רשמים ממסע פולין במסגרת משלחת בית הספר

איך היה מסע פולין? שאלה ששואלים רבות את הילדים בחזרתם מהמסע, ולעיתים תכופות התשובה היא סתמית למדי:"היה כיף"," זה חיזק את הקשר שלי לארץ",  "היה קר", "נהניתי", "היה קשה במחנות ". אומרים ולא מוסיפים. גם מכמה מחברי, הורים לילדים שכבר היו במסע, לא הצלחתי להוציא הרבה מעבר לכך שהמסע מרגש, הילדים נהנים, וזה מחזק את את הקשר לארץ.

הנערה ניאותה להתראיין לבלוג ולענות על שאלות לגבי מסע פולין שלה. רשמיה והתמונות שצילמה מובאים כאן לפניכם. בתום הראיון אעלה מעט מההתלבטויות שלנו לגבי שליחתה למסע .

דבר הנערה :

במהלך מסע פולין צילמת תמונות רבות . זוהי הפעם הראשונה בה לקחת מצלמה לטיול וצלמת. מדוע  ?

כדי שישארו זכרונות מהמסע הזה להמשך. זכרונות מדברים שראינו , מהאומנות . בדרך כלל את היא זו שמצלמת.

מה הן התמונות שמשקפות מבחינתך בצורה הטובה ביותר את חוויתך ?

תמונת הוורד על האבן  מייצגת הרבה סמליות הקשורה לשואה . התמונה מייצגת את הזכרון בזכות האבן ,כיוון שמאבנים עשויות מצבות. האבן מסמלת נצחיות לעומת הורד שהוא בר חולף. יש בתמונה סמליות של החיים לעומת המוות: האבן מסמנת את המות כי היא  דוממת , הורד מייצג  חיים כי הוא פורח .  יש כאן סמליות של העבר כנגד ההוה.

התמונה השניה היא תמונת עלי השלכת המראה את היופי של השלכת שראינו בכל מקום. זוהי התמונה שמייצגת את הכיף של הטיול.

משרד החינוך משווק את המשלחות מבית הספר כקבוצה חברים תומכת . מה דעתך ? איך קבוצת החברים עזרה לך להתמודד? האם בדיעבד היית בוחרת קבוצת תמיכה אחרת ?

בקבוצה היתה תמיכה וגם לא היתה תמיכה.

התמיכה מתבטאת בכך שמדברים על החויות במסע ובכך שלא מבקרים במקומות הקשים לבד. חברים טובים מעניקים חיבוק אם צריך, עם חברים אפשר לצחוק על העניין כדי לפרוק רגשות ( הומור מקאברי הוא חלק מדרכי ההתמודדות ). הקשיים הם בהתארגנות, מריבות קטנות , לא כולם תמיד מוכנים בזמן.

חלק חשוב בעזרה בהתמודדות היא שיתוף החוויה עם חברים, שעברו איתך את המסע. השיתוף הוא לאו דוקא בשיחות הסיכום המתוכננות של המסע בכל ערב, אלא בספונטניות לאורך המסע וגם אחרי.  המעבר המשותף ביחד באותו מסלול באותן נקודות זמן יוצר שיתוף של חוויות עם קבוצת החברים הספציפית שהיתה איתי. כשמדברים על המסע לפולין עם אנשים שהיו במסעות אחרים, אפילו אנשים קרובים כמו בת דודה, זה שונה כי לכל אחד חוויה שונה .

למסע כזה נדרשת קבוצת תמיכה, שלא חייבת להיות קבוצת מבית הספר . זו יכולה להיות תנועת נוער או משפחה . החוויה תהיה שונה בהתאם למשתתפי המסע. לא הייתי בוחרת קבוצת תמיכה אחרת, כי החברים הקרובים היו איתי במסע.

מה היה הרגע המשמעותי ביותר מבחינתך במסע ?

המקום הכי מזעזע זה מיידנק . זה הוא מחנה השמדה ששוחזר בחלקו ע"י הרוסים . מיידנק נמצא במרחק קצר משכונות של העיר לובלין . תושבי לובלין מגיעים למחנה ההשמדה שמשמש כמו  פארק עבורם: אנשים עושים ג'וגינג בפארק , אמא מטיילת עם עגלה, הורים מטיילים עם ילדיהם הקטנים בין הצריפים השונים של המחנה.  המדריך הראה לנו תצלומים של זוג המצטלם לקראת חתונתם.

ביער לופוחה מזעזע ההבדל בין מה שקרה ליופיו של היער. ביער לופוחה קיימים שלושה בורות ירי שבהם רצחו הנאצים את כל יהודי טיקוצ'ין .

בביקורינו בורשה פגשנו קבוצות נוער שרק מתחילות את המסע . אמרת "הם לא יודעים מה צפוי להם " למה כוונתך ?

עם כל ההכנה שיש בבית הספר שום דבר לא מכין לחוויות והרגשות שצפות במהלך המסע . היום הראשון במסע אינו יום מייצג, במהלכו מרגישים בסיור לימודי טיפוסי של בית הספר, החוויות הקשות באות בימים הבאים במסע כשמבינים . הסיור הוורשה נראה כמו סיור בירושלים באתריה השונים. הדברים הקשים והתמודדות איתם מתחילה רק בימים הבאים.

מה היה חסר לך במסע ?

הצד הפולני היה חסר. מה הם יודעים על השואה? איזה סיפור הם מספרים לעצמם?

אמנם היה מפגש עם חסידת אומות העולם אבל היא גברת מבוגרת שעברה את גיל ה90 ודברה רק פולנית. היה קושי בניהול שיחה איתה, השיחה איתה התנהלה דרך גורם שלישי דבר שמקשה. היתה לי תחושה כי חסידת אומות העולם לא משקפת את הלך הרוח הפולני אצל הדורות השני והשלישי לאחר השואה. היה חסר לי מפגש עם הפולנים בני גילי. ההיסוטריה הפולנית והיהודית שזורות יחדיו, יהודים רבים נרצחו במהלך השואה וגם הפולנים ספגו אבידות רבות, עקב כך יש לפולנים ולנו שותפות גורל. לכן, לדעתי על מנת שנוכל למנוע דברים כאלה בעתיד ולצמוח – יש לדבר על כך.

דבר נוסף שהיה לי חסר זה היכרות עם התרבות היהודית ערב השואה. לא ביקרנו במסגרת הכיתה במוזיאון פולין(בו ביקרנו שתינו ) ואני ממליצה לבקר. קבוצות נוער דתי  מישראל באים להשתטח על קברות צדיקים , הייתי רוצה לראות זאת . זה פן של החברה הישראלית שאינני מכירה.

על מה היית מותרת?

על מספר מקומות ספציפיים מכיוון שהם לא הוסיפו מידע או חוויות ורק האריכו את הדרך, כך שהגענו מאוד מאוחר למלונות . למשל על לודג' כיוון שמבחינת אתרים יהודיים ראינו דברים דומים במקומות אחרים.  בלודג' ישנה אנדרטת הלב השבור המוקדשת לילדים פולנים בחמנה ריכוז. את הסבל של הפולנים היה אפשר לראות במקומות אחרים. בלודג' היה מחנה ריכוז לילדים פולנים במטרה להפוך אותם לארים . עקב התנאים הקשים במחנה ילדים רבים מתו.  לכאורה מטרת הביקור להראות את הצד הפולני , אבל לא ניתן לזה מספיק מקום במסע.

נסיעה ארוכה לביאליסטוק, שנמצאה למחוץ למסלול העיקרי.  כיוון שמשפחתה של ילדה אחת מהמסע היא משם . זה בוודאי היה מעצים ומרגש לילדה אבל לאחרים זה מקום ככל מקום. ביקור כזה מתאים למסע משפחתי .

באופן כללי הייתי מקצרת את המסע ביום אחד לפחות. הביקור שלנו באושויץ  במשך יומיים ולדעתי יכול היה להתקיים ביום אחד. אושויץ 1 נתן לי הרגשה של ביקור ב"יד ושם" ואושויץ בירקנאו (אושויץ 2) הרגיש כמו ביקור חוזר במיידנק. הביקור היה פחות משמעותי ממיידנק מכיון שהוא נמצא במקום יחסית מבודד ומבקרות בו משלחות גדולות מרחבי העולם ולא משפחות שעושות גוגינג.

 

עבר חודש . האם המסע וחויותיו נוכחים בשיח הכתתי ? האם יש המשך ?

המסע עולה כשמזכירים אותו בקרב החברים.  יש הרבה אסוציאציות. אין משהו ממוסד מלבד מפגש סיכום  אחד. מבחינת תכנים בבית הספר לא לומדים על השואה כיוון שסיימנו בגרות בהיסטוריה בשנה שעברה.

האם בדיעבד ולאור הביקורת שהמסעות הללו מעוררים, זה אכן מסע חשוב והכרחי?

כל אדם בעולם, לא רק יהודי, צריך לבקר במחנות השמדה כדי ששואה כזאת לא תשנה. השמדת העם היהודי הוא אירוע מיוחד בהיסטוריה האנושית וראוי שכל אחד יהיה מודע לו , למען לא ישנה. המסע לפולין במסגרת בית הספר חשוב אבל לדעתי יש לערוך שינויים על מנת שיהיה משמעותי יותר. במסע יש חוויות יחודית של טיול כיתתי.

הנערה ממליצה לאחראי קבוצה לבקר במקום לבד לפני שלוקח תחת אחריותו ילדים .

האם המסע הזה חיזק את הקשר שלך לארץ ?

לא ממש. הביקור ממחיש את הצורך בקיום מדינה ליהודים אבל לאו דווקא בארץ ישראל. הקשר עם הארץ נוצר מנסיעה וטיולים בארץ.  המסע ממחיש את הקושי לחיות בגלות, ונותן  נקודות מחשבה נוספות לפני ירידה מישראל.

 

דבר ההורים : 

נסיעתה של בתי לפולין  היתה תחת חילוקי דעות בהנהלת המשפחה – הורה אחד בעד  ,הורה אחר נגד – כל אחד וסיבותיו. נסיונות חוזרים ונשנים מצד האגף המתנגד לשכנע את הנערה לותר על הנסיעה נכשלו . הנערה ממש התחננה לנסוע.

ערך "מסע בני הנער לפולין " בויקיפדיה כולל מידע מעניין על המסעות בפולין, דעות בעד המסע ונגדו , וקישורים למחקרים הנעשו בעקבות המסעות .

מעבר להחלטה העקרונית האם אנחנו מעונינים, שילדינו יחוו את המסע בפולין במסגרת בית הספר כדאי לבחון אספקטים שונים הספציפיים לבית הספר בו לומדים ילדינו. אם בית הספר לוקה במשמעת וארגון  , המורים המלווים אינם מסוגלים "להחזיק" כיתה בשגרה, אין לצפות להתנהלות שונה במסע.

ישנו לחץ חברתי המופעל על הילדים כדי לצאת למסע. במידה רבה משיכתם למסע נובעת גם מהעובדה שהוא מבטיח חווית עצמאות. הם יסעו למסע לבדם ללא הורים . העצמאות הזאת מצד אחד מלהיבה, אך מצד שני דורשת התמודדות . שאלה שכדאי לשאול את עצמנו האם הנער יהיה פנוי רגשית לתכנים הערכיים של המסע .

משהחלטנו לשלוח את ילדינו , שאלות שכדאי לשאול את הצוות המארגן :

מהו מסלול מסע פולין ? באילו אתרים מבקרים הילדים בכל יום ומהי מטרת הביקור בהם ?

מה כוללת ההכנה לטיול  ?

איזו פעילות מתוכננת לאחר מסע פולין ? האם יש המשך למסע ?

כמה מלווים יש לקבוצה ? לכמה מהם זהו ביקור ראשון  ?

מהו הנוהל במקרה שילד חולה  ? היכן יקבל טיפול רפואי ? מה הסדר רכישת תרופות אם צריך ?

מי הם מדריכי הקבוצה  ? האם הם כבר עבדו עם בית הספר ?

מה היא צורת התקשורת עם המורים המלווים למקרה הצורך ? מה הם אופני התקשורת עם הילדים, ובאיזה שעות ?

 

טופס היפרדות :

כאמור על מנת לשמור על שלום בית הוחלט לפגוש את הנערה בתום המסע , להאריך את המסע כדי לראות פנים אחרות של פולין. על חוויותינו המשותפות ניתן לקרוא ברשומות הקודמות .

כדי להוציא ילד מהמשלחת יש להודיע על כך מראש לבית הספר, לאחראי המשלחת , ולמלא "טופס היפרדות " המסיר מהמורים המלוים והמאבטחים כל אחריות על הילד מרגע שהוריו אספו אותו .