוא אומר, אני מצטרפת אליהם ואנחנו צועדים במהירות לאורך השביל. מדי פעם נאלצים לטפס על מדרגות הסלע. במהרה אנחנו עוברים מעל קו העצים ונוף יפהפה נפרש אלינו. לפיצול עדיין לא הגענו, ואנחנו צועדים כבר זמן מה. הרוח מביאה איתה קולות צעקות וצהלות מהפסגה. לפתע הבטן מתחילה לקרקר. שעת צהריים. התנהלות הקבוצה בחלק הראשון של המסלול היתה איטית למדי, אנחנו מעריכים שיקח לנו זמן מה עד שכולם יגיעו. כאן שקט, מוצל וקריר. והנוף הנשקף אלינו נהדר. מחליטים על פיקניק. יעל, שהצטרפה אלינו תוך כדי תנועה, שולפת מתיקה מפה. אנחנו מתפרשים לפקניק נינוח. מרוצים מעצמינו, מהרעיון, מהאוכל ומהנוף.להפתעתנו הקבוצה לא מאחרת להגיע. לאט אבל בטוח. בזה אחר זה הם חולפים על פנינו, וממשיכים לצעוד אל פסגת ההר. אנחנו ממהרים לקפל את האוכל, את המפה ולרוץ אחר אחרי הקבוצה. המדריך עוד מחכה לנו אי שם בפיצול, לודא שלא נלך לאיבוד. מעשה בצב ובארנב – גרסת טיול בדרכם.

כשאנחנו יושבים כך על פסגת הר התבור בצל הקריר ,לפנינו נפרש מארג השדות : מרובעים- מרובעים מזהיבים- מוריקים כמו שמיכת טלאים. כשהראל המדריך מתחיל לדבר , לאט לאט נפרשים לפנינו מאורעות שהתרחשו ממש כאן לאורך ההיסטוריה והשפיעו על העולם המערבי כולו. אני עוצמת עיניים ומדמיינת שאני יושבת כאן בתיאטרון של ההיסטוריה וצופה במאורעות לכאורה נפרדים בזמן ובמרחב, אבל הכל קשור.

המצב באירופה בימי הביניים הוא בכי רע: מחלות, מגיפות, סיכסוכים ומלחמות. לקראת האלף הראשון לספירה ישנה תקוה שהמשיח יבוא, ויאחד ויגאל את העולם הנוצרי. אבל האלף מגיע ועובר ואף גואל לא בא. יתרה מכך בשנת 1056 קורה מאורע שמטלטל את העולם הנוצרי – פיצול לשני זרמים. זרם אחד הוא הנצרות המערבית הקאתולית, שבראשה עומד האפיפיור ברומא. הזרם השני הוא זרם הנצרות המזרחית האורתודוכסית ולה ארבעה מרכזים כשבראש כל אחד פטריארך: בזנטיון , אלכסנדריה, ירושלים ודמשק (אנטיוכיה). בפשטנות רבה אפשר לומר שהקרע הוא על בסיס שליטה ועניני מנהלות.

כ40 שנה לאחר הפיצול ההיסטורי מכנס האפיפיור אורבנוס הII ועידה כנסית בקלרמון, צרפת. בתום הועידה יוצא לנאום אל העם. זוהי הפעם הראשונה שבה אפיפיור פונה אל העם בצרפתית שפתו, ולא בלטינית. הפעם יש חשיבות גדולה שכל הקהל יבין את דבריו ויפיץ אותם. אל חצר האפיפיור הגיעה בקשה לעזרה מאת הקיסר הביזנטי כנגד הסלג'וקים שלוחצים עליו וכבשו כבר את ירושלים. האפיפיור מבקש מהעם להצטרף למסע להצלת המקום הקדוש לעולם הנוצרי – כנסית הקבר. למי שיצא למסע הזה מבטיח אורבנוס מחילה וכניסה בשערי גן עדן בעולם הבא. לצמיתים הוא מבטיח שחרור מבעליהם, ולאבירים הוא מבטיח נחלות. במשך שנה שלמה עובר אורבנוס ברחבי צרפת לעשות נפשות למסע הזה. באקלים החברתי והתרבותי שנמצאת אירופה ההצעה מפתה ביותר. חוקי הירושה מאפשרים רק לאח אחד במשפחה לרשת את אדמת המשפחה, ולכן ההבטחה לקבל אדמה היא קוסמת לאבירים.

אורבנוס מצליח לגייס 400 אלף איש ,רובם איכרים למסע הצלב הראשון המכונה גם "מסע צלב האיכרים". בימי הביניים מלחמות תוקצבו על ידי מי שניהל והשתתף בהם, אבל פשוטי העם הם חסרי אמצעים. בדרכם ברגל אל ארץ הקודש הם בוזזים כדי לאכול. הם אינם יכולים לבזוז ולפגוע בקהילות נוצריות, אבל לקהילות יהודיות אין מגן, וכך פורץ גל של פוגרומים ברחבי אירופה. קהילות שלמות נכחדות : שפייר (שפירא),ורמיזא, מגנצה. גל פרעות זה מניעה גל של הגירה מערב אירופה מזרחה וכך מגיעים ראשוני היהודים לפולין, שבאותה תקופה שליטיה שמחים לקבלם. המסע כמובן נכשל. רבים מתים ברעב ובמחלות, ומעטים חוזרים לביתם.

בשנת 1099 יוצא מסע של אבירים. הפעם המסע מתוקצב היטב. האבירים בעלי אמצעים, נשק, סוסים והם שטים לארץ ישראל. ההבטחה שנתן אורבנוס לאבירים היא שהראשון שיפרוץ את חומות ירושלים יהי מלך ירושלים. גוטפריד מבויון הוא הראשון שפורץ את החומות, וכך מתחיל השלטון הצלבני בארץ ישראל שנמשך כ200 שנה.

ביום בהיר רואים רחוק מעל פסגת הר תבור. אפשר לראות אפילו עד קרני חיטין, אותו מקום שבו התחולל קרב הרה גורל בין הצלבנים לבין הממלוכים. אבל תחילתו של מעשה בנור-א-דין שליט סוני יליד מוסול בעירק של היום, שרצה לכבוש את מצריים בה שלטו הפאטימים השיעים. כבר אז השיעים והסונים נלחמו זה בזה. לשם כך שלח את שר צבאו הכורדי שירקו בראש צבא למצריים. לשר הצבא התלוה אחינו צלאח א-דין. השר וצבאו מצליחים לכבוש את מצריים. כשמת שר הצבא, צלאח א-דין עולה במקומו. פירוש שמו אגב "צדקת האמונה". בשנת 1170 בפעם הראשנוה נקראית קריאת הג'יהאד . צלאח א דין היה הראשון שהצליח לגייס מוזסלמים למלחמה כנגד הנוצרים. ירושלים מתקדשת לראשונה בתקופה זו בעיני המוסלמים. עד תקופה זו ירושליים לא היתה קדושה.

הקרב שהתחולל בקרני חיטין היה קרב מכריע, בו הביס צבא פרשים גדול של צלאח א-דין את הצלבנים, ומתחיל לדחוק אותם מעל ארץ ישראל. ב1291 אחרון הצלבנים עוזב את ארץ ישראל מעתלית. אך העולם הנוצרי לא נטש לחלוטין את רעיון שחרור הארץ הקדושה מהשלטון הכופרים. אבל רגע לפני שאנחנו ממשיכים בסיפור כדאי לקום מתיאטרון ההיסטוריה והתצפית המופלאה, לחלץ עצמות ולטייל קצת לאורך שביל הפסגה.

הסיור לאורך שביל הפסגה מבטיח נוף ב360 מעלות. המסלול קל, מוצל ובימי פסח הומה משפחות מטיילות. השביל מוביל אותנו לפתחו של שער כנסית ההשתנות, הבנויה על פסגת הר התבור.

במשך השנים מגיעים אליה קבוצות קבוצות של מסדרי אבירים, רוכשים בה שטחים ומתישבים. כך מגיעים גם בני המסדר הפרנציסקני בסוף המאה ה13. הם רוכשים אדמות בארץ ישראל ומקימים בה מנזרים וכנסיות. פרנסיסקוס הקדוש בן אסיזי באיטליה נולד למשפחת סוחרים עשירה . בצעירותו הו השתלב בעסקי המשפחה. כשנפל בשבי בעת מלחמה בין אסיזי לאחת הערים השכנות, נשבע שאם יצא חי, הוא יקדיש את עצמו לאל, ויחיה חיי סגפנות. הכנסיה שעל התבור "כנסית השתנות" שייכת למנזר הפרנציסקני.

אנחנו נכנסים בשערים העתיקים המובילים אל מתחם הברושים. על השער מתנפנף דגל ועליו "צלב ירושליים " צלב מרכזי וסביבותיו 4 צלבים. כל אחד מארבעת הצלבים נסמל את הסטיגמטה . אלה הן אותן נקודות בגוף בהם נעצו הרומאים מסמר בעת הצליבה : אחד בכל יד, ברגליים, והחתך בצד הגוף.

כנסיות מטבען שקטות ומשדרות רוגע וריחוק. אבל היום רעש והמולה. לצד קבוצות הצליינים שמגיעות, מגיעים גם טיילים ישראלים. החניה עולה על גדותיה, ומעמדת הפיקניקים העשן מיתמר. בכניסה לכנסיה ניצבים שני נזירים פרנציסקנים על לבושם ומשגיחים על השקט ועל הצניעות. הם כמעט אינם עומדים בשטף המבקרים. הכנסיה הנוכחית חדשה. היא נבנתה לפני כמאה שנה בסגנון סורי, המאופיין על ידי השבכות והקשתות. על פי מסורת שהחלה במאה ה-4, חלה ההשתנות של ישו במקום זה, אירוע שבמהלכו הוא דיבר עם משה ואליהו ואושר מעמדו כבן האלוהים.

עם תום הביקור בכנסיה אנחנו עושים את דרכנו לירידה מצידו השני של ההר. לאורך כל הדרך נפרש לפנינו הנוף היפהפה. השעה היא שעת צהריים מאוחרים, רוח קלה נושבת, והראות משתפרת. גם השמש כבר לא מכה בעוזה. הנוף פשוט עוצר נשימה.

מסלול הר תבור – מידע נוסף ופרטים

מידע על מסלול הפיסגה, מסלול מעגלי וקל לטיול אפשר למצוא בתיאורו באתר קק"ל.

מידע על המסלול הכולל אפשר למצוא כאן. אותנו האוטובוס הוריד קרוב יותר להר, ולכן המרחק שעשינו הוא קצר יותר.

סקירה כללית על הר התבור אפשר למצוא בפירוט באתר החברה להגנת הטבע .

היום השני : מכפר קיש לעין דנה

מרחק : 12 ק"מ, מתוכן 3 על ציר הנפט מחירבת דנה אל כניסה לקיבוץ גזית

זמן הליכה כולל הפסקת צהריים ארוכה: 9 שעות

מים : 4.5 ליטר מים

לבוש : מכנסיים ארוכים. האיזור משופע בקוצים ובסרפדים, בעיקר בחלק של נחל דנה.

האוטובוס משאיר אותנו על שביל רחב לא רחוק מכפר קיש וכאן מתחיל מסלולינו. ההליכה היא על דרך רחבה ונוחה. זהו קטע משביל ישראל. השעה עוד מוקדמת והאנחנו יחידים באיזור. השדות, הגבעות, המטעים וכרמים הסובבים אותנו טובלים בירוק. הירוק היום ירוק מאוד. ירוק עד כדי כאב הידיעה שתוך שבוע שבועיים הכל יצהיב.

את התבור אנחנו משאירים מאחורינו.

השביל עולה עליה מתונה ובכל פניה מגלה לנו עוד טפח מהמראות הנפלאים של האיזור. שוב ושוב אני מפנה את מבטי להציץ אל הר תבור. באיזור תל רכש אנחנו עוזבים את שביל ישראל ומתחברים למסלול הכחול שמוביל אל פאתי קיבוץ גזית ואל מצפה אורן. כאן מתחיל למעשה מסלול נחל תבור, והוא אחד המסלולים היפים בארץ. תחילתו של המסלול הוא בהליכה על צלע של הר אל נקודת תצפית מרהיבה, שבה מונצח אורן ליפשיץ, אחד מהעשרת הנופלים.

אורן ליפשיץ היה חבר קיבוץ גזית. הוא היה מאותם ילדים שמעדיפים את הטבע על הכיתה, והיה מרבה לצאת אל הטבע. הוא התגייס לפלחה"ן. בעת מלחמת לבנוןהוא הוביל את הצוות שהוטל עליו להשתלט על בית כדי לחלץ חייל פצוע. משהגיע הוא וצוותו מפתחה עליהם אש . אורן נפגע מכדור אחד בחזיהו. מאוחר יותר התברר כי הוא נפגע מאש כוחותינו. בן 21 היה במותו.

החברים מספרים עליו, שלפני שיצא למלחמה אמר למילואימניק ששרת איתו את מה שהתברר כמשאלתו האחרונה. הוא ביקש שאם יהרג, אל לחבריו להתאבל עליו, אלא עדיף יפגשו באיזה פאב וירימו כוס בירה לזכרו ויחגגו את החיים. רצה הגורל ואותו מילומניק היה בעלים של פאב. וכך במלאת שנה למותו החברים והמשפחה התכנסו בפאב למלא אחר משאלתו. אנחנושומעים את סיפורו של אורן, וזוכרים אותו. על אורן ניתן לקרוא באתר הזכרון הממלכתי.

באמנה שנחתמה בפאריז ב2015 התחייבה ישראל לייצר כ10 % מתצרוכתה אנרגיה מתחדשת עד שנת 2020. כיום ישראל מיצרת 5% . מנקודת התצפית שבה אנחנו יושבים ניתן לראות שני פרוייקטים של אנרגיה מתחדשת.

על רכס ההרים מנגד אנחנו רואים את 11 טורבינות הרוח. כל טורבינה היא בגובה 14 מטר, מטאת כנפיה כמעט 30 מטר והיא מסוגלת ליצר חשמל המספיק ל 300 בתי אב. אע"פ שמדובר באנרגיה ירוקה, לפרוייקט זה היו לא מעט מתנגדים. חברת החשמל התנגדה כי אינה מעונינת לאבד את המונופול על יצור החשמל וזה די צפוי. אבל האירגונים הירוקים והרט"ג התנגדו אף הם, כיוון שחששו שהשבשבות יפגעו בציפורים נודדות. לאחרונה פותח פתרון לבעיה. מכ"מ מיוחד המזהה להקות במעופן, ןמכבה את פעולת הטורבינות כאשר הציפורים מתקרבות.

הפרוייקט השני מבוסס על יצירת חשמל הידרואלקטרי. הרעיון הוא להשתמש בשני מאגרי מים הממוקמים זה מעל זה. כאשר נפתח הסכר והמים יורדים מהמאגר העליון לתחתון ניתן ליצר אנרגיה חשמלית. בתוף כ90 שניות ניתן להפיק אנרגיה שתספיק לכ1000 בתי אב. את המים שירדו שואבים בלילה, כאשר החשמל זול וזמין בחזרה למאגר העליון. הפרוייקט הזה עדיין בהקמה.

הירידה אל נחל תבור היא ירידה תלולה והנוף שמסביב מסיח את הדעת. כאן הכל פורח. מיני קוצים ורודים וסגולים, חרציות, ושלל פרחים אחרים בצבעים ורודים, כחולים ולבנים. האביב בשיא פריחתו הוא כאן במורד אל נחל תבור.

קניון נחל תבור הוא קניון בזלתי. עד לפני כ35 מליון שנה כל איזור ארץ ישראל היה מוצף מים. זה היה ים טתיס הקדמוני. ישראל הלכה ונגלתה עם תחילת ההתקררות והצטברות המים כקרח בקטבים. שאריות ים תטיס הם ים המלח, ים כנרת והים התיכון. סלעי משקע ימי הנפוצים כל כך ביראל הם תוצאה של הים הזה.

איזור הגליל התחתון הוא יחודי בכך שהיו בו התפרצויות געשיות. האיזור הקרוב הבא הוא איזור רמת הגולן. סלע הבזלת היא לבה שהתקשתה והתגבשה כתוצאה מההתקררות . הבקע הסורי-אפריקני החל להוצר לפני כ20 מליון שנה והגיע לצורתו כפי שהיא היום לפני כ5 מליון שנה. ההתפרצויות הגעשיות התרחשו לאחר התיצבות צורת הבקע והן מתוארכות בים 3.7 מליון שנים ל1.7 מליון שנה.

מי הנחל מושכים אליהם מטיילים רבים. את המסלול אפשר לעשות משני צדדיו ותוך כדי הליכה אנחנו חולפים על פני הצועדים מולינו. "חג שמח! תהנו! " מוחלפות הברכות. אוירה חגיגית ושמחה שוררת במסלול. משתלבת היטב עם צהלות השמחה של הילדים הטובלים במי הנחל.

פקקים נצפים לאורך ההצרויות של המסלול ובאיזור היתדות.

לקראת הצהריים אנחנו כבר מסיימים את קטע המסלול של נחל התבור. מאחורינו כ6 ק"מ. עוז מהצוות הלוגיסטי כבר ממתין לנו עם ארוחת הצהריים. תודו, שעניין האוכל בטיולים בפסח הוא ממש מבאס. באין אפשרות לסנדביצ'ים או פיתות, אנחנו נאלצים לאלתר עם מצב במצבי צבירה שונים. פריסת הצהריים באמצע הדרך היא ללא ספק אחד הצ'ופרים של המסע.

ארוחה ומנוחה, ואנחנו שוב יוצאים לדרך. לפנינו קטע קצר של הליכה "מנהלתית". כך נקראים אותם קטעים שכל תפקידם הוא להביא אותנו לתחילת המסלול. אבל היום כשהכל ירוק מסביב, הליכה באשר היא מרחיבה את הנפש, וממלאת את הנשמה.

כעת אנחנו נכנסים אל מסלול "נחל דנה" שמוביל אותנו ממש אל לב הירוק הזה, בשביל צר ולא מתוייר. השביל מוביל אותנו דרך שדה ירוק של שיבולי פרא, הלאה על קו הרכס של ההר. בצעדינו אנחנו ממש מפלסים את המסלול. טור עורפי ארוך של מטיילים : מבוגרים, צעירים, ילדים, סבים.

שביל העיזים מוביל אותנו בעליה תלולה על צלעו של ההר. אני אוהבת לראות מראה טור מטיילים לאורך ההר.

מלמעלה נשקף אלינו קנין שקירותיו עטופים בקטיפה ירוקהץ כמעט לא יאומן שהירוק הזה הוא כאן בארץ ישראל.

כשמדברים על נוף ארץ ישראלי על מה אתם חושבים? אני חשובת על חירבה עם כפות מעוגלות השוכנות בלב קקטוסים,

ועל שדות זהובים בהם עובר קומביין וקוצר.

זה בדיוק מה שרואים בקטע האחרון של המסלול, לאורך דרך ציר הנפט המובילה אותנו אל קיבוץ גזית ואל סיום המסלול.

מידע נוסף – נחל תבור ונחל דנה

סקירה מקיפה על איזור נחל תבור :גיאולוגיה, היסטוריה,צמחיה, בעלי חיים –ניתן למצוא כאן.

על מסלול קניון הבזלת של נחל תבור ניתן לקרוא בפוסט שלנו בו טיילנו עצמאית. המסלול הזה לא מאכזב אף פעם – התבור פריחה בסגול ובצהוב

בתקשיתי למצוא ברשת סיפור טיול של נחל דנה. את צבע ומספר השביל במפת סימון השבילים אפשר למצוא כאן. את נקודות הציון של החרבה והנחל אפשר למצוא באתר עמוד ענן.

היום השלישי : ביתניה, נחל יבנאל, מצפה אלות וואדי אל ג'ורם

מרחק כולל 11 ק"מ

עליה וירידה כ500 מטר

מים שנצרכו : 6 ליטר

זמן כולל מנוחות וארוחת צהריים ארוכה : 9 שעות

ביגוד : מכנסיים ארוכים חובה כנגד הקוצים

תחילת המסלול שלנו על שבילישראל ליד ביתניה, אנחנו צועדים לאורך שדות מזהיבים וקצורים ועוברים מטע תמרים. בבת אחת כאן באיזור הכנרת נוכחות התמרים פתאום מורגשת. בכניסה למטע אנדרטה מרשימה המגלה לנו שהעצי התמר הושבו לארץ ישראל מאיזור עירק על ידי בנציון ישראלי איש כנרת. מדהים לחשוב שהתמר המזוהה כל כך עם הנוף הארץ ישראלי הושב לארץ רק לפני כ100 שנה.

בהמשך הדרך אנחנו רואים מבנה עגול ממנו יוצתאים סבך סולמות וצינורות. זהו מתקן טיהור השפכים החדש של טבריה.

מבין כל מקורות המים בישראל הנהר היחיד הוא הירדן. כל השאר הם נחלים, פלגים או מעיינות. חלקו ההררי של הירדן נשאר נקי, אבל חלקו התחתון הלך ונהי מזוהם ודל מים. בתחילת שנות ה2000 הוחלט לשקם את נהר הירדן. לשם כך נבנה מכון טיהור השפכים של של טבריה שסמוך אליו אנחנו מתחילים את הטיול. בניתו של המכון ארכה זמן כפול ועלתה סכום כפול מהשוקה לכך בתחילה, אבל בסופו של דבר החל לפעול ב2016 וכיום שדות רבים מושקים במים מושבים היוצאים ממנו.

לא רחוק מאיתנו נמצא גם סכר אלומות, הסמוך לקיבוץ אלומות. הסכר נבנה על מנת להקים את אתר "ירדנית" בו מגיעים צליינים לטבול בנהר הירדן. האתר הוקם ב1981 כיוון שהמצב הבטחוני באותה תקופה לא איפשר טבילה בקאסר אל יהווד האתר שבו לפי המסורת הנוצרית חצה יוחנן המטביל את הירדן. כיום ניתן לטבול ולטייל גם בו. במשך שנים רבות מי הירדן היו נקייים עד סכר אלומות ואילו מכאן והלאה הם הפכו מזוהמים.

בשנים האחרונות באמת הוחל מבצע שיפוץ ושיקום הירדן : הוציאו בוצה מתוך המים, הרחיבו את הגדות ובנו עליהן טיילות. כיום אפשר לטייל לאורך הירדן בחלקים משופצים, מטופחים ונקיים ולהנות מהצמחיה ומהציפורים היפות.

המסלול השחור אליו אנחנו מתחברים מתחיל בפינת חמד קטנה ומוצלת, בו זורמים מימי נחל יבניאל. ממש מתחשק לשבת ולשכשך רגליים במים, אבל הנחל לצערינו מזוהם. אנחנו חולפים על פני המים הזורמים ונכנסים אל המסלול המוביל אותנו אל טבע פראי. נחל יבניאל היא שמורה מוכרזת, אבל המסלול לאורכו אנחנו הולכים אינו מטופל ואינו מתוחזק. בימים אלה של פסח בו כל עם ישראל מטייל בשמורות למקומות מבודדים שכאלה יש יתרון, אנחנו כמעט לבד רוב הדרך. החיסרון : שביל שאינו מסומן, וצמחיה סבוכה , פראית ולעיתים קוצנית שמלווה אותנו לאורך כל הדרך. הראל המדריך שולף מכיסו מזמרה ומתחיל לפלס את דרכנו ולקצוץ את הענפים שמסתירים את השביל. בני הנער ההולכים לפני פתחו כבר שיטת הליכה מיוחדת בה הם משטחים את הקוצים והסרפדים לאורך הדרך. שעת הבוקר עוד מוקדמת , אבל כבר חם ואני נוטפת זיעה. יש בהחלט חוויה של צעידה בג'ונגלים.

לאורך המסלול אנחנו זוכים להרגיש את חילופי מיקרו האקלים : בשמש חם, והולך ונהיה לוהט ככל שמקדם היום. בצל נעים, ואילו באיזור המים קריר ונעים. כשאנחנו יוצאים מהאפיק הנחל ומתחילים לעלות אל הרמה לכיוון מצפה אלות, משבי הרוח והבריזה משיבים את נפשנו.

הטיפוס על ההר הוא ברובו בשמש הגלויה, והעליה קשה ומפרכת. בעודנו הולכים על שביל צר בטור עורפי אני שומרת על מרחק קרוב לצד בני הנוער שלי. המדריך מחפש פינות מוצלות או קרירות להמתין בהם לצמצום פערים. לאט לאט מתקבע כאן נוהל, מגיעים לפינה מוצלת, נחים קצת, שותים, ומפנים את הצל לטובת הבאים אחרינו.

לאחר כ300 מטר של טיפוס צלול, אנחנו מגיעים אל רמה קטנה. הנוף עוצר נשימה . הבריזה משיבה את הנפש. מטע דקלים מעטר את הדקלים ממול, קניון הבזלת נח מתחתינו ואנחנו עוקבים אחרי הדמויות הקטנות שצועדות לעברינו. כן, יש בזה מידה לא קטנה של סיפוק: את כל זה עלינו!

המשך המסלול מוביל אותנו בקטע מישורי קצר, אבל לא לאורך זמן. נותרו לנו עוד כ 200 מטר לעלות. הדרך הופכת רחבה יותר ובני הנוער נותנים גאז ובלי מאמץ מיוחד נעלמים במעלה העליה. גם הילדים הקטנים יותר עוקפים אותי ורצים במעלה השביל. לא, אין לי מה למהר. אני נעצרת שוב ושוב כדי להשיב את נשימתי ולהנות מהנוף. כל צעד שעולים מגלה לנו עוד טפח מהכנרת. כבר מזמן למדתי להנות מהדרך, ולאו דווקא לכוון אל הפסגה או היעד, אבל בכל זאת אני מתפעלת מהכוח, והאנרגיות של הנעורים.

בקצה העליה המפרכת אנחנו מגיעים אל שמורה קטנטנה ויחודית. היא עולה מוקדשת לעכובית הגלגל. בעבר הצמח היה נפוץ בכל חלקי הארץ, אבל כיום נמצא בסכנת הכחדה. הוא מאוד פופולרי בשווקים הערביים כצמח לבישול, ומשמש לרפואה עממית.

בלב השמורה אנחנו עוצרים לתצפית מרהיבה על כל העמק. משמאלינו משתריע אגם הכינרת ומימיננו שוב אותו פסיפס של חלקות גידולי שדה, חממות וגגות של בתים. כל העמק ריבועים – ריבועים. ושוב אנחנו ישובים וצופים בתיאטרון של ההיסטוריה, והפעם אנחנו צופים במערכה העוקבת אחרי יציאתו של האדם הקדמון מאפריקה. המערכה הזאת משוכתבת מפעם לפעם בעת גילויים חדשים ומפתיעים. לא רחוק מכאן נמצא תל עובדיה, בו נמצאו ממצאים של ההומו -ארקטוס, כשיצא מאפריקה. הממצאים מתוארכים לכ 1.8 -1.2 מליון שנה. מהממצאים שמצאו בתל ניתן ללמוד שהאדם הקדמון התישב כאן בעמק בית שאן ונהנה מכל מה שהעמק הפורה יכל להציע. בתקופה ההיא המקום היה סוג של גן עדן : מים, פירות, עצים, ובעלי חיים. ההומו ארקטוס המשיך מכאן לאירופה, התישב בעמק ניאנדרטל באירופה וממנו התפתח המין הניאנדרטלי.

המדריך ממשיך ומספר לנו על ההתישבות באזור ומתבל את סיפוריו באנקדוטות, אבל אני עדיין מהרהרת באותם אנשים קדמוניים שחיו כאן מליוני שנים לפנינו. ההליכה ברגל היתה אצלם דרך חיים. האם תושבי האיזור הקדמוניים היו מטיילים גם להנאתם ? לא רק לתכלית איסוף מזון? האם הם היו עומדים ממש כאן על הגבעה הזו צופים ומתפעלים מיופיו של הנוף?

לאחר תצפית, שאיפת אויר ומנוחה הגונה, אנחנו ממשיכים לחלקו האחרון של המסלול שלנו – אל ואדי אל ג'ורום. ומתברר לנו שכל העליות היו בעצם לצורך ירידה. והירידה תלולה במיוחד, ומבחינתי קשה אף יותר מהעליה. באבנים הקטנטנות מעודדות החלקה, והמשקל העצמי בשילוב השיפוע התלול מושך אותי למטה. אני נאחזת בקרקע במקלותי כבגלגלי הצלה, וצעושה צעדי לאט לאט. הברכיים לא מאחרות לזעוק את זעקותיהן, ואני כב מזמן למדתי להקשיבלהן. זה בדיוק הזמן למצוא פיסת קרקע יציבה ולהתבונן בנוף הנפרש לפני. הגבעות מסביב, נראות כעטופות קטיפה ירוקה. עליהם כתמי צהוב החרציות. אני מאתרת המון מקומות נהדרים לציום על הנוף, אבל נערי עברו דהרו למטה ואין את מי לצלם.

במהרה אנחנו מגיעים לחלקו האתגר והכייפי של המסלול: הקניון היפהפה שלאורך מפליו אנחנו נרד. הירידה במפלים נעשית באמצעות יתדות. לאורך המסלול 8 מפלים בגבהים שונים.

מידע נוסף – נחל יבניאל וואדי אל ג'ורם

על השבת התמר לארץ אפשר לקרוא כאן.

על עכובית הגלגל וסגולותיה אפשר לקרוא כאן, וכאן.

את תיאור המסלול של ואדי אל ג'ורם אפשר לקרוא כאן.

מסלול טיול בנחל יבניאל אפשר למצוא כאן. שימו לב שהסימון במסלול מועט ביותר ונחבא אל הקוצים. כדאי להגיע עם מפה מדוייקת.

תם עוד מסע מרגש של "בדרכם". אני כבר מחכה למסע הבא. אתם מוזמנים להצטרף.

למידע על פעילויות העמותה אפשר להתעדכן בדף הפייסבוק שלה.

"כל עוד מישהו זוכר אותנו, אנחנו חיים " קרלוס רואיס סאפון