בקר טוב מאפריקה

בוקר טוב, סופסוף הצלחנו להתחבר לרשת. מעלה פוסט ראשון עם תקציר היום הראשון.

לאחר סידורים שהתארכו הרבה מעבר לרצוי בשדה התעופה אנחנו סופסוף באוטו נוסעים לכיוון צפון. אריק נוהג במיומנות מופלאה ובבטחון בצד ה"הפוך" של הכביש-בדרום אפריקה נוהגים בצד ימין. אנחנו על האוטוסטרדה לכיוון העיר בילה-בילה, שפירוש שמה הוא משהו כמו רותח, לציין מעינות המים החמים באיזור.

הכביש משולט היטב,אנחנו נוסעים במהירות של 120 קמ"ש – זוהי המהירות המותרת. הנוף משתנה ככל שאנחנו נוסעים, תחילה זהו נוף של פאתי עיר: מחלפים,מחסנים,שכונות, מפעלים, אחר יוצאים לשטח פתוח יותרומתחילחם לרות קצת מנופיה של אפריקה :עשב, עצים נמוכים אך רחבי צמרת, בתים נמוכים, מעל הכל שמים אפריקאים מעוננים וענקיים.

הצטיידות זריזה במזון בבילה בילה, ואנחנו ממשיכים בדרכנו לעבר הפארק הלאומי מארקאקלה Marakele .

למידע על הפארק : http://www.sanparks.org/parks/marakele/

הכביש מוביל אותנו דרך עיירות קטנות, ודרך אינספור שמורות טבע פרטיות. מבעד לגדר רואים מדי פעם בעלי חיים . אנחנו מתחילים לראות את שרשרות ההרים שלמרגלותם שוכן הפארק.- הרי וארטרברג. לקראת העירה תאבאזימבי, הנוף הופך לשטחים חקלאיים ענקיים : שדות של חיטה ירוקה (אנחנו באביב!), והתקני השקיה חלקם מוכרים לנו מהארץ.

אנחנו מגיעים לשער הפארק, עושים צ'ק אין ומתחילים לנוע לעבר המחנה המרוחק מהשער כ17 ק"מ – הלילה ישנים באוהל ספארי.

כבר ליד השער הילדים מאתרים קוף קטן. אחרי מספר שניות של נסיעה רואים כמה אנטילופות, ומיד אחר כך חזירי יבלות. ההתלהבות עצומה . מממשיכים מעט ורואים עדר זברות.

זוהי השעה היפה ביותר של היום. אנחנו לקראת שקיעה, אור ורוד מאיר על הפארק ובעלי החיים, למרות העייפות, אנחנו נהנים מבעלי החיים. אריק והילדים מצלמים, אני והקטנה מתבוננים בחיות.

הפארק מחולק לשניים החלק המישורי שבו אנחנו נמצאים יש בו  אוכלי עשב וקופים. החלק הפארק ההררי, שוכנים גם הפילים,והטורפים :הלאופרד והאריות. כדי להכנס שלחלק זה עוברים שער חשמלי הנפתח בלחיצת כפתור.

אנחנו מתקדמים לעבר המחנה שלנו, בשטח הזה כמעט שאיננו רואים חיות: אנחנו עולים במעלה ההר, הצמחיה סבוכה יותר. ההרים נצבעים בורוד, והמראה מרהיב, אריק מצלם שקיעה.

אנחנו מגיעים למחנה עם קרניים אחרונות של אור. המחנה ממוקם מסביב לסכר וצופה אל ההרים. במחנה עשרה אוהלים – אנחנו ישנים בשניים.

כל אוהל בנוי כל דק מעל האגם. הרצפה, העצודים התומכים, וקירות לחצי גובה בנויים מעץ – הם הנותנים לאוהל את יציבותו – ומעל לכל נפרש הבד העבה שמשמש כקירות וגג. בכל אוהל יש מטבח מאובזר היטב, שירותים, מקלחת כיור ארון קטן ואפילו מראה!.המיטות מסודרות ומוצעות והמגבות מקופלות בחן בקצה המיטה. ברוכים הבאים לחיים הטובים.

ועכשיו תורה של ארוחת ערב – ואנחנו עושים אותה כמנהג המקומי- בראי . braai הוא השם המקומי למנגל – ואיזה מתקן מנגל מפואר יש שם. בעוד אריק והבן הגדול מארגנים את הבשר ומטפלים באש, הגדולה ואני מכינים את התוספות :מרק פטריות,סלט, קוסוקס, מחית תירס,ושעועית ברוטב.ולקינוח -אננס טרי. הקטנים קצת עוזרים, קצת משתוללים :בכל זאת יום ארוך היה.

ארוחת הערב נטרפת – פשוטו כמשמעו. בשר הסטייקים משובח, הנקניקיות מתובלות היטב – ואנחנו רעבים. קולות הלילה מלוים את הארוחה : נקישות, שריקות, קריאות ממינים שונים. נגה מציינת בחשש שעברנו שער חשמלי רק פעם אחת – אין גדר מסביב למחנה- ומה אם יבוא אריה? רעיון אוהל הילדים נזנח מיד.

עם רדת הלילה מגיע גם הקור. גם לכך מתגלה פתרון – במיטת יש שמיכה חשמלית, כך שאני נכנסת למיטה מחוממת היטב, מקשיבה לקולות הלילה ונרדמת

תמונות בהמשך.