קמצ'טקה, חצי אי במזרחה של רוסיה, מזמנת למבקרים בה טבע בתולי: נופי יערות ירוקים, מרבדי פרחים צבעוניים, הרי געש ציוריים, ציפורים ובעלי חיים בטבע. הטיול בקמצ'טקה מבטיח חוויות והרפתקאות כמעט בכל רגע נתון. אם הייתי צריכה לבחור מכל מה שראיתי ועשיתי רגע קסום אחד, הייתי בוחרת את שעת הזריחה ביומינו הראשון על שפת אגם קוריל. בואו לחוות אותו איתי.
אני מתעוררת ביקיצה טבעית. פס בהיר בחלון מעיד שהזריחה מתחילה. ערב קודם הגענו למקום קסום על שפת אגם קוריל הנמצא בדרומה של קמצ'טקה. את הלילה בילינו בבקתת עץ על שפת האגם. בחדר ישנות איתי עוד ארבע בנות. אני מאזינה לנשימותיהם השלוות. בחדר חמים ונעים, בחוץ קר – לצאת או לא לצאת?
גיחה זריזה לשירותים משכנעת אותי. דמדומי הנוף ברגעי הזריחה הראשונים עוטפי מסתורין וקסם. שרעפי השינה האחרונים מסתלקים עם משב הרוח הקל הראשון. אני חוזרת לחדר להתעטף ולאסוף את מצלמתי. ט' חברתי כבר ערה ומתארגנת. אנחנו חומקות בשקט מהחדר, ועושות את דרכינו במורד מדרגות העץ, וממשיכות לכיוון גבעת התצפית. למרות האור הקלוש אני מבחינה בהם : ענן סמיך של יתושים. כבר ? בשעה כל כך מוקדמת של הבוקר ? למרות הקור ? שמם של היתושים בקמצ'טקה יצא לשמצה.הם חסרי רחמים, עקיצתם חודרת מבעד לבגדים. על מנת להתגונן מהם רכשנו תרסיסי הגנה מרוכז ורשתות. אני צולחת במהירות את הענן ומגלה לשמחתי שעמדת התצפית נקיה מיתושים.
התצפית מאפשרת נופים ב360 מעלות. הרוב לוט בחשכה. קרני השמש עולים לאט לאט מאחורי הר הגעש . כתם כתום ורוד מעיד על מקומם. עדיין ניתן לראות את הירח סהר דקיק בשמיים.בהמשך כשהשמש תעלה עוד , קרניה יצבעו את העננים בכתום בוהק. יופיו של הטבע עולה על כל דמיון.
בשביל המוביל לתצפית עולה דמות נוספת. היא נעצרת בחצי הדרך מנופפת וקוראת לנו. "פסס.. פסס.." זהו הדוקטור נ', הרפתקן בנפשו. אני מסרבת לעזוב את הנוף המרהיב, מנסה להתעלם ולהמשיך לצלם. ט' מסתקרנת יורדת לראות, וחוזרת מיד. "בואי מהר ", היא לוחשת " זאת מאשה!"
מרוב התרגשות המצלמה כמעט נופלת מידי. מאשה היא הדובה שצפינו בה אתמול שעות ארוכות, היא מטופלת בשני גוריה בני השנה סמסון וסוניה. אני יורדת בשקט במורד המדרגות ואכן הם שם . גוש פרווה בתוך השיחים, סמוך לשביל.
איך לא ראיתי אותם ?
החושך, ענן היתושים המאיים, צילום הזריחה שעמד לנגד עיני…כעת נהמות קלות עולות מגוש הפרווה. אנחנו מתקרבים בשקט בשקט.
מאשה מניקה את גוריה. המראה כל כך אנושי ואינטימי, שאני מתרחקת כמעה, על מנת שלא להפריע . אני מהססת ארוכות לפני שאני מצלמת. מאשה מבחינה בנו, ומתעלמת. אותם יצורים הולכי על שניים שהתקבצו מסביבה, נראה שאינם מטרידים אותה. גוריה לעומת זאת יונקים ברעבתנות. דוחפים זה את זה, משפרים מיקום. מחליפים פטמות.
דקות ארוכות אנחנו מתבוננים, שקועים לחלוטין במחזה. שכחנו מהקור ומעננת היתושים. זהו הטבע בשיא הדרו . מאשה מחליפה מיקום, מתפרשת, הגורים מטפסים עליה בשנית. הגרגורים והנהמות ממשיכים.
הנקת בוקר! אני חושבת לעצמי. אינסוף פעמים הנקתי את ילדי כשהיו תינוקות בשעה הזאת, והייתי אסירת תודה אם היו חוזרים לישון בתומה, ומאפשרים גם לי עוד כמה דקות שינה. נראה שגם מאשה חושבת כך. גוריה מפסיקים לינוק ומתכרבלים בפרוותה. היא בוחנת אותם רגע בחיבה, וחוזרת לנמנם.
שעה ארוכה עמדנו שם כך, צופים בהם. השמש סיימה את זריחתה. יום חדש ונפלא מתחיל בקמצ'טקה.
חזרתי משבועיים מרתקים בקמצ'טקה , עמוסה בחוויות, רשימות, סיפורים ותמונות. בשבועות הקרובים אצלול לתוך התמונות והסיפורים, מוזמנים להצטרף אלי, להרשם לבלוג ולעקוב אחרי הסיפורים.
אוי, כמה שאת מתארת במדויק את החוויה!!
מצפה להמשך.
תודה!
איזו חוויה! דובים!
לא מפחיד?
מצפה לקרוא עוד על ההרפתקאה המסקרנת הזאת.
הדוב היא חיה כל כך מטעה. מצד אחד היא נראית כל כך חמודה , ממש מתחשק ללטף ולהתכרבל בה. לא סתם היא הפכה לבובת פרווה כל כך אהובה על הילדים.
אבל מצד שני היא חיה מאוד מסוכנת. בכל שנה בקמצ'טקה נרשמים מספר מקרי מוות של אנשים בידי דובים.
המראה היה כל כך קסום ורך ששכחתי לפחד..
(מבחינה טכנית : בינינו לבין מאשה הפרידה גדר חשמלית, שמנעה את כניסתם של הדובים למתחם הבקתה)
ינינ, סיפור מרגש ומיוחד לבוקר של שבת. התמונות נפלאות, מחכה להמשך הסיפור.
תודה מיכל. אכן התרגשתי מאוד. גם עכשיו אני עוצמת את עיני ושומעת את רחש הגלים ונהימות הדובים. באיזה עולם מופלא אנחנו חיים.
מדהים!!! איזו חוויה!!! מבחינתי מאשה לוקחת בגדול את חווית הזריחה המהממת! איזה יופי שהצלחת גם וגם!
צודקת החוויה של מאשה וגוריה היא יחודית. פתגם רוסי אומר " מי שקם מוקדם, אלוהים יתן לו .. " היה שווה לקום .
ינינה, חוויה מדהימה! הזריחה יפה אבל ההנקה מרגשת ומיוחדת כל כך. כיף לך שזכית לחוות אותה. מחכה לקרוא על שאר החוויות.
תודה יפעת. באמת היה מרגש. היה שווה לקום כל כך מוקדם.
זאת באמת חוויה בלתי נשכחת! היתה לכם מערכת יחסים ידידותית עם מאשה? כלומר, האכלתם אותה מרחוק?
מערכת היחסים הידידותית הסתכמה בצפיה במאשה וגוריה. אסור להאכיל בעלי חיים בטבע בכלל ואת הדובים בפרט. יש בקמצטקה בכל שנה מספר מקרי מוות של אנשים בידי דובים ובמדה רבה הסחבה לכך זה שאנשים מאכילים דובים. אתיחס לכך בהרחבה בפוסט שאקדיש למפגשים שלנו עם הדובים.
איזה כיף! כל כך מקנא בך והתאור שלך מעולה ומצליח להעביר את התחושה
תודה ערן, באמת רגע קסום.
מניסיוני עם חזירי בר להיתקל עם חיה שיש לה גורים זה לא סימפטי. מזל שלך ושלנו שיצאת מזה בשלום ושחזרת כדי לספר
את צודקת. אמהות לגורים מגינות מאוד על הגורים שלהם וחשוב להזהר. בסיפור הזה אני הייתי "בכלוב" שהגן עלי
ינינה, פוסט נפלא. כל כך נהניתי לטייל אתך וירטואלית! אין על הטבע. ההתנהגות הכל כך אימהית (שלא לומר אנושית) של החיות, תמיד מרגשת.
תודה בנצי. זה מדהים לראות עד כמה אנחנו בני האדם קרובים לבעלי החיים