את היום אנחנו מבלים בפארק זברת ההרים.
http://www.sanparks.org/parks/mountain_zebra/
הפארק נמצא באיזור מדברי המכונה הקארו,וכולל בתוכו ערבות עשב, וגם הרים גבוהים. הסלעים הם סלעי דלוריט חומים אדמדמים. במקומות רבים הם עגלגלים. הצבע הוא כתוצאה מכמות ברזל גבוהה בסלע.הצמח הצומח מהסלע מכונה – עץ הכרוב. אין לו שום קשר עם כרוב, והוא גם לא אכיל.
הבוקר אנחנו יוצאים לסיור עם מדריך כדי לראות ציורי סלע שצוירו על ידי בני הסאן. הסאן והקוי היו תושביה המקוריים של אפריקה : הם נמוכים יחסית, צבע עורם חום. בני הסאן היו ציידים לקטים שנדדו ממקום למקום. לא היו להם מבני קבע ואף לא מבנים ארעיים כדוגמת אוהל. באיזור הפארק הם ישנו במערות טבעיות, ובאחת כזאת הם השאירו ציורים. בני הקוי דומים לבני הסאן במראם, אך נמצאו בשלב התפתחות חברתי מתקדם יותר , הם חיו במבני קבע, וגדלו צאן ובקר. בני הסאן והקוי נדחקו לאיזורים מבודדים יותר כאשר הגיעו השבטים של האנשים השחורים ממרכז אפריקה. כאשר ההולנדים החלו ליישב את דרום אפריקה, הם כינו אותם בושמנים, והוטנטוטים, ורבים לא ראו בהם בני אדם (מדובר במאה ה17 , שבה היה נהוג להחזיק עבדים גם בארה"ב, וגם באיזורים בהם היתה התפשטות קולוניאלית.)
אנחנו נוסעים דרך הפארק, עולים במעלה ההר, ולפנינו נשקפים מרחבים עצומים. תוך כדי נסיעה אנחנו פוגשים קצת בעלי חיים. חם היום ולכן רובם מסתתרים עמוק בצל. המדריך רואה המון עקבות קרנף בשטח : עצים שבורים, סימני חפירה – אבל אנחנו לא מצליחים לראות אותו. אנחנו יורדים מהכביש לשטח, ובנסיעה קופצנית אנחנו מגיעים קרוב למערות. מכאן הולכים ברגל.
לאחר הליכה קצרה בין הסבך, ועל צלע ההר אנחנו מגיעים למערה הפתוחה ורואים את הציורים. הצבע המקורי השתמר היטב. רואים שני קבוצות של בעלי חיים אוכלי עשב, קבוצה אחת צבועה בכתום, והשניה בכחול. הציורים קטנים אבל מענינים. הם מתוארכים למאה ה16 לספירה. אני נדהמת מהעובדה הזאת, כשאני חושבת על צורת החיים באירופה למשל בתקופה זו. אנשי הסאן חיו בשלב התפתחותי של תקופת האבן. הם הגיעו למצב של איזון עם הסביבה בה חיו, שספקה את כל צורכיהם,, ולא נוצר דחף להתפתחות נוספת. הם השתמשו בכלים , יצרו כלי נשק לציד, והיו בעלי יכולת הפשטה ליצור את הציורים הנפלאים האלה.
בתום הסיור – החום בעיצומו. לדברי המדריך אנחנו קרובים ל40 מעלות. בבית האבן בו אנחנו ישנים קריר ונעים. לאחר ארוחת צהריים קלה אנחנו נוסעים להצטנן קצת בבריכה. כאשר מתקרר קצת אנחנו מתקפלים, ורגע לפני שאנחנו הולכים, אנחנו פוגשים את חבורת קופים.
אחר הצהריים אנחנו יוצאים לנסיעה באיזור המישורי של הפארק. שם נמצאים העדרים – ואכן אנחנו זוכים לראות אותם.
עדר של וילsביסט שחור
זוג זכרי הרטביסט מצליבים קרניים
עדרי ספרינגבוק
וכמובן – זברות. ישנן כמה סוגי זברות. הזברות שראינו עד עתה היו זברות המישורים: הפסים שלהן הן בשלושה גוונים : לבן אפור ושחור. לזברת ההרים הפסים הם רק בשחור לבן – זוהי הזברה שניתן לראות בספארי שלנו ברמת גן. אצל הזברות האלה הזכר חי עם עוד כשלוש נקבות, וזה גם יחס בין הזכרים לנקבות בלידה. זברת ההרים כמעט נכחדה : בשנות השלושים היו כ13 זברות, ואז הוקם הפארק כדי להציל אותם. כיום האוכלוסיה שלהן מונה כ2300 זברות. היה עוד סוג של זברה אצלה בפסים היו בחלק הקדמי(ראש צואר רגליים קדמיות), והחלק האחורי חום וחלק כשל סוס.
אני מופתעת שוב ושוב מהעובדה שהזברות מוסוות כל כך טוב. לכאורה הפסים האלה – שחור לבן- זה הכי בולט שיש. אבל בשעות שהן מסתובבות, הצללים, והעשב – לעיתים הן ממש בלתי נראות.
העשב הגבוה משמש כהסואה לבעלי חיים קטנים כגון סוריקטה, ארנבי בר, ושועלים. התנועה שלהם מסגירה אותם : אנחנו רואים כמה סוריקטות רצות, ושועל blacked backed jackel הנע מאחורי עזר של וילדרביסטים.
לקראת הערב אנחנו מנסים לחפש את הבאפאלו, הידוע במחוזותינו בשם ג'מוס, (כמו זה שנמצא אצלנו בחולה), אבל מתברר שזו חיה חמקמקה ביותר, ביום היא רובצת עמוק בתוך הבוש, ורק בערב יורדת למקורת מים. אנחנו מנסים למצוא ג'מוסים היכן שנצפו אתמול, ושם מוצאים שלד ענק של קאנה eland , השלד נראה עדין "טרי" וסביבו מסתובבים שני שועלים, שבורחים ברגע שאנחנו מגיעים.יש תמונה אבל אחסוך מכם את המראה…
ארוחת ערב אנחנו מארגנים שוב braai , כלומר על האש. זוהי הפעם השלישית שלנו השבוע. בארץ זהו מינון שנתי אבל ב" דרום-אפריקה התנהג כאפריקאנר"
אנחנו ישנים בבית חווה ישן, עם כל האוירה של פעם : רצפות עץ, חדרים גדולים חלונות גדלים, רהיטים מפעם. לפרטים
http://www.sanparks.org/parks/mountain_zebra/tourism/availability_dates.php?id=340&resort=
