סופ"ש בריגה: שלכת, אוכל טוב, בירה וקורטוב היסטוריה

חשקה נפשי בשלכת ובמראות עיר אירופאית קטנה. אז ארזנו, האיש ואני, שתי מזודות קטנות, לקחנו את בתנו הקטנה וקפצנו לסופשבוע בריגה.

ריגה מספקת בדיוק את מה שקיוויתי: רחובות קטנים מרוצפים אבנים מרובעות, בנינים צבועים, גגות שמעליהם מתנשאים צריחי כנסיה. הניחוח האירופאי הוא בכל פינה : בתי קפה, מסעדות,חנויות קטנות, גברים ונשים עטופים במעיליהם והכי חשוב – שלכת. אוי השלכת. עלים צהבהבים-כתומים בכל הגדלים המכסים שבילי פארקים רחבים ידיים ומדגישים את אלגנטיות הבנינים או לחילופין מסתירים את כיעורם.

מזמינה אתכם לטייל איתנו  לטייל בעיר העתיקה, לפקוד את השוק המרכזי, לקנח בסיבוב מסעדות, ובעיקר להנות ממראות השלכת.

אם תרצו להעמיק במה שהעיר מציאה, אני מזמינה אתכם לקרוא פוסטים נוספים מהטיול שלנו על אומנות בריגה , על העבר היהודי והקומוניסטי, ועל האיזורים הפחות מתוירים שלה מעבר לנהר.

נראה שכל ערי המכבדת את עצמה מטפחת אגדה על היווסדה. האגדה של ריגה מספרת על כריסטופר הענק, שחי בצריף על שפת הנהר והעביר אנשים וסחורות את הנהר. כששמע תינוק בוכה מצידו השני של הנהר,הוא חצה את הנהר אסף את התינוק והחל לחצות את הנהר בחזרה לביתו. ככל שהתקדם כך הלך התינוק ונהיה כבד בזרועותיו. במאמצים רבים סיים את חציית הנהר והתינוק בזרועותיו. מותש השכיב את התינוק והלך לישון אף הוא. למחרת בבוקר כשהתעורר גילה שהתינוק נעלם, ובמקומו חיכתה לו תיבה גדולה מלאת זהב. באוצר זה השתמשו כדי לבנות את העיר ריגה.

האגדה החביבה הזאת מכילה את הבסיס לקיומה של ריגה במשך ההיסטוריה. מיקומה לצד נתיבי מים והשגשוג הכלכלי בעקבות זאת. ריגה שוכנת על חוף הים הבלטי שדרכו ניתן להגיע לגרמניה ולמערב אירופה ובפתחו של נהר הדאוגובה שדרכו ניתן להגיע למזרח ולרוסיה. ריגה המודרנית נוסדה על ידי סוחרים גרמניים שהגיעו לאיזור במאה ה12 והקימו בה תחנת מסחר. שגשוגה של העיר קשור קשר אמיץ בעובדת היותה חברה בברית הנזה, שהיתה ברית כלכלית של סוחרים מערים בצפון גרמניה ובאגן הים הבלטי, אשר התאגדו מסוף המאה ה-12 בעיקר מטעמים כלכליים. באמצע המאה ה14 כשגובשה ברית הנזה,שהקנתה הנחות מכס, חופש מעבר, ובטחון אישי לסוחרים, היתה ריגה אחת מהערים החברות בה לצד ערים בגרמניה,פולין וסקנדינביה.

די בסיבוב קצר בעיר העתיקה כדי לראות את הקשר האמיץ של ריגה לגרמניה ולתרבותה. הרחובות ניראים כמו בכל עיר קטנה בגרמניה – בתים מטופחים וצבעוניים, וצריחי כנסיות מבצבצים מעל הגגות. בתחילת המאה ה13 נחת בחופה של ריגה נחת אלברט מבוקסהובדן, בישוף ליבוניה, בחופה של העיר עם 23 ספינות ו-1500 אבירים צלבנים על מנת להביא את בשורת הנצרות לפאגאנים והפך את ריגה למקום מושב הבישופות. עד להגעתו האוכלוסיה המקומית היתה פאגאנית. שפע הכנסיות בשטחה הקטנה של העיר העתיקה מפתיע מעט אם חושבים על כך שהעיר היתה חלק ממדינה קומוניסטית במשך כ40 שנה. בחסות הקומוניזם שהוקיע את הדת כ"אופיום להמונים" במקומות רבים כנסיות הוחרבו, אבל בריגה הם רק הוסבו לצרכים אחרים: מחסנים, משרדים, ואפילו דיסקוטק. עם נפילת הקומוניזם חזרו הכנסיות לתפקד. כמחצית מאזרחי לטביה הם לותרנים, ואילו החצי השני הם קתולים ואורתודוקסים, כך שניתן לפגוש כנסיות בסגנונות שונים. אומנם מרבית האנשים הוטבלו לנצרות בכנסיה זו או אחרת אבל הלטבים אינם דתיים במיוחד. החג האהוב והחשוב ביותר, נחגג ביוני והוא חג פאגאני.

הקשר בין הון לשלטון שזור בהיסטוריה של ריגה. הכוח הפוליטי היה נתון בידיהם של הסוחרים, שהקימו גילדה חזקה מאוד בעיר, ובה התקבלו ההחלטות החשובות והמשפיעות. על מנת להתקבל לגילדה היה על המבקש להיות גבר, גרמני, ועשיר. בית הגילדה שהשתמר עד היום נראה כארמון מבוצר והוא יפהפה. אבל מולו נמצא בנין מעניין עוד יותר. זהו בניין המכונה בית החתול בזכות פסל החתול שעל גגו. החצול נראה כעומד לעשות את צרכיו – ולא במקרה. בית זה היה שייך לסוחר עשיר לטבי. עקב מוצאו, שלא היה גרמני לא יכל להתקבל לגילדת הסוחרים בעיר. הוא בחר בדרך מקורית להביע את דעתו על הגילדה.

מעבר לסיפורים, ההיסטוריה כיף פשוט להסתובב בסימטאות העיר העתיקה.

הסיור החינמי בו השתתפנו יוצר בכל יום מהכיכר בפתח כנסית פטר הקדוש בעיר העתיקה. הסיור אורך כשעתיים. המדריך שלנו אדוורדס היה מעניין מאוד, סיפר על ההיסטוריה העתיקה והעכשוית והחיים בלטביה של היום. מומלץ מאוד.

השוק המרכזי

אחד האתרים בהם ריגה מתגאה הוא השוק המרכזי שלה ובצדק. מתחם השוק נמצא על גדת הנהר ומורכב מחמישה מבנים מקושתים ומתחם דוכנים גדול ביניהם. השוק מתגאה בכ3000 דוכנים בהם ניתן למצוא פירות וירקות מרחבי אירופה ומחוצה לה, תוצרת של איכרי הסביבה, מאכלים מסורתיים  ועבודות יד.

אנחנו מגיעים אל השוק בבוקר יום שבת מעונן וקר. השוק הומה קונים ומבקרים. מוכרי הדוכנים ברובם אנשים מבוגרים עטופים היטב במעילים, כובעים וצעיפים. את פנינו מקדמים דוכנים מלאים מתוצרת העונה, דלועים ענקיות ותפוחים אדומים ירוקים וורודים.

אני מיד נמשכת לדוכנים המוכרים פירות יער. טעמם החמוץ מתקתק הוא הטעם של יערות גדולים ואחו ירוק. לדידי זהו הטעם של אירופה.

אי אפשר להתעלם מהשפע והמגוון הגדול בשוק. רימונים גדולים ובשרניים לצד אפרסמונים כתומים. מגוון גדול של תבלינים ירוקים וריחניים, תפוחי אדמה בכל הצורות והגדלים. אגוזים, ריבות, דבש.

בצידו האחר של מתחם הדוכנים הפתוחים משגשג שוק פרחים. שפע גדול של פרחים טריים לצד סידורי פרחים על בסיס ענפים של עצי אשוח ומחטניים.

כבר מסוף המאה ה16 נמכרה סחורה על גדת הדאוגובה, ובתחילת במאה ה19 הוסדרו דוכנים באזור הסמוך לשוק של היום. בתחילת המאה ה20 כשהשוק הישן היה צפוף, מלוכלך ולא הגייני הוחלט להקים שוק מדרני , אך תוכניות אלה נדחו עקב מלחמת העולם ה1.השוק המרכזי נפתח בשנת 1930 לאחר כ7 שנות בניה ודיונים ארוכים בעניין מראהו שקדמו להם. בסופו של דבר הוחלט להשתמש במבנים ישנים של האנגרים של צפלין של הצבא הגרמני. המבנים המקוריים היו גדולים מדי ולא פרקטיים מבחינת חימום החללים, לכן לטובת השוק השתמשו רק בחלקם העליון. על בסיס שלד הפלדה נבנו המבנים מאבן. העת סיום בניתו נחשב השוק לשוק המודרני ביותר . בכל מבנה הותקנה הסקה. תחת כל מבנה ישנם שטחים למקררי איחסון ומערכת מסדרונות המקשרת ביניהם. כיום השוק מנוהל על ידי חברה שמניותיה נסחרות בבורסה. בשמש הבוקר שלפתע מפציעה מוארים המבנים וגשר הרכבת המקושט באור זהב. אכן בקור האירופאי החודר לעצמות ערכה של קרן שמש לא יסולא בפז.

הקור מבריח אותנו אל המבנים המחוממים, וגם שם השפע לא מאכזב. שלל דגים טריים, מעושנים ומיובשים.

דוכני לחם, עוגות, ואפילו מאפיה האופה את הלחם אל מול עיני הלקוחות. ערימות של כרוב כבוש וחמוצים.

אתרי המידע על השוק מדגישים שהשוק מיום הקמתו לא הפסיק לפעול, מלבד תקופה קצרה של הכיבוש הנאצי, כשהוכרחו האיכרים לספק את צרכיו של הצבא הגרמני. בתקופה הסובייטית שונה שמו ל"שוק הקולחוזים המרכזי" . בתקופה זו החוות הפרטיות אוחדו לקולחוזים-משקים משותפים – והתוצרת המשיכה לזרום לשוק. עיתוני ברית המועצות שיבחו והיללו את השוק כשוק הטוב ביותר בברית המועצות. בשנות החמישים אחד המבנים פונה לטובת הקמת פסל גדול מימדים של סטאלין. הפרוייקט הופסק באיבו עקב מותו של "שמש העמים". האם גם בשוק הזה עמדו בתורים עם תלושים בתקופה הסובייטית או ששפר גורלם של תושבי ריגה והם נהנו משפע יחסי? תשובה לכך לא הצלחתי למצוא.

בכל יום מבקרים בשוק בין 70 ל100 אלף. השוק פתוח בכל יום. השוק נקי מאוד, מסודר, ונעים מאוד לביקור. מידע על השוק ניתן למצוא באתר הרישמי.

אוכל

התרשמנו שריגה אינה נושאת איזו בשורה קולינרית לעולם אבל יש בעיר העתיקה שפע של מסעדות, ובתי קפה.

בסניף של רשת IL PATIO סמוך למלונינו אכלנו פסטה ולזניה ברמה סבירה ומרק סאלאינקה (Saljanka) נהדר – זהו מרק מקומי עשוי ירקות שורש ומספר סוגי בשר ונקניקים הפרוסים לפרוסות דקות. שמו של המרק מזכיר מלח ולא בכדי. טעמו חמצמץ . הלימון הטרי והפטרוזיליה הטריה נתנו את הטאץ’הסופי. המסעדה מציעה גם מגוון סנדביצים, סלטים, סושי וקוקטיילים צבעוניים.

מסעדת Thai Station  מציעה עיצוב נעים, שירות אדיב ואוכל פיוז’ן בניחוח אסיאתי. אכילת אוכל אסיאתי מחוץ לארצנו טומנת בחובה סכנה של אכזבה. כידוע האוכל תמיד מוטעם לטעם המקומי. האוכל במסעדונת לא איכזב. הקטנה התקשתה למצוא בתפריט מנה, אז פשוט הכינו לה מנה כבקשתה : פסטה, בקר וירקות ולא חריף. האיש אכל בקר עם איטריות ברוטב קוקוס קארי חריף. המנה שלי היתה מנת פיוז’ן מצויינת : נודלס עם סלמון, גזר ובצל ברוטב בוטנים וקוקוס. ** *עדכון – המסעדה נסגרה ***

ברחוב סמוך מצאנו את קרפיון הזהב – מסעדה סינית אוטנטית, קטנטנה, שקטה ומעוצבת. לפתיחה אכלנו מרק חמוץ חריף ,שהוא מבחן המסעדה הסינית האולטמטיבי שלנו . המסעדה עברה בהצלחה. אגרולים קטנטנים עם רוטב חמוץ חריף וכיסוני עוף עם שרימפס היו מצוינים. מנת העוף בבוטנים היתה מצויינת, ומנת הבקר ברוטב הצדפות השחורות,היתה חריפה כדבעי, טעימה וגדולה מכדי שיכולנו לסיים.מנת הנודל עם ירקות היתה בינונית.

ז’אנר החביב עלי הן מסעדות המבורגרים שכונתיות, המגישות תפריט מצומצם המבוסס ברובו על המבורגרים מעשה בית, ומבחר אלכוהול. בריגה אכלנו בשתיים כאלה ונהנינו מאוד.

Street Fries Kitchen הסמוכה למלוננו מציעה בנוסף להמבורגרים מצוינים גם קצת אוכל מסורתי. אני בחרתי בפנקיי עם סלמון ,שמנת ואבוקדו. מאכל פשוט אבל כשהמרכיבים טריים – הוא פשוט נהדר. הקטנה התפנקה בוופל עם גלידה, קצפת, ודובדבנים משומרים. ביס אפילו לא נתנה לי.

Street Burgers בשכונת ארז’נקלbס מעבר לנהר היא ממש מסעדה שכונתית. בצהריי יום א הקרים ששנזדמנו אליה ישבו בה משפחה צעירה עם שני ילדים, וגברת אלגנטית בגיל העמידה. המשפחה אכלה בשר, הגברת שתתה קפה קטן. מאוחר יותר התמלאה המסעדה בחבורת סטודנטים צוהלת. התפריט מבוסס כולו על המבורגרים. באגף השתיה מצאנו בירות, גזוזים, ומילק שייק. היה טעים ,חמים ונעים.

דווקא מסעדות עם אוכל לטבי התקשינו למצוא. קבלנו המלצה על LIDO, מסעדה בהגשה עצמית, שבה אפשר לאכול בתקציב יחסית, ומאפשרת בחירה בין מגוון גדול של תוספות. בשעות הצהריים יתכן תור, אבל יש שפע שולחנות . עיצוב המסעדה נעים ובהחלט כיף לשבת בחלון ולהתבונן בעוברים ושבים.

בין כל הארוחות המשביעות והזולות האלה קצת קשה לדחוף בית קפה אבל הצלחנו פעם אחת. סמוך לבסטיון ישנו בית קפה קטן, עם שולחנות פצפונים המשקיפים על השלכת. בחרנו מספר עוגות צבעוניות, ושתינו קפה ושוקו משובח. האיש הגדיר את העוגות כיותר יפות מטעימות, הקטנה נהנתה מאוד מהבחירות שלה, ולי העוגות הזכירו טעמים מהילדות, ומביקור במזרח אירופה שלפני נפילת הקומוניזם. התמוגגתי מכל רגע.

קניות

יומיים וחצי בעיר לא מותירים זמן ורצון לקניות, אבל הנה קצת ממה שראינו.

קניון גלריה אלגנטי מאוד, ומכיל לצד חנויות מותגים יקרות גם רשתות עממיות יותר דוגמת H&M וRESERVED שנפוצה במזרח אירופה והתחבבה מאוד על בני הנער שלנו. הקטנה התעקשה על רכישת מתנות קטנות בחנות לאחיה. טוב, אז סגרנו את הפינה הזאת, ציינה בשביעות רצון ביוצאינו מהחנות.

ברחוב הסמוך למלונינו גילינו חנות לבגדי יד שניה KILO MAX. בחנות יש מגוון גדול של ביגוד אופנתי. על הבגדים משלמים לפי משקל.

מלון

התאכסנו במלון old city boutique hotel הנמצא במיקום מצויין בעיר העתיקה. חדר מרווח לשלושה, ארוחת בוקר מצויינת הכוללת בין השאר ירקות טריים ופירות. המלון ממוקם בסימטה קטנה ושקטה הסמוכה לקניון, בלב שפע מסעדות, במרחק הליכה מהתחנה המרכזית, ומהשוק המרכזי. אם נגיע לריגה שוב, נשדרג את עצמינו לסויטות הנמצאות בקומה השביעית – בגלל נוף הגגות .

ריגה עם ילדים

הבלוג של רונית טרוולסט  מקדיש פוסט שלם לפעילויות עם ילדים בריגה. רשמתי לעצמי כמה אפשרויות, אבל השלכת והפארקים רחבי הידיים עשו את שלהם, והקטנה בקשה בעיקר להיות בשלכת.

מידע נוסף

הבלוג של איריס סביניק "מה ריגה עכשיו?"

האתר latvia travel  הכולל גם המלצות ואתרים בלטביה.

סיפור על טיול בריגה בבלוג "מילים וטיולים", מציג את ריגה מלפני 5-6 שנים. דברים  כך נראה השתנו לטובה.

מפת המקומות שענינו אותנו בריגה, לא הספקנו את כולם.