האיזור שבו אנחנו נמצאים מכונה "דרך הגנים" בזכות יופיו. זהו אחד האיזורים המתוירים ביותר בדרום אפריקה. הבוקר אנחנו נוסעים לאיזור פארק ציציקמה. הדרך יפהפיה : הרים ירוקים, אגמונים, גשרים מעל שפכי נהרות, ואינספור שלטים על אינספור אטרקציות באיזור. ללא ספק עלינו על "דרך הפילים".
את פעילות היום אנחנו פותחים בסיור אומגות מעל מפלי הנהר קרויס. מעל אפיק הנהר נמתכו 8 כבלים באורכים שונים, ואנחנו אמורים "לרחף" בעזרתם מעל הנהר. הגדולים מתלהבים, יותם קצת פוחד ופונה לברר פרטים טכניים :באיזו מהירות? זה מסוכן? אפשר ליפול? והקטנה כמו תמיד לוקחת את זה כמובן מאליו. החיים הם הרפתקה.
תחילה אנחנו "מתלבשים" : קסדה, כפפות, וריתמה המולבשת על הרגלים (כמו בסנפלינג) אליה מחוברת גלגלת אישית. לסמדר מותאמת ריתמה קטנטונת, קסדה וכפפות.
המדריכים שלנו: בחור נחמד בשם פרדי, ובחור רציני בשם הנדריך, מובילים אותנו לתחילת המסלול. אנחנו עומדים על פלטפורמת עץ, גבוה מעל לסלעי אפיק הנהר. הסבר קצר על הטכניקה והדגמה ו קדימה מתחילים. איתמר מתנדב להיות ראשון, אבל ברגע האמת הוא קצת חושש ומודה "אני לחוץ". המדריך מחבר אותו לכבל, מורה לו לשבת על הרתמה ו.. איתמר טס!
הבאה בתור נגה – גיבורה- אין לה ברירה, אחיה הקטן עשה זאת. מתחברת, מיטיבה אחיזה וטסה גם היא. יותם ממש פוחד, מודיע שהוא מותר,אבל אני מעודדת אותו. הוא מבקש שאהיה לפניו. המדריך מנתק אותו, ומחבר אותי. האמת קצת מפחיד שם למעלה. אני משננת לעצמי איך בולמים, מתישבת על הריתמה, מרימה את הברקס , על החיים ועל המוות , וטסה..יוהוו, איזה כיף! אחרי מגיע יותם "אני לא מאמין שעשיתי את זה!" נע בין הנאה לבעתה, לא לגמרי קולט שיצטרך לעשות זאת שוב. למעשה עוד 7 פעמים.אחרונים מגיעים אריק וסמדר, שמחוברת אליו. אריק קצת מודאג, אבל סמדר מחייכת מאוזן לאוזן – הרי אמרנו שהחיים הם הרפתקה.
וכך אנחנו מתקדמים מפלטפורמה לפלטפורמה, המהירות, והאורך משתנים – וכולנו נהנים. בכבל הארוך ביותר :211 מטר מחברים אותנו זוגות זוגות – הסיבה יש רוח, וצריך מסה גדולה יותר כדי להתגבר עליה. אנחנו טסים ממש לכל אורך האפיר, מעל למים, כמעט נוגעים בסלעים.סה"כ שעה וחצי של ריחוף , קצת טיפוסים ובעיקר כיף גדול.
ממשיכים לפארק ציציקמה. פארק ציציקמה הוא חלק מהפארק הלאומי "דרך הגנים" ומכיל בתוכו רצועת חוף ארוכה. יש כמה כניסות לפארק שאפשר לטייל בהם. נחנו מטיילים היום בחלק המכונה "נחל הסערות" Storms river . השמורה מרהיבה ביופיה, צוקים גבוהים המגיעים למים מכוסים צמחיה עבותה, וגלים המתנפצים אליהם.
בשמורה יש גם בעלי חיים קטנים, כגון בונים ושפני סלע, שאותם אנחנו רואים למכביר. וכמובן פריחה של אביב
בשמורה יש מגוון מסלולי הליכה, כולל כמה טרקים של מספר ימים. המסלול הפופולרי ביותר הוא מסלול של כשעה לשפך הנהר ולגשר התלוי מעליו.
הגשר אבל אמור להיות סגור עקב עצים שנסחפו בשטפון, איזו אכזבה.הילדים מטילים וטו על מסלול של כשלוש שעות למפל, אז אנחנו מחליטים בכל זאת ללכת לכיוון השפך. המסלול יפהפה : גשרוני קרשים מובילים אותנו על צלע ההר, אל תוך היער, כשמידי פעם יש "חלונות" של נוף לכיוון הים. נגה ויותם הולכים קדימה, אריק ואיתמר הולכים ומצלמים לאיטם, וסמדר מפטפטת איתי בעליזות. המסלול אינו קשה אבל יש בו לא מעט מדרגות, אנחנו רואים את הגשר המרחב מעל לשפך הנהר. ולפתע אני מזהה את נגה ויותם מהלכים עליו בהנאה. אני נלחצת קצת – איך הם הגיעו לשם? הרי אמרו שהוא סגור… מתברר שלגשר יש שלושה חלקים. הפועלים כבר פינו הבוקר חלק אחד, את החלק שמעל לנהר, ואפשר לעבור. עוברים בזריזות מעל הנהר, הגשר מתנדנד, אני יכולה לתאר לעצמי איך המקום נראה בזמן סופה..
בצידו השני של הגשר חוף קטן עם עצי סחף ואבנים עגולות. נגה והקטנים מורידים נעלים ומטיילים על החוף,
אני מצליחה לגרור את איתמר איתי להמשך מסלול :20 דקות של טיפוס אינטנסיבי דרך היער במעלה ההר למרפסת תצפית. המראה בהמלט שווה את המאמץ!
ועכשיו – אני מודיעה – לפארק המים! בשטח כפר הנופש יש פארק מים. איתמר פסימי, עכשיו כבר מאוחר, בטח הפארק יהיה סגור, או משהו לא יהי בסדר עם הפארק הזה. הוא מסרב להאמין שאני לוקחת אותם ביום אחד גם לאומגה וגם לפארק מים.
כשאנחנו מגיעים בחניה אין אף רכב. אתם רואים, הוא מודיע, בטח סגור. אנחנו יוצאים ומגלים שבכל זאת יש מישהי בשער. מרחוק אנחנו רואים את המגלשות, אין אף אחד, ואין מים במגלשות. אוף, הוא נוחר בבוז, רק הברכה פתוחה. ואז מתגשם החלום הרטוב שלהם :עובדי הפארק מפעילים את המשאבות ברגע שרואים אותנו – כל הפארק, כל המגלשות, שלנו לבד לשעה הקרובה!
