מלבד סקי מציעה זקופנה לאורחיה מגוון פעילויות הקשורות לחורף: החלקה על קרח, פארק מים מחוממים, מספר מוזיאונים המוקדשים לבתי העץ לפולקלור העממי, ומגוון גדול של מסעדות ובתי קפה. פעילות ה"אפרה סקי" שלנו נסבה כולה סביב שלג. מזמינה אתכם להצטרף אלינו למסלול רגלי בשלג ולתצפית מההר הגבוה באיזור.
תצפית מהפסגה הגבוהה באיזור : קספרובי וירץ'
אנחנו ממתינים לאחר צהריים בהיר כדי לעלות לפסגה הגבוהה ביותר באיזור: קספרובי וירץ' Kasprowy Wierch. הפסגה מתרוממת עד לגובה של כמעט 2000 מטר. בימות הקיץ ישנם שפע מסלולי טיול היוצאים מהפסגה ואליה, ואילו בימות החורף זהו אתר סקי פופולרי המאפשר גלישה רצופה במורד גובה של כ1000 מטר. המסלול השחור גדול עלינו, ולכן אנחנו מחליטים להסתפק בתצפית נוף ובטיול רגלי קצר בפסגה ככל שמזג האויר יאפשר .
התחנה התחתונה של הרכבל מלאה בגולשים. חליפות סקי, משקפיים, קסדות, מגלשיים או סנו בורד בידיהם. הם מדשדשים בנעלי הסקי הכבדות כאילו היו נעלי בית. אנחנו נדחסים עם הגולשים העליזים אל קרון הרכבל. אני מתבוננת ולא מאמינה באב עם שני ילדיו הקטנים העולים על כל ציוד הסקי שלהם – הקטנים האלה עומדים לגלוש למטה ? במסלול השחור ?
העליה ברכבל לוקחת כרבע שעה, כולל מעבר בתחנות ביניים. המראות הנשקפים מהחלונות הם מרהיבים. אנחנו עולים ומתרחקים מהעיירה, ופנורמה של העמק בו היא שוכנת וההרים הסובבים אותה נפרשת לנגד עינינו. אני מבחינה בדמויות קטנות נעות לאורך השביל המתפתל בין עצי היער. אלו הם הגולשים.
לוח קטן בתחנה התחתית מודיע את תנאי מזג האויר בפסגה. בעוד שבתחתית היום נעים ואפילו לא מצריך מעיל, למעלה תהיה רוח והטמפרטורה הצפויה היא מתחת לאפס. אנחנו יוצאים מתוך הרכבל אל מבנה המשמש כמסעדה, שירותים ומקלט נגד הרוח. החמימות היחסית של המקום בהחלט מטעה. אני חובשת כובע פליז, לובשת כפפות, מהדקת את כובע המעיל מסביב לכובע הפליז, ומודה שהמעיל סגור היטב. יוצאים אל החוץ. רוח חזקה מקדמת את פנינו. הרחבה שלפני המבנה הומה אנשים: מעלית הסקי הסמוכה פורקת את נוסעיה .הנוסעים נעולים במגלשיים, מנתרים מכסאות העץ שלשות שלשות ועושים דרכם בקלילות אל תחילת מסלול הגלישה. נראה שהרוח לא מטרידה איש. אנחנו מחליטים להתקדם קצת על צלע ההר כדי לצפות אל עברו. גם שם רכסים מושלגים. מתקדמים בזהירות. השלג דחוס וחלק. בדרכנו אנחנו עוברים ליד הנקודה ממנה מתחילים לגלוש. השיפוע כאן נראה כמעט 90 מעלות. עוד ועוד גולשים מגיעים לנקודה וללא מורא או היסוס מסתערים למטה. שני הילדים הקטנים שעלו איתנו ברכבל ממהרים אחרי אביהם. הם אינם נושאים מקלות גלישה, משתמשים רק בשרירי רגליהם וגופם כדי לגלוש אל תחילת המסלול. תוך דקות ספורות הם אינם אלה נקודות זעירות על המשטח הלבן.
בנקודת התצפית הרוח חזקה אף יותר. המראות יפהפיים. אני מנסה לצלם מעט מהיופי. מסך המגע של הסלולרי שלי אינו מגיב למגע אצבע הכפפה. אני שולפת את ידי מהכפפה ומצלמת. קר כל כך שמיד לאחר פריימים בודדים אני חייבת להחזיר את היד לחימום. אין טעם להשתמש במצלמה הגדולה, ממילא תוך שניות ספורות העדשה תתמלא ברסיסים.
מהעננים מתחיל טפטוף קל. הרוח מפרקת את הגשם לטיפות זעירות. זעירות כל כך שכשהן עפות ברוח החזקה ופוגעות בפנים החשופות הן דוקרות כאלפי מחטים. אנחנו מחליטים לשים פעמינו אל מקום המבטחים.
אני מבחינה בשורה של אנשים העולים במעלה ההר. לרגליהם מגלשיים מיוחדות המאפשרות ניתוק העקב מהמגלש מה שמאפשר את התנועה במעלה ההר. דקות ארוכות אני עומדת וצופה בהם. אני מהרהרת באפשרויות הנפתחות בפני האדם ברגע שהוא משתלט על יכולת פיזית חדשה. השמש מציצה מפעם לפעם בין העננים היא רק כדי לספק תאורה דרמטית להגעתם אל הפסגה. החבורה מתרכזת באיזור הנוף, מישהו שולף בד עם שם הקבוצה. מישהו מצלם את הרגע. אכן הישג. אני יכולה לדמיין את ההרגשה . מי יודע, אולי גם אני מתי שהו אעפיל כך לאיזה הר מושלג ?
התחנה התחתונה של הרכבל נקראת קוזניצה (Kuznice ), אליה ניתן להגיע מהעיירה באוטובוס או במונית, במרחק של כ 10-15 דקות נסיעה.
אתר הרכבל – http://www.pkl.pl/ (אתר האינטרנט בפולנית בלבד)
כרטיסים לשהייה של כשעתיים למעלה וחזרה עולים 63 זלוטי. סקיפס ליום עולה 110 זלוטי.
מסלול הליכה בשלג
הסקי מותיר אותי וחצי תאוותי בידי. אמנם בשעות השיעור אני נמצאת על מדרון של הר מושלג, עוסקת בספורט חורף, אבל העיירה עצמה אינה מושלגת .לא כך תיארתי לי את פולין החורפית. הרצון להיות מוקפת שלג ממש בוער בי. העיירה מוקפת פסגות מושלגות. נראה כי שלג יש כאן בסביבה, כל מה שצריך זה לצאת אל הטבע. והטבע נמצא ממש בקצה העיירה: זקופנה שוכנת על סיפו של פארק לאומי הרי הטטרה. בלשכת התיירות מציעים לנו מספר מסלולים להליכה המתאימים לחורף, מהם אנחנו בוחרים את המסלול Strazyska Dolina.
עמק סטראז'יסקה הוא אחד המסלולים המטויילים ביותר בפארק הלאומי. העמק מציע מגוון מסלולים החל ממסלולים קצרים לכל המשפחה וכלה במסלולי טיפוס המובילים לפסגתו של הר גיבונט. בקיץ זהו אזור של יער מחטני וכרי דשא ירוקים. עכשיו הכל לבן.
הכניסה לפארק ולתחילתו של המסלול מתחילה היכן שהעיר נגמרת. בקיץ יש לשלם דמי כניסה אבל עכשיו אין איש. על לוחות המודעות מידע כללי גם באנגלית. כבר בכניסה לפארק, עוד לפני שאנחנו חוצים את שער העץ אני מבינה שמצאתי את אשר נפשי בקשה. הכל כאן לבן. השבילים לבנים, העצים מכוסי שלג, וכרית רכה ולחה של שלג הצטברה לה על הספסל. כמו בהזמנה גם מתחיל לרדת שלג.
האיש ואני מתחילים ללכת לאורך המסלול. הדרך רחבה אבל חלקה מעט. בהחלט מומלץ להגיע עם מקלות הליכה כדי לשמור על יציבות ולהמנע מהחלקה. כיוונו הכללי של המסלול הוא עליה מתונה . במהרה אנחנו מגלים (להפתעתנו ) שאנחנו לא לבד. באים לקראתנו אב ושני ילדיו, הרצים בעליזות במורד השביל.
המסלול עוקב אחרי ערוץ הנחל סטרזיסקי, שזורם במורד ויוצר מפלונים קטנים. בחורף הזרימה קטנה יותר אבל אנחנו מפוצים במראות המקסימים של סלעים מצופים בכריות רכות של שלג.
אנחנו הולכים דרך יער של עצים מחטניים. העצים גבוהים וצפופים. לרגע קשה להבין היכן מתחיל עץ אחד ושני נגמר. והכל על רקע השלג הזה.
כ2 ק"מ מתחילת המסלול מגיעים לקרחת יער עם שתי בקתות עץ. המראה כל כך קסום וציורי. אני מתלבטת מאיזו זוית כדאי לצלם, ומתפשרת על מקבץ של תמונות מזויות שונות.
בקיץ כאן הכל ירוק, והבקתות הן למעשה בר ובית קפה. מאוחר יותר אני מוצאת על לוח המודעות את התמונה הזאת . חדי העין יוכלו להבחין שרכס ההרים המרשים פשוט נעלם בערפל של תמונת החורף. אנחנו מחליטים כאן לחזור על עקבותינו.
בהמשך המסלול מוביל אל מפל סיקלאויצה Siklawitca זהו אחד המפלים הגדולים בפארק.העמק מסתיים בקירות ההר גיבנט (כ3.5 ק"מ מתחילת המסלול ).מקור שם העמק הוא במילה Straga, שבדיאלקט המקומי פירושו "עמדות לחליבת פרות". המסלול הוכשר כבר בסוף המאה ה19 להליכה.
הכניסה למסלול היא משער הפארק הנמצא בקצה רחוב STRAZYSKA. מפת מסלולי הליכה בפארק ניתן למצוא כאן.