מסלול לטיול משפחתי ליד ערד – נחל קינה

המסלול היפה ביותר שעשינו הוא נחל קינה.

נחל קינה מרוחק מעט מערד, ויש לנסוע לכיוון המנחת הישן של ערד. משם ממשיכים בדרך עפר עבירה (בזהירות!) למאהל של מוסא אבו אייד, שם ניתן להשאיר את האוטו (תמורת סכום קטן). הנסיעה לחניה עוברת ליד בית ספר איזורי לידי הבדואים, ודרך מאהלים נוספים.
מאהל הוא רק שם. אוהלים מצמר כבשים כבר אין, רק פחונים, ויריעות ניילון. מרבית המבנים הארעיים האלה, אינם מחוברים לחשמל ולמים. אבל בהחלט ניתן לראות פאנלים סולריים, וצלחות לווין.

המסלול מתחיל בירידה לתוך אפיק של נחל. תחילה הולכים על הגדה, וממול רואים מערות , שבעבר שמשו למגורים. ניתן עדיין לראות את תוספות הבניה, והדלתות שאירגנו.

 

בחיפוש המילה קינה במילון, גילינו שמקוה במילה "קן", ופירושה מאורה. בהחלט מתאים.
בתחילה אגב חשבתי שהשם נגזר משמו של שבט הקיני, שחי כאן בימי המקרא. מתברר שטעיתי.

 

מצלע ההר אנחנו יורדים למישור (ואדי רחב? ). אני מנסה לדמיין איך זה נראה בשטפון. עכשיו יבש, מלבד שיחים קטנים ירוקים פה ושם. מרחוק מתקרב אלינו רועה כבשים ועדרו. ללא ספק ארץ התנ"ך פה.מצידו האחר, שוב הר שאנחנו מטפסים עליו .

 

 

אנחנו לבד, השמיים אפורים וקריר, טיפות גשם קלות מתחילות לרדת. התחזית היתה – ללא גשם. הילדים מתחילים לפתע לקטר.אני קצת חוששת להמשיך. עברנו אולי 30 דקות מתחילת הדרך, והילדים כבר מקטרים. המסלול כולו כ5 שעות. העליה נראית לי קצת תלולה, מפחידה לעשות אותה עם הקטנה. רישמית המסלול לילדים מגיל 10.נראה לי לא מתאים "לסחוב" את כולם.
אוקיי- אני מודיעה- חוזרים ! לא רוצים, לא צריך…

יש כנראה משהו מאוד קשה פסיכולוגית להפסיק מסלול באמצע. לחזור לאחור.. לוותר.. מי יודע איזה נוף הפסדנו?, הרפתקה…

הילדים, כשרואים שאני רצינית, עושים חושבים, ומחליטים שלא. שלא רוצים לחזור, ומתחייבים לא לקטר. הנערה לוקחת תחת חסותה את אחיה הקטן והקטרן כרגע, המוזיקנט צועד בגפו עם מחשבותיו. ואנחנו מתחלפים בינינו בין הקטנה והמצלמה.

העליה מתגלית כקלה הרבה יותר, השביל רחב הרבה יותר ממה שנראה לי. הקטנה מקפצת לאורכו בעליזות, האחרים צועדים במרץ. מעברה השני של הגבעה.. ערוץ נחל קינה מתחיל, וכמו סימון נטוע שם עץ ( שיטה?). הירוק על רקע המדבר, ירוק מאוד.

השביל מוליך אותנו לאורך הנחל המתפתל זמן מה, ואז שוב מוביל למעלה, אל מעלה גבעה נוספת.
אנחנו מהלכים בקצב הליכה נוח, לבד, השמש מסתתרת בין העננים, קריר.. מזג אויר מושלם לטיול במדבר.
אני "משחררת" את הילדים, כל אחד הולך בקצה הנוח לו, עם מחשבותיו.
הטיפוס במעלה הגבעה משתלם. מלמעלה נשקף נוף עוצר נשימה .

העובדה שאנחנו נהנים לראות נוף פתוח, של מרחבים היא לא מקרה. האבולוציה תכנתה אותנו לכך. כשנמצאים במרחבים פתוחים, אפשר לראות למרחוק, ולאתר בקלות אם מגיע איזה אוייב או טרף מחד גיסא, או איזה אוכל פוטנציאלי מאידך גיסא. אך ככה, כשהכל פתוח לפנינו אנחנו מרגישים בטוחים ושלוים. נקודה למחשבה, למי מאיתנו שמצטופפים לנו בין הבטון של איזור המרכז..

אצלי הגנים כנראה מתוכנתים חזק, כי אני פשוט לא יכולה להתיק את מבטי מהנוף.

ועכשיו אחרי התצפית המרהיבה, מתחילה ההרפתקה. ירידה מאוד תלולה לאפיק הנחל…

אנחנו מגלים להפתעתנו שאנחנו לא לבד, קבוצה גדולה של ילדי תנועת "נירם" עסוקה בירידה. הם צועדים עם תרמיל גב,וציוד מלא, זהו אחד הימים בטיול מתגלגל. פתאום לילדים שלי נהיה "קל על הגב". הכל שאלה של פרספקטיבה..

הפרספקטיבה שלנו ממוקדת כרגע בירידה התלולה. השביל צר במיוחד, בינות לאבנים, רגע אחד של חוסר תשומת לב תוביל למעידה. ללא ספק הנפילה כואבת.

הנערה חוששת. יש איזשהו גיל שבו הילד מתחיל לפחד, להיות גם מודע ליכולות שלו, לשיווי המשקל שלו. הקטנה שלי לא פוחדת בכלל, מקפצת בעליזות בשביל, מוכנה לקפץ מאבן לאבן. ידה אחוזה היטב בידי, אני עוצרת אותה.הנערה לאומתה נזהרת. ברור שהיא מבינה את משמעות הנפילה פה לכמעט תיהום. לא כולם נולדו מטפסי הרים. היא נעזרת בידו  היציבה של אחיה, וממשיכה. האיש הולך מאחור, צופה, מוכן להושיט עזרה ברגע שצריך. מנסה להביא את השובב למעט ריכוז ותשומת לב, שכרגע עסוק בסיפור רעיונותיו, יותר מאשר בספירת צעדיו. גיבוש משפחתי !

הירידה מסתיימת בשלום, השמש מפציעה ואנחנו מתישבים לפקניק קטן.

מכאן והלאה ההליכה כולה בערוצו של נחל קינה.

ההליכה משתנה, מהליכה נוחה באפיק רחב, על סלעים ששופשפו היטב ועוצבו כמדרגות, ועד לנקודות טיפוס שמצריכות זהירות, מחשבה, ועזרה הדדית.

 

אנחנו "זורמים" בנחל במשך כשלוש שעות, בין הגבים, המפלים, הקירות התלולים.

באפיק הנחל ניתן לראות שלוליות, אדמה ולחה, עליה מוטבעות עקבות בקלות.
האדמה מתיבשת בקצוות,תלתלים, תלתלים. היופי של הטבע.

בקצה הנחל, מפל של 30 מטר, וגב עמוק. הגב מלא מים כמעט כל השנה. היום קר מדי אפילו לשכשך רגליים.
אנחנו נפרדים מהנחל, ומתחילים בטיפוס מתמשך שיוביל אותנו בחזרה אל המאהל.

 

בדרך שוב פוגשים גמלים, שיירה שנעה לבדה, לאורך הדרך. שני גמלים צעירים עוצרים להתנגחויות.

 

לאחר כמה דקות הליכה, לאחר שהשיירה נעלמה מהעיין, אנחנו פוגשים את הרועה, הפעם על חמור שחור, דוהר בכיוונם..

עליה אחרונה, ושוב לפנינו נוף למרחוק.

השמיים מתקדרים בשנית, השמש נעלמת, ועל הגבעה החשופה רוח וקור.
עכשיו אנחנו צועדים לאורך דרך ג'יפים, שעוברת ליד חורבת עוזה, שקר לנו מכדי לעצור בה.
מעברה השני של הגבעה, פחוני הבדואים.

בחזרה לאוהל,מחכה לילדים הפתעה : תה מתוק, פיתות ולבנה, ואנחנו מתישבים לארוחה קלה ב"אוהל".

בדרך הביתה, בעודנו נוסעים, משתררת אוירה של סיפוק באוטו. בכל זאת עברנו 8 ק"מ: טיפסנו וירדנו הרים, החלקנו את המפלים, צעדנו ברחבי המדבר.

נחל קינה – מידע שימושי

המסלול לקח לנו 5 שעות. בתיאור המסלול שקיבלנו,נאמר שהוא מתאים לילדים מגיל 10. הקטנה שלנו "לקחה" אותו בגדול. בהחלט אפשר לטייל עם קטנים יותר, אבל כדאי שמרבית המטיילים יהיו בגיל העשר+.
אם מטיילים בקבוצה יש לקחת זמן ארוך יותר משמעותית, יש כשני מפלים שהירידה איטית במיוחד.

מידע מפורט על המסלול אפשר למצוא כאן , ובתיאור המסלול באתר העיר ערד

מסלולים נוספים שעשינו, והמלצה לצימר אפשר למצוא בפוסט ערד טיולים סביב לה.