פוקרה התחבבה עלי כמעט מיד. יש בה שילוב מקסים של טבע ועיר אסיאתית, של צבעוניות מקומית עם נוחות מערבית, של המולה ושלווה.זהו מקום טוב להשיל מעצמך את חפזון המערב ודאגותיו, ולהתחיל להתרגל לנינוחות של המזרח. פוקרה היא מקום נהדר להתחיל בו טרק בשמורת האנפורנה , וגם לשוב אליה ממנו. פוקרה היא מקום טוב לשוטט בה בנחת על פני הטיילת ליד האגם, וגם מקום מצויין לצאת ליום טיול באתרי העיר. פוקרה מפעילה את כל חמשת החושים. כדי שתוכלו לא רק לראות אותה, אלא גם לשמוע, אני מזמינה אתכם לצפות בסרטונים הקצרים. אני מקווה, שהפוסט הזה יעורר בכם רצון לטוס לשם כדי לטעום אותה, לגעת בה ולהריח אותה.
כמו פוקרה , כך הפוסט הזה, שילוב של חוויות והגיגים לצד טיפים מעשיים ומסלול טיול מסודר.
פוקרה היתה חלק מטיול כולל בנפאל. מידע על הטיול, טיסות, ויזה וטיפים אחרים אפשר למצוא בפוסט נפאל-טיול בין כפרים ופסגות מושלגות.
יום טיול בין אתריה של פוקרה
את היום המלא שלנו בפוקרה אנחנו מחליטים להקדיש לסיור בין אתריה הקרובים. בקריאה ראשונית על העיר אף אחד מהאתרים כשעצמו אינו מלהיב במיוחד, אבל השילוב הכולל שלהם יוצר יום מגוון, ומעניין להפלא. היום שלנו כלל שיט, מסלול הליכה ביער טרופי, ביקור בפגודה ובמקדש הינדי, וביקור במפל גלוי ונסתר. כל האתרים מסומנים במפה בתחתית הפוסט. שנתחיל?
שייט אל מסלול ההליכה לפגודת השלום
זמן : כחצי שעה
עלות : כ500 רופי לסירה ועוד כמה רופי להשכרת חליפות הצלה.
נקודת התחלה :היא ברציף השיט אל המקדש בקצה הטיילת,
נקודת סיום : קפה ווישנו בצידו השני של האגם
בשעת הבוקר ההמולה רבה. הרציף מלא באנשים, נשים וילדים. הנשים לבושות בסארי או בחליפות אווריריות צבעוניות. הגברים לבושים בגוונים חומים-אפורים. משפחות רב דוריות מתכנסות, הניידים נשלפים ומספר תמונות מצולמות. רק אז אפשר לפנות אל הסירה שתוביל אותם ליעדם. המקדש שבלב האגם. הרוכלים כבר פרסו את מרכולתם. הסחורה מוכוונת כולה לקהל המקומי : פרחים, קטורת, כובעים וצעצועי פלסטיק זולים. ורעש, הו כמה רעש.
מאנוש, אחד מאנשי הסירות תופש יוזמה, מברר מה אנחנו רוצים ומנחה אותנו: " כאן הכרטיסים, כאן חליפות ההצלה ואז תבואו אלי." הוא בוחר לנו סירה מעמיס אותנו עליה ואז יוצאים. מ6:30 בבוקר הוא כל יום פה, ועד 6 בערב. הוא משיט תיירים, לאן שירצו .די בכמה תנועות משוטים נמרצות והחוף על המולתו מאחורינו. השקט מופרע רק על ידי תנועות המשוט הקצובות. אנחנו מוקפים סירות, אבל כל אחת היא יקום משל עצמו. ביקומים אחדים מתנהלות שיחות ערות, באחרים, צעקות ובכי, ישנם יקומים דוממים, שאינן זזים, ואצלינו שקט.
מסלול השיט שלנו עובר ליד אי המקדש. זהו מקדש הינדי המוקדש לאלה דורגה, מגינת האלים. למקדש הזה מגיעים לתפילה ומנחות גם הינדים וגם בודהיסטים. לפי האגדה , המלך הראשון של הקסקי המלך קולמאנדאן שאה ראה בחלומו מקדש מרחף מעל האדם. כשהתעורר הוא החליט לבנות אותו. המלך היה מאמין גדול של דורגה.
דנדון הפעמונים מאי הוא הראשון שחודר ליקום השקט שלנו, מיד אחריו נשמע גם בליל הקולות האנשים. אנחנו עוברים לצידו בשקט ומשאירים אותו מאחורינו. מכאן ועד לנחיתה שלנו על החוף שקט. אני מתבוננת בסירות השטות סביבנו, וחושבת שהשיט הזה מענג באופן מפתיע.. בדיעבד אני מצטערת שלא עשינו עצירה באי המקדש, ושהשיט לא היה ארוך יותר. גם ביום חם המים הקרירים נעימים .
מומלץ לחזור אל האגם גם בשעת בין ערביים או בשעת הזריחה. אלה הן השעות היפות והשקטות שלו.
מסלול הליכה לפגודת השלום
זמן עליה 45 דקות עד שעה במסלול מסודר ומוצל בחלקים רבים.
אנחנו מתחילים לצעוד בשביל העולה אל הסטופה.התזמון אל הסטופה מתוזמן ב45 דקות. זו עליה תלולה למדי אבל מסודרת. אנחנו צועדים בנחת, בקצב שאינו מפריע לשיחה. בכל עיקול או פניה אני עוצרת כדי להתבונן בנוף הנגלה לפנינו. הבוטנאי עוצר כדי להתבונן מקרוב בעץ יפה במיוחד. עצים כאלה יש בשפע. אנחנו צועדים ביער גשם. קולות הציוצים, השרקיות, הקליקים והצרצורים מעידים כי הצמרות הומות ציפורים. אבל הן נסתרות בפנינו.
באמצע הדרך בנקודה נוחה במיוחד ישנו בית קפה קטן. השולחנות מסודרים מתחת לסככה חלודה ומשקיפים על הנוף. בדרך גם עוברים מקדשים קטנים, הנראים מעט נטושים. במשך העליה נחשפים אלינו עוד ועוד חלקים מהאגם,על הגדות פרושות עוד שכונות, הנראות ככפרים.רק מכאן מלמעלה אנחנו מתחילים לתפוס את גודלו העצום של האגם.
פגודת השלום
פגודת השלום ניצבת על גבעת אנאדו (Anadu Hill) בגובה 1100 מטר וצופה בשלווה על אגם פהוה ופוקרה רבתי. בימים בהירים, כך אומרים, אפשר לראות ממנה את רכס האנפורנה.
זוהי אחת משתי פגודות השלום הנפאל ומ80 פגודות בכל העולם שנבנו ביוזמתו ובהשראתו של נציר בודהיסטי-יפני מיסד זרם בוהיסטי חדש לאחר מלחמת העולם הראשונה. את הפגודות הוא החל ליזום ולבנות בתום מלחמת העולם השניה ב1947.
בניתה של הפגודה כאן על הגבעה לא היתה שלום ושלוה. יסודות הפגודה הונחו ב1973. כמנהג הבודהיסטים יחד עם היבודות מטמינים שריד מבודהה. הבניה נעשתה יחד עם הקהילה המקומית, אבל השלטון לא ראה בעין יפה את הבניה. הנזירים וחלק מהבונים נאסרו, והבניה פורקה. הנימוק הרישמי היה שיקולי בטחון, אבל יודעי דבר אומרים שפשוט האישורים לבניה לא הועברו ב"צינורות המקובלים". כעבור עשרים שנה חודשה הבניה, וטקס חנוכת הבית נערך ב1999.
הסטופה מבהיקה בלובנה. השבילים המובילים אליה חוצים גן נאה בו שתולים פרחים צבעוניים. מסביב נשקף נוף מעורפל מעט של פוקרה, והגבעות סביבה. הנוף האנושי מרתק עוד יותר.
חם. חם מאוד היום. חם כל כך עד ששני השוטרים המופקדים על הסדר במקום מסתתרים במשולש הצל הקטן שמטילה הגדר. המבקרים במקום משילים נעליהם בתחתית המדרגות ועולים. בזכות לובנם, הבטון אינו רותח, ובכל זאת כולם ממהרים אל פיסת הצל שמטיל המבנה הכפתו בו מקובעים פסליו של בודהה. התיירים מגיעים בבגדי הטיולים המשופשפים שלהם, מכסים בלונגי את כתפיהם החשופות וירכיהם הגלויות. המאמינים מגיעים במיטב מחלצותיהם .
אני מתבוננת בגברת אלגנטית במיוחד שהגיע עם בנה הצעיר וגבר מבוגר – אביה? בעלה?. מחשבה רבה וטעם טוב הושקע בלבושה. כחול-שחור-לבן הם הצבעים המנחים. תיק גדול ואפנתי תלוי על כתפה. את סנדליה היא מותירה ליד המדרגות ומניחה את כפות רגליה הקטנות על המדרגות באיטיות. שרשרת דקה מעטרת קרסול עדין. את צילה היא נושאת בעצמה- מטריה תואמת. הילד נחפז במעלה המדרגות, משתוקק לראות מה יש שם למעלה, במעלה הפגודה. מאוחר יותר כשיחסו בצילו של בודהה, יונחו המטריה והתיק על הרצפה הבוהקת. הסלולרי הנייד ישלם, והאשה האלגנטית תעמיד את שני הגברים בחייה, בפוזה אלנטית. היא תישר את קמטוטי בגדיו של הילד, ותצלם תמונה אוהבת.
משפחה רב דורית וצבעונית במיוחד עולה אף היא במדרגות. במרכז תשומת הלב עומד פעוט קטן ושובב, שעובר מחיק אוהב של דודה אחת למשניהו. במעלה הפגודה מתמרד השובב ומסמן בכל גופו שהוא מעדיף לתעוד על פני האדמה. הוא מונח על הרצפה ומיד מתחיל בהתרוצצותו. אמו הצעירה יוצאת במרדף אחריו. הדודות והסבים מבצעים את טקס תפילתם, ומתחילם בסבב צילומים. בכל רגע מישהו אחר מהמשפחה שולף נייד ומעמיד את שאר המשפחה לקומפוזיציה שונה מקודמתה, לשביעות רצונו. לבסוף כל המשפחה כולה מתישבת על המדרגות ומצטלמת למזכרת על רקע הפגודה והבודהה.
הייתי יכולה להתבונן כאן שעות בדימנמיקה המרתקת של המבקרים ובצבעוניותם, אבל יש לנו בתכנית עוד מזפר אתרים. אנחנו יוצאים מהכניסה השניה של המתחם, שביל סלול שמשני צדדיו דוכנים לממכר מזכרות, בתי קפה קטנים, מגייסי תרומות למניהם ואפילו קבצינים. במגרש החניה אנחנו תופסים מונית ליעדינו הבא. הבוטנאי פטצח במו"מ קצר, שמסתכם בעלות של 400 רופי, לנסיעה קצרה.
מפלי דייויס
עלות – 30 רופי, בהחלט יתכן שבעונה הגואשת יהי מיחר יקר יותר לתיירים.
זמן ביקור כחצי שעה.
היעד הבא שלנו הוא מפל דייויס. המפל נקרא על שם גברת דיויס שהתרחצה ליד המפל, נפלה למים ונסחפה אל מותה. הזמן הנכון לראות את המפל הוא בין יוני לספטמבר במונסונים . עכשיו הוא נחשב זרזיף אך הזרימה מהירה. הקהל היום מעניין יותר מאשר ההצגה. כבר בקופה במחיר המחיר הזעום – 30 רופי- מעיד שהאתר מיועד בעיקר למקומיים.
עיצוב המקום קצת עצוב לעומת הסטנדרטים המערביים. המפל מגודר כולו כמו אסיר בכלוב. כמעט ולא רואים כלום ולא רואים את המקום שבו הוא נכנס לאדמה. באיזור התצפית גאות ושפל של מבקרים. רגע אחד נדחסים תיירים רבים אל הגדר, להציץ ולצלם, רגע שלאחריו המקום נעזב כמעט לגמרי. על מנת שלא להותיר את באי המקום מאוכזבים, הותקנו במקום אטרקציות לכל השנה. תבליט בטון וסיד המדמה את רכס האנפורנה, שבילים בין ערוגות פורחות ונאות, גזיבו לחסות בצילו, ושלל דמויות הוא-והיא הלבושות בבגדיכפריים אופיניים לשבטים באיזור. שלטים בנפאלית עם סימוני חצים בינלאומיים מכוונים את הקהחל לבל יפספס אף אטרקציה. את החנות המזכרות בכניסה, מחליף שוק שלם.
מקדש הינדי והמפל התת קרקעי
הנחל הקטן נבלע באדמה בתוך מערה גדולה, שאליה ניתן להכנס מתוך המקדש מצידו השני של הרחוב. זהו מקדש הינדי ( Gupteshwar Mahadev) . אנחנו נכנסים דרך שער צבעוני ועליו דמיות מיתולוגיות אל תוככי שוק מזכרות ובגדים נוסף. לרגע אחד אנחנו עובדים עיצות מול שני שלטים שעליהם חצים בכיוונים מנוגדים המבטיחים "מכאן למערה". כל שלט הותקן בודאי על ידי בוחרים מצידו האחר בשוק, המקוים שהעוברים והשבים יהפכו ללקוחות פוטנציאליים.
דיסנילנד של צבעים, ריחות וקולות פוגש אותנו בכניסה למקדש. מקדשים הינדים טבעם שהם צבעוניים מאוד. דמויות מיתולוגיות מבטון מעטרות את גרם המדרגות המוביל מטה, מטה אל בטן האדמה. משם גם בוקעים מקצבים מונוטוניים של תפילה. המקדש הומה. צעירים מקומיים באו כדי להתפלל, לחזות בפלא ולהצטלם. אני מתבוננת בפסלון ורוד של אל כלשהו הנתון למצור של מאמינים-מצטלמים. במקום נראה כאילו הוא נמצא בבניה מתמדת, פיגומים, חלקי בטון חשופים, שלדי ברזלים של דמויות מיתולוגיות.
אנחנו מצטרפים ליורדים במדרגות המסולסלות ובמהרה אנחנו מגלים את מקורם של התפילות. חבורת מאמינים מזמרת בליווי כלי נגינה. מובילת השירה נראית כאילו היא בטרנס. עיניה עצומות. יהיה מכות בתום כאילו מעצמם. היא פוקחת לרגע את עיניה, וכשמגלה את מצלמתי, מיטיבה את תסרוקתה וממשיכה לזמר.
אנחנו ממשיכים אל בטן האדמה.
יש להתכופף בכניסה אל פתח המערה. אנחנו נכנסים אל תוך חלל חם ולח. הקומה הראשונה היא קומת המקדש. פסל ורוד של פיל זוכה למנחה מכל מאמין : כסף, פרי, פרח, אבקה צבעונית. אנחנו עוברים במהירות את הפסל, ואת התור המשתרך לפני המקדש שבפנים וממשיכים עוד מטה. אל המעיין.
ושם כל הקסם.
תחילה אנחנו נבלעים בעלטה מוחלטת. רק פנס קטן מאיר את דרכנו. לאחר שהעניים מתרגלות לחשכה, אני מבחינה בחריץ, בסדק קטן בתוך הקיר השחור. ככל שמתקרבים הסדק מתרחב וכעט רואים בו מים. בשצף קצף הם ניתכים. המראה באמת מרהיב. ללא ספק, הביקור במקום זה כדאי.
פוקרה – אתרים נוספים
עוד אתרים שהיו ברשימה שלנו ולא הספקנו להגיע אליהם .
מערת העטלפים – מתברר שיש באיזור פוקרה מערה גדולה ובה מקננים עטלפים. על המערה הזאת שמעתי רק בדיעבד. כשחזרתי הביתה. יכול להיות מעניין אם כי לא ברור עד כמה נשמרת רווחת העטלפים והאם השלטונות מוודאים שהביקורים לא מפריעים. מידע נוסף על המערה
אגם בגנס – Begnas Lake – הוא האגם השלישי בגודלו בנפאל ונמצא באיזור פוקרה. בשנים האחרונות פופולריות שלוב קרב המטיילים עולה, מאז שפוקרה ואגם פהוה הפכה ממוסדת מדי. גם עליו שמעתי רק לאחר חזרתי.
סאראנגקוט – Sarangkot – תצפית לזריחה. סרנגקוט היה כפר קטן על צלע הר סרנגקוט לפני שסופחה להיות חלק מהמטרופולין (!) של פוקרה. המקום פופולרי מאוד לתצפיות זריחה על רכס האנפורנה. הנסיעה מאיזור הלייקסייד לשם היא כ20 דקות במונית, והמחיר הלוך ושוב אמור להיות כ1500 רופי. אפשר להזמין מונית בקבלה של המלון. ברור שהמקום הומה מטיילים. כדאי להגיע לשם רק אם התחזית היא לבוקר בהיר. לצערי ביום שבו תכננתי לעשות זאת – היה מעונן. על פי ויקיפדיה זה המקום היחיד בו אפשר לעשות מצנחי רחיפה.
לינה בפוקרה – לייקסייד
השכונה המומלצת למגורים היא לייקסייד (Lakeside) השכונה נושקת ממש לטיילת שליד האגם. יש בה מגוון גדול של מלונות ובתי הארחה, מסעדות וחיים בה גם מקומיים. הרחוב הראשי לייקסייד רואד הוא משכנם של מסעדות תיירותיות, סוכנויות טיולים, חנויות מזכרות ,בגדים ועיצוב. החלונות הגדולים של חדרי המרווח השקיפו אל הרחובות הקטנים בשכונה. אהבתי להתבונן בעוברים ושבים : תיירים ומקומיים. שעות הבוקר הן מעניניות במיוחד. בשעות קבועות היו מגיעים רוכלים עם אופניהם עמוסי הסחורה. תחילה מגיע הירקן, אחריו מוכר כלי הבית, וגם טנדר עמוס במיכלי מים . הגעתו של כל רוכל מלווה בקריאות רמות ובהתגודדות של דיירי הרחוב. ממרום חדרי הממוזג במלון, בו יש מים זורמים, חשמל ואפילו וייפיי אמין אפשר לרגע להתבלבל ולחשוב שכולם כך חיים בפוקרה. אבל לא כך הדבר. די בהצצה קלה אל הבתים הקטנים ברחובות הסובבים את המלון או טיול בעיר בשעות הבוקר המוקדמות כדי להבין זאת. עדיין יש המביאים מי שתיה מברזים המיועדים לכך בכיכרות העיר, מבשלים ושוטפים בחצר ביתם. הרוכלים מגיעים אל פתח הבית, פשוט כי האנשים חוששים לעזוב את העסק הקטן שלהם, שמא יפסידו קונים. משפחות עם ילדים עדיין חיים בחדר אחד.
המלון שבו ישנו הוא Mount View ותמונות החדרים באתר אכן נאמנים למציאות. הוייפיי אמין, החדרים מרווחים ונקיים מאוד, והצוות שירותי ואדיב.
פוקרה – המלצות למסעדות
נושא האוכל במדינות עולם שלישי תמיד מדאיג אותי. אני מרגישה, שכל ביס שאני לוקחת לפה הוא הימור. החשש מובן. תסכימו איתי שבעיות עיכול לפני יציאה לטרק או תוך כדי טרק הוא לא דבר רצוי. אין ספר שהחשש הזה המלווה את הארוחה מוריד מאוד מהנאה מהאוכל. מחייב אותי לאכול במסעדות של תיירים, וגורם לי לבלות שעות ארוכות בהתלבטות האם בכלל להכנס למסעדה או לא. הדבר שהכי מצער אותי הוא שאכילה בדוכני רחוב היא לגמרי לא באה בחשבון. בכל מקרה ביומיים שבהם היינו בפוקרה הצלחנו לאכול במספר מקומות ולהשאר בחיים. כל המקומות מסומנים במפה בתחתית הפוסט .
מסעדת עץ הלימון
זוהי המסעדה, שהכי נהניתי ממנה. היא ממוקמת ברחוב המרכזי של איזור הלייקסייד ומשתרעת על שלוש קומות. בחרנו לשבת על הגג. מעוצב נעים, תאורה עדינה, ונקודת תצפית על העוברים והשבים ברחוב. במהלך הטרק למדתי לחבב את מנת הדאל באהט. אז החלטתי להזמין אותה. המנה היתה מצויינת! חברי כך נראה היו מרוצים מהמנות שלהם.
לאתר מסעדת עץ הלמון. המסעדה מסומנת במפה בתחתית הפוסט.
חשבון בבקשה: תה מסאלה 60 רופי , דאל באהט דגים ועוף 500 רופי.
מסעדת מון דאנס
אנחנו אוכלים במסעדה הזו בערב הראשון להגעתנו. למסעדה הזאת הובילו אותנו הכימאי והרופא, מנסיון העבר. בביקורם הקודם הם אכלו במסעדה וראו כי טוב. התפריט מציעה מנות דגים, מרקים, סלטים וקינוחים. חברי למסע מתיעצים עם המלצר לגבי הדגים הטריים היום, ובוחרים מספר מנות. לדבריהם המנות טובות. אני אוכלת הרבה יותר בזהירות בוחרת מנת נאן , מרק עדשים. שותה תה שחור. המסעדה מלאה קבוצות עליזות של תיירים. השירות מהיר ואדיב, התפריט כולל גם משקאות אלכוהוליים. לרגע אפשר לשכוח שאנחנו במזרח.
חשבון בבקשה: ב2000 רופי אוכלים מנת דגים עם תוספת , בירה, מרק ועוד נשאר עודף להשאיר טיפ למלצר.
מסעדת אלכימיה
אני בוחרת במסעדה תוך שיטוט אקראי בצהרי יום המאוחרים. התפריט מציע מגוון המבורגרים צמחוניים, לצד פסטות ומנות מוקפצים. התפריט מבטיח שכל הירקות מחוטאים ושטופים היטב במים מטוהרים. אני משתכנעת להמר על המבורגר עדשים, שמגיע עם צ'יפס וסלט קולסלאו. טעים. לי ולקיבתי שלום.
חשבון בבקשה : המבורגר ותה מסאלה 500 רופי
עוגות
חשדנותי הטבעית בעניין עוגות במזרח התפוגגה לחלוטין לאחר טעימה של עוגת שמרים ואספרסו בכפר הררי קטן. יש לא מעט מאפיות ובתי קפה בפוקרה. אנחנו טעמנו מעוגות מאפיית הבומרנג. מומלץ לקחת קפה ומאפה ולשבת במפרפסת הצופה אל האגם. עוגות טריות וטעימות.
אוכל במלון
ארוחת הבוקר במלון מתגלה כהימור בטוח. המזנון כולל פירות, דגני בוקר, חלב, יוגורט, מאפים, טוסטים, ומנות חמות כגון ירקות מוקפצים, נקניקיות, ביצים, ופשטידות. ארוחה מערבית בניחוח אסיאתי. מכיוו ןשאני מקדימה להשכים ומספיקה לעשות טיול בוקר חלפני הארוחה, הבראנץ' הזה מסתדר לי טוב.
בדיעבד אני מבינה, שפשוט הייתי צריכה לאכול במלון גם ארוחת ערב אחת או שניים ולחסוך לעצמי התלבטויות. המחירים לא יקרים יותר מהמסעדות בחוץ. התפריט מגוון. והצוות נעים. השירות איטי ואדיב – כמו בכל מקום.
פוקרה – מידע נוסף
פוקרה מאחורי הוילון – כתבה מענינת מאוד המספרת על החיים האמיתיים של המקומיים. משהו מזה הצלחתי לראות ביומיים שהייתי.
הללי סמדר שמטיילת עם משפחה בילתה לא מעט בפוקרה. ויש לה לא מעט המלצות.
פוקרה – מפת האתרים שצויינו בפוסט
הייתי בפוקרה פעמיים ולא ראיתי או לא שמתי לב לרבים מהדברים שאת ראית. פוסט מעניין ונחמד מאוד.
תודה כימאי 🙂 אני מקוה שתהיה עוד הזדמנות.
אני אוהבת את ההתבוננות שלך! למרות התמונות היפות שצילמת, והסרטונים עם הקולות מהמקום, התיאורים האלה של האנשים מכניסים יותר מכל לאווירה!
ולקודמי בתגובה (הכימאי) אגיד, שבשביל זה יש את הבלוג המקסים שלך!
תודה רבה רבקה! אני ממש שמחה שהתיאורים שלי מצליחים להעביר את התחושות והמראה של האנשים. בעיני נפאל היא לא רק נופים.
תודה על בוקר אסיאתי נהדר! אהבתי מאד את התיאורים שלך ואת תשומת הלב שלך לפרטים הקטנים.
תודה רבה אורה! כדי להבין את אסיה, צריך להתבונן בפרטים. אני רק מתחילה ללמוד
מרתק, לשמור ולנצור אולי אגיע כשאגדל… אהבתי את הסרטונים, עניין האוכל באמת מבאס אבל צריך להיות מורגל לאוכל הרחוב המוגש שם.. לא לבעלי קיבה רגישה
תודה רבה עמירם. כנראה צריך לגור שם שנים כדי לפתח קיבה רגישה. מצד שני שמעתי שלונלי פלאנט על ישראל ממליץ לא לשתות מים מהברז…
פוסט של טעמים, ריחות וצלילים. אני מנחשת שהייתי אוהבת את פוקרה. האגם, הסירות הקטנות וההרים ברקע – זה מראה מאוד יפה. הנוף האנושי נראה לי הכי מרתק.
אני באמת חושבת שאת תהני שם!
ומה הפלא שהכי אהבת את מסעדת עץ הלימון? עם שם כזה רומנטי קשה ליפול 🙂
נכון, והעיצוב באמת כלל עצי לימון קטנים 🙂
נראה כמו יעד מעניין בפני עצמו. ואהבתי והתחברתי מאוד לתיאור שלך בתחילת הפוסט על המערב והמזרח.
תודה רבה ליען.
שמרתי לי את הפוסט הזה לקריאה כשיתפנה לי זמן ועכשיו יצאתי איתך לטיול… החזרת אותי לימים שהעברתי בפוקרה לפני ואחרי הטרק. היו לי יותר מהיום היחיד שאת טיילת בה, כדי לשוטט יותר ולהכיר מקרוב. ראיתי עוד פגודות כאלו גם בלה שבלדאק ובסרילנקה. הן יפות, מרשימות, נקיות ותמיד צריך לטפס אליהן… המקדשים ההינדים מרתקים בצבעוניות ובריחות שלהם ובעיקר ההתרחשות סביב המתפללים, הריטואל של הדלקת הקטורת, המזמורים וכו'.
האגם עצמו גדול מאוד ומי שזמנו בידו מוזמן ללכת סביבו, עד שנמאס ואז לחזור או רגלית או עם רקשה. בכל אחד מהימים ששהיתי בעיר, תמיד מגיעים אליו. פינה של טבע יפה שמשנה את צבעיה לפי תאורת השמיים.
מחכה לפרקים הבאעים בסדרה על הטרק בהרים.
תודה רבה אילנה ! גם אנחנו ראינו פגודות כאלו בסרילנקה, כמעט לא היה יום ללא פגודה. צודקת באמת הגיע הזמן לעלות להרים.